tag:blogger.com,1999:blog-31306040552013816822011-10-17T18:45:36.156+02:00yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.comBlogger2871100tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-27181657375437468852008-09-25T21:51:00.000+03:002008-09-25T20:56:07.642+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אפרוח קטן שלנו. כבר שבוע שלא התראנו. מתגעגעים! מאוד. מעולם לא הבנתי את המילה חלל, עכשיו אני מבין. אין מילה שיכולה לתאר את ההרגשה הזו טוב יותר. חסר משהו, והוא גדול מאוד. הרבה דברים, שנהגתי להחשיב כמהנים, נראו השבוע סרי טעם. לקחנו את הרגליים, וברחנו רחוק. ללא הועיל. לקחת את זִיוְוֹ של העולם איתך. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית. אתם אינכם, ולא תוכלו לשוב"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">חמוד קטן (פִּיצְ-קטן) אני מקווה מאוד, שטוב לך היכן שאתה. סביר להניח, שאחרי מה שעברת כאן, כמעט כל דבר יהווה שיפור.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אני משאיר עבורך ועבור הגוזל (אני מקווה שנפגשתם שם) את הבלוג הזה כגלעד. הוא יהיה כאן, ככל שאוכל לדאוג לכך.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עִדּוֹ, נוח בשלום. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אוהבים אותך מאוד – אבא ואמא<o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-2718165737543746885?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com24tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-83839524138494661282008-09-25T20:43:00.003+03:002008-09-25T20:50:39.912+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">רצינו לאמר תודה רבה לכל המגיבים, ולכל אלו, שבאו לחלוק כבוד לְעִדּוֹ. כולכם ריגשתם מאוד, ובהחלט עזרתם לנו לצלוח את השבוע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בית הקברות בגיבעת השלושה אינו מהגדולים. האפרוח נח בחלק החדש (המזרחי. מימין כאשר מגיעים בדרך המלך), השני בשורה הרביעית. אין לו עדין אבן (יש לנו קצת בעיה עם אבנים במקום ילד – נאלץ להתגבר מתישהו), רק שלט מעץ.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl">הבלוג ישאר כמה שרק אפשר, ואת תמונות האפרוח תמיד אפשר יהיה למצוא <a href="http://www.flickr.com/photos/yanivba/sets/72157606045956596/">כאן</a>, אני אוסיף את השאר, כשאאסוף כח.<br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שוב תודה.<o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8383952413849466128?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-33548143808355543812008-09-18T19:05:00.005+03:002008-09-18T19:17:24.128+03:00<div background="#000000"><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אפרוח, עִדּוֹ, אפרוחוּל, עדו קטן, פּוּצְקָה, פּוּשוֹן, עדו-שָׁה, פִּיצָה, טרזן ... קצרה היריעה מלכתוב את כל השמות וכינויים, שהיו לך. כולם מעידים על אופייך המדהים, והרגש שעוררת בכל רואיך ומכריך.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">חמוד שלנו, כבר לפני שבעה וחצי חודשים היה ברור, שאתה החזק והעקשן, מבין האנשים שהכרנו. אחרי הניתוח הראשון, שקראו לנו להפרד ממך, ויכלת לזה, היה ברור איזה אופי יש לך. גיבור!<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היום בבוקר החזקת את הבובה שלך, וחיבקת את צינור החמצן שלך. עשית את אמא שלך כל כך גאה. אפילו במצבך הצלחת להתקדם כמו ילד רגיל. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שמונה חודשים היית איתנו. שמונה חודשים היינו איתך. אנחנו לא מצטערים על שום רגע, שהיינו איתך. ראינו אותך גדל מפג לתינוק. שמחנו בכל הצעדים המוצלחים, בכינו בכל הכושלים. בכך הכרנו אדם בעל שעור קומה ואוהב חיים. אדם שנועד לגדולה, אישיות!<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">החיים שלך כאן לא היו קלים. לא מְקָבַּלות הפנים, היותר מוצלחות למקום חדש. את פניך קיבלו ציפצופים וזריקות. צינורות בגרון ומדבקות על העור. אור מסמא וכאבים. את כל אלה, ואחרים קיבלת בגבורה. רצית להתקדם. התקדמת. כנגד כל הסיכויים. פעם אחר פעם. התקדמת. כאשר כולם היו מיואשים, כשהרגשנו את הקיר בקצה המנהרה, יכלת לזה והתקדמת.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אני מקווה, שאכן הסיפורים נכונים, ועברת לעולם שכולו טוב. כאן, לא היה לך טוב. אם רע כלשהו נגרם באשמתנו, בהשתדלות שלא עשינו, או בכזו שעשינו יותר מדי, אנחנו מצטערים. עשינו כפי הבנתנו, ולפי צו ליבנו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הרבה אנשים אהבו אותך. נכנסת להם ללב. האחיות והרופאים לקחו אותך אישית. אתה זוכר את מצעד האחיות בתחילת כל משמרת, או את עשרות הפעמים שרופא בא לראות אותך במהלך תורנות, גם אם הוא לא מוצב בפגיה. אהבו אותך אנשים שמעולם לא הכרת, ולא הכירו אותך באופן אישי. מי שראה אותך, מייד התאהב. המבט הזה שלך, השואל המתעניין, המיס לבבות רבים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">השארת פה חותם בל ימחה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אפרוח קטן שלנו, אנחנו כבר מתגעגעים.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עִדּוֹ חמוד שלנו אוהבים אותך.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-weight: bold; font-family: times new roman; font-size: 130%;">יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. [אמן]</span><span style="font-size: 130%;"><br /></span><span style="font-weight: bold; font-family: times new roman; font-size: 130%;">בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אמן]</span><span style="font-size: 130%;"><br /></span><span style="font-weight: bold; font-family: times new roman; font-size: 130%;">בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]</span><span style="font-size: 130%;"><br /></span><span style="font-weight: bold; font-family: times new roman; font-size: 130%;">יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. [אמן]</span><span style="font-size: 130%;"><br /></span><span style="font-weight: bold; font-family: times new roman; font-size: 130%;">לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]</span><span style="font-size: 130%;"><br /></span><span style="font-weight: bold; font-family: times new roman; font-size: 130%;">יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]</span><span style="font-size: 130%;"><br /></span><span style="font-weight: bold; font-family: times new roman; font-size: 130%;">עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><br /></p><p class="MsoNormal" dir="rtl">עדו נפטר בשתיים וחצי אחרי הצהריים בידיים שלנו, ומבט חודר בעיניים.</p> <p class="MsoNormal" dir="rtl">הלוייתו תתקים מחר 19.09.2008, בקיבוץ גבעת השלושה, בשתיים עשרה בצהריים.<br /></p> <span style="font-weight: bold;"></span> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-3354814380835554381?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com64tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-76826600100018867732008-09-17T21:08:00.004+03:002008-09-17T21:19:21.071+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כבר בארבע בבוקר הבנו, שמשהו לא הולך כשורה (כאילו שמשהו הלך כשורה עד היום). דורית, אחותו של עדו, דווחה שהוא עדיין לא נרדם (הוא ער כבר יותר מיממה), ועדיין חסר שקט. בחמש וחצי היא שלחה אס.אמ.אס, דנה התקשרה. האפרוח מדמם כבד, החום שלו עלה ליותר מ – 39 מעלות, ולא היו לו יציאות בשעות האחרונות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">באופן עקרוני הדברים לא קשורים זה לזה (תמיד רק שניים מהשלושה יהיו קשורים). אתמול הוציאו לו את הנקז (ההוא שהיה פעם מחובר לרימון), כך שהיה קיים פחד, שהחור במעי ייסתם, ויווצר אחר או שהיציאות לא ימצאו את דרכם החוצה (ובעצם לא יקראו יותר יציאות). תסריט כזה היה מסביר חום ומחסור ביציאות, לא דימום.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">דנה קפצה לבית החולים, והייתה פה בשש. עד שהיא הגיעה, החום ירד. עדו, מייד זינק על הידיים שלה, ושם הוא שהה כמה שעות. קיבל המון </span><span dir="ltr">TLC</span><span lang="HE">, ואהב כל רגע. בזמן הזה היו גם יציאות מרובות (כל מה שהוא פספס בלילה). בזמן שדנה שהתה בדרכים, הייתה פה ד"ר נדיה, הכירורגית, שניסתה להבין את אוסף הסימפטומים המוזר הזה. היא ניסתה לעודד יציאה, באמצעות מטוש. לא צלח בידה. בסוף זה קרה ספונטאנית. בינתיים עצרו לו את המזון. חידשו בשתיים עשרה בצהריים.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style=""> </span>עד הצהריים הכל התנהל כרגיל. בערך באחת בצהריים עדו התחיל לדמם (מהחור שמשמש את היציאות), שוב. הדימום היה כבד מאוד. "כמו, שמוזגים חלב", על פי אחד התיאורים שרצו פה. כולם התכנסו לחדר, ד"ר היימן (שניסה לעצור את הדימום באמצעות לחץ), ד"ר רימונה (שהתחילה להזמין את בנק הדם, על כל מוצריו), ד"ר אפרתי (שתהה, אולי אפשר לתפור משהו), אליאן (אחותו, שעזרה לכולם) ודנה (אמא שלו, שרק בנוכחותה הוא נרגע). הדימום לא עצר לא משנה מה עשו. הדימום הוא פנימי, ולכן אי אפשר לתפור, ולא באמת אפשר לשים תכשיר שעוצר דימום. הפיתרון לעת עתה – לחץ תמידי באמצעות פֶּד ויד אנושית. </span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בזמן הזה, תזמון לא מדהים יש לציין, הגיע ד"ר שלום, פלסטיקאי, שביקשנו ממנו לראות את עדו. רצינו פלסטיקאי עבור החורים בעור. עד סיפור הכבד והדימום, זה נראה לנו חמור מספיק. הוא הסביר על סדרי עדיפויות (קודם מה שקשור לחייו של עדו, אחר כך פלסטיקה – דַה). בכל מקרה, החורים בעור לא מהווים בעיה בעיניו, הם ברי תיקון. אין צורך להלחץ. לא נילחץ (לפחות לא מזה).</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עד שבע בערב החזקנו לחץ על מקום הדימום המשוער (כמעט שש שעות רצוף). עשינו משמרות דנה, אליאן, אתי (סבתא שלו), לודמילה (אחותו בערב), ד"ר רימונה ואני. עדו מאוד לא נהנה מהלחץ על הבטן. הוא בכה המון. מסכן קטן, הוא סובל הרבה בחיים האלה. לקראת שבע הדימום נחלש מאוד, ובשבע נפסק. את הארוחה של שש הוא לא קיבל, כיוון שחסמנו לו את היציאה, לא מאפשרים כניסה. בתשע הוא יחזור לקבל מזון, בקצב קצת יותר איטי.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הדבר המפחיד באמת בסיפור הזה, הוא העובדה, שאין פתרון אמיתי לדימום. הוא פנימי. הדבר היחיד הוא ניתוח, וזה לא בא בחשבון כרגע. בסיכומו של יום הוא קיבל שלוש מנות דם (ארבעים, שישים וארבעים מיליליטרים), מנת טרומבוציטים, מנת פלסמה ומנת <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Cryoprecipitate">קריופרציפיטט</a> (קריו - גורמי קרישה). יש לו כספת משלו בבנק הדם.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SNFH1TrVTNI/AAAAAAAABBI/jssgCS1Zwuk/s1600-h/IMG_0738.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SNFH1TrVTNI/AAAAAAAABBI/jssgCS1Zwuk/s400/IMG_0738.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5247054022004002002" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">המשיכה היומית מהבנק</span></span></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר רימונה תורנית היום, היא באה כל חמש דקות כדי לראות מה שלומו. מזל שהיא פה. לוּדָה (לודמילה) היא אחותו בערב, לא משה ממיטתו (פרט לחמש דקות קפה), ודאגה ללחץ על הפצע כל הזמן (דנה מנסה לשכנע אותה לצאת לאכול עכשיו). מזל שזה הצוות פה, הרבה זכויות יש לאנשים האלו. </span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-7682660010001886773?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-12914187979817977052008-09-16T21:03:00.004+03:002008-09-16T21:18:04.520+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">קצת נחת קצת קדחת.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבוקר שלנו התחיל בהקפצה פורתא. דורית התקשרה, וסיפרה שְעִדּוֹ מדמם. הפעם, קצת יותר מכרגיל. מלחיץ, אבל לא יכולים היינו, להגיב במהירות. </span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בשבע בבוקר הייתי אצל הרב פירר ('עזרה למרפא'). בצר לנו, רצינו לקבל עצה נוספת. בסופו של עיניין, הראיה שלו היא רחבה מאוד, והוא ראה המון מקרים. לא צריך היה הסברים מרובים. בכמה משפטים קצרים הוא הבין על מה מדובר. לדעתו, כבר התיעצנו עם כל מי שאפשר, וטוב עשינו. הוא בדעתם של כולם. אין אופציה כירורגית כרגע, והטיפול השמרני נראה לו במקום. הרב אמר לי משהו חכם מאוד: להיות אקטיבי זה הדבר הכי קל, להיות פאסיבי הרבה יותר קשה. לכירורגים הכי קשה להיות פאסיבים, ואם הם ממליצים דרך פעולה כזו (ארבעה מהם לפחות), על אחת כמה וכמה שיש לשקול אותה ברצינות. הוא צודק. לא היינו פאסיביים כאן לרגע כבר שמונה חודשים. וזה אכן קשה לא לעשות כלום, ופשוט לחכות. עוד לא ברור עם נקבל את עצתו של הרב פירר, אבל זו העצה שקיבלנו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לכן, לא יכולנו להגיע במהירות לפגיה, למרות ההקפצה. דנה הגיעה אחרי שהדימום פסק, כך שהיינו פאסיביים (בפעם הזו לפחות). </span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style=""> </span>לקראת צהריים הוחלט על אקסטובציה. הוציאו את הטובוס. עדו הקטן עמד בזה בכבוד רב. עשרים דקות אחרי, הוא כבר היה אצל דנה על הידיים. איזה כיף. הוא אפילו לא נזקק לעזרה של </span><span dir="ltr">High flow</span><span lang="HE">. גיבור חיל הילד הזה.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SM_2qRPxaEI/AAAAAAAABBA/ZtPZ7OKPwPQ/s1600-h/IMG_0725.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SM_2qRPxaEI/AAAAAAAABBA/ZtPZ7OKPwPQ/s400/IMG_0725.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5246683296954411074" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">עדו אמא וסבתא (אין טובוס בתמונה)</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">האופוריה של האקסטובציה לא נמשכה זמן רב. עדו התחיל לדמם שוב פעם, ובקצב גבוה. הכירורגים הוזעקו. אחרי זמן מה הגיעו לכאן ד"ר לוטן וד"ר אפרתי. אין להם מה לעשות (פרט למבט של הרחמים בעיניים). ההסבר לדימום, לדעתם, קשור בעבותות לבעיית הכבד. כלי הדם מהמעיים מתנקזים לכבד, בכדי שזה יסנן את הפסולת מחומרי המזון. כאשר הכבד מצולק ושחמתי (למשל אצל אפרוח), הוא לא מסוגל לטפל בכל הדם הזה. כלי הדם לא יכולים לסבול פקקים, והם מוצאים נתיבים עוקפי כבד, בדרך כלל דרך דופן הבטן. דופן הבטן האפרוחית פצועה. לכן הדימום, ולכן הוא מחמיר, ככל שמצב הכבד מחמיר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בשורה התחתונה, ממשיכים לקוות לנס. מקווים שהכבד יחזור לעבודה לאט, לאט.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לפני כמה ימים (כשקיווינו לאקסטובציה) קנינו מזרון ספוג מיוחד. רך ומחורר. היום כאשר אין טובוס בפה, זכינו להשכיב את עדו שוב על הבטן (גם על זה שאלתי את הרב פירר – לדעתו הרעיון טוב, בעיקר עבור ההורים. זה יקנה לנו קצת סבלנות). רבע שעה הוא היה ככה. נוח לו על הבטן. קצת שיחק עם הידיים, ונרדם. לצערנו, היה צריך להחליף לו זונדה, דבר שסיים את השהיה על הבטן.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SM_2Wjzdn1I/AAAAAAAABA4/kOxvVBdq1jo/s1600-h/IMG_0735.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SM_2Wjzdn1I/AAAAAAAABA4/kOxvVBdq1jo/s400/IMG_0735.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5246682958338563922" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">על הבטן</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לא הרבה אחרי, העירוי (היחיד שנשאר לו) הפך פָּרָה. ד"ר רימונה "הייתה בסביבה", ובאה לחדש. אז לקחו בדיקות. עד כה חזרה ספירת הדם. ההמוגלובין ירד, כיוון שהוא דימם. הוא כנראה יצטרך לקבל עוד מנת דם (היום כבר היו מנות: דם, טרומבוציטים וקריו).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כרגע מחכים לטיפול שיאצו (יש לו בעשר), ולאחריו מקלחת ושקילה.<o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-1291418797981797705?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-18490980655271323722008-09-15T21:36:00.002+03:002008-09-15T21:44:50.395+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">נקווה, שמגמת ההתכווצות נבלמה. ברגע זה הסתיים טקס השקילה היומי, כמובן שגם הרחצה. האפרוח הקטן עלה עשרים וחמישה גרמים מאז אתמול, וכרגע הוא שוקל 3225 גרמים. זו לא עליה שיש להתברך בה, אבל זו גם לא ירידה שיש להעצב ממנה. אולי עצרה הירידה? מחר נדע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אנחנו מאוד אמביוולנטיים בהרגשותינו היום. כל הבדיקות שלו היו גרועות, גרועות מאוד. עִדּוֹ, לעומת זאת, נראה בסדר גמור, הוא ערני, משחק ובסך הכל נראה בסדר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה הוא העביר בשינה טובה (ללא מסממים למינהם), אחותו השתעממה, וטוב שכך.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את ביקור הרופאים ערך ד"ר ברזילי. שום דבר לא השתנה. האוכל, עדיין שבעים מיליליטר מונוגן מחוזק בפרוקטוז. התרופות, כשהיו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בבוקר, מד הדופק הראה דפקים גבוהים מהרגיל. דנה חששה, שהוא צריך דם (כאשר ההמוגלובין נמוך, הלב מפצה בשאיבה מוגברת – להגביר את הזרימה, ובכך לספק את אותה כמות ההמוגלובין בפרק זמן נתון). לשם כך היא ביקשה לקחת קפילרה (צינורית דקיקה - נימית) של דם, ולבדוק במכונה בפגיה את כמות ההמוגלובין. המכונה התקלקלה בתזמון מושלם. כיוון שהדם זרם היטב, לקחו מבחנה, ושלחו למעבדה – יותר זמן. אין קיצורי דרך היום. כשהבדיקות חזרו כולם החווירו. הבילירובין השיג שיא חדש – 50, הספירה הלבנה (תאי דם לבנים) עלתה (יכול לרמז על זיהום מחודש), ותפקודי הכבד גרועים. ההמוגלובין דווקא, יחסית סביר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לקחו עוד בדיקה, הפעם הישר מהווריד. התוצאות חזרו – דומות (חסכנו 3 בבילירובין, בערכים האלו, זה בטל בשישים). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">תוצאות כאלו אומרות, שהכבד מתחיל לקרוס.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כתוצאה מהבדיקות החליטה ד"ר רימונה להחזיר את מתן המֶרוֹפֶּנֶם (אנטיביוטיקה). אולי, לא התגברנו על הזיהום לגמרי. כמובן, שנלקחה תרבית דם (למרות, שהקודמות חזרו שליליות). כמו כן הוחזר האומגה-וֶן. מתן האומגה-ון הופסק, כיוון שעדו בכלכלה מלאה. לא אוהבים לתת כלכלה תוך וורידית, כשהילד אוכל (יכולים להיגרם זיהומים). במקרה הזה, יכול להיות (לפחות לפי הצהרת החברה המייצרת), שהאומגה-ון משמש גם כתרופה לכבד, והוא אינו הזנה בלבד. אין באמת ניסיון עם זה. מכיוון שזה נראה עובד בפעם הקודמת (עד לפני שבוע וחצי), ננסה שוב. נקווה שזה יעבוד.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את היום שלו בילה עדו בעירנות. הוא שיחק הרבה. מסתבר, שהוא אהב את הרעיון, שהידיים יכולות לגעת זו בזו. גם היכולת לאחוז בדברים (בעיקר בטובוס), ולהזיז אותם, קוסמת לו. בנוסף הוא ילד משכיל מאוד, ומשקיע את זמנו בקריאת ספרים (בעיקר כאלו עם תמונות).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כשהוא נרדם, הוא ישן טוב. היום הוא בגמילה, לא קיבל מורפיום כבר 36 שעות. נקווה, שאת הצורך הזה השארנו מאחור. אולי, זה מה שמסביר את פעימות הלב הגבוהות היום.<o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-1849098065527132372?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-56742299365213043062008-09-14T21:45:00.006+03:002008-09-14T22:07:20.788+03:00<p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span dir="rtl" lang="HE">שוב יורדים במשקל. לפני כמה דקות שקלנו את העוּגוֹן הקטן, ומה לעשות, הוא צנח בעוד מאתיים ועשרים גרמים. המון. כרגע הוא שוקל 3200 גרם. עוד יום כזה, וירדנו שוב מתחת לשלושת הקילוגרמים. נקווה שזה לא יקרה. לפני כמה ימים האמנו, שאת הנוזלים המיותרים הוא הוציא. אולי לא את הכל? לא יודעים. הרי הוא אוכל יותר, ממה שהוא צריך. היציאות מרמזות על העובדה, שהאוכל מתעכל. בדיקות הכימיה בדם מרמזות על ספיגה (הוא מקבל זרחן דרך מערכת העיכול בלבד, ומזהים עליה בריכוזו בדם). אז מה לא עובד?</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">דנה בילתה חלק גדול מהיום בטלפונים לכל העולם. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בבוקר היא דיברה עם פרופסור <a href="http://www.tasmc.org.il/2000/1029.htm">יצחק ווינוגרד</a>, שיעץ לנו לפני הניתוח. לדבריו, הדבר הטוב ביותר לעשות כרגע, הוא ה'טיפול השמרני'. לדעתו, התערבות כירורגית לא באה בחשבון, ואם האפרוח אוכל ומפעיל את מערכת העיכול, זו הדרך הטובה ביותר. בקיצור, דעתו כדעת הרופאים כאן.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">יותר מאוחר דנה דיברה עם ד"ר <a href="http://www.tasmc.org.il/237/">חגית נגר</a>, שגם איתה היינו בקשר לפני הניתוח. דעתה כדעת האחרים. הניתוח כבר נעשה, אלו התוצאות, ואם זה צריך להתמודד. טוב שְעִדּוֹ אוכל, ומעכל. הדימום, לדעתה, מראה, שגדלה שכבת גרנולציה. גדילה כזו היא סימן מעודד. הגוף מנסה לסגור את הפצע, בצורה הטובה ביותר שהוא מסוגל. בקיצור, לא להתרגש מהדימום יותר מדי (מה לעשות, שאנחנו מתרגשים בכל זאת?). לגבי החורים בעור, היא המליצה על כמה משחות, שמעודדות צמיחת עור (מיצרות שכבת <a href="http://www.infomed.co.il/glossary/g_790.htm">גרנולציה</a> - <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Granulation_tissue">granulation</a>). מחר נראה האם הן קיימות בבית החולים, והאם הרופאים של הפגייה מאשרים את השימוש. בבוקר ביקשנו את אישור הרופאים להביא את ד"ר נגר לכאן. אישרו, אך היא אמרה, שאין טעם כרגע, כיוון שהתערבות כירורגית לא תהיה בשלב הזה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בביקור הרופאים העלו את כמות האשלגן שהוא מקבל, והורידו את כמות הנתרן. פרט לכך הכל כרגיל, אפילו את מנת הפלסמה היומית הוא קיבל כרגיל.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SM1dO-lMyPI/AAAAAAAABAg/9R4CxkSRWp8/s1600-h/IMG_0712.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SM1dO-lMyPI/AAAAAAAABAg/9R4CxkSRWp8/s400/IMG_0712.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5245951652855073010" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">איה פלוטו?</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">במהלך היום עדו ישן והתעורר חליפות. יחסית לאתמול ושלשום הוא ישן טוב. אולי זה יעזור לו לגדול ולהבריא. הוא קיבל מורפיום רק בבוקר, לא היה צורך יותר מזה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר אפרתי היה אצלו היום, בכדי להוציא את מעט התפרים שנשארו. לגבי הדימום... לא באמת היה לו מה לאמר. באמת אין מה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אנחנו בעיקר מנסים לעשות. משהו, אבל לעשות (טלפונים, מומחים – מה שאפשר). דנה שיחקה איתו המון היום. עכשיו אנחנו מנסים ללמד אותו לשלוח ידיים ולהחזיק דברים. זה מתחיל לקרות, הוא כזה חמוד, נורא משתדל. קשה לו עם הטובוס, זה מקבע את הראש שלו לכיוון אחד.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עכשיו, אחרי השקילה, הוחלט להעלות לו את כמות הנוזלים, שהוא מקבל. מעכשיו עשרה מיליליטרים בשעה. אולי הוא התייבש.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בנוסף החלטנו לתת לעדו טיפול אלטרנטיבי. <a href="http://www.ravitzon.com/">רווית</a> (חברה שלנו, ומטפלת אלטרנטיבית) כאן, והיא עושה לו שיאצו. אם הרפואה המערבית הרימה ידיים, אולי זו המזרחית תעשה לו טוב.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SM1cDnduL1I/AAAAAAAABAY/1Rf8voDXnWo/s1600-h/IMG_0716.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SM1cDnduL1I/AAAAAAAABAY/1Rf8voDXnWo/s400/IMG_0716.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5245950358159503186" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"> <span style="font-size:85%;">שיאצו לאפרוח<br /></span></div><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"> </span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span dir="ltr"><o:p> </o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-5674229936521304306?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com11tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-48286018399449351252008-09-13T20:44:00.003+03:002008-09-13T20:47:10.802+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עדו ממשיך לרדת במשקל. הרגע סיימנו שקילה ורחצה. עדו ירד בעוד 155 גרם מאז אתמול. כרגע הוא שוקל 3420 גרם. מהלך של מאתיים גרם למטה מאז שלשום. למה? אתמול חשבנו שאלו נוזלים, היום כבר לא בטוחים, שזו הסיבה היחידה. כרגע זה מה שיש.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה הוא העביר בשינה בריאה. ללא מרדימים או מטשטשים. עד ארבע לפנות בוקר. אז הוא התעורר, והיה בחוסר שקט. קיבל מורפיום, פעם אחת בארבע, ופעם אחת בשמונה בבוקר. מאז אנחנו דואגים לעייף אותו, כדי שיירדם ללא חומרים כימיים. קראנו יחדיו את 'איה פלוטו' אולי אלף פעמים. הסתכלנו בספרי ציורים. דיברנו כל מני דברים. כשהוא היה שקט מעצמו, נתנו לו את השקט. הכל כדי שיהיה רגוע ללא שום משכך.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עד עכשיו הצלחנו. נקווה שבלילה הוא לא יזדקק לשום דבר.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMv8Jj3BVvI/AAAAAAAABAI/Yy4uyHlMO-I/s1600-h/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94122.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMv8Jj3BVvI/AAAAAAAABAI/Yy4uyHlMO-I/s400/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94122.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5245563432178112242" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">תמונה משפחתית</span></span></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בביקור הרופאים לא השתנה כלום. נרשמה לו מנת פלסמה, שניתנה לאורך חמש שעות (לאט ובלי לחץ).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי הצהריים, באחת ההחלפות, אחרי שכבר הוצאנו את הפדים והחיתול, פתאום עדו עשה פרצוף של מאמץ, והוציא המון (המון) צואה החוצה. זה מעולה, אבל היה גם המון דם. קראנו לד"ר טלי. היא רשמה לו מנת דם, אבל אין לה מה לעשות מעבר לזה. אחרי כמה שעות עדו שוב נכנס לחוסר שקט. אסתר, אחותו, בדקה וגילתה שוב דימום, הרבה יותר גדול מהקודם. כנראה שאנחנו שוב בסרט בו היינו. צואה יוצאת מחור לא רשמי. החור הזה מדמם. אין לאף אחד מושג מה לעשות. עדו לא גדל. זה המצב שהביא לניתוח הקודם, שכזכור, לא הביא לתוצאות המקוות, וכמעט נגמר במוות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אנחנו קצת חסרי אונים כרגע. אפשר להתייעץ שוב פעם, ולקבל את אותן התשובות. לא יודע מה לעשות. נחכה למחר ונראה.</span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-4828601839944935125?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-84644095936448257332008-09-12T22:23:00.003+03:002008-09-12T22:34:25.096+03:00<p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span dir="rtl" lang="HE">אחרי אירועי אתמול, הלילה עבר יחסית בשקט.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">על פי בקשתנו, על כל פיפס עדו קיבל מורפיום. זה מה שליבנו הורה, וזה מה שביקשנו. לפחות שלא יסבול. הוא כבר ילד גדול, והוא מבין, שהצינור הזה בפה לא שייך אליו. שאלו אותנו לגבי הפיפס השני, אמרנו, שאם הגענו לפיפס השני, משהו לא עבד בדרך. כך שאת הלילה הוא העביר מטושטש לגמרי וללא אירועים מיוחדים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כאשר הגענו בבוקר הוא כבר היה עירני שוב פעם. ד"ר ברזילי דיבר איתנו, והסביר, שהוא מעדיף להוריד את כמות מסממים בגופו של עדו. זאת כיוון, שלדעתו, זה מפריע לו לנשום (גורם לגודש). היום השתמשנו במורפיום בשום שכל. רק כאשר לא הייתה ברירה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כבר אתמול לקראת לילה שינו לאפרוח את צורת ההנשמה. כרגע הוא מונשם ב – </span><a href="http://pagim.blogspot.com/2008/02/ventilation.html"><span dir="ltr">HFOV</span></a><span lang="HE">. השינוי, מסתבר, התבקש. האפרוח צורך אחוזי חמצן קרובים לאלו של החדר, בין 21% ל – 26% לאורך כל הלילה ולאורך כל היום. שינוי משמעותי מבחינתנו. כנראה, שלמרות מה שכתוב בספרים, זו השיטה המועדפת עליו (לא פעם ראשונה יש לציין). אף אחד לא מדבר על גמילה מהנשמה כרגע. הסטרואידים, לא הביאו הרבה תועלת, בעיקר נזק. נקווה, שהמנשם לא מתכוון להיות עימנו לעד.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בבוקר בעיקר בילינו ליד עדו. בניסיונות להרגיעו, שלא באופן תרופתי. בדרך כלל זה עבד. בערך באחת בצהריים כבר לא הייתה ברירה, והוא קיבל מורפיום. הילד עמיד. הוא נרדם לחצי שעה והתעורר כאשר החלפנו לו. שוב להרגיע, שוב נרדם. הגיע ד"ר קלין (כירורג). שוב התעורר. בערך ככה היה עד ארבע אחרי הצהריים, עד שהוא נרדם, מציקים לו. אין ברירה, מסכנון קטן. רגע שקט לא היה לו בחיים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את ביקור הרופאים ערך ד"ר ברזילי. לא השתנה מאומה. אתמול נתנו לו וונטולין (היישר לתוך הטובוס), היום משום מה הפסיקו. רשמו ונתנו לו מנת דם (תאי דם אדומים). זה צבע אותו בצבע וורוד ויפה. מתאים לו להיות ורדרד ולא צהבהב.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי הצהריים כבר לא היו ביקורות ובדיקות, בסך הכל יום שישי היום. בכל זאת האפרוח כבר לו נרדם. דנה עבדה מאוד קשה, כדי להרדים אותו. בשש הוא נרדם, ואז הגיע טכנאי הרנטגן (בכל זאת, מזמן לא צלמו אותו). שוב התעורר, אבל נרדם יחסית מהר אחר כך. עכשיו אלה, אחותו (יש כמה אלות בפגיה), שרה לו שירי ערס ברוסית. הוא ממש אוהב את זה. לח בעיניים לראות את שניהם ככה.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMrByrmcmHI/AAAAAAAAA_4/mbWW9GzPtjc/s1600-h/IMG_0708.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMrByrmcmHI/AAAAAAAAA_4/mbWW9GzPtjc/s400/IMG_0708.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5245217792467966066" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">דנה ואלה משחקות עם האפרוח. אלה פשוט טובה איתו.</span></span></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כחלק מתהליך ההרדמה הוא קיבל מקלחת ושקילה. היום הוא שוקל פחות מאתמול. סביר להניח שהוא אבד נוזלים, שהוא צריך היה לאבד. היום הוא שוקל 3585 גרם. אנחנו מניחים שזה משקלו האמיתי. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span dir="ltr"><o:p> </o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8464409593644825733?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-80872047580569614392008-09-11T21:52:00.002+03:002008-09-11T22:09:15.924+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היום, אולי בפעם הראשונה מזה המון זמן, יש לי המון טענות על הטיפול.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כאשר דנה הגיעה לכאן בבוקר (באזור שמונה וחצי), עדו היה מלא צואה. לא החליפו לו את הפדים במשך כמה שעות. הלחץ במקרה הזה גדול מטיטול שלא הוחלף, כיוון שהאזור הזה לא מיועד להחזיק צואה לאורך זמן. אנחנו כל כך מקפידים להחליף בזמן, שזה ממש מכעיס. בקלות אפשר להרוס הישגים של חודש בחצי יום. כמובן, שדנה החליפה לו מיידית.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בביקור הרופאים הופסקו הסטרואידים (שלושה ימים עברו, כולל היום). כמו כן הופסק מתן האומגה-ון, ובכדי שהעירוי לא ייסתם נותנים לו טיפות גלוקוז בקצב של שני מיליליטרים לשעה. גם מהלך זה נפלא מבינתנו. דבר ראשון מוזר הוא הפסקת האומגה-ון, זה אמור לשפר את תפקודי הכבד שלו, מלבד היותו מזון (אמנם תוספת מזון הוא לא צריך כרגע, אבל הכבד...). דבר נוסף לא ברור, עירוי הנוזלים. גם ככה עדו בצקתי, ומקבל מעט משתנים. חלק מבעיות הנשימה שלו נובעות מגודש בריאות. למה להעמיס עליו עוד נוזלים? התשובה שקיבלנו – כדי שעירוי לא ייסתם. עבור זה יש שיטות אחרות (למשל נעילת הפרין), לא בטוח שצריך לדחוף נוזלים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר אפרתי הגיע היום עם ערכת תפירה. בבואו לתפור, ד"ר היימן הגיע. לדעתו של ד"ר היימן, ממש לא כדאי לתפור שום דבר. החורים שגם ככה נסגרים לאיטם, יסגרו בכל מקרה, וחבל להתערב. החור שמתרחב, לדעתו, סיים את ההתרחבות, ולכן גם בו, לא כדאי לגעת. דעתו התקבלה, לא נתפר שום דבר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בשלב מסוים היום, עדו צרח מכאבים, היה מאוד לא רגוע. דנה ביקשה, שיתנו לו מורפיום. כיוון שלא היה עירוי פתוח ופנוי, רופא אמור לתת לו דחיפה. הרופאים היו בחדר אחר. בגלל שעדו בבידוד, הם לא נגשו אליו, עד שגמרו את הטיפול בחדר האחר. מסכן קטן, בשביל בירוקרטיה הוא סבל כמעט שעה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לקראת ערב חלה החמרה במצבו הנשימתי, הוא עלה בצריכת החמצן בצורה משמעותית. צילום. נראה היה, שהטובוס לא במקומו. ד"ר רוויטל, הרופאה התורנית, החליטה לשלוף אותו החוצה, ולהכניס מחדש. טעות. היא פשוט לא הצליחה להכניס מחדש (איפה ד"ר רימונה? איפה?). אחרי רבע שעה הגיעה ד"ר הילה בריצה (היא תורנית במיון היום), נפלט לי (אבל עם כוונה מלאה) 'תודה לאל' (ד"ר הילה, היא רופאה טובה, לדעתנו היא בדרך להיות ד"ר רימונה). ד"ר ברזילי הגיע גם כן, ושלח את ד"ר הילה חזרה למיון. בינתיים עדו לא ממש נושם, הוא כחול. עברה עוד רבע שעה. ד"ר ברזילי ניסה להכניס את הטובוס, גם הוא הסתבך. עברו עוד עשר דקות, בינתיים האפרוח לא ממש נושם. נכנס. הוא מדמם מקנה הנשימה, מהשפתיים ומחלל הפה. הוא בוכה בהיסטריה. אי אפשר להרגיע אותו. מסכן כזה. את הנזקים שהתקרית הזו גרמה, לא נדע כנראה לעולם. הפחד שהמוח לא קיבל מספיק חמצן לאורך זמן, חזק מתמיד. מזל שְקָטִּי, אחותו, דאגה להנשים אותו ידנית מדי פעם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">זה נגמר לפני שעה, סוףסוף הרופאה התורנית בדקה את הצילום (תמיד עושים אחרי אינטובציה), הטובוס באותו מצב כמו לפני החגיגה - לא עשינו כלום. בכל מקרה העבירו אותו לשיטת הנשמה שונה. עד עתה הוא היה ב <a href="http://pagim.blogspot.com/2008/02/ventilation.html">SIMV</a>, מעכשיו ב <a href="http://pagim.blogspot.com/2008/02/ventilation.html">HFOV</a>.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl">העירוי שמשמש לכניסת המטשטשים הלך פָּרָה. הוחלט לא לחדש. יתנו לו דחיפה כשצריך.</p><p class="MsoNormal" dir="rtl">לא מציקים לו עבור שקילה היום.<br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בדרך כלל אין לי תלונות על הטיפול או על הגישה כאן. אני מצטער, אבל אני לא מבין מה קרה היום, שום דבר לא עבד פה כמו שצריך. את הלילה נעשה כאן, אנחנו מאוד לא שקטים. לא ימלאנו ליבנו לעזוב אותו לבד הלילה (ממילא לא נצליח להירדם). חוץ מזה, אנחנו רוצים לדאוג, שכשכואב לו הוא יקבל את מה שצריך.<br /></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8087204758056961439?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-15654267355435696812008-09-10T22:05:00.007+03:002008-09-10T22:20:14.223+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אם אתמול חומרי הטישטוש עבדו כמו קסם, בלילה פגה ההשפעה במעט. באמצע הלילה עִדּוֹ בכה, כנראה מכאב. רשמו, ונתנו לו דחיפה של MO (לווריד). עד היום לקראת הצהריים (החל מהחיבור למנשם בשבוע שעבר) עדו קיבל קוקטיל של מורפין ודורמיקום (מטשטש ומרדים). במינון נמוך, ובאופן מתמשך. כיוון שהמינון נמוך, מדי פעם נדרשת כמות נוספת של מורפיום, כפי שקרה בלילה.<?xml:namespace prefix = o /><o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבוקר התחיל ללא ארועים מיוחדים מצידו של עדו. הוא היה שקט. אנחנו לעומת זאת עשינו קצת רעש במערכת. אתמול בערב, כאשר החלפנו את החבישות על החורים בעור (אלה שנוצרו, כתוצאה מתפרים שנפתחו), הגענו למסקנה שאחד מהחורים גדל. העור נמתח, ושפתי הפצע מתרחקות זו מזו. כיוון ששפתי הפצע הגלידו, אין סיכוי בעולם, שהעור יסגור את עצמו. לדעתנו, צריך לתפור. כדאי לציין, שהחור השני, הגדול יותר, משתפר והולך. לפני שבוע נוצר גשר בין שני צידי הפצע. חור אחד הפך לשניים. הקטן מביניהם מתחיל להסגר. בכל מקרה, דנה רדפה אחרי הכירורגים היום, עד כדי הטרפתם, כדי להבין למה לא לתפור. מהתשובות של כולם ניתן להבין, שלא מתלהבים לתפור. העור חלש מדי (מה שנכון, נכון), ומפחדים, שזה יקרע שוב. יש בעיה לתפור יותר מפעם אחת (אם כי, בילדים זו אופציה). ההטרפה עבדה. מחר יתפרו לגמרי את החור הקטן (זה שהיה פעם חלק מחור גדול יותר), ויקרבו את שפתי הפצע של החור, שמתרחב (כדי לא לצור לחץ גדול מדי). נקווה, שלא עשינו טעות.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ביקור הרופאים עבר כמעט ללא שינוי. העלו לו חצי אחוז פוליקוז (חד סוכר, שמוסיפים למונוגן). עוד קלוריות.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי הצהריים, באחת הגיחות של ד"ר רימונה, הטובוס נשמע לה לא במקומו. היא החליטה לבצע אקסטובציה. ביצעה. האדרנלין כבר היה מוכן לאינהלציה. מהר מאוד היא הבינה, שעדו לא מסתדר ללא המנשם. הוא בכה מאוד (כזכור, הילד מסרב לנשום, כאשר הוא בוכה), הסטורציה לא עלתה, ונראה היה, שהוא מתאמץ. אינטובציה. המנשם לא זז מפה לעת עתה. אוף!<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי הנסיון של היום, לא סביר להניח, שמחר יתבצע ניסיון נוסף. זה מה יש. נשימתית, האפרוח שלנו לא ממש מסתדר בשבוע האחרון. אחוזי החמצן שהוא צורך, גבוהים. נקווה, שלא עברנו נקודת אל-חזור כלשהי, שתמנע מאיתנו להיפטר מההנשמה. פתאום זה הפך למפחיד. חזרנו ארבעה חודשים אחורה בהרגשה.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לקראת ערב, אחרי שהכל כבר נרגע, עדו ירד פתאום בסטורציה באופן משמעותי. הוא בכה בכי רע. מכווץ את הלב לראות אותו בוכה, ולא לשמוע. הוא גם, לא כל כך מבין מה קורה, ולכן מגביר את הבכי (אולי הוא ישמע משהו, או שזה מתסכל אותו. לא יודע). לא היה ברור למה הבכי. מהצהריים הוא כבר לא מקבל מטשטשים, העירוי הפך פָּרָה, ולא חדשו. ד"ר רוני נקרא, בכדי לתת לו קצת מורפיום. ניצלנו את ההזדמנות להחליף לו. ניקינו, מרחנו משחה, שמנו אבקה וסובבנו את הראש לרגע, כדי להביא פד גאזה. כאשר הסתכלנו שוב, ישבה על הבטן ערימה של ... כזו, שלא הייתה מביישת אותי. ניקינו, והבטן קטנה לשלושת רבעי גודלה. זה מה שהציק לו, חבל שדחפנו לו מורפיום. לפעמים אנחנו שוכחים, שהוא גם תינוק ככל התינוקות. לא כל מה שמציק לו, נובע ממצבו הרפואי, לפעמים זה גזים או פשוט קקי, שצריך לצאת. עדו נרגע.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שקלנו ורחצנו אותו זה עתה. האפרוח הקטן קפץ עוד שמונים גרם. כרגע משקלו 3650 גרם. פילפילון קטן וחמוד.<img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5244471552727651650" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMgbFz75FUI/AAAAAAAAA_o/eHtSGCAq_gQ/s400/IMG_0705.jpg" border="0" /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" align="center"><center><span lang="HE" style="font-size:85%;"><o:p>מקלחת צרפתית הלכה למעשה</o:p></span></center><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-1565426735543569681?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-23083675121734840082008-09-09T21:31:00.006+03:002008-09-09T21:42:33.205+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לְלוּדָה, אחותו של עדו אתמול בערב, יש קוצים היכן שנהוג לשבת. בשמונה ורבע (אחרי כתיבת הפוסט של אתמול) הופיעו בחדר, המשקל ולודה, כשהיא מלאת מרץ, מוכנה לשטיפה ולשקילה. התחלנו בשקילה. המספר הראשון שהופיע, היה חסר הגיון. שקלנו שוב, ושוב המספר נראה לא נכון. שוב, ושוב. כנראה שזה נכון, האפרוח זינק ב – 145 גרם במהלך אתמול. הוא נראה פחות בצקתי, כנראה שהמשקל אמיתי (קצת נוזלים, אבל רוב המסה היא ילד). 3570 גרם איזה יופי. עִדּוֹ לא ממש אהב את חוסר האמון שלנו במשקל. הוא מאוד לא אוהב להשקל, במיוחד כאשר תקוע לו טובוס בפה (שבזמן השקילה לא מחובר למנשם – הרגשת מחנק לא נעימה במיוחד). <?xml:namespace prefix = o /><o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כנראה שעייפנו אותו מאוד, את הלילה הוא ישן כמו תינוק. לא עשה שום בעיה. חמוד שכמותו. <o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבוקר הווה המשך ישיר של הלילה. עדו המשיך בשנתו, כנראה שחומרי ההרדמה חזרו להשפיע. רוב היום היום, הוא ישן ככה. פותח עיניים מדי פעם מסתכל, מחייך (סוףסוף), וחוזר לישון. חגגתי מאושר, כאשר ראיתי את החיוכים, אמנם מבעד לקיבוע של הטובוס, אבל חיוך שוב פעם. <o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר ברזילי ערך לו את הביקור הבוקר. בשל המשקל המעודכן, התעדכנה גם כמות המזון, שהוא יקבל. מעתה שבעים מיליליטרים בכל סיבוב (כיאה למשקלו, במפתח של 160 מיליליטרים לכל קילוגרם). היום עדו התחיל סיבוב נוסף של דֵקְסַקוֹרְט (סטירואידים), כדי לשפר את תפקודי הריאות, ואולי אף להפטר מהמנשם. <o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בצהריים הגיע לכאן ה'זיהומולוג' (מומחה למחלות זיהומיות בילדים). לא היה לו הרבה מה להוסיף על מה שכבר נאמר. פרט לאנטיביוטיקה שעדו מקבל, אין הרבה מה לעשות. בסך הכל פעלו כאן נכון, והוא מרוצה. אם זאת, קיבלנו כמה עצות לגבי החבישה עצמה (למשל שניתן להשאיר את הפצע טיפה פתוח, אין סכנה מהאוויר). </span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5244091984464987042" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMbB4B-CQ6I/AAAAAAAAA_Y/I8FKBnxKwYQ/s400/IMG_0699.jpg" border="0" /><o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" align="center"><center><span lang="HE" style="font-size:85%;">דנה ואלה מחליפות</center></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עכשיו הסתיימו השקילה והרחצה שלהיום. עדו עלה בעוד חמישה גרם, מאזן את העליה המטאורית של אתמול. כרגע הוא שוקל 3575 גרם. בזמן הרחצה הוא מנותק מהערויים שלו, ולכן פחות חומרי טישטוש נכנסים אליו. כשהוא מתעורר (כמו עכשיו), הוא חוזר למלחמתו הוותיקה בטובוס. הוא שוב מנסה לשלוף אותו בכל הכח החוצה. הוא יצליח בסוף. אלה, אחותו, מנסה למצוא דרך לקשור לו את הידיים. דנה לעומתה מעודדת אותו. <o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-2308367512173484008?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-911582103256350842008-09-08T19:54:00.004+03:002008-09-08T20:54:03.400+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מעניין מה יהיה הדבר הבא.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אתמול כשחשבנו על זה, היינו קצת ציניים. הגיע היום, והציניות הפכה למעשה. את המקרים הכתובים בספר כבר עברנו, עכשיו אנחנו כותבים פרקים חדשים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אותו משטח, שנלקח בשבוע שעבר, ואתמול חזר עם תוצאה חיובית, חזר היום עם תוצאה סופית. יש שם לחיידק שצמח שם. </span><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Acinetobacter_baumannii"><span dir="ltr">Acinetobacter baumannii</span></a><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span><span lang="HE"><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span>. כפי שהוא הוגדר פה – חיידק אללה יוסטור. הוא מסוג חיידקי בית החולים. כזה שמסתובב כאן, ועובר ממשטח למשטח, עד שהוא מגיע לאחד החולים (מישהו לא רחץ ידיים? אולי). היום זה עִדּוֹ. לחיידק שתי צורות עמיד ולא עמיד (לאנטיביוטיקה הכוונה). עוד לא ברור באיזה מהם זכינו. החיידק לא נמצא בדם, אלא על הפצעים הפתוחים בעור (במקרה של עדו). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ננקטו כמה צעדים. מעתה החדר הזה הוא בידוד מוחלט. נכנסת, אין יציאה (אלא אם זה ישר החוצה מבית החולים). חלוקים, כפפות, כל הגשאפט. על הפצעים מורחים מעתה <a href="http://www.doctors.co.il/m/Medicine/a/Medicine/xMT/4647">סילברול</a> (משחה אנטיביוטית לעור, בעיקר נגד כוויות), אולי זה יהרוג את מה שיש שם. עדו מתחיל אנטיביוטיקה חדשה אונצין (</span><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Ampicillin/sulbactam"><span dir="ltr">Unasyn</span></a><span lang="HE">), נגזרת של אמפיצלין (פניצילין חצי סינטטי) <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Sulbactam">וסוּלְבָּקְטָם</a>. נו, שם עוד לא היינו. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">דנה הגיעה עד 'בקטריולוגיה' היום, כדי לבדוק, אולי יש משחת קסם שאפשר למרוח, ולהלחם בחיידק. אין.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">חלק מהרופאים מוטרדים מהזיהום, וחלקם לא מיחסים לו חשיבות מיוחדת (בסך הכל הוא לא נמצא בזרם הדם). אנחנו, מתוקף תפקידנו, מוטרדים, מוטרדים מאוד. הנה יש עוד משהו שצריך לחכות לו, כאילו לא הספיקה המנה עד כה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">פרט לכך הכל כרגיל. המנשם עדיין כאן, ומחובר לעדו, עדו עדיין מטושטש, ואנחנו עדיין במצב המתנה. רוב היום התעסקו בחיידק החדש. בגללו הוחלט לוותר על סטירואידים היום, אולי מחר (לא רוצים להעמיס). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בדיקות דם שנלקחו היום, חזרו, והן כרגיל. נראה שקצת חסרות לו טסיות דם, לכן בנוסף למנה היומית של פלסמה, הוא קיבל גם מנת טרומבוציטים. הבילירובין הכללי עלה (באסה), אבל חלקו של הלא ישיר קטן (איזה יופי). זה אומר, שהכבד בכל זאת עושה עבודה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מבחינה נשימתית עדו משתפר לאיטו. הורידו לו לחצים, הוא מספק הרבה נשימות משל עצמו. הוא עדיין זקוק לאחוז חמצן גבוה מאוויר החדר. יש מי שתולה את הבעיה בריאות, בהמצאות החיידק החדש (אחת מהפתולוגיות שלו היא דלקת ריאות). בכל מקרה ההפטרות מהמנשם, עוד לא כאן.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">התזונה שלו נשארה כשהייתה. רוצים שהוא יגדל, וכמה שיותר מהר. שתן וצואה הוא מספק בכמות ובאיכות ראויות לציון. עדו הרבה פחות בצקתי היום, סוףסוף רואים את הפנים היפות שלו (בתוספת טובוס, כמובן). לפחות משהו חיובי.</span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-91158210325635084?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-83014097793511337882008-09-07T20:26:00.003+03:002008-09-07T20:33:47.824+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">רצינו אתמול לשקול ולקלח את עִדּוֹ מוקדם. רצינו. לאפרוח יש אג'נדה משלו. הוא ישן עד עשר וחצי, והיה כל כך רגוע, לא היה לנו לב להעיק עליו. כשהתעורר גילנו שהוא שוקל 3450 גרם. עליה של 117 גרם מיום קודם. מיד התחלנו לחשב מאזני נוזלים. עדו ממשיך לצבור נוזלים. סביר להניח, שחלק מהעליה נובע מבשר ועצמות, שהוא מעלה על עצמו. החלק הארי, כנראה נובע מנוזלים, שעדו מקבל.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עד אחת בלילה האפרוח ישן והתעורר חליפות. החומרים המטשטשים, כבר פחות מטשטשים אותו. הוא ירד לחצי הכמות (כדי שישתין), והתרגל (לסמים תכונה ידועה: ככל שאתה צורך יותר, אתה צריך יותר). כשהוא מתעורר מבטו מזוגג, טיפה מסטול (אנחנו יודעים לזהות מבטים שכאלה). אם הוא נשאר ער לאורך זמן, המבט מתבהר, וחוזר להיות המבט האפרוחי השובב אותו כל כך אוהבים. ניצלנו את דקות העירות שלו כדי לתת לו הרבה </span><span dir="ltr">TLC</span><span lang="HE">. מסתבר שזה מועיל. המדדים שלו מזנקים בדקות האלה. בשלוש הוא התעורר שוב, הפעם כדי להשאר ער עד הבוקר.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כולם באו לבקר על הבוקר. אחיות ורופאים. פרט למבטי חמלה בעיניים, לא היה לאף אחד משהו לאמר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בביקור הרופאים לא שינו כלום. ממשיכים ב-'טיפול השמרני'.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMQO8ixo6II/AAAAAAAAA-4/QJdEoVsIDUI/s1600-h/IMG_0688.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMQO8ixo6II/AAAAAAAAA-4/QJdEoVsIDUI/s400/IMG_0688.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5243332299456047234" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">קצת תרופות לאפרוח</span></span></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לקראת צהריים עדו צולם – בטן וחזה. הבטן נראית בסדר (הכל יחסי), האוויר נמצא בלולאות המעי (היכן שהוא אמור להימצא), והבטן הוגדרה כבטן 'שקטה'. זה לא נשמע טוב, אבל זה בהחלט לא רע. הריאות, ללא שינוי. נראות רע כתמיד. הן מאוד גדושות (מלאות נוזל), ולכן מעתה הוא יקבל משתנים פעמיים ביום, באותו המינון.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לגבי המנשם. מחר ינסו לתת לו סטירואידים (איך הוא אוהב את זה. יהיו לו שלושה ימים של כאבי ראש, בכי ואי נוחות), כדי להכין אותו לנשימה ללא הנשמה. מחר או מחרתיים ינסו להעלים את המנשם. נקווה שהוא אכן יעלם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אתמול, כאשר החלפנו את החבישה על החורים בעור (שדרך אגב, משתפרים לאיטם), קטי העירה שנראה לה, שיש הפרשה מוגלתית. בעצה עם ד"ר רימונה, לקחנו משטח. לא יחסנו לזה חשיבות. היום קיבלנו תשובה, שצמח משהו. מחר נדע מה. מה שחסר לנו עכשיו, זה עוד זיהום. בתרביות מסוף שבוע שעבר (דם) לא צמח מאומה. לא בטוח שזה טוב, הרי ברור, שהיה זיהום כלשהו (חום עלה, נשימה ניזוקה והאנטיביוטיקה עזרה. אז מה היה כאן?).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הטיפול בפיסטולה בעזרת המרקחת (צינקוד וכולאסתראמיד), נושא פירות. העור מסביב נראה בסדר גמור, וכמעט שאין דימום. היום יצא קריש דם מבפנים. נקווה שהוא אחרון.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ניצלנו את העובדה שמשעה שש בערב עדו היה ער, שקלנו וקילחנו אותו. היום הוא שוקל 3425 גרם. ירידה קלה מאתמול. זה טוב, הנוזלים מתחילים להתנקז מהגוף. אנחנו מרוצים, נקווה שלא מחוסר הבנה.</span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8301409779351133788?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-71304668622016489212008-09-06T20:07:00.003+03:002008-09-06T20:18:32.902+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ממשיכים להמתין.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">האפרוח הקטן ממשיך להיות מונשם. ממשיך להיות מורדם. העיניים עדיין לא כאן. הוא נפוח מאוד – בצקתי. לא נעים לראות אותו ככה. לא נעים לחשוב כמה זמן הוא עוד יהיה במצב הזה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אתמול כאשר רימונה באה, סיפרנו לה שְׁעִדּוֹ לא משתין (כמה שעות לא ראינו שתן). היא מלמלה משהו, וביקשה להוריד את מינון המטשטשים לחצי. היא ירדה למחלקה למטה, והייתה צפויה לחזור אחרי חצי שעה. עשר דקות אחריה הגיע ד"ר היימן, שמע את אותו הדבר, ופניו נפלו. הוא הסתכל על האפרוח לחצי דקה, מלמל גם הוא משהו, ואמר שהוא ידבר עם ד"ר רימונה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עד שד"ר רימונה עלתה, עדו סוףסוף השתין. קצת, אבל השתין. השמחה שלה, כשהיא שמעה על זה, לא תתואר ללא תמונה. היא גם הסבירה (מה שהסביר את פניו של ד"ר היימן). היא נבהלה, כיוון שעצירת שתן בחולי ספסיס (זיהום, אלח דם) מרמזת על קריסת כליות – תחילתה של קריסת המערכות. במקרה שלנו, ההרדמה עצרה גם את זה. עדו הפסיד חצי מהסמים שלו, ואת השקט שהיה מנת חלקו כל אתמול.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הלילה עבר במנוחה, דנה הייתה איתו. גם במהלך היום לא היה חדש. אחרי הכל עדו מסומם ומונשם. אי אפשר להרים אותו. אי אפשר לחבק אותו. מחכים. שוב פעם.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">צריכת החמצן שלו לא השתנתה מאתמול, עדיין סביב השלושים ושלושה אחוז. לְחַצֵי ההנשמה, אם זאת, ירדו. סימן טוב, קטן מדי אבל טוב. בבדיקות ה'גזים' שלו הוא נראה כילד רגיל. חדשות טובות נוספות הן שרמת הבילירובין ירדה עוד קצת. הוא אכן נראה פחות צהוב, חזרנו לתקופת הברונזה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ביקור הרופאים, שנערך ע"י ד"ר רימונה, עבר ללא שינוי. גם היום עדו יקבל מנת גדושה ויפה של פלסמה. האוכל – אותו הדבר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לפני כמה דקות, עדו ביצע ירידה חדה בסטורציה ובדופק (כמעט בראדיקארדיה). סופי, אחותו, ואני הסתערנו עליו. ניעורים, גרודים – ממשיך. סופי הוציאה את הצינור של המנשם מהטובוס, ושמה אָמְבּוֹ במקום. עבר. היה מלחיץ מאוד.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הפסיקו לתכנן עבורו קדימה. גם הרופאים מתנהלים מיום ליום, משעה לשעה. לא מדברים על גמילה מהנשמה, או על שלב נוסף בטיפול. גם הם מחכים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עוד שעה פחות או יותר נתחיל לרחוץ ולשקול את האפרוח. היום אנחנו מקווים לראות ירידה, לא חדה מדי. רוצים, שהנוזלים יצאו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">זהו, אחרי כל השעות האלו, בהן עסקנו בהמתנה, הגענו לזמן הווה, כדי לחכות עוד קצת.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMK5kNI8nYI/AAAAAAAAA-g/RT84OWbJmiI/s1600-h/IMG_0686.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMK5kNI8nYI/AAAAAAAAA-g/RT84OWbJmiI/s400/IMG_0686.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5242956947866295682" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"> <span style="font-size:85%;">שמו שלט על הדלת<br /></span></div> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-7130466862201648921?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-21885901613537911152008-09-05T20:22:00.003+03:002008-09-05T20:26:41.068+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><div dir="rtl" style="text-align: right;">אנחנו רוצים מפה להשתתף בצערה של אליאן, אחותו ברבים מן הימים, אבל מזמן כבר הרבה יותר מזה, על פטירתה של אימהּ. כואבים איתך.<br /></div>עדו, דנה ויניב.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-2188590161353791115?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-68226723292358615152008-09-05T20:14:00.003+03:002008-09-05T20:20:52.815+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שום שינוי במצב. פעם היינו אומרים, שהמצב המכונה 'יציב', הוא המצב הכי טוב בפגיה, פרט למצב 'משתחרר לביתו'. היום הדברים נראים קצת אחרת. המצב התייצב, היום לא הייתה הרעה במצב. הצד השני הוא, שגם הטבה גדולה לא הייתה כאן.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה העברנו כאן. חדווה הרוש, פעם אחותו, היא בחורה שיודעת למקם (</span><span dir="ltr">Locate</span><span lang="HE">) דברים. היא השיגה לנו מיטה נפתחת. הלילה הייתה לנו מיטה חמה. עדו היה שקט, באופן לא מפתיע, הוא הרי מורדם. מידי פעם האפרוח פותח עיניים, מזוגגות מסמים, אבל חכמות, ומסתכל. מתסכל קצת לראות אותו ככה, זז באיטיות וחסר כוח, הוא הרי ילד כזה עירני ומתקשר. חמוד כזה. לפעמים הוא קיבל פרץ של עירנות, וניסה להוציא את הטובוס (הוא מתעב את הדבר הזה). בכל פעם מחדש, אלה, אחותו, זינקה עליו וקשרה לו את היד (כבר חשבנו על אזיקים). הגאון הקטן שלנו, למרות החומרים בדמו, הצליח פעם אחר פעם להוציא את היד, ולמשוך את הטובוס (יודע להתמודד עם חומרים טוקסיים בדם).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כבר אתמול בערב, הגיע ד"ר ברזילי, והוריד לו את מתן האימודיום. ממילא המורפיום משתק את פעילות המעיים. בבוקר הוא ערך את ביקור הרופאים ולא שינה דבר. מבחינת הטיפול – ממשיכים להמתין.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כפי שברור מהתנהלותנו בימים האחרונים, החלטנו שלא להחליט. זה בהכרח אומר, שבחרנו ב'טיפול השמרני'. ה - 'טיפול השמרני' הוא הטיפול אותו מעניקים בני אדם לחוליהם כבר כמה אלפי שנים. מחזיקים אותו בחיים ומקווים לנס. יש ניסיון רב בסוג כזה של טיפול, אבל אין הרבה סטטיסטיקה אמינה לגבי ההצלחות. פרט לכך, לו נכניס אותו לניתוח, אנחנו צריכים לסמוך על הרופאים. בצורה הזו אנחנו צריכים לסמוך על עדו האפרוח, ועליו אנחנו סומכים במאה אחוז.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי הלילה עדו היה על 50% חמצן ירידה קלה מאתמול. במשך כל הבוקר דנה ניסתה להגיע איתו לשלושים אחוז. בעזרת מחשבות חיוביות, שיכנועים, והורדה איטית ומבוקרת של אחוז החמצן. לא עלה בידה. את משמרת הבוקר עדו סיים עם 45% (למרות, שהוא ביקר ב – 31%). במהלך משמרת הערב חדווה (הפעם ארביב), אחותו, צורפה למשימה. היא ודנה מרכזות המון מחשבות חיוביות כדי להביא את האפרוח לשלושים אחוז. ברגע זה הוא על 33%. יש ברכה בעמלן.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMFpN-JushI/AAAAAAAAAxU/0sz4l-oNuxI/s1600-h/IMG_0685.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMFpN-JushI/AAAAAAAAAxU/0sz4l-oNuxI/s400/IMG_0685.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5242587129978991122" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">יגעת ומצאת ...</span></span></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מבחינת חום הוא מסתובב היום סביב 36.7. לא חם לא קר. במהלך השבועיים האחרונים שלחנו ארבע תרביות. שתיים מהן עדיין במצב 'קוקינג' (בז'רגון המקומי), ובתכלס – לא קיבלנו תשובה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עדו, מהבוקר, מקבל בצורה קבועה (בטיפטוף) מורפיום ודורמיקום, כדי למנוע התעוררות. חוסר התנועה שלו (פרט להרגשה הנוראית שלנו) יכול גם להועיל לו. הפצעים בבטן מקבלים הזדמנות פז להחלים. פרט לקוקטיל המטשטש הנ"ל, הוא קיבל פלסמה וסנדוגלובולינים (נוגדנים).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שקלנו וקלחנו אותו, אחרי יומיים ללא. עדו שוקל היום 3333 גרם (השלוש האחרון נובע מאתנו). נחמד, אבל אין פה גדילה, יש פה בעיקר נוזלים. הוא מכולכל באופן מלא, וגם מקבל דם, פלסמה, ותרופות בנוזלים. בשעות האחרונות הוא ממעט לתת שתן.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר רימונה הגיעה עכשיו, ולכן אסיים כאן.</span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-6822672329235861515?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-46630766062001675792008-09-04T19:59:00.006+03:002008-09-04T20:13:37.270+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">דנה בילתה כאן את הלילה. אני הייתי צריך להתאוורר, אז נעלמתי לכיוון הבית. אולי לא הייתי צריך. בבוקר דנה מתקשרת, כדי שאבוא. המצב נראה רע. הוא אכן רע. </span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי לילה לא שקט מדי, החליטו בבוקר, שהריאות מתחילות לקרוס. התחילו לעזור לו לנשום, שמו לו את ה – </span><a href="http://pagim.blogspot.com/2008/05/119.html"><span dir="ltr">High flow</span></a><span lang="HE">. ברור כשמש, שאנחנו הולכים ברוורס. אם </span><span dir="ltr">High flow</span><span lang="HE"> בדרך כלל הוא צעד אחרי המנשם, כשמתקדמים אחורה, הוא צעד לפניו. עדו התחיל ב<span style=""> </span>- 100% חמצן ישירות לתוך האף, ועוד 100% חמצן סביבתי. שמו לו שקית פלסטיק מעל הראש ומילאו אותה בחמצן (</span><span dir="ltr">Hud</span><span lang="HE">) – להבטיח אחוז חמצן גבוה. עד הצהריים הוא הצליח לרדת ל – 80%. לא טוב. מדי פעם, האפרוחול החמוד פעה בבכי, משהו כאב לו. הבכי גרר תמיד, ירידה בסטורציה, ועליה בצריכת החמצן. בשלב מסוים החליטו הרופאים להנשים. כך יצא, שבצהריים העבירו את עדו לאינקובטור פתוח (כזה עם חימום מלמעלה), וחיברו אותו שוב פעם (בפעם המי יודע כמה) לְמַנְשֶם. התקדמנו לאן שהוא, היום הוא עם טובוס ארבע מילימטר (הוא התחיל בשתיים וחצי, כשנולד). כרגע הוא מונשם על </span><a href="http://pagim.blogspot.com/2008/02/ventilation.html"><span dir="ltr">SIMV</span></a><span lang="HE"> עם 60 אחוזי חמצן (40 נשימות בדקה).</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">חזרנו להתחלה. שוב פעם.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMAUnTJdN-I/AAAAAAAAAxE/_qOb2JNVaC4/s1600-h/IMG_0681.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMAUnTJdN-I/AAAAAAAAAxE/_qOb2JNVaC4/s400/IMG_0681.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5242212631646648290" border="0" /></a></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size:85%;">לפני המנשם עם ה - High flow, האפרוח נמצא מתחת לקופסת הפלסטיק</span></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><br /></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMAUNgtnn1I/AAAAAAAAAw8/Rb3OkNARZuw/s1600-h/IMG_0684.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SMAUNgtnn1I/AAAAAAAAAw8/Rb3OkNARZuw/s400/IMG_0684.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5242212188611387218" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">אחרי הצהריים עם מנשם, אֶלָה במבט מיואש</span></span></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר לוטן היה פה בביקור מוקדם בבוקר. דעותיו שונות במקצת. לדעתו הרשת לא בהכרח מזוהמת, צריך לחכות ולראות. ללא ספק עדו מזוהם כרגע, אבל לא זיהם את הרשת. בכל מקרה, ד"ר לוטן לא איש בשורה, אותו מטריד הכבד (לדעתו הוא חסר תקנה).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחריו כולם הגיעו. לאף אחד לא היה ממש מה להגיד. המצב ברור ורע, אין מה להרחיב. שמים עלינו ידיים על הכתף, מחייכים בעצבות, מנסים לעודד. ד"ר רימונה עברה פה כל עשר דקות, רבע שעה, רק כדי לראות מה נשמע. ד"ר היימן נתן את הסלולרי שלו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בד בבד עם ההנשמה לקחו לְעִדּוֹ דם לבדיקות. שוב תרבית (הקודמת עדין לא חזרה רשמית), ספירה וכימיה. מהתוצאות ניתן להבין, שהמעיים סופגות (עליה בזרחן למשל), אבל הכבד בעייתי (בילירובין בשמיים – 42, שיא חדש). הספירה הראתה שיש לעדו זיהום. יש כמות גדולה של תאים לבנים, וכמות קטנה מאוד של טרומבוציטים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אוף, המצב רע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מאז ההנשמה עדו מורדם. למה שיסבול? אין סיבה. מורפיום ודורמיקום – לא בהכרה, וישן. מדי פעם הוא מפרכס בכאב, קורע את הלב לראות אותו ככה. התרגלנו אליו כילד רגיל – לעיניים המתעניינות, לחיוך, לבכי, לתנועות שלו כדי לקחת דברים. פתאום שוב לראות אותו מוטל על משטח מנוכר, מכל גפה יוצאים צינורות (הוא מקבל דם, אומגה-ון, מורפיום ונוזלים) וטובוס בפה. כואב.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אליאן, אחותו הרבה פעמים, לא הגיעה היום. בעיות. נקווה, שיסתדרו לה, הדברים שהתהפכו לה, לשביעות רצונה. קטי נשארה איתו משמרת כפולה. לא נשקול אותו היום, לֶמָה זה טוב.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בינתיים מחכים. נראה מה ילד יום (או מה תלד שעה). הלילה לא נלך מכאן.<o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-4663076606200167579?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com17tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-52258435235505107032008-09-03T19:37:00.002+03:002008-09-03T19:42:58.540+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אין הרבה אפשרויות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבוקר התחיל לא טוב. החום ירד, אבל בעיות הנשימה התחילו. הזיהום מתחיל לאכול כל חלקה טובה אצל האפרוח. הריאות בינהן. ד"ר אפרתי בא, ראה והלך בלי להגיד הרבה. הדימום המשיך, ואף התחזק. המצב נראה רע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בצהריים אחרי דימום חזק במיוחד, הגיעו ד"ר אפרתי וד"ר היימן לחדר. שיחה. השיחות האלו אף פעם לא מבשרות טוב. קיצור הדברים הוא, שיש שתי אפשרויות בלבד, ושתיהן בעלות סיכוי מאוד מאוד נמוך להצלחה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אפשרות ראשונה. ניתוח. הרשת, ששמו בניתוח שסגר את הבטן, מזוהמת. זה ברמת וודאות גבוהה, כיוון שרואים זיהום חוזר. בניתוח יסירו את הרשת, וזה כשלעצמו פרוצדורה מסובכת. אי אפשר יהיה אחרי כן לסגור את הבטן או להחליף רשת, כיוון שהרקמה מסביב תהיה מזוהמת. יחכו קצת כדי לוודא, שהרקמה הבריאה מהזיהום, ואז יכניסו רשת חדשה ויסגרו. הסיכון עצום. רוב הסיכויים, שעדו לא יעזוב את שולחן הניתוחים בחיים. לפי הגדרת הרופאים, נגמרו לו הרזרבות, כמעט אין לו סיכוי לעמוד בעוד ניתוח, שלא לדבר על שניים. אם לשים את זה במספרים יש לו פחות מאחוז סיכוי לעבור ניתוח בשלום.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אפשרות שניה, הידועה גם בשם 'הטיפול השמרני'. אנטיביוטיקה, מוצרי דם והמתנה. אולי עדו יתגבר על הזיהום, יגדל קצת ויהיה מוכן לניתוח בעוד כמה זמן. או בקיצור לסמוך על נס. גם כאן אם נשים את זה במספרים, נקבל את אותה התוצאה, פחות מאחוז סיכוי. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבחירה בידינו!<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מה שלא נבחר, הוא רע. איך בוחרים? כנראה שוב פעם ניתן לעדו לבחור. נחשוב על זה עד מחר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">צלצלנו לפרופסור וינוגרד, שיעץ לנו בפעם הקודמת. הוא היה מעודכן במצבו של עדו, ודעתו היא כמו דעתם של כל הרופאים כאן. לא לנתח עכשיו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בינתיים עדו מאבד מהחיוּת שלו. המבטים כבר לא כמו שהיו, העיניים קצת כבויות. הוא בוכה בפעיות קצרות, כנראה כואב לו משהו, ולא נדע מה (יש הרבה מדי אפשרויות). הנשימה הפכה קשה עליו. הוא זקוק לשישים אחוז חמצן, כדי להשאר בטווח נכון של רמת חימצון. בחמש הוא נדרש לפעולת החייאה מהירה. אליאן התנפלה עליו עם אמבו, כיוון שהוא הכחיל לגמרי (מכשיר הסטורציה הפסיק לקלוט באותו רגע), והפסיק לנשום. את האפיזודה הזו הוא עבר. התסריט לעתיד הוא קריסת מערכות, שתתחיל פתאום, ותתגלגל במהירות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אנחנו בכל מקרה לא מוותרים. נקודה. נס כנראה לא יהיה לנו, הגענו למסקנה שאין מי שיבצע אותו (ואם יש, אין לו שום אינטרס לעשות את זה. בסך הכל, יכול היה לעשות את זה מזמן). אנחנו סומכים על האהבה שלנו לעדו, והכח של הילד המופלא הזה לשרוד, כנגד כל מה שמזמנים לו החיים. אני מקווה, שלא נכנס למרה שחורה, זה יכול להשפיע על הסיכויים. נשתדל לשמור על אופטימיות.</span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-5225843523550510703?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com16tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-46105076625357836902008-09-02T21:17:00.001+03:002008-09-05T19:36:49.153+03:00<p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span dir="rtl" lang="HE">2נמאס כבר להשתמש בביטוי 'אין רגע דל'. כרגע אנחנו בעיצומו של בלאגאן. במצב המתנה בין פעילות למשניה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לפני שעה וחצי, במדידת החום, החוורנו, חום גופו של עִדּוֹ במדידה אקסילארית (שחי) רשם<span style=""> </span>37.5 מעלות חום. חם. מיד הקפצה. גלינה, אחותו, ד"ר ג'ורג'י, התורנית, וד"ר רימונה, המלאך השומר (בטלפון) לקחו לו דם לתרבית ובדיקות. הספירה הלבנה שלו בסדר, אבל רואים תאים לבנים חדשים (נוטרופילים) במספר יחסית גבוה. במבט ראשוני זה נראה כמו זיהום. אולי אותו אחד שהיה שבוע שעבר, ועדיין שם? אולי חדש? לא יודעים. בכל מקרה חידשו לו את הוונקומיצין (על כל מקרה), והוסיפו אמיקצין, כך שכרגע, עדו חובק ארבע סוגי אנטיביוטיקה שונים.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בבדיקה עלה בנוסף, נושא ההמוגלובין (החומר המצוי בכדוריות הדם האדומות, והוא זה שמוביל את החמצן). מיום חמישי להיום ירדה רמת ההמוגלובין ברבע. רשמו לו דם (כדוריות אדומות). החל מעוד כמה דקות הוא יתחיל לקבל את הכל לווריד, מזרק אחרי מזרק, בסרט נע, כל הלילה.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SL2X5E-O5sI/AAAAAAAAAw0/XF1j80Y7UeM/s1600-h/IMG_0679.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SL2X5E-O5sI/AAAAAAAAAw0/XF1j80Y7UeM/s400/IMG_0679.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5241512548172228290" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">גלינה נותנת לעִדּוֹ חום ואהבה</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בין לבין הספקנו גם לשקול אותו. רגע של נחת. נראה שהוא עלה 75 גרם מאתמול. היינו קצת חשדניים לגבי המשקל, הבאנו אחד אחר. נראה שהוא עלה 65 גרם. החלטנו על האמצע 3100 גרם, מספר עגול.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בכל ההתעסקות עדו היה מאוד לא שקט. כאב לו (דקירות זה לא דבר נעים), הזיזו אותו ממקום למקום, סובבו אותו, בקיצור לא נעים. גלינה לקחה אותו לידיים כדי להרגיע.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה שלו בילה האפרוח בשינה, למד. בבוקר כשהגענו, הוא היה כבר ער, ומחכה. ישר להאכלה הגענו. גם בנושא הזה ישנה התקדמות. שתי ארוחות היום הסתיימו עד תומן. עדו אכל שישים מיליליטרים מהבקבוק, פעמיים. אושר גדול. בפעמים האחרות הוא אכל בסביבות ארבעים וחמש. טוב מאוד.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ביקור הרופאים נערך על ידי ד"ר ברזילי. כמעט לל"ש, הוסיפו לו עוד קצת </span><a href="http://cystic-l.org/handbook/html/nutrition.htm#Triglycerides"><span dir="ltr">MCT</span></a><span lang="HE">, שומנים. עכשיו הוא יקבל מיליליטר שלם כל ארוחה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">החור בעור מתקדם לאיטו, בעיני הוא נראה<span style=""> </span>משתפר. בעיני דנה וד"ר היימן נראה, שאין שינוי (לפחות לא כזה הנראה לעין). בפיסטולה (החור המחבר את המעיים לבטן, והחוצה) דנה ראתה הבוקר תפר נוקשה, כזה שיכול להציק לו. הראינו לכולם, מחר יחתכו אותו. הוא אמור היה להתמוסס לפני שבוע. למה הוא לא עשה את זה? לא ברור.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר אפרתי בא לבקר היום. פרט לנושא התפר, לא היה לו מה לחדש. הוא קצת מיואש.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עד הערב היום הזה עבר כיום שגרתי בחיינו. שינה ואוכל במעגל. פעמיים השכבנו אותו על הבטן, אימנו אותו בלסובב את הראש לצד ימין (פיזיותרפיה קלה).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span dir="ltr"><o:p> </o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-4610507662535783690?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-77960155972590880242008-09-01T21:17:00.002+03:002008-09-01T21:24:18.926+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שוב פעם יום כזה שלא קורה בו שום דבר רע, אבל פתאום מובנים כמה פרטים, שמבהירים עד כמה רע המצב.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר אפרתי היה פה היום, אחרי חופשה ארוכה. הייאוש על פניו היה ניכר. הוא ראה בפעם הראשונה את הנקז, ואת החור בעור. הוא אמר, שברור שהרשת מזוהמת, כיוון שחלל הבטן הזדהם. אין הרבה סיכוי שהרשת (זו שהכניסו ב<a href="http://pagim.blogspot.com/2008/08/197.html">ניתוח האחרון</a>, כדי לסגור את הבטן) לא הזדהמה מהזיהום בתוך הגוף (אנחנו הרי, מאוד דואגים לזיהום מן החוץ). בזה הוא כיבה לנו את התקווה, שלא נזדקק לניתוח להחלפת הרשת (למעשה שני ניתוחים, אחד להוצאה ואחד להכנסה). שאר הרופאים לא התרגשו מדי, כנראה שהיה ברור לכולם, שזה תסריט סביר מאוד. אולי אנחנו קצת הדחקנו את זה. האקדח על השולחן, השאלה מתי הוא ירה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בסוף השבוע, עשרה ימים אחרי תחילת מתן האנטיביוטיקה, יפסיקו לעִדּוֹ את התרופות. יחכו קצת (אין הגדרה מדויקת ל- 'קצת'), ויראו, האם עדו מזדהם שוב. אם כן, יש לנו בעיה עם הרשת. אם לא ... אולי מישהו שם למעלה בכל זאת זורק איזה עצם מדי פעם. אם יש בעיית זיהום על הרשת, יחזרו לאנטיביוטיקה, וינסו למשוך זמן עד הניתוח. לחזק את הילד. אנחנו, בכל מקרה, סומכים, באמונה שלמה, על עדו. הוא הוכיח את עצמו מספיק פעמים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">פרט לאלה הזו על הראש, היום היה יום שגרתי למדי. את הלילה הוא ישן בחברתה של דורית (לא התעורר לאוכל אפילו), והעביר אותו ללא ארועים מיוחדים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בבוקר הגיע ד"ר אפרתי, והסביר את מה שהסביר. בום. פרט לכך, הוא וד"ר נדיה בדקו את הנקז (ה'רימון'), ווידאו שהוא במקום. הוא במקום. לגבי עתידו? לוט בערפל כרגע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את ביקור הרופאים ערך ד"ר ברזילי. הופסק מתן הוונקומיצין, כיוון שהזיהום הוא <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Gram-negative">גראם שלילי</a>, והתרופה מטפלת ב<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Gram-positive_bacteria">גראם חיובי</a>, אין טעם להמשיך. את מנת האוכל העלו לשישים מיליליטרים לכל סיבוב. כלכלה מלאה. נראה איך עדו יסתדר עם זה. בסך הכל הוא אוכל בין שלושים לארבעים בבקבוק (הוא נאטם לאוכל אחרי זה), ואת השאר הוא מקבל דרך זונדה בתליה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היום המשכנו להשכיב אותו על הבטן. נראה, שהוא אוהב את התנוחה. התאמצנו לסובב את הראש לצד ימין, ולמתוח טיפה את הצוואר (פיזיותרפיה), כדי להאריך את השרירים בצד הזה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עכשיו סיימנו שקילה ומקלחת. נקודת אור ביום האפור הזה. עדו עלה 25 גרם, והוא שוקל 3030 גרם (מספר יפה).</span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-7796015597259088024?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-84764683397729576192008-08-31T22:24:00.003+03:002008-08-31T22:37:51.914+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עִדּוֹ ישן עכשיו, הס פן תעיר. את זה הוא עושה, אחרי שעה של התעסקות. החלפת פדים וחיתול, החלפה של החבישה מעל החור בעור, מקלחת, שקילה וארוחה טובה. השקילה אֶפֶּעסְ מאכזבת טיפה – לל"ש - 3005 גרם, כמו אתמול בדיוק. מצד שני, הוא לא ירד, וזה, לא עיניין של מה בכך בימינו אנו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בלילה עדו ישן היטב, לאט לאט הוא לומד להעריך את השינה, עיניין חיובי מאוד.<br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הבוקר התחלנו בעצלתיים, עד תשע וחצי לא ביקרו אותנו כלל (היה פה מקרה לא נעים במחלקה, כולם נדרשו לטפל בו). ניצלנו את הזמן לשעשועים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר היימן הגיע לערוך את הביקור, והשאיר את הכל ללא שינוי (פרט לשתי טיפות פחות בעירוי), כולל האוכל. עד הבוקר הוא עלה במשקל, בקצב סביר – סוס מנצח לא מחליפים. ליבי ביקשה, וקיבלה אישור להשכיב את עדו על הבטן.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אושר גדול. השכבנו אותו על הבטן. למעשה זו הפעם הראשונה שלו ממש על הבטן במצב מאוזן (אחרי שבעה חודשים ביקר על הגב). עדו היה מופתע לחלוטין מהמצב החדש. בהתחלה הפנים שלו שידרו חוסר אונים מוחלט – 'אני לא יודע איפה לשים את הראש'. הוא תקע את הפרצוף שלו בתוך הסדין (הוא לא חשב על רבע סיבוב לאחד הצדדים), מיהרנו וסובבנו את הראש לשמאל. מצא חן בעיניו, עד כדי חיוך קטן. מהר מאוד הוא הבין, איך אפשר למצוץ מוצץ בתנוחה הזו, וחזר אליו השקט.<span style=""> </span>מדי פעם הוא הזיז את הידיים והרגליים בתנועות זחילה, לא משהו משמעותי, אבל מאוד מרגש מבחינתנו. אחרי חצי שעה סובבנו לו את הראש לצד ימין – פחות טוב (מבחינתו). לקח לו כמה דקות, והוא מצא איך לסובב את הראש לצד שמאל חזרה – התמוגגנו. מעכשיו ננסה כל יום עוד קצת, היום הוא היה שלושת רבעי השעה על הבטן. מחר ננסה שעה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לא היה היום דימום משולי הפיסטולה. אולי נצליח למגר אותו, לפני שהוא יתגבר. אנו מורחים את המרקחת פעם בשעה במקום הזה. נראה שכל עוד נתמיד, נמנע את הדימום. למדנו משהו מהניסיון.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">החור בעור נראה יותר טוב. אמנם הוא לא מראה סימני סגירה, אבל הוא גם הפסיק להראות סימני רקב. הרקמה נראית כמתחדשת. נקווה לטוב. החור הזה חושף את הרשת (גורטקס), ששמו בניתוח. יש חשש גדול, שמא הרשת תזדהם. כיוון שאין כלי דם ברשת (מובן), מערכת החיסון (כולל אנטיביוטיקה) לא יכולה לטפל בזיהום. זיהום שם יכריח להוציא אותה ולהחליף. ניתוח מסובך וכמעט לא מעשי. כיוון שכך, כל החלפת חבישה שאנחנו עושים, נראית כמו ניתוח. כפפות סטריליות, אחד שמכין כלים, ומגיש אותם, ואחד שמבצע בפועל.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"> </span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLrwP-risSI/AAAAAAAAAwc/c0XGXOULO6U/s1600-h/IMG_0676.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLrwP-risSI/AAAAAAAAAwc/c0XGXOULO6U/s400/IMG_0676.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5240765273713324322" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">אליאן ועדו עושים גרעפס</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מלבד הדברים הללו, היה יום שגרתי (לפי שיגרת השבוע האחרון). כל שלוש שעות ארוחה, שאת רובה עדו אוכל בסדר גמור (השאר דרך זונדה). בשאר הזמן, בדרך כלל שינה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style=""> </span></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8476468339772957619?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-38947765447561984022008-08-30T22:05:00.003+03:002008-08-30T22:13:31.690+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הלילה עדו ישן כל הלילה ללא הפרעה. אפילו לאוכל, דורית, אחותו, לא העירה אותו. הוא ישן טוב מדי בשביל זה. קצת לפני שנת היופי הנ"ל קילחנו ושקלנו אותו. הוא "עשה עליה" של חמישה עשר גרמים, ושקל 2980 גרם. נחמד. האכלנו אותו בשתיים עשרה דרך הזונדה, וכך גם בשלוש ובשש (ישן. למה להפריע).</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">קשה לכתוב משהו על היום. יום אינרטי לחלוטין, שום דבר מהותי לא קרה היום. אולי זה חלק מהדיכאון, שתוקף אותנו. המצב הסטטי הזה, שאנחנו נמצאים בו. או שאנחנו מדשדשים, או מתדרדרים. הדברים הטובים קורים לאט, הרעים תוקפים במהירות (לפחות ככה זה בפגיה).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">למרות הכתוב לעיל, היום בסך הכל יום טוב, לא שלילי. כשהגענו בבוקר עדו ישן (עדיין). אסתר, אחותו,<span style=""> </span>הספיקה להחליף לו את החבישה מעל החור בעור, ואת הפדים מעל הפיסטולה. באנו לילד נקי. לא עבר הרבה זמן, והערנו אותו, הילד צריך לאכול. לקח לו קצת זמן, אבל הוא אכל את הכל, אושר גדול. ברגע שהוא גמר לאכול, נרדם. עדו התעורר שוב לארוחה של שתיים עשרה, הפעם הוא עשה יותר בעיות, וסיים רק את המחצית.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLmagbZWUoI/AAAAAAAAAwU/oDC2-wPr9pI/s1600-h/IMG_4711_resize.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLmagbZWUoI/AAAAAAAAAwU/oDC2-wPr9pI/s400/IMG_4711_resize.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5240389523322851970" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">מאכילים</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר ברזילי הגיע לעשות לו ביקור. התוצאה – לל"ש. אפילו את האוכל לו העלו לו, כיוון שבמילא הוא לא מסיים את המנה שלו בדרך כלל. עדו עדיין צריך להתרגל לאכול. כמנהגו, עדו יקבל היום פלסמה, חמישים מיליליטרים ממנה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר ברזילי ניסה לעודד קצת. אין לו תשובות (במיוחד לא על שאלת מליון הדולר – מתי?), אבל הוא אופטימי מאוד. הוא ניסה להדביק אותנו באופטימיות הזו. אנחנו בהחלט מאמינים, שיהיה בסדר, השאלה היא מתי. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי הארוחה של שתיים עשרה והביקור, עדו חזר לישון. בשלוש הוא כמעט לא אכל כלום. הוא מתעורר רעב, מתחיל לאכול בהתלהבות, וזו שוכחת אחרי עשרה מיליליטרים לערך. עמליה, אחותו לערב זה, טוענת, שמשהו מפריע לו. זה לא שהוא לא רוצה, הוא לא יכול. אנחנו עובדים על זה.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl">הדימום משולי הפצע של הפיסטולה ממשיך. זה עדיין משהו קטן, אנחנו מייחסים לזה המון חשיבות. ככה פשוט התחיל הדימום גם בפעם הקודמת (טיפה ועוד טיפה...). כרגע הרופאים מתייחסים לזה כמטרד בלבד.<br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בשש הוא סיים ארבעים מתוך החמישים, גאווה. הוא שוב נרדם עד תשע.<br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מקלחת ושקילה. הוא שוב חצה את רף שלושת הקילוגרמים, נקווה שהפעם, לתמיד! כרגע משקלו הרשום 3005 גרמים.</span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-3894776544756198402?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-86731745907890993312008-08-29T21:11:00.003+03:002008-08-29T21:37:54.070+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לא לחינם העליתי אתמול את התמונות של עדו. הוא באמת נחת. כשכתבתי את הפוסט של אתמול הוא ישן פשוט. כשמסתכלים עליו משחק החיים נראים יותר יפים, אפילו כשאנחנו כאן.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כשאנה הגיעה למשמרת לילה, עִדּוֹ בדיוק התעורר. אחרי הארוחה של שתיים עשרה, היא החזיקה אותו על הידיים, והילד התמוגג. אנה עושה לו משהו. הוא לא הפסיק לחייך. הם בילו היטב את הלילה (אנחנו הלכנו, כדי לא לקלקל להם את הרגע).</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבוקר התחיל לאיטו. הכירורגים לא שלחו נציג זה זמן מה, גם היום לא. ד"ר היימן היה פה, וניצלתי את ההזדמנות להציק לו בנושא החור בעור. אתמול ביקשנו עזרה מד"ר אריה מצגר, רופא עור ילודים, מהוותיקים הארץ. ביקשנו מד"ר היימן לדבר איתו. נראה מה יעלה מבחינת טיפול. ד"ר היימן מרגיש, שהכל בשליטה, ומצבו של עדו בסך הכל מתקדם, לאט, אבל לכיוון הנכון.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר ברזילי הגיע בערך באותו הזמן, וערך את ביקור הרופאים. האוכל עלה לחמישים מיליליטרים (אולי מחר הוא יגיע לכלכלה מלאה? הלוואי.), והעירוי ירד לעשרה מיליליטרים לשעה. פרט לכך לא שונו תרופות ותוספים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לאורך הבוקר עדו ישן. הוא התעורר לקראת צהריים לאכול את המנה שלו. הוא בלע אותה יחסית מהר. היינו מרוצים מהפשוש, קטי במיוחד, היא האכילה אותו. עד שלוש הוא נח במיטה ועל הידיים. בשלוש הוא כבר לא ממש רצה לאכול, ממש התנגד. עמליה, אחותו, ממש נאבקה איתו. בסופו של דבר וויתרנו, הוא קיבל את המנה בזונדה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הציפייה הייתה, שעדו ישן אחר כך. הוא מעולם לא התנהג כמצופה ממנו (וזה בדרך כלל לטובה). הוא נשאר ער, קורא בספר, ומדבר עם הציור של הארנב. מזיז ידיים (מוצץ אצבע) ומתקשר. חמוד כזה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כבר מאתמול, החלטנו ללכת על פדים ומשחות במקום שקיות סטומה. נראה שפרט לעבודה קשה (מצידנו – החלפה כל חצי שעה), זה עושה את העבודה (שָׁאפּוֹ לדנה, כרגיל). היום גילינו דימום קל בשוליים של החור, ככה גם התחיל הדימום בפעם הקודמת. הראינו אותו לד"ר אילן, שאין לו מה לעשות כרגע, אבל ידווח הלאה. דנה, על דעת עצמה, שמה על המקום רשת צלולוז (</span><span dir="ltr">sergi-seal</span><span lang="HE">), לעצירת דימום. נראה שזה עובד.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כרגע הוא ישן, שוב, ולכן לא שקלנו אותו עדיין. בעשר נעיר אותו לארוחה, אז נשקול ונקלח.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הייתה לנו הפתעה אחרי הצהריים. אולגה, אחותו משכבר, שיצאה לשמירת הריון די מזמן, באה לבקר. היא חיכתה שעתיים (תרופות, החלפה והאכלה) כדי להחזיק אותו קצת. זכתה לעשר דקות של חסד.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLg8cGHDHDI/AAAAAAAAAv8/rts_WOMCDT8/s1600-h/IMG_4728-r.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLg8cGHDHDI/AAAAAAAAAv8/rts_WOMCDT8/s400/IMG_4728-r.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5240004619819752498" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"> <span style="font-size:85%;">אולגה מתמוגגת מהאפרוח<br /></span></div><p class="MsoNormal" dir="rtl"><br /></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8673174590789099331?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-36141417323289560132008-08-28T23:56:00.002+03:002008-08-29T00:01:53.766+03:00<div style="text-align: center;"><div style="text-align: right;">עדו החליט ללמוד טיפה על ציפורים (בסך הכל, הוא הוא האפרוח). הוא פתח את הספר במקום הנכון ...<br /><br /></div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLcRUonM3CI/AAAAAAAAAvk/73a_N_dOemQ/s1600-h/IMG_0671.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLcRUonM3CI/AAAAAAAAAvk/73a_N_dOemQ/s400/IMG_0671.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5239675737665756194" border="0" /></a><span style="font-size:85%;">קריאה מעמיקה<br /><br /></span></div><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLcRU2YTKUI/AAAAAAAAAvs/QSZfmoj2N2c/s1600-h/IMG_0670.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLcRU2YTKUI/AAAAAAAAAvs/QSZfmoj2N2c/s400/IMG_0670.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5239675741361350978" border="0" /></a><span style="font-size:85%;">מימצא מפתיע<br /><br /></span></div><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLcRVQhHnaI/AAAAAAAAAv0/v6qlb3CsvRc/s1600-h/IMG_0668.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLcRVQhHnaI/AAAAAAAAAv0/v6qlb3CsvRc/s400/IMG_0668.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5239675748377664930" border="0" /></a><span style="font-size:85%;">מה? זה הכל?</span><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-3614141732328956013?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-28428326062078065432008-08-28T22:21:00.006+03:002008-08-29T15:42:00.827+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היום אנחנו מלאי תלונות כרימון (לכל הגורמים השמיימים באשר הם, וקצת לצוות). בסך הכל הדברים לא מסתדרים, שום דבר לא מתכנס, ונראה שכולם הרימו ידיים. מחכים, שאלוהים יסדר את העניינים (באשר אליו, לנו, כבר אין ציפיות).</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כרגע התפרים בצדה של הבטן פתוחים, ונפער חור בעור בגודל של שני סנטימטר רבוע. אי אפשר לתפור את החור, כיוון שהעור שם נקרוטי (רקוב). העור שם לא מבריא, כיוון שהוא נמצא קרוב מאוד למקום בו יוצאת הצואה. שום פתרון כדי לאסוף את הצואה לא עובד. היצירתיות של הצוות נגמרה, אין לאף אחד פתרונות. כרגע החור הזה מכוסה במישחה, שאמורה לעזור לעור להתחדש, ברשת, שאמורה להיות אנטיבאקטריאלית ובמדבקה מיוחדת, שמשאירה את הכל הגעשפט בפנים. מחכים לראות מה קורה. אנחנו סקפטיים שמשהו יעבוד. בעיה גדולה עם התפרים היא הבכי. כשעדו בוכה הלחץ על התפרים עולה מאוד, מה שמחמיר את המצב.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כמובן אין לשכוח, שהיציאות לא מגיעות מהיכן שכולנו רגילים. גם המצב הזה ייאש את כולם. גם כאן מחכים לראות מה קורה. אין פתרונות לצוות, אנחנו (דנה) מספקים את הפתרונות היצריתיים. כרגע, במקום שקית הסטומה שאספה את היציאות, ולא הוכיחה את עצמה (נזלה כל הזמן, והרטיבה את העור מסביב), שמנו מרקחת ופדים. המרקחת, היא כמו שהייתה לפני הניתוח כולאסתראמין (<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Cholestyramine">Chloestyramine</a> – שסופח מלחי מרה) וצינקוד (הידועה בשם בייבי-פסטה. להגנה על העור).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה שלו הוא בילה בשקט יחסי בצוותא עם אנה. אחד העירויים הלך פָּרָה. חידשו. בבוקר עוד עירוי הלך פָּרָה, גם אותו חידשו. נגמרו לו הוורידים בגוף. העירויים החדשים הם בירך, מקום לא סטנדרטי.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בביקור הרופאים העלו לעִדּוֹ את כמות המזון ל – 40 מיליליטר מונוגן. זה השינוי היחידי להיום מבחינת הטיפול.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי החלפת סוג האוכל, עדו יותר מרוצה מהטעם. הוא מתרגל לאכול מחדש. עדיין לא נהנה באמת מהאוכל, אבל זה יבוא כשנוסיף לו קורנפלור או סוכר (אחרי שהוא יהיה בכלכלה מלאה זמן מה). הוא פשוט חמוד שהוא אוכל, עד כדי כך, שכולן רוצות להאכיל אותו.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLb8BMv2z5I/AAAAAAAAAvc/NILyiP_V8U4/s1600-h/IMG_0655.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLb8BMv2z5I/AAAAAAAAAvc/NILyiP_V8U4/s400/IMG_0655.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5239652314024169362" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">יוליה מבסוטה מעדו</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">רוב היום הוא היה על הידיים של דנה (וקצת שלי). ד"ר רוני (מתמחה כאן), שעבד היום במחלקה אחרת, בא במיוחד כדי להחזיק את עדו לכמה דקות (למרות שהוא צריך היה, להחליף בגדים ולהגן על עצמו – אנחנו בבידוד כאן), איש טוב.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">נחמה פורתא יש בשתי עובדות. בדיקות הדם שלו יצאו טובות יותר היום. ספירת תאי הדם הלבנים ירדה (הגוף חוזר לאיזון אחרי הזיהום). רמת הבילירובין ירדה בעוד יחידה (לאט, אבל בטוח) ל – 38.7 (האם זה אומר, שהכבד עובד? לפחות חלקית?). נחמה שניה יש במשקל. האפרוח הקטן עלה בחמישים וחמישה גרמים, טבין ותקילין (שקלנו יותר מעשר פעמים, כדי לוודא). כרגע משקלו עומד על 2965 גרם. יאללה פּוּשוֹן תמשיך ככה, אולי עוד נצא הביתה מתי שהוא.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span dir="ltr"><o:p> </o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-2842832606207806543?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-14590711563260937372008-08-27T21:16:00.010+03:002008-08-28T12:23:27.432+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כיוון שלא שקלנו את האפרוח אתמול, שקלה אותו קטי בלילה. המשקל הורה על ירידה של עשרים גרמים, והתייצב על משקל של 2860 גרם אפרוח. פרט לשקילה לא היה שום ארוע מסעיר במהלך הלילה. הוא ישן את רובו. את האוכל שלו הוא המשיך לא לרצות, ולא לאכול. הזונדה עבדה במקום הפה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבוקר התחיל מוקדם. שוב פעם נפתחו תפרים. באותו המקום. המקום הספציפי הזה נמצא ליד החור ממנו יוצאת הצואה, בצד הבטן. שקית הסטומה, שאמורה לאסוף את היציאות, לא תמיד מבצעת את תפקידה נאמנה (הנוזלים שיוצאים מהמעיים, מצליחים איך שהוא לחדור מתחת לדבק, שמדביק אותה לעור). נוצר מצב, שהאיזור הזה סובל מנוזלי מעי באופן תדיר. זה מה שמונע מחתך הניתוח להגליד שם (בשאר המקומות הוא הגליד יופי). היום ד"ר לוטן הורה, לצרוב את האזור במי חמצן (חיטוי בעיקר), לשים דֶרְמָגְרָם (משחת פלאים לעור), לשים חומר המכיל יוני כסף (אנטיבאקטריאלי) ולכסות בפלסטר מיוחד לעור (טָאגוֹדֶרְם). נקווה שזה יעזור. אחות הסטומה הוזמנה על ידו לבצע. היא הגיעה, אבל משום מה לא התאים לה לבצע את עבודתה. היינו צריכים להתעקש איתה. לפחות את כל המצרכים היא הביאה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">קיבלנו את תוצאות התרבית, ויש שם לחיידק – </span><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Pseudomonas"><span dir="ltr">Pseudomonas</span></a><span lang="HE">. חיידק של בית חולים (גראם מינוס), הזיהום יכול לנבוע כמעט מכל דבר (עירוי, כלי לא מחוטא וכו'). מחר זה יהיה סופי. יש גם אנטיביוטיקה כדי לטפל בו - גֶנְטַמִיצִין.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את ביקור הרופאים עשה לו היום ד"ר ברזילי. הוא העלה לו את כמות האוכל ל – 35 מיליליטרים בכל סיבוב, 280 מיליליטרים ליום (לפי המשקל הוא צריך 480 מיליליטרים ביום – 60 לסיבוב). את השארית משלימים בעירוי נוזלים. מלבד האוכל ד"ר ברזילי רשם ויטמין </span><span dir="ltr">K</span><span lang="HE">.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי מסע שכנועים קטן, שוכנעו כולם להחליף לו את האוכל למונוגן. בניגוד לניאוקאט, שיש לו טעם נוראי (טעמנו, זה מגעיל!), למונוגן יש טעם של מים דלוחים (אינֶרטי משהו). עִדּוֹ מעדיף את זה. הוא עוד לו אוכל בחדווה, אבל הרבה יותר קל עכשיו. למונוגן יתרון נוסף, הוא פחות מזיק לכבד. החיסרון הוא, שהמונוגן נספג פחות טוב.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLWdy5Ce4OI/AAAAAAAAAvE/0fvj31lFLSM/s1600-h/IMG_0650.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLWdy5Ce4OI/AAAAAAAAAvE/0fvj31lFLSM/s400/IMG_0650.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5239267239145693410" border="0" /></a></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size:85%;">אליאן מאכילה, דנה שואפת חמצן</span></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><br /></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLWddEgBawI/AAAAAAAAAu8/RF3z1XKiKG0/s1600-h/IMG_0652.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLWddEgBawI/AAAAAAAAAu8/RF3z1XKiKG0/s400/IMG_0652.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5239266864265259778" border="0" /></a></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size:85%;">... גרעפס...</span></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><br /></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLWdIxoFmdI/AAAAAAAAAu0/AqXIWiTihbA/s1600-h/IMG_0654.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLWdIxoFmdI/AAAAAAAAAu0/AqXIWiTihbA/s400/IMG_0654.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5239266515601430994" border="0" /></a></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size:85%;">בקבוק ריק</span><br /></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">במהלך שעות הבוקר המאוחרות והצהריים המוקדמות, עדו היה לא שקט. הוא סירב לישון או לשכב בשקט. בערך בשלוש </span><span lang="HE">הוא נרדם</span><span lang="HE">, כדי לשון עד תשע. מספיק שעות, רגוע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עכשיו דנה ואליאן מאכילות אותו בהצלחה חלקית. הרגע הסתיימו המקלחת והשקילה. עדו עלה חמישים גרם מהלילה (דבר שמעלה את שאלת האמינות של השקילה מאתמול). כרגע הוא שוקל 2910 גרם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style=""> </span></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-1459071156326093737?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-37049732826934802382008-08-26T21:58:00.005+03:002008-08-28T12:23:15.532+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">האפרוח הקטן צלח את הלילה בשינה טובה. כמעט ולא התעורר. בשלוש ובשש סימה, אחותו, האכילה אותו מבקבוק, והוא אכל. בדרך כלל הוא מתעב את הטעם של הניאוקאט, ומסרב לאכול. אחרי סירוב כזה אין הרבה ברירה, אלא להאכיל אותו דרך זונדה. בגלל מצבו של המעי, לא ניתן להוסיף קורנפלור או סוכר, כדי לשפר את הטעם. גם אלו יבואו עם הזמן. שָׁאפּוֹ לסימה, הארוע הזה לא חזר על עצמו עד עכשיו. לקראת הבוקר אחד הערויים שלו הפך פָּרָה, ההוראה אומרת לחכות לבוקר לחידוש. מילאו אחרי ההוראה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי חילופי המשמרות הערוי השני הלך פָּרָה. חידשו את שניהם. העירוי הראשון שהלך, היה זה של הגלוקוז. מכיוון שכך, בבדיקות הסוכר בדם, שנעשו קצת לפני חידוש העירוי, עִדּוֹ היה הִיפּוֹ (נמוך – מאוד נמוך). אחרי שעה הוא חזר לעצמו. ההזדמנות נוצלה כדי לקחת בדיקות דם נוספות. הרוב בסדר, אבל התגלתה עליה במספר תאי הדם הלבנים, מה שאומר זיהום. פרט לזה, הבילירובין ירד ביחידה אחת, והוא עומד על 40. המדידה הקודמת של 41 מהווה שיא בפגיה, כזה עוד לא היה. הצבע של עדו כרגע מתקרב לירוק. הוא היה צהוב (בילירובין גבוה – צהבת ילודים), ואז ברונזה (בילירובין מאוד גבוה) ועכשיו הוא כבר די ירוק (בילירובין מחוץ לסקאלה).</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">תשובה ראשונית של התרביות, שנלקחו שלשום, חזרו בצהריים. צמח משהו, אכן זיהום. כרגע הָמֵרוֹפֶּנֶם (אנטיביוטיקה) שהוא מקבל, מכסה את זה. מחר נדע את שם החיידק, ואיזה חומר קוטל אותו. מאיפה הזיהום? שאלה מצויינת! אף אחד לא יודע. תאוריות יש למכביר. דליפת צואה לחלל הבטן, העירויים שנכנסים ויוצאים, התפרים שנפתחו והעור שנרקב, עצם השהיה בבית חולים וכו'. איך נדע? מחכים (כן שוב במצב המתנה), ורואים.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בביקור הרופאים העלו לו את כמות האוכל לארבע פעמים ביום 20 מיליליטרים וארבע פעמים ביום 25 מיליליטרים (ביחד 180 מיליליטרים) של ניאוקאט. כמו כן החזירו לו את כל התרופות, שהוא קיבל למערכת העיכול לפני הניתוח (אוֹרְסוֹלִיט – לדרכי מרה,</span><span dir="ltr" lang="HE"> </span><span lang="HE">פֶּרִיפֵל – ברזל, פּוֹלִיוִיט – וטמינים, אימודיום – האטת פעילות מעי).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי זמנים קשים בשעות אחר הצהריים, בהם עדו היה מאוד לא רגוע, הוא נרדם עתה על דנה. סוףסוף הוא שקט (ולכן לא נשקול אותו כרגע). הוא צריך את השינה שלו. הריפוי שלו תלוי בכך.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">יום קשה עבר על כוחותינו.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLRShG2JgzI/AAAAAAAAAus/b3CW8pekJS4/s1600-h/IMG_0647.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLRShG2JgzI/AAAAAAAAAus/b3CW8pekJS4/s400/IMG_0647.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5238902995265618738" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"> <span style="font-size:85%;">עודף גרויים על המיטה</span></div><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span dir="ltr"><o:p> </o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-3704973282693480238?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-27904903544732839142008-08-25T22:15:00.004+03:002008-08-28T12:22:59.749+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שוב פעם הפכו אתנו מהמיטה לפנות בוקר. כל בוקר בארבע דנה (היא הרי המבוגר האחראי אצלנו בבית) מתקשרת, כדי לדעת מה קורה. בפגיה כולן כבר מכירות את הנוהל, אז האחות שמטפלת בעִדּוֹ באותו לילה, דואגת להיות במצב לענות. הטלפון בחדר הבידוד מחובר גם לפקס, כך שאם עונים בצלצול הראשון הכל בסדר. בשני, גם הפקס עונה, אז מדברים, וברקע צלילים של פקס. השלישי כבר לא מגיע. אחותו של עדו חייבת להיות בהיכון. בנוסף, הן משתדלות בדרך כלל, שהחדר יהיה שקט, כדי שלא ניבהל.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בעת הטלפון המסורתי, דורית, אחותו דיווחה לנו על חום גבוה – 38.6. נלחצנו, אבל החלטנו לא לרוץ לכאן (במה נוכל להועיל). השינה כבר לא הייתה כמו לפני כן. דנה דיברה אין ספור פעמים נוספות עם דורית, ועקבה אחרי המאמצים מרחוק. ד"ר רימונה הייתה כאן, מייד החזירה לו את האנטיביוטיקה, ולקחה תרביות דם. הלחץ הגדול נובע מהפחד מזיהום בבטן. בשבע בבוקר החום ירד ל – 37.3, עדיין גבוה. בינתיים חננו אותו מכל השמיכות, לשם קרור.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLMIVVri72I/AAAAAAAAAuk/IJ5BcZL6Lbc/s1600-h/IMG_0640.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLMIVVri72I/AAAAAAAAAuk/IJ5BcZL6Lbc/s400/IMG_0640.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5238539954252083042" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">חום גבוה</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בבוקר הגיעה לכאן אחות סטומה, הרי חזרנו לחרבן מהבטן (אמנם ממקום אחר בבטן, אבל עדיין לא מהפתח היעודי). כאשר היא הסירה את השקית הישנה (שדבוקה לבטן), נפתחו חלק מהתפרים. מסכן, זה כאב מאוד. פמליה של כירורגים (ד"ר לוטן, ד"ר נדיה וד"ר קלין) הגיעה לצורך התפירה מחדש. עדו זכה למנת מורפיום (מזמן לא קיבל). חתכו לו קצת עור, צרבו עם מי חמצן ותפרו שוב (יותר יפה יש לציין).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר ברזילי ערך לו את ביקור הרופאים הבוקר. הוא השאיר את האנטיביוטיקה, שנרשמה בלילה, והשאיר את המזון על 15 מיליליטרים ניאוקאט לכל שלוש שעות. לא לוקחים סיכון אחרי החום.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי התפרים, כיוון שעדו היה ערום לגמרי במשך דקות ארוכות, החום שלו ירד ל 35.8 – נמוך מאוד. שוב שמיכות. בזמן הקרוב יעקבו בדקדקנות אחרי חום הגוף. נקווה שלא יצמח שום דבר בתרביות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">קצת אחרי החלפת המשמרות (בואכה ארבע אחרי הצהריים) החליפו גם את החיתולים. והנה מציאה, סוףסוף יציאה. לא גדולה, לא מרשימה, אבל בהחלט שונה ממה שהיה עד כה. זה סימן טוב. אנחנו מקווים, שזה לא חד פעמי, ולא הגודל המירבי. נראה עוד שתיים כאלה – נרגע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כל אחרי הצהריים ישן האפרוח, כאשר הוא מסטול לגמרי (המורפיום עושה טוב). יותר נעים לו לישון על הידיים, אז הוא היה על הידיים. של דנה ואז שלי. בתשע הערנו אותו למקלחת, שקילה ודקירה (בדיקת גזים ומלחים בדם). עוקבים בדריכות אחרי רמת הנתרן בדם, שהייתה נמוכה. הרמה עולה, לאט, אבל עולה. מבחינת משקל אין חידושים גדולים. 2880 גרמים. לא עלה לא ירד למעשה.</span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-2790490354473283914?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-28833846342129941142008-08-24T21:17:00.003+03:002008-08-28T12:22:41.341+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אין רגע דל. כבר שבעה חודשים, שאין רגע דל.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">באופן עקרוני, אין שינוי אמיתי מאתמול, אבל היום אנחנו יודעים יותר, גם על המצב של אתמול. אומרים, שאין שכל אין דאגות. אז חבל שאנחנו יודעים יותר היום. פשוט הרבה יותר מדאיג.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה שלו העביר עדו בשעשועים עם עדנה, אחותו. קצת לפני השעשועים שקלנו אותו (כמובן שמקלחת היתה צמודה לזה), והתגלה שהוא ירד חמישים גרם. משקלו בתיק כרגע, הוא 2870 גרם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בבוקר הגיע ד"ר לוטן, ובסך הכל היה מאד מרוצה מהבטן האפרוחית. יש לציין, שפרט לריצ'רץ' שיש לאורכה ולרוחבה, היא סוףסוף נראית כמו בטן של תינוק. זה משווה לו מראה חתיכי יותר. חבל, שאנחנו יודעים, שמה שמשנה, זה מה שיש בפנים ('על תסתכל בקנקן...'). התפרים נסגרים ברובם בסדר, כנראה גם הרקמה התת עורית, הצמודה לרשת (זו שהכניסו בניתוח האחרון). זה מה שעושה את הבטן יפה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בביקור הרופאים, אותו ערך ד"ר ברזילי, העלו את קצובת המזון של עדו ל – 15 מיליליטרים ניאוקאט בכל סיבוב. התקדמות נאה. מהיום הוא יקבל ויטמינים, מלחים ו – </span><span dir="ltr">MCT</span><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span> <span lang="HE">דרך מערכת העיכול (זונדה או בפה – תלוי בטעמו של עדו). את החומר האנטי-פטרייתי (פלוקנזול) לא הפסיקו לעת עתה. בגלל הירידה במשקל, עדו מקבל 20 מיליליטרים לשעה גלוקוז 10% (דרך העירוי בטיפות). כאשר הוא יזכה להזנה מלאה, העירוי הזה יופסק. האומגה-ון ללא שינוי, ממשיכים בקצב של 1.5 מיליליטרים לשעה במשך 30 מיליליטרים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אז למה הפסימיות? שתי סיבות פחות אחת. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">סיבה ראשונה, בדיקות הדם שלו. יש בהן טוב ויש בהן רע. הטוב, היא ספירת הדם הכל תקין (כך שדי ברור, שאין זיהום, למרות שהמעי מנוקב). הרע, הכימיה, בילירובין בשמיים 41 במדד הכללי (צריך להיות בין אפס לאחד וחצי). זה מרמז משהו על הכבד ותיפקודו. אם כי לדנה יש תאוריה: הדם שהוא קיבל בניתוח הוא לא דם צעיר (מטבע הדברים כשתורמים, תורמים מה שיש, לא הכל נוצר כרגע). הזמן הממוצע לסוף חייו הוא בערך חודש, ואנחנו בערך חודש מהניתוח. תוצר לוואי של כדורית דם מתפרקת, הוא בילירובין ישיר. יכול להיות שזו הסיבה לעליה הגדולה בערך הזה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">סיבה שניה, יציאות. אין מהטוסיק יש מהנקז. פתאום הופיעה יציאה מוצקה בנקז, זה יכול לרמז על חור נוסף במעי.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הפחות סיבה היא ד"ר רימונה, שהרגע באה לכאן, ועסקה בלעודד. תכל'ס, אין לרופאים מושג האם יש או אין חור נוסף במעי. כמו כן, הם לא יודעים מה יהיה עם הכבד. מה שכן, היא נשמעה מאוד אופטימית, ונתנה סיבות הגיוניות, ולא נוראיות לכל תופעה שהתוודענו אליה היום.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עדו מסרב לאכול את הניאוקאט – מגעיל לו. פעם הוא לא הכיר משהו אחר, היום הוא כבר יודע טוב יותר (תרגום נוראי מאנגלית). אז אין לנו ברירה, אלא לתת לו את זה דרך זונדה. לא נורא, כשזה ידרש באמת, נמצא דרך לשפר את הטעם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היום הייתה אצלנו אורית, הפיזיותרפיסטית. היא סידרה את האפרוח בתנוחות מסוימות, ועשתה איתו תרגילים. אנחנו אמורים לחזור על התרגילים הללו כמה פעמים ביום. עדו לא שכב מעולם על הבטן, כך שצריך לפתח לו שרירים מסוימים בצורה יזומה (צוואר, שכמות, ידיים וכו').<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">זהו, מנסים לשמור על אופטימיות, ולחשוב שכל תופעה היא פתירה. </span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-2883384634212994114?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-50633421051423941682008-08-23T22:32:00.009+03:002008-08-28T12:22:27.003+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את ליל היומולדת שלו העביר האפרוח בשקט מופתי. בדרך כלל הוא ישן, ומדי פעם התעורר לקרוא ולהתעניין, כך דיווחה אחותו דורית. לפני הלילה שקלנו ורחצנו אותו. עדו שוקל 2920 גרם, בימים הקרובים נצפה לראות התחלה של עליה, כתוצאה מאוכל.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אנחנו התעוררנו לבוקר לחוץ. דנה התקשרה לשאול מה נשמע, התשובה היתה מגומגמת ומוזרה. דובר שם על הקאה, וכירורגים שהוזמנו לבדיקה. עפנו לכאן, ויתרנו על הקפה של הבוקר, והאוכל שבא לצידו. הגענו, ולא כצעקתה. הבטן רכה ונעימה (בנסיבות), לא תפוחה ועִדּוֹ עירני וחיוני. חמוד כזה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר היימן היה פה, כדי לתת הוראות ופקודות למהלך היום. הופסקה האנטיביוטיקה לחלוטין (אחרי 18 יום רצופים), עדו מקבל רק חומר אנטי-פטרייתי (עד סוף היום, מחר זה יופסק גם כן) ומשחות על העור, במקומות אסטרטגיים (תפרים וכאלה). בגלל שהבטן נראית בסדר גמור, הגדיל ד"ר היימן את קצובת המזון לסיבוב, לעשרה מיליליטר (פי שניים מאתמול) ניאוקאט. מתנת יומולדת לא רעה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר רימונה באה לבקר קצת אחר כך, והגדילה את קצב מתן האומגה-וֶּן לאחד וחצי מיליליטר לשעה. זה אומר שבבוקר תהיה לו מנוחה לכמה שעות.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLBpg1PvtII/AAAAAAAAAuM/KKSGDyFv6yo/s1600-h/Lul-2.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLBpg1PvtII/AAAAAAAAAuM/KKSGDyFv6yo/s400/Lul-2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5237802379401737346" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">החדר במתכונתו החדשה</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היציאה שאנחנו מחכים לה, עדיין לא הגיעה, לפחות לא מהמקום הנכון. הטוסיק עדיין נקי לחלוטין. השקית לעומת זאת התמלאה בלילה בכמעט ארבעים סמ"ק. אנחנו עדיין מקווים, שזה יבוא. במהלך היום היו פחות יציאות, מה זה אומר? אנחנו לא יודעים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר נדיה באה לדרוש בשלומו ובשלום הבטן האפרוחית. קצת מזמוזים, הרמות ובדיקות של ה'רימון' – הבטן בסדר, היא לא מבינה איך, אבל הבטן בסדר. בקיצור, מחכים לראות מה קורה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">רוב היום עדו ישן, היום הוא היה פחות על הידיים. בצהריים היתה לו שעה, בה הוא לא מצא את עצמו (והוא חיפש הרבה). הידיים התנפנפו, הראש זז מצד לצד, שוב לא שקט. לקחנו אותו על הידיים, אבל ללא הועיל. ד"ר טלי הגיעה כדי לבדוק לו את הערויים, אז הנחנו אותו על המיטה על ערימה של בדים (לדעתנו בצורה חפיפניקית ולא נוחה). כשנגמרה הבדיקה הוא כבר ישן לחלוטין. עדו אוהב להיות מכורבל בבדים.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLBpNlJsRuI/AAAAAAAAAuE/oqmfjiGyLSo/s1600-h/Lul-3.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLBpNlJsRuI/AAAAAAAAAuE/oqmfjiGyLSo/s400/Lul-3.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5237802048663865058" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">מכורבל בבדים</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בשלב מסויים אחרי הצהריים רחלי הגיעה לחדר כדי לנשק את האפרוח (היא עושה את זה כמה פעמים, במשמרות שהיא כאן). הוא נראה לה עירני מספיק כדי לקחת אותו על הידיים. במהלך הנסיון, כתוצאה מחוסר חוכמה, נשפך עליה כל תוכנו המצחין של ה'רימון' (התפוצץ לה הרימון בפרצוף ;-), עץ הרימון נתן ריחו... חחחח). היא נאלצה להחליף מדים, הגיע הזמן (ממילא היה חסר לה כיס)!<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כרגע הוא ישן בשלווה גמורה בידיה של דנה.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLBo1hZtmzI/AAAAAAAAAt8/6aYhoNLPTQg/s1600-h/Lul.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SLBo1hZtmzI/AAAAAAAAAt8/6aYhoNLPTQg/s400/Lul.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5237801635340458802" border="0" /></a></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size:85%;">אליאן ורחלי מחממות אוכל</span><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-5063342105142394168?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-65033426769550611152008-08-22T22:16:00.002+03:002008-08-22T22:21:29.870+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">יום רב אירועים עבר עלינו ועל עדו. כשהגענו בבוקר, פגשנו את אליאן, אחותו, כבר בכניסה למחלקה. היא גררה דבר מה, לול. ד"ר היימן הציץ מאחד החדרים, ושאל למה באנו מוקדם, והרסנו את ההפתעה? מסתבר, שדבר ראשון הבוקר נערכה התייעצות מהירה, והוחלט להעביר את עִדּוֹ למיטה פתוחה. כיוון שהלול במחלקה התפנה, האפרוח זכה בו. התהליך לקח לנו כשעה, לנקות, לחטא ולסדר את המיטה. בינתיים עדו ישן באינקובטור, אחרי לילה של הוללות.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SK8QwuNwlZI/AAAAAAAAAts/Sz_zcdDMZSU/s1600-h/IMG_0367.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SK8QwuNwlZI/AAAAAAAAAts/Sz_zcdDMZSU/s400/IMG_0367.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5237423320880682386" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">מנקים ומסדרים</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הפתיע אותו המעבר ללול. פתאום יש לו מרחב. הוא קצת התבלבל.מהר מאוד הוא התעשת, וחזר לקרוא בספרים שלו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היום תוכנן עוד צילום, וגם התבצע. הצילום היום היה בתליה, זאת אומרת כאשר האפרוח ניצב לקרקע. לבשתי על עצמי אפוד עופרת (הגנה), והחזקתי את עדו מול מכונת הרנטגן. שני צילומים, בשתי תנוחות שונות. הצילומים נועדו לבדוק אם יש אוויר, לכן בתליה (אוויר, אם קיים, יצטבר למעלה). לא היה אוויר מחשיד.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">התוצאה: כלכלה אמיתית. מעתה יקבל עדו חמישה סמ"ק של ניאוקאט (חזרנו אליו) בכל שלוש שעות. כרגע הדרך המועדפת לאכילה היא בקבוק. דנה ירדה במהירות למטבח חלב, להביא אוכל.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">באחת עשרה בבוקר הגיע שוב אברהם סופר, האוסטאופאט. הפעם הוא ישב עם עדו שעה תמימה (אולי יהיה פה נס). הוא ואליאן יצרו קשר טוב, אולי בגלל ששניהם דוברי צרפתית. בכל מקרה הוא ביקש עידכון ביום ראשון.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הארוחה הראשונה טרף עדו בשניות, והופתע כשזה נגמר. בארוחה השניה הוא היה קצת יותר חשדן (בסך הכל, מאוד לא טעים הניאוקאט הזה), ואת השלישית הוא שוב טרף. אנחנו מחכים ליציאה אמיתית מהטוסיק, אבל אם נהיה ריאליים, כנראה<span style=""> </span>שלא נקבל. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר נדיה היתה פה לפנות צהריים. היא לא הביעה שביעות רצון, מהעובדה שעדו מתחיל לאכול. לדעתה כדאי לחכות עוד כמה זמן, עד שהפיסטולה תסתדר (לא תסגר, פשוט תהיה יותר יפה). היא שמה לו שקית סטומה (גם בזה כבר היינו) על החור בצד הבטן. היציאות כרגע הנן משם. נקווה, שהבטן לא תתנפח, ושעדו יעכל את הכל, ויגדל.<br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">יום ארוך בקיצור נמרץ.</span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-6503342676955061115?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-53634537436526409772008-08-21T22:24:00.005+03:002008-08-21T22:33:03.710+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ישן לא ישן. זה פחות או יותר המצב האפרוחי ביממה האחרונה. אתמול עזבנו אותו כאן עירני לגמרי, ומתעניין בספר שלו. עיניים קרועות לרווחה, זזות מציור לציור. ידיים מתנפנפות עם או בלי שליטה. רגליים מפרכסות בסוג של שמחה. בקיצור היה לו טוב ומעניין. שינה לא באה בחשבון, אבל כיוון שכבר היה לקראת אחת, השארנו אותו לטיפולה של אנה. את שארית הלילה הוא העביר בקריאה ובשינה לסרוגין. כך הוא המשיך גם בבוקר (עדו כנראה עוד לא סגור על ההבדלים בין חלקי היממה).<?xml:namespace prefix = o /><o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היום לא ביקר כאן אף כירורג, חבל. אנחנו מצידנו לא התעקשנו לקרוא למישהו מהם. לא היה צורך אמיתי. <o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אתמול עִדּוֹ צולם צילום בטן. הצילום יצא מטושטש, ואי אפשר היה להפיק ממנו כלום. לא צילמו אותו שוב אתמול, כדי לחסוך לו קרינה, ממילא היום צריך היה לצלם. הצילום של היום יצא ברור. ד"ר היימן טען, שרואים אוויר (מעט ממנו). אוויר בחלל הבטן זה לא דבר משמח. ד"ר היימן הסביר, שאי אפשר לדעת אם זה לא אוויר מלפני שבועיים, שלא יצא עדיין או שמא אוויר חדש. בכל מקרה הוא היה מודאג. צילום נוסף יהיה ביום ראשון.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר ברזילי ערך לו את ביקור הרופאים הבוקר. כבכל יום אפרוח קיבל פלסמה (סוג של מזון מבחינתו). כפי שתוכנן אתמול בישיבת רופאים אד-הוק, שנערכה פה בחדר, רשם לו ד"ר ברזילי תחילת כלכלה. הכלכלה שעדו יקבל בימים הקרובים (אם הכל יעבור בשלום), היא מים המכילים גלוקוז (10%) ואלקטרוליטים (נתרן, אשלגן וסידן). כל שלוש שעות חמישה מיליליטרים. את הנוזלים הללו הוא יקבל בדרך כלל דרך זונדה, בתליה (פשוט מחברים מזרק לזונדה, תולים אותו גבוה, ונותנים לכח המשיכה לעשות את שלו). ד"ר רימונה הוסיפה, שכדאי מדי פעם לתת לו את זה דרך הפה (באמצעות בקבוק). המהלך הזה נועד להתחיל תנועה של המערכת לקראת הזנה אמיתית (מתי? רק אלוהים אולי יודע).</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מאחת בצהריים עדו נמצא על ידיים, של מישהו, כלשהו. סבתא שלו, אחותו, אמא שלו, דודה שלו ולבסוף אבא שלו. הילד חולה על תשומת לב, והוא מקבל אותה פה בכמויות, מכולם.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">סוףסוף היום הוא הצליח למצוא את הפה בעזרת הידיים, והפה גם היה פתוח באותו הרגע. עדו התחיל למצוץ אצבע. הוא אמנם עוד לא שולט בזה, אז יוצא לו לדחוף את היד עמוק מדי, אבל הוא ילמד.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">זהו כרגע הוא באינקובטור (מתי עריסה? רק אלוהים אולי יודע), קורא ספר. אולי הלילה הוא ישן קצת.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5237054320260252130" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SK3BKDyJgeI/AAAAAAAAAtk/DioXU2JvO94/s400/IMG_0613.jpg" border="0" /></span></p><p align="center"><span style="font-size:85%;">סבתא של עדו</span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-5363453743652640977?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-84441431540750099972008-08-20T22:47:00.003+03:002008-08-20T23:01:10.064+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ליל חגיגות עבר על עִדּוֹ האפרוח. הוא עשה קרקס לאנה, אחותו. זה התחיל בערב, ועל זה כבר נכתב בפוסט של אתמול. נושא הידיים והיכולות הגלומות בהן, כנראה ריגש אותו מאוד. הוא פשוט היה עירני לאורך כל הלילה. לפנות בוקר כנראה שכאב לו, אנה ביקשה מהרופא לתת לו שוב מורפין (אחרי יממה ללא).</span> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבוקר של עדו התחיל במסג' רקמות עמוק, שהעניק ד"ר לוטן לבטן האפרוחית. הוא ניסה לעזור למעיים לקדם את תוכנן במורד הצינור. היציאה נצפתה מהחור בצידה הימני תחתון של הבטן, במקום בו נכנס הנקז. ההנחה כרגע היא ששוב פעם עדו יצר לעצמו <a href="http://www.google.com/url?sa=t&amp;ct=res&amp;cd=1&amp;url=http%3A%2F%2Fwww.infomed.co.il%2Fglossary%2Fg_2601.htm&amp;ei=ImmsSPf6L4zO0QWlzbjgAw&amp;usg=AFQjCNHm-hhDHA8zPSekN_wcoOAXc7BYWg&amp;sig2=2_11p1A717lPxMo6vMTuDg">פיסטולה</a> (החור במעי מתחבר לשטח פני הגוף, ולעת עתה צואה תצא גם מהחור הזה). עתידה של הפיסטולה יכול להיות אחד משלוש: להסגר לבד בזמן קרוב (שבועות), ניתוח לסגירתו בזמן הקרוב או להשאר פתוחה למשך זמן רב יחסית וניתוח אחר כך (חודשים). נראה. עצם העובדה שיש יציאות מלמטה, ונאדים נשמעים באינקובטור, מרגיע. כנראה שרוב הצואה (זאת התקווה) תצא מהמקום היעודי לכך. אם זה יהיה המצב, אנחנו במקום טוב.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKx3gSwy_UI/AAAAAAAAAtU/ncES1a52vpA/s1600-h/IMG_0589.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKx3gSwy_UI/AAAAAAAAAtU/ncES1a52vpA/s400/IMG_0589.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5236691863401069890" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">יציאה</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הנציגה של אומגה-ון הגיעה לבקר את האפרוח היום. מבחינתה הוא אחד מעשרה ילדים, שמשתמשים בהזנה שלהם כרגע. מסתבר שצריך לערות את החומר דרך מסנן מיוחד. לא ידענו (לא כתוב בשום מסמך שלהם). לא נגרם נזק, זה אמצעי זהירות בלבד.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בשעות הצהריים התרחשה בחדר ישיבת רופאים. הנושא על הפרק – מזון. מתי מאכילים את אפרוח. יש מסקנות, אבל נפרט רק כאשר זה יהיה רלוונטי באמת (למדנו מה קורה, כאשר מתכננים מראש).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את רובו של היום בילה עדו בשינה עמוקה. בערך בשש בערב ניצלתי עשר דקות של עירות, ולקחתי אותו על הידיים. לא עברה דקה, והוא נרדם גם שם. ישן עד עשר על הידיים. בעשר שוב ניצלנו כמה דקות של עירות, קילחנו, ושקלנו אותו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">המשקל שלו עומד היום על 2900 גרם (עליה של חמישה גרם משלשום – לא נחשב). הוא לא יורד במשקל, למרות שהוא לא אוכל. עובדה, שמפתיעה ,ומשמחת את כולם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הלילה אנה שוב אחותו, ושוב תהיה פה חגיגה. עדו הרי לא היה ער במשך היום. סבבה, שיעשה חיים.</span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8444143154075009997?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-85785895806017839692008-08-19T21:46:00.004+03:002008-08-19T22:01:29.633+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הלילה עבר על מי מנוחות. האפרוח הקטן היה ערני ומתעניין. כאשר הוא שינה מצב לעייף ובוכה, סימה, אחותו, לקחה אותה על הידיים. בתנוחה כזו הוא נרדם יופי. כיוון שהתרגלנו למצב, הוא חמור פחות, ולא מתדרדר, הרשנו לעצמנו לרדת מעניין המשמרות. הלילה היה ליל שינה טובה (יחסית לשבוע האחרון, לא יחסית לעבר הרחוק מאוד – אז ישנו טוב באמת, אבל מי זוכר). נראה שגם היום לא נשאר את הלילה כאן. מרגישים טיפה רגיעה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ברוח החגים הקרבים ובאים, מדברים על "... מלא כרימון". אנחנו מקווים, שהרימון שלנו ישאר ריק. אמנם היום הוא התמלא בדיוק כמו אתמול, אבל אנחנו לא יכולים לצפות לירידה מעבר לזה. הגענו למצב יציב מהבחינה הזו. מה זה אומר? נדע במשך הזמן</span><span lang="HE">.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בבוקר התרחשו הביקורים הרגילים, ולמעשה אין חידושים מסעירים, הנובעים מהם. כולם בעמדת המתנה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">החזירו לו את עירוי האומגה-ון. הפעם בכמות כפולה (ולכן גם הקצב). מעתה הוא יקבל 30 סמ"ק ליום. ב – 30 סמ"ק נוזל אומגה-ון יש שלושה גרמים של שומן. זה נותן 27 קלוריות (קילו-קלוריות למעשה), לא הרבה מידי. מזה הוא לא יגדל. כמובן שיש דברים נוספים מלבד קלוריות, שהוא מקבל מהחומר.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את העירוי חידשו ברגל השניה, כך ששתי הרגליים שלו מלאות בעירויים. זה גרם למד סטורציה לעבור ליד, עובדה שמפריעה לו לעבוד. כיבינו אותו לעת עתה. עם הכנסת העירוי, לקחה ד"ר רימונה בדיקות דם. הספירה בסדר, הכבד לא. הבילירובין שלו גבוה מאוד. הוא צהוב מאוד, כך שידענו, אבל הבדיקה הבהירה עד כמה (30). ד"ר רימונה ניסתה להרגיעה, והבנו, שיש עוד לאן להדרדר</span><span lang="HE">.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl">דבר טוב שקרה היום, הוא היציאות. אחת לכמה זמן נצפית יציאה (קטנה אבל עדיין) מהמקום היעודי לכך. אושר גדול. כמו כן סימה דיווחה שהלילה נשמע פלוץ. זה מעולה, ההשלכות עדיין לא ברורות. נראה.<br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מהצהריים (וגם קצת בבוקר) עִדּוֹ הקטן היה על הידיים (החליף ידיים, אבל בגדול הוא לא ראה את האינקובטור). ישן היטב, נוח לו בתנוחות האלו. בערך בשש בערב הוא התחיל להיות חסר מנוחה. אחרי כמה נסיונות עקרים להרגיע אותו, הוחלט להחזיר אותו לאינקובטור. גם זה לא הרגיע מדי. אחרי עוד כמה נסיונות עקרים להרדים אותו, נקטנו בשיטה ההפוכה. שמנו לו ספר (יש לו חדש, שהוא קיבל מתהילה) והדלקנו אור. מאותו רגע (כבר שעתיים) עדו בוחן את העמוד של הארנב. באיזשהו שלב רצינו להחליף לו, אז הזזנו את הספר. מהלך זה נתקל בהתנגדות עזה בצורת בכי קורע לב (אבל לא אוזניים, הוא עדיין צרוד מהטובוס). מיד חזר הספר, מיד נהיה שקט. בד בבד עם לימודי הקריאה שלו, הוא התחיל להבין שהידיים יכולות להכנס לפֵּה, ולהוות נחליף נאות למוצץ (מלבד אחרי שהן נוקו </span><span lang="HE">במטלית לחה, ואז הן מרות – סיבה טובה להתעצבן ... ולנסות שוב). מאז הגילוי המסעיר, הידיים לא מפסיקות לצאת ולהכנס לפה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היום לא שקלנו אותו, עדיין אין<span style=""> </span>טעם לעשות את זה פעם ביום. </span><br /></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKsXPF8jxlI/AAAAAAAAAtE/W9W9nVGsoxs/s1600-h/IMG_0595.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKsXPF8jxlI/AAAAAAAAAtE/W9W9nVGsoxs/s400/IMG_0595.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5236304539809990226" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"> <span style="font-size:85%;">ענבל ורחלי (אחיותיו) מקרות את עדו</span><br /></div><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8578589580601783969?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-48809559278649768422008-08-18T21:45:00.004+03:002008-08-18T21:52:38.150+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לא השתנה הרבה, אבל השתנה הכל.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שקלנו אותו הרגע, פלוס מקלחת בסגנון הטריקולור. שמחנו לראות שהוא שומר על יציבות מסויימת. כרגע הוא שוקל 2885 גרם. למעשה, לא ירד לא עלה. לו המשקל היה עולה, למרות שעִדּוֹ לא אוכל, זה היה מרמז על בלגן בבטן (נוזלים שמופרשים לחלל הבטן, נשארים שם, ושוקלים את משקלם). לו המשקל היה<span style=""> </span>יורד, זה היה מסמן לנו, שצריך למהר ולנסות להאכיל אותו במשהו. בגדול – בסדר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הלילה עבר יחסית במנוחה. עדו התעורר בארבע לפנות בוקר, אחרי שנרדם בערך בשתיים. דנה שהתה איתו הלילה יחד אם אחותו, חדווה. עד חמש הן ניסו להרגיע, אבל הבכי מתוך כאב גרר מתן מורפיום בערך בשעה האמורה. הוא ישן עד עשר בבוקר.</span><br /><span lang="HE">ניסינו לשמור על השינה שלו כמעט בכל מחיר, אבל דינמיקת בית החולים חזקה מאיתנו. כל כמה דקות הגיע מישהו, שחייב, פשוט חייב לבדוק איזה משהו. מהמכשירים ועד הבטן. כמובן שכל בדיקה כזו סיכנה את השינה של עדו, והוא אכן התעורר בעשר. ניצלנו את הזמן הזה לקרוא לכל הרופאים האפשריים, שיסגרו את כל הבדיקות עכשיו. היום השינה הייתה חשובה לנו, כיוון שבלילה הוא חגג, ובסך הכל ישן מעט מאוד ביממה האחרונה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הוחלט להחליף לו את ה'ליין' (העירוי) ביד שמאל, ד"ר רימונה הייתה צריכה ללכת, והיא רצתה להיות זו שדוקרת. הוחלף. ה'ליין' ברגל נראה תקין. נשאר.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">באותו מעמד רשמה ד"ר רימונה את הפקודות להיום. הורידה את הזַנְטָק (תרופה נגד צרבת, בגלל מיצי הקיבה, שנוקזו לו עד כה), ורשמה לו משחה לעור. האומגה-ון (שמוכנס לו בעירוי, בקצב של חצי מיליליטר לשעה) הוא חומר שומני, ולכן יוצר גירוי אדום וכואב בעור, מסביב לווריד דרכו הוא מעורה פנימה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">נגמרה ההמולה, ועדו הצליח להרדם עד אחת בצהריים. הפעם אני גרמתי להערתו. קיבלתי אישור להרים אותו על הידיים. הופ! והוא היה שם. על הידיים קל להרדים אותו, איזו שלווה הוא תופס. ככה ארבע שעות, אפילו חילופי המשמרות לא הפריעו לנו. כשהחזרנו אותו לאינקובטור, משהו הסתבך, ונשלף העירוי מהיד. באסה. אחרי התייעצות עם ד"ר הילה (הרופאה התורנית) הוחלט לא לחדש, ולעשות הפסקה עם מתן האומגה-ון עד מחר. לא עברו עשרים דקות, ותנועה לא נכונה שלפה גם את העירוי מהרגל. נשארנו ללא 'ליינים'. הפעם לא הייתה ברירה וד"ר הילה דקרה אותו (נוזלים הוא חייב לקבל).</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי זה עדו כבר לא נרדם. במקום זה הוא שיחק עם עצמו (זה נשמע רע, אבל ילד בגילו....), הוא מתחיל לשלוח ידיים, ולנסות לתפוס דברים. האפרוחוּל הקטן למד לאחוז במוצץ ולהביא אותו (בערך) לפה. הוא רק שוכח להרפות את האחיזה, כאשר הוא מרחיק את היד, אז המוצץ עף החוצה. לא נורא, ככה לומדים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">חלה רגיעה משמעותית בכמות הנוזלים המנוקזת מהבטן שלו. במהלך יום שבת נאספו 240 מ"ל, ביום ראשון 110 מ"ל והיום בערך 20 מ"ל עד כה. מה המשמעות? קשה לאמר. יכול להיות שהחור במעי נסתם או קטן, ולכן ישנם פחות נוזלים – טוב. יכול להיות שהנקז נסתם היום – רע. נדע מחר לפני גודל הבטן.<o:p></o:p></span></p> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כרגע האפרוח נח בחיקה של דנה, ישן ונינוח.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKnDcyYuHlI/AAAAAAAAAs4/OJOcPIlBi4c/s1600-h/IMG_0603.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKnDcyYuHlI/AAAAAAAAAs4/OJOcPIlBi4c/s400/IMG_0603.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5235930941124124242" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"><span style="font-size:85%;">זמן איכות</span><br /> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-4880955927864976842?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-25328113136357553802008-08-17T22:13:00.003+03:002008-08-17T22:19:59.513+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הלילה עבר בשקט יחסי. עד אחת וחצי – שתיים עִדּוֹ היה עירני ומתקשר. הוא קרא ספר (בעמוד של הפיל הכתום הגדול) בעיון רב, ושכב במנוחה טובה. בערך בשתיים הוא התחיל להתפתל בכאב. אחרי כמה דקות, בהן הוא לא נרגע, עדנה, אחותו, הזמינה את ד"ר אילן. מורפיום בחצי מינון. עשרים דקות, ועדו נכנס לסטלה הרגילה שלו, עיניים אטומות והבעת פנים קפואה. הוא נרדם רק בארבע לפנות בוקר. בשש בבוקר (ארבע שעות אחרי המורפיום) הוא שוב התפתל בכאב. הפעם הוא קיבל מורפיום מיידית, ונרדם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מיד אחרי זה התחילו להגיע הרופאים. ד"ר לוטן הגיע קודם. קצת נגיעות ובחינה של הראיות, שנאספו במהלך הלילה, ובדיוק נכנס ד"ר היימן. אחרי התיעצות קלה, הוחלט לא לשנות כלום בדרך הטיפול. נראה שהמצב נשאר סטטי ויציב מאז אתמול, כך שגישתם היא בסגנון אנשי מחשבים – "זה עובד, על תיגע!".<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר ברזילי הגיע אחר כך, ורשם לו את הפקודות. היום נרשמו לעדו פלסמה וקריו (מוצרי הדם האהובים על האפרוח שלנו). מלבד ביקורים רשמיים אלו, כל אחד מהרופאים בא לראות אותו פעם בשעה לפחות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עד הצהריים הוא ישן. לקראת צהריים הוא התעורר, בכה והתפתל. נראה היה שהבטן נפוחה. מורפיום ושאיבת נוזלי בטן. כולם הגיעו לבדוק האם הבטן אכן תפוחה – לא הייתה הסכמה. בכל מקרה, עדו נרגע, יצאו קצת נוזלים, הבטן רכה, חזרה לשגרה (שגרת הימים האחרונים כמובן). אחרי המקרה הזה, באורח פתאומי, התחילה בעית נשימה. עדו נזקק לחמצן, דבר שלא קרה כמעט שבוע. אחרי שעתיים הצורך הזה נעלם, אין לנו הסבר, אנחנו נוטים להאשים את מכשיר המדידה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כיוון שכולם פה מחכים לנס, החלטנו לעשות מעשה. הבאנו לפה עושה ניסים מוכר (לפחות באזור המרכז). בחור בשם אברהם סופר, יהודי ירא שמיים, העוסק באוסטאופטיה, וידוע בריפוי חוליים ומומים שונים ומשונים (שמענו עליו מהאחיות פה). הוא היה פה בסביבות ארבע, נגע, העביר אנרגיות וקיווה לטוב. לטענתו, הוא עבד יותר על הכבד, כיוון שריפויו של זה, יסדר את השאר. אחלה. בדרך כלל הוא לא מטפל שלא בביתו, אבל לכבוד האפרוח, הוא היה מוכן להגיע מכפר סבא עד לכאן. נקווה, שיביא את הנס המיוחל.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl">נקודת אור בחושך הזה, היו היום שתי יציאות (כתמים לפחות) מהמקום הנכון. אולי זו סתם גחלילית, אולי זה באמת אור מרחוק.<br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כרגע עדו קורא בספר (בעמוד של הקשת), והוא נינוח לגמרי. שרדנו עוד יום!</span><span dir="ltr"><o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-2532811313635755380?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com11tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-18448142269153414842008-08-16T22:21:00.005+03:002008-08-16T22:33:34.856+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">זה פשוט לא נגמר.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ביממה האחרונה החלק הפעיל ביותר היה הלילה. למעשה, משמרת הלילה התחילה יחסית על מי מנוחות (יחסית לאתמול, הכוונה). עדו ישן, אנה ואליאן עשו חפיפה, דנה התכוננה לנסוע הביתה ואני הכנתי את עצמי למשמרת לילה עם האפרוח. במהלך של כמה דקות, בערך באחת עשרה וחצי, התנפחה לו הבטן והלך העירוי. ד"ר אילן, הרופא התורן, דיבר עם ד" נדיה (הכירורגית התורנית), והכין את עצמו להכניס עירוי. העירוי הוכנס בקלות. הפעולה הכירורגית, לעומת זאת, התעכבה. בתחילה בגלל היאוש שאחז בכולם. מה? שוב פעם לנקז? עד מתי נעשה את זה? המבטים של כל הנוכחים הביעו סוג של יאוש. כשכבר הוחלט לנקז, ולנסות להחזיק מעמד עד יום ראשון, התעכבה הפרוצדורה בגלל הכנת הכלים והחומרים (כלים של חדר ניתוח, שלא מצויים כאן בדרך קבע). נשלחתי החוצה, להמתין לסיום ההליך. ד"ר נדיה שמה לו 'טריק' חדש, נקז עם צינור קשיח ומשאבת 'רימון' (בשל דמיונה לצורתו של </span><span lang="HE">רימון יד). הצינור הקשיח (יחסית) אמור לא לקרוס בלחץ התוך בטני. לצינור זה יש כמה עשרות חורים (חליל גדול שכזה), כך שאם אחד נסתם, יש כמה אחרים פתוחים. הרימון מחובר מחוץ לבטן, בסופו של הצינור. יוצרים בו תת לחץ (לחיצה פשוטה, וסגירת של שסתום), ששואב את הנוזל, המוצק והגז מחלל הבטן (כל עוד לא כל החורים סתומים). זה עבד בשלב הזה, יצאו המון נוזלים, צואה ואוויר. הבטן הצטמקה שוב. האפרוח חזר לשון. ד"ר נדיה הגיעה שעה אחרי כדי לבדוק, הבטן שוב נפוחה קצת. משחקים עם הצינור, תת לחץ, ושוב יצאו נוזלים החוצה. שוב הצטמקה הבטן. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בחמש בבוקר עדו התחיל להתפתל מכאב, אי אפשר היה להרגיע אותו. שוב מורפין, שוב ד"ר נדיה, שוב נפיחות, שוב שאיבה. נרגע.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKcqLx0EsPI/AAAAAAAAAso/7jtX25fvtcQ/s1600-h/IMG_0597.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKcqLx0EsPI/AAAAAAAAAso/7jtX25fvtcQ/s400/IMG_0597.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5235199473680167154" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">משאבת 'רימון'</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כנראה, שבפעם האחרונה, הצינור הונח במקום טוב. מאותו רגע הנוזלים מנוקזים טוב, ובצורה רציפה. במשך הלילה יצאו 40 סמ"ק, במשמרת הבוקר עוד 80 סמ"ק ועד כה במשמרת ערב עוד 70 סמ"ק. לדברי ד"ר לוטן, 'לא נורא' (הוא שמע את הכמות, שהייתה עד הצהריים).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">פרט לכך, היה יום שקט (הכל יחסי. כבר אמרתי?)<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שקלנו אותו עכשיו, הוא יותר יציב היום. שרדנו עוד יום. כל הרופאים שלו הגיעו לבקר אותו היום, כולם טיפה יותר מעודדים (מדהים איך בשורות רעות גורמות להרגשה טובה, כאשר הקצב שלהן יורד במקצת, הרי לא היתה בשורה טובה). בקיצור משקלו 2880 גרם, לא ירידה משמעותית, ובכל מקרה לא רלוונטי כרגע. המשקל ידבר אלינו אם וכאשר עִדּוֹ-שָׁה יתחיל לאכול.</span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-1844814226915341484?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-73458753829984317942008-08-15T21:17:00.002+03:002008-08-15T21:27:23.394+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אם אתמול נשמעתי קצת מעודד, יתכן שזה היה מצב נפשי של אופטימיות חסרת בסיס או שמא מצב זמני. היום חזרנו אחורה בזמן שישה חודשים, לפחד על החיים ממש. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לא שקלנו אותו היום, גם לא נשקול. כרגע אין בזה טעם. אותו הדבר נכון גם לגבי הרחצה, מיותר לעת עתה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כשהגענו בבוקר קיבלה את פנינו בטן תפוחה באופן מיוחד. ד"ר היימן וד"ר ברזילי בחנו אותה בפנים אטומות (שהסגירו הכל). גם מבחינה נשימתית חלה התדרדרות, הוא התחיל להזדקק שוב לחמצן. הבטן הייתה כל כך נפוחה, שהיא הפריעה לריאות לעבוד. ד"ר היימן צלצל לד"ר לוטן (הכירורג), שאמר, שיגיע עוד כמה שעות. בינתיים, אנחנו בסרטים שלנו. ניסו להרגיע אותנו, אבל מעצם ההרגעה וניסוחה, ניתן היה להילחץ יותר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שום דבר לא זז עד אחת וחצי, אפילו לא השעון. הכירורגים הגיעו כדי לשים נקז במקום זה הקיים. התברר, שהם לא מתואמים עם ד"ר היימן וד"ר לוטן. חיכינו לו. הוא הגיע קצת לפני שתיים. יצאנו מהחדר, ושם היו שלושה כירורגים, נאונטולוג (ד"ר ברזילי), שתי אחיות ואפרוח שצורח מכאבים. פתחו לו את התפרים, והכניסו שני נקזים במקום האחד שהיה.<span style=""> </span>אחד שעולה בתוך הבטן לכיוון הראש, לנקז מתחת לרשת (ששמו בניתוח האחרון); ואחד שהולך לשמאל הבטן התחתונה. יצאה המון תכולה: אוויר, נוזל סירוטי, ריר ותכולת מעי. ללא ספק יש חור במעיים איפה שהוא בבטן. אף אחד לא יודע איפה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי הפרוצדורה ד"ר לוטן הסביר לנו. הוא לא היה נכנס לניתוח, עד שהגב לא אל הקיר. לדבריו, ניתוח יהרוג את עִדּוֹ (אלו המילים). נצא עם יותר חורים במעיים, ממה שנכנסנו. כרגע הדבר הכי טוב לעשות, הוא לחכות ולראות מה קורה, אולי עדו ישרוד ויחלים לבד. במילים אחרות גם הוא חושב, שנס זה הסיכוי הטוב ביותר שלנו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבטן נראתה מצומקת מאוד אחרי הניקוז. עדו היה מאוד לא רגוע, כאב לו. אומנם נתנו לו מורפין, אבל הוא התחיל להשפיע אחרי שהכל נגמר. כאב לנו הלב עליו, אז בניגוד לכללי הזהירות, עטפנו אותו ולקחנו אותו על הידיים. כך הוא ישן עד חמש. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">משום מה, הדופק שלו היה מאוד גבוה בזמן הזה. כשהנחנו אותו חזרה באינקובאטור, הדופק ירד למקום בו אנחנו רגילים לראות אותו. ההקלה על הבטן הייתה עצומה. הוא חזר לנשימות, שאפינו אותו אתמול (מאה אחוז סטורציה, ללא חמצן).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בינתיים הבטן התנפחה שוב. לא לאותה רמה, אבל בהחלט ברור שנשפך משהו בפנים. ד"ר נדיה (היא הכירורגית התורנית) הגיעה. היא הסכימה שיש התנפחות, ויעצה לחכות ולראות. היא הוסיפה, שגם אם תהיה החמרה, אין לה כל כך מה לעשות. גם היא מקווה, שמישהו למעלה (ואין הכוונה להנהלת בית החולים) יתערב לטובתנו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כרגע אין החמרה מאז, ד"ר נדיה הספיקה לבקר שוב, לדעתה אין שינוי.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">דבר מדאיג נוסף הוא העובדה, שמאז אתמול לא נצפתה יציאה מלמטה. נקווה שבעניין הזה לא הוחמר מצבנו. זו הייתה קרן האור היחידה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בזמן שעדו ישן, הוא התעורר מדי פעם, כאילו כאב חד מפלח אותו. צרח בבכי, ונרדם שוב. הלב נחמץ, והעיניים דומעות. לא מגיע לו הסבל הזה. למרות כל הכאבים, עדין מדי פעם העיניים שלו מביטות בחוכמה בדברים. עיניים שרוצות לדבר. היום הוא מתבונן בידיים של עצמו, כאילו סופר אצבעות. חמוד כזה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היום התחלנו, בפעם הראשונה, באמת לחשוב על הגרוע מכל. ראו את זה עלינו. כולם כאן ביקשו מאיתנו, לנסות ולשמור על אופטימיות (מחשבות חיוביות. "הסוד" קראת?). מה לעשות, שעד כה האופטימיות לא החזיקה מים? להיפך. יש מי שיעץ לבטוח באלוהים. מה לעשות, שאלוהים לא הוכיח את עצמו עד כה? להיפך. משלל העצות האלה לא ניתן לקחת כלום. אנחנו מאמינים בדבר אחד, בְּעִדּוֹ. הוא ילד חזק, שורד אמיתי. הוא יוכל גם לזה. </span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-7345875382998431794?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-62305681963140428552008-08-14T22:14:00.002+03:002008-08-14T22:23:33.290+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הרגע סיימנו את השקילה והרחצה. אתמול בשקילה עִדּוֹ רשם 2970 גרם, עליה קלה משלשום (נוזלים, תוכן מעי שהצטבר בבטן, הכל יכול להיות). בשקילה היום הוא ירד חזרה, ועוד קצת. כרגע הוא שוקל 2915 גרם. סביר להניח, שעד תחילת האכלה, אלו המשקלים שהוא יסתובב סביבם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מבחינת הבטן, כולם (אחיות ורופאים) באו לבדוק היום, אם מסקרנות, אם מאכפתיות ואם מתוקף תפקידם. הדעות לכאן ולכאן. כיוון שקשיות הבטן וגודלה נמדדים בעין, הכל הופך סובייקטיבי.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בשבע בבוקר נפגשו ד"ר היימן וד"ר לוטן לדיון בנושאים אפרוחיים. דבר ראשון הם צילמו את הבטן צילום רנטגן, מן טקס יומי כזה. אחר כך התווכחו על הצילום. האם הוא פחות או יותר טוב מאתמול. מסתבר, שגם פענוח צילום רנטגן, הוא עניין סובייקטיבי. בכל מקרה ישנה הסכמה כללית, שאין החמרה. זו מבחינתנו בשורת היום.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הבוקר, כאמור, העביר עדו תחת ידיים רבות, שמיששו לו את הבטן. הוא נהנה מתשומת הלב. כבר מזמן הבנו, שעדו אוהב המולה סביבו. הוא גם נהנה ממגע. עצם העובדה שלא כאבו לו מישושי הבטן המרובים, מעודדת מאוד. כאשר הבטן חולה (<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Peritonitis">Peritonitis</a> – דלקת הצפק. מצב זיהומי, שיכול להגרם מדליפת תוכן מעי לחלל הבטן) היא מתקשה כמו אבן, וכואבת למגע. עד כה נראה, שאם יש פריטוניטיס, הוא מתקדם לאט. כנראה, שאין, זו לפחות ההערכה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אולי כדי לעודד אותנו. אולי כדי לעזור לו. אישרו לנו להוציא אותו מהאינקובטור, ולהרים על הידיים. אושר גדול. מאחת עשרה בבוקר עד שתיים בצהריים, שכן עדו בחיקה של דנה. שניהם זרחו באושר. קצת </span><span dir="ltr">TLC</span><span dir="rtl"></span><span lang="HE"><span dir="rtl"></span>, לא יזיק לאף אחד פה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בבוקר הגיעה לכאן ד"ר ברוידה, הגסטרואנטרולוגית. היא ניסתה להיות עדינה, אבל לא צלח בידה. היא לא אהבה את תוצאות הביופסיה של הכבד. כולם פה מודאגים מזה, גם אנחנו. הרופאים פה שיכנעו אותנו, לדאוג לכל דבר בזמנו. אין מה לעשות כרגע בנושא הכבד, נשאיר את זה לעת עתה, ונפתור קודם את בעיית הבטן.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">חדשות טובות של הימים האחרונים הן היציאות, שסוףסוף הגיעו מהדלת האחורית. נספרו יותר משש כאלו ביומיים האחרונים, מה שאומר, שלא היה פה מקרה חד פעמי. היציאות האלו מבהירות, שהמעיים מחוברות עד לקצה, ושיש מעבר. נכון שיש חור איפשהו באמצע, אבל לפחות מעבר יש.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">נס עוד לא התרחש, אבל התרגלנו למצב החדש. שוב חיים משעה לשעה. כמו שאמרו לנו על הבוקר, עברנו עוד יום.</span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-6230568196314042855?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-39415931802056890802008-08-13T21:56:00.002+03:002008-08-13T22:04:01.176+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">נתחיל מהדברים הפחות חשובים. בשקילה של אתמול בלילה עִדּוֹ ירד תשעים גרמים, ובכך חצה חזרה את רף שלושת הקילוגרמים לכיוון מטה. היום משקלו הרשום הוא 2935 גרם. עד כאן הנוזלים הלכו, מכאן זה יהיה איבוד משקל כתוצאה מתזונה מועטה, והוצאת אנרגיה כדי להבריא וכדי לשמור על מערכות הגוף.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">המצב מאתמול לא השתפר. באופן מסוים הוא אפילו הורע. אנחנו מנסים לשמור על אופטימיות, אבל זו לא משימה קלה. את הלילה עדו העביר בשינה ערבה (מעודד יחסית). את הבוקר הוא התחיל מוקדם, בביקור של ד"ר לוטן. לא היינו פה, אבל דנה ירדה לשמוע את דעתו מאוחר יותר. הוא לא אופטימי, בכלל לא. המצב לדעתו קשה, הוא במיוחד מודאג מהכבד. ד"ר רימונה וד"ר היימן היו מרוצים יחסית, כיוון שבאותה השעה לא נראתה החמרה במצב.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לקראת הצהריים בבדיקה שגרתית (ד"ר רימונה עוקבת אחריו ברמה שעתית), נצפתה הבטן כשהיא תפוחה וקשה. שוב עלה החשש לניקוב המעי. אולי ניקוב נוסף (אחד כבר יש בוודאות). אולי הנקז (ששמו אתמול) לא עושה עבודה טובה. אולי מתפתח זיהום. הרבה אפשרויות. צילמו. הצילום נראה רע. יש אוויר כלוא בבטן, בדרך כלל זה מרמז על נקב במעי (נוסף?). ד"ר נדיה הגיעה, אבל הבינה שאי אפשר לשים נקז נוסף ובעצם אין הרבה מה לעשות. כיוון שעדו נראה קלינית טוב, לא יכניסו אותו לניתוח כרגע. כמו שהיא הגדירה את זה, עד שהחרב לא ממש על הצוואר, לא ינתחו (הסיכויים שלו לשרוד ניתוח כזה, קרובים מאוד לאפס). הוחלט לחכות, ולעקוב אחרי ההתפתחות – תכל'ס לחכות לנס!<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אפילו ד"ר היימן, האופטימי מספר אחת, נראה קצת מיואש.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בזמן הזה התחילו להזין אותו באמצעות אומגה-וֶן ישירות לווריד (ביום רגיל הייתי נכנס לפרטים, אנחנו פורצי דרך כאן, אבל למי יש כח). נקווה, שזה לא ידפוק לו את הכבד, יותר ממה שהוא דפוק כרגע. באופן עקרוני, זו הסיבה שנותנים את החומר הזה, למרות שהוא ניסיוני (לא קיבל אישור </span><span dir="ltr">FDA</span><span lang="HE"> עדין). אנחנו לוקחים את הסיכון.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKMvI6JZQdI/AAAAAAAAAsI/gDiFEMI7hzI/s1600-h/IMG_0591.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKMvI6JZQdI/AAAAAAAAAsI/gDiFEMI7hzI/s400/IMG_0591.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5234079022028767698" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">אומגה-ון</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לקראת ערב הגיעה שוב ד"ר נדיה (עד לאותו רגע, כל עשר דקות נגענו לו בבטן, לראות אם יש שינוי). רווח לה, היא לא יכלה להגיד אם המצב הוטב, אבל מבחינתה הוא בהחלט לא הורע. כדי למנוע פרץ אופטימיות מיותר, היא הסבירה, שיש מצב, שההחמרה איטית, בגלל הטיפול האינטנסיבי שהוא מקבל.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר רימונה הגיעה אחריה. לדעתה המצב טוב יותר במעט. אין מה לשמוח עדין. היא, אופטימית מטבעה, מקווה לטוב.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">זהו, כרגע הוא ישן. הוא ישן הרבה היום. מבריא? או נטול כוחות? לא יודעים. מקווים לנס, אין הרבה יותר מזה. בסך הכל הילד הזה חזק, חזק מאוד. הוא עבר כל כך הרבה. היו לו ימים גרועים מזה, והוא יצא מהם בשלום. אנחנו מקווים שהוא יתגבר גם עכשיו.</span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-3941593180205689080?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-89744689771655340482008-08-12T21:58:00.006+03:002008-08-12T23:01:09.309+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">האם בכלל יכול להיות טוב? כנראה שלא בזמן הקרוב. חוק מרפי אומר, שאם משהו יכול להשתבש, הוא ישתבש. חוק זה הוא נר לרגליו, של מי שמכוון את חיינו כרגע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה חתכו לנו בארבע לפנות בוקר. כשצלצלנו, הודיעה לנו סימה, אחותו, שיש הפרשה צואתית מהתפרים בבטן התחתונה. בארבע וחצי היינו פה. ד"ר נדיה, הכירורגית התורנית, הסבירה, ששוב פעם יש חור במעי. זה יכול להיות חור בנקודת התפירה משבוע שעבר. זה יכול להיות חור במעיים, שלא היו בשימוש בחודשים האחרונים, והמנתחים לא שמו לב (אולי כי הוא היה קטן). זה יכול להיות חור, שנוצר בשבוע האחרון. בקיצור לא יודעים, אם לא יפתחו, גם לא ידעו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר נדיה הסבירה, שהמצב יחסית טוב, כיוון שהילד במצב כללי מצוין (הוא באמת ערני, מגיב, חום גופו תקין, נשימה מצויינת ובדיקות הדם שלו בסדר), והצואה מצאה דרך החוצה, ולא נשפכה בחלל הבטן.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בחמש בבוקר בוצעה פרוצדורה ניתוחית קטנה – הכנסת נקז. ד"ר נדיה הכניסה צינור גומי בינות לתפרים, במקום בו יצאה הצואה. זה נועד למנוע את סגירת המקום, ולתיעול הצואה, כרגע לפחות, דרך הנקז. מה יקרה הלאה? שאלה מצויינת! ברוב המקרים שיש חור במעי, ומוכנס נקז, החור נסתם לבד, ואז שולפים את הנקז. ברור לנו, שבמקרה שלנו ההתנהגות לא תהיה כמו ברוב המקרים (עד כה זה לא היה, אז מה נשתנה).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בשש הגיע ד"ר לוטן, מנהל כירורגית ילדים, וזה שניתח אותו לאחרונה. לדעתו לא צריך כרגע לפתוח את הכל (ניתוח גדול), וניתן להסתפק בנקז. כדאי לחכות קצת זמן, וכל עוד מצבו הקליני של עדו בסדר, לא לנתח, ולקוות לטוב.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר רימונה הגיעה קצת אחריו (כולם קפצו). נראתה דאוגה, כשנכנסה. אחרי שהבינה מה קרה, היא חייכה יותר. היא חששה ממשהו הרבה יותר גרוע. ד"ר היימן הגיע גם, לא היה לו מה להוסיף. בקיצור ממשיכים לחכות לצואה מהמקום הנכון, ולקוות שהחור ייסתם באיזשהו שלב.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מהיום עִדּוֹ מקבל שוב פעם פֵנוֹבַּרְבִּיטָל. יש כאן שניים במחיר אחד: עזרה לדרכי המרה, וחומר טיפה מרדים. בגלל התרופה עדו בילה בשינה מאחת עשרה בבוקר עד שש בערב. כרגע הוא ער, ולא מצליח להרדם. מת לשון, ולא מצליח להרדם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שקלנו אותו אתמול, לפני הלילה, ונמצא שהוא שוקל 3025 גרם. הפעם ללא תחבושות כלל. ד"ר רימונה מרוצה, אז גם אנחנו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כפי שהמצב נראה כרגע, התקווה פחתה מאוד, כל מה שיכול להתחרבן - מתחרבן. מישהו שם למעלה החליט להתעמר בְּעִדּוֹ על לא עוול בכפו. עדו נלחם בכל כוחו ברוע הגזרה. אני מקווה, שהוא ינצח לפני שיאזלו לו הכוחות, ולפני שזה יגמור אותנו.</span><span dir="ltr"><o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8974468977165534048?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-86285060227389883102008-08-11T21:48:00.006+03:002008-08-11T23:37:01.117+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה של אתמול פתחנו בשקילה ורחצה. כיוון שהבטן האפרוחית חבושה עדיין, עִדּוֹ מקבל מקלחת צרפתית בלבד. מבחינת המשקל, הוא ממשיך להפסיד נוזלים, דבר חיובי כשלעצמו. כרגע משקלו הרשום הוא 3310 גרם. הפעם יש פחות גרמים של חבישה, התחבושת האלסטית הוסרה (30 גרם). בכל מקרה, המשקל כמשקל פחות מעניין, מה שרוצים לראות זה, שההפרש בין כמות הנוזלים הנכנסת לכמות הנוזלים היוצאת, בא לידי ביטוי במשקל. נכון לעכשיו ההתנהגות טובה (ולא, לא נקבל שליש על זה).</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר אפרתי היה פה הבוקר, בכדי להחליף חבישה. הבטן נראית נפוחה, כצפוי. בסך הכל זו בטן אחרי ניתוח מעיים. יש חלקי מעיים שלא עבדו שבעה חודשים, ולכן הם צרים יותר. זה מהווה סוג של חסימה זמנית, מה שגורם להתנפחות הבטן. ד"ר אפרתי הביע שביעות רצון מהבטן. גם הבולבוליקו נבדק. הרי גם הוא עבר טראומה. הכל שפיר, מבריא.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היום בשתיים עשרה בלילה עובר שבוע מאז ארוחתו האחרונה של עדו. אין ברירה, אלא לחשוב על הזנה. כיוון שהמעיים עוד לא מתפקדים (אין יציאה -> אין כניסה), לא יינתן אוכל דרך מערכת העיכול. חושבים על פתרונות אחרים. בשבוע הזה עדו קיבל דרך הוריד בעיקר פלסמה (יכול להחשב כמזון) ותמיסת גלוקוז, כך שהוא קיבל סוכרים ומעט חלבונים. לא מספיק. בעבר הרחוק מאוד (בחודש הראשון לחייו) עדו קיבל אינטראליפידים, שומנים, ישר לווריד (<a href="http://pagim.blogspot.com/search?q=TPN">TPN</a>). הבעיה בזה היא הפגיעה בכבד (שגם ככה בעייתי). בעבר הפחות רחוק ביקר אותנו מומחה בעל שם עולמי מקנדה. הוא מומחה לילודים עם בעיות מעיים. ההמלצה שלו הייתה אז, ושוב היום לתת אומגה-וֶן (</span><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Omegaven"><span dir="ltr">Omegaven</span></a><span lang="HE">). אומגה-ון מורכב מנגזרות של אומגה 3 – שומן דגים. החומר עדיין ניסיוני ברמה מסוימת, אבל בבתי חולים בארץ כבר יש ניסיון בשימוש בו. ד"ר רימונה כבר הזמינה כמות עבורו (אין את החומר זמין פה), מחר יגיע. לפחות ש"יאכל" משהו.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">רוב אחרי הצהריים עדו היה ער וחסר שקט. עכשיו אנחנו מנסים להרדים אותו. כנראה שיש לו מיחושים בבטן (אנחנו מנחשים, כי יש לנו מידע פנימי על מה קרה שם שבוע שעבר).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ממשיכים לחכות ליציאה.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKCJrFRiqkI/AAAAAAAAArw/1vSDZNsxcMM/s1600-h/IMG_0570-r.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SKCJrFRiqkI/AAAAAAAAArw/1vSDZNsxcMM/s400/IMG_0570-r.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5233334140247648834" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"> עדו לא מרוצה מקורת הגג הזמנית שלו<br /></div> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8628506022738988310?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-39540221997167513032008-08-10T21:26:00.006+03:002008-08-10T21:43:12.119+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בתחילת ליל אמש, לאחר כתיבת הפוסט, הוחלט לשקול ולרחוץ את עִדּוֹ. הגיעו למסקנה, שמצבו מאפשר את זה, ושהמידע הזה חשוב, כדי להבין איפה אנחנו עומדים מבחינת נוזלים. משקלו עמד על 3455 גרם. ניתן לנכות מזה מאה גרם של חבישה (לא הסרנו אותה לכבוד השקילה), פחות או יותר. עדו מתקרב למשקל ההגיוני שלו, נראה שיש לו כ – 300 גרם נוזלים להוציא. את הרוב הוא כבר השתין (היו לו יותר מקילו נוזלים מיותרים בגוף).</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJ81kVvBzAI/AAAAAAAAArg/IKL_7-9ML8I/s1600-h/IMG_0566.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJ81kVvBzAI/AAAAAAAAArg/IKL_7-9ML8I/s400/IMG_0566.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5232960190453763074" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">שוקלים</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה העביר עדו בשקט. אם כי, הלילה המידע היה קצת חסר. בשיחה המסורתית של ארבע לפנות בוקר הוא בדיוק התחיל לבכות, אז חדווה, אחותו, נאלצה לקטוע את השיחה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבוקר התחיל בלעדינו, מוקדם מאוד. ד"ר לוטן (הכירורג) הגיע לבדוק את הבטן האפרוחית. ליבי, אחותו דֶה-הבוקר, מסרה שהוא היה מבסוט (אלו המילים). החתך מגליד, הבטן רכה ותפרים במקום. באותו המעמד הוא הוציא את הנקזים. עוד סימן להתקדמות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">קצת אחריו הגיעו ד"ר היימן וד"ר רימונה. אחרי דיון קצר עם דנה, בו היא סיפרה שהאפרוח לא מעוניין במנשם, ד"ר היימן אמר, שהאפרוח יודע מה טוב לו. הוא התייעץ עם ד"ר רימונה, והוחלט לגמול. בעשר וחצי בבוקר בוצעה אקסטובציה. בלי בעיות מיוחדות עדו התחיל לנשום לבד. הוא אפילו לא היה זקוק ל – </span><span dir="ltr">High flow</span><span lang="HE">, שבדרך כלל עוקב אחרי הנשמה, להקל על גמילה. מהאינקובטור הוא עוד לא יוצא. באינקובטור קל יותר לכוון את רמת החמצן הסביבתי ואת הטמפרטורה. כרגע עדו בסביבה של 25% חמצן (באוויר החדר יש 21%). בגלל שהוא נושם לבד מעכשיו, הופסק מתן המורפיום. תם עידן הסמים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עדו התרגל מהר מאוד למצב החדש, ללא טובוס. טוב לו ככה, הוא הרבה יותר נינוח. חזר לו החיוך. עכשיו הוא יכול להזיז שוב את הראש מצד לצד, ולהסתכל לאן שהוא רוצה. משעות אחר הצהריים הוא ערני לחלוטין, קורא ספר ומשחק איתנו. כמו לפני הניתוח. כרגע אסור עדיין לקחת אותו על הידיים (מחכים עוד קצת, שהבטן תתחזק).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הדבר הבא שממתינים לו, הוא חרא. כשתהיה יציאה, נדע שהמעיים התחילו לעבוד, ואפשר יהיה לחזור להאכיל אותו. היציאה שמחכים לה, תורכב מריר והפרשות מעי, כיוון שאוכל אין במערכת.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl">עדו חגג את תשעה באב כהלכתו - צם! חוץ מזה היום הוא בן מאתיים (ימים) - מזל טוב.<br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-3954022199716751303?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-52791818159458780452008-08-09T21:26:00.003+03:002008-08-09T21:36:29.264+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שבת שקטה עברה על כוחותינו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה העביר עִדּוֹ עם אסתר, אחותו משכבר. אסתר ידועה בטיפולי הספא, שהיא מעניקה לו, והוא מצידו מתמסר לה. כשהגענו בבוקר עדו היה נקי (אי אפשר להוציא אותו לרחצה, אנחנו לא יודעים איזה קסמים היא הפעילה) והאינקובטור היה מדוגם לעילא. הבנו שעד שתיים לפנות בוקר הוא היה ער, ואפשר לה לשחק ולפנק אותו.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הגוף האנושי מורכב ממיליוני תאים, אלה מצידם מכילים בעיקר מים. כאשר הגוף נכנס לטראומה (</span><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Stress_%28medicine%29"><span dir="ltr">stress</span></a><span lang="HE">), התאים מגיבים תמיד באותה צורה – אוגרים. כמו רס"פ בצה"ל אוספים כל מה שבא ליד, נתרן, ברזל, זרחן וכו'. כל מה שעובר לידם בזרם הדם. מה נאגר בכמות הגדולה ביותר? מים. האפרוח הבונבון עבר טראומה לא קטנה השבוע, והתאים שלו הגיבו בהתאם, צברו נוזלים. זו הסיבה שהוא כזה בצקתי. כאשר הטראומה עוברת התאים מתחילים לשחרר את הנוזלים (בדרך כלל 48 שעות אחרי). לא סומכים רק על תהליך זה, וכדי לזרז אותו, נותנים לו משתנים. למה כל הסיפור הזה? כבר שלושה ימים שעושים מעקב נוזלים מדויק אחריו. בודקים כמה נכנס (עירויים בעיקר) וכמה יוצא (שתן בעיקר). היום הכף מתחילה לנטות לכיוון ירידת הבצקות ואיבוד הנוזלים. אדם בריא, כדאי לו שיוציא 2cc (בממוצע) שתן לשעה לכל קילו משקל גוף. היום עדו נתן 10cc לשעה לקילו (בהנחת משקל של שלושה קילו, אחרי הכל הוא לא נשקל מאז הניתוח). את תוצאות התהליך רואים בעיניים, ממש רואים איך הנפיחות יורדת עם השעות.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את רוב היום האפרוח בילה בשינה מאולצת. ממשיכים לסמם אותו, ובצדק! למה שיסבול? נקווה, שמחר אכן ינסו להוציא את הטובוס, ולהעלים מכאן את המנשם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לקראת ערב הפך העירוי ברגלו השמאלית פָּרָה. עובדה שהשאירה אותו עם 'ליין' אחד בלבד (נעלמו שלושה ביום). כיוון שהוא אמור היה לקבל פלסמה, הפסיקו את מתן המורפיום (אין מקום), והילד התעורר. שעה וחצי עברו עלינו במשחקים. העיניים שלו חזרו לעצמן, הן שוב מתעניינות. שמנו לו מוסיקה וספר, הכנסנו ידיים ודיברנו איתו – כיף גדול. בשלב מסוים התחיל לכאוב לו, כנראה, ופניו התכרכמו. הזעקנו את ד"ר שירה, רופאה תורנית היום, והיא הוציאה לרגע את הפלסמה, נתנה </span><span dir="ltr">push</span><span lang="HE"> של מורפיום, ועכשיו הוא רגוע.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJ3hdBlSy7I/AAAAAAAAArQ/l6NNcYA5s0M/s1600-h/IMG_0564-r.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJ3hdBlSy7I/AAAAAAAAArQ/l6NNcYA5s0M/s400/IMG_0564-r.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5232586230831696818" border="0" /></a></p> <p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">משחקים</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">זהו מחכים למחר בקוצר רוח. ההרגשה שלנו היא שאפשר היה להוציא את הטובוס כבר היום, אבל הצורך במורפיום דוחה את ההוצאה (תופעת לוואי של מורפיום הינה הפסקות נשימה – עדיף להיות מונשם, כשזה קורה). כמו כן, סיבות פרה-רפואיות – שבת. נקווה, שתשעה באב (היום המאתיים לחייו) יהיה יום ההנשמה האחרון שלו.<o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-5279181815945878045?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-64295959245197110432008-08-08T18:16:00.004+03:002008-08-08T18:24:15.966+03:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אחרי שבוע כמו שהיה השבוע הזה, כל יום יראה נטול אירועים ושקט. היום נראה כזה, יותר דומה לשבת מאשר לשישי. באופן עקרוני לא היה יום שקט בכלל – טבעו של אנטי קליימקס.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הלילה עבר בשקט. דאגו לו שישן. סיממו אותו כדבעי, לבקשתנו. עצוב לראות אותו שוב פעם עם טובוס בפה, חסר אונים ונפוח. התרגלנו כל כך מהר להיותו תינוק לכל דבר ועניין, ושהותו עכשיו באינקובטור, מונשם ומורדם, מאוד בעייתית בעינינו. אי אפשר לנחם אותו כשכואב לו. הוא כל כך התרגל להיות על הידיים, שנקרע הלב לראות אותו בכלאו הקטן.<br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עכשיו, כשמסתכלים עליו באינקובטור, מבינים כמה הוא גדל. בפעם הקודמת כשהוא אכלס אחד כזה, הוא תפס פחות משליש השטח. היום אין לו מקום לפרוש את הידיים. בצעדים של צב, אבל מתקדמים.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הגענו קצת מאוחר לפגיה, פשוט קרסנו במיטה אתמול, והיה קשה לקום בבוקר. הפסדנו את הביקור הראשון של הבוקר ע"י ד"ר רימונה ואת הביקור הראשון מזה זמן של ד"ר ברזילי (שהיה בחופש עד כה). בכל מקרה הם הגיעו שוב מאוחר יותר (ד"ר רימונה הגיעה ללא הפסקה). ד"ר אפרתי ביקר כמה פעמים, וכן גם ד"ר היימן. בקיצור עִדּוֹ הקטן ממשיך להיות אבן שואבת לסגל. הוא אף הוגדר ככזה על ידי האחיות כאן. מסתבר שחלק גדול מהמשמרת יש בחדר יותר מאחות אחת (באות לבקר ונשארות להתענג על הילד).</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מכל סך הביקורים אפשר להפיק קצת אופטימיות. השתנתה תמונת הפַּנים של כולם, התחילו חיוכים ותוכניות לעתיד הרחוק (יום ראשון). אין פקודות חדשות לגביו. עדו ימשיך לקבל אנטיביוטיקה, לכסותו נגד זיהומים. הוא ימשיך לקבל חומר אנטי פטריתי, מורפיום וגלוקוז (זו התזונה שלו). אולי מחר תהיה פלסמה (הוא צריך חלבונים). ישתדלו להימנע, עד כמה שאפשר, ממתן תזונה תוך ורידית – שלא יפגע הכבד, יותר ממה שהוא כבר פגוע. ד"ר היימן, הסתכן, וניסה להתנבא לגבי אקסטובציה (שוב המושג הזה – להוציא את הטובוס) ביום ראשון. אני קצת סקפטי.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מבחינת נשימתית, עדו השתפר לאין ערוך. כרגע הוא מונשם ב – </span><span dir="ltr">HFOV</span> <span lang="HE">(אותה השיטה בה הוא הונשם רוב הזמן) ב – 22% חמצן (המנשם לא יורד מתחת לזה – היינו עם המנשם הזה בעבר), והוא מעל 90 אחוז סטורציה. תותח! כבר אמרתי?<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כרגע יש לו ארבעה 'ליינים' של עירוי (אחד בכל גפה), שניים מהם כפולים. כמות הכניסות למחזור הדם שלו עולה על כמות הכניסות לירושלים. אלה יתמעטו במשך הזמן.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">רחלי, באה לעשות לו הילינג, הפעם משהו שונה. היא קוראת לזה 'תמצית', דף ניר עם אותיות, והיא אמרה עליו כמה דברים – מעין קמע. צריך לשים אותו על הבטן (תחבושת) עם הפנים למעיים.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJxjg_NmXtI/AAAAAAAAArI/quyBvP7wa4Y/s1600-h/IMG_0557.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJxjg_NmXtI/AAAAAAAAArI/quyBvP7wa4Y/s400/IMG_0557.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5232166285473111762" border="0" /></a></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-6429595924519711043?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-84821571846234437162008-08-07T17:49:00.009+03:002008-08-07T18:46:24.856+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה העביר עִדּוֹ בשינה עמוקה. הסמים טובים לבריאות! הוא קיבל אותם בטפטוף לאורך כל הלילה עד שש לפנות בוקר (דורמיקום ומורפיום). בשש הפסיקו את מתן המרדימים. בשמונה הוא כבר היה ער וחסר שקט, כאילו יודע מה הולך לקרות.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJsWNAOQgyI/AAAAAAAAAqw/C93on8xSbRQ/s1600-h/IMG_0548.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJsWNAOQgyI/AAAAAAAAAqw/C93on8xSbRQ/s400/IMG_0548.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5231799804774875938" border="0" /></a></p><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">ד"ר רוני פוקד על הרדמת האפרוח</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עד עשר בבוקר היינו איתו, בעיקר כדי להרגיע. ד"ר רימונה יצאה ובאה, דואגת לו. בשלב מסוים צריך היה להכניס 'ליין' נוסף, רביעי במספר. לשם כך סיממו אותו שוב. הוא נרדם טוב מדי, ברמה מלחיצה ממש. בעשר וחצי הגיעו המרדימים, לקחת את האפרוחול לחדר הניתוח. לקח קצת זמן לפרק את כל החיבורים למכשירי הפגייה, ולחבר למכשירי חדר הניתוח. הפעם לקחו אותו באינקובטור, שזה טיפה יותר מסובך. שוב הייתה שיירה לכיוון חדר הניתוחים.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJsWmVPtRSI/AAAAAAAAAq4/mLcBx1ESuog/s1600-h/IMG_0551.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJsWmVPtRSI/AAAAAAAAAq4/mLcBx1ESuog/s400/IMG_0551.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5231800239914829090" border="0" /></a><p style="text-align: center;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">שיירה</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר רימונה נכנסה איתו והייתה בכל שלבי הניתוח, זה כדור ההרגעה שלנו. אם היא שם, הכל יהיה בסדר.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מה היה בניתוח? התוכנית, שגם בוצעה, הייתה לסגור את הבטן, ולסיים את השלב הכירורגי בבעיה. הניתוח הקודם, לפני יומיים, הסתיים כאשר האיברים הפנימיים היו בצקתיים, ולא רצו לסגור את הבטן בלחץ. הסגירה אז, הייתה באמצעות 'בוגוטה' (שקית פוליאתילן מעל האיברים הפנימיים) ותפרי לחץ (תפרים שלא מצמידים את שני החלקים, אלא מחזיקים אותם במרחק מקסימאלי קבוע – דומה מאוד לשריכה של נעל). היום, חלק מהבצקות ירדו, וכן הוזמנה רשת מיוחדת (עשויה מ'<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Goretex">גורטקס</a>'). בסגירה עצמה, שמו את הרשת (שהוזמנה כד שתתאים למעיים שלו) על האיברים הפנימיים, כיוון שלמרות הירידה בנפיחות, עדיין קשה לסגור את הצפק (<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Peritoneum">פריטוניאום</a>). את שרירי הבטן תפרו לרשת, כך שהם יגדלו לתוכה. את העור הצליחו לסגור ללא בעיות. בין העור לרשת השאירו רווח קטן, כדי לאפשר לצפק להסגר. בשני צידי הבטן השאירו נקזים, שישָלפו משם בהמשך.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">במהלך הניתוח אלה, אחותו, נכנסה לבקשת ד"ר רימונה, ונשארה שם. בשלב מסוים היא יצאה, ומסרה, שד"ר רימונה שואלת על הבולבוליקו. לחתוך? בטח לחתוך! יש הזדמנות, הילד מורדם, יש שני כירורגים עם סכין בחדר, למה לא. חתכו. כשמבצעים אופרציה כל כך לא חיונית במהלך ניתוח, זה אומר שהמצב טוב. <o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הוא יצא בערך באחת, אחרי שעתיים ניתוח. קצת לפני, ד"ר לוטן (מנהל מחלקת כירורגית ילדים, והמנתח שלו שלשום והיום) דיבר איתנו. הניתוח מבחינתו עבר בסדר, הכבד השחמתי מדאיג אותו מאוד (אנחנו עוד נתעסק בזה).<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עדו, גיבור חיל עטור תהילה, צלח גם את זה. <o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר רימונה, שעיניין הברית ריגש אותה, ניסתה לגרום לרב בית החולים, לבוא ולברך את הרך הנולד, שזה עתה בא בבריתו של אברהם אבינו. לא הודיעו לו לפני... אין לו מה לעשות. לא הגיע. בולבול יהודי חתוך ויפה, אבל ללא ברכה (זה בסדר? זה כשר?). נטפל בזה כשנצא, או שלא. העיקר שלא יציקו לו בטיול השנתי. קיבלתי את העורלה. נאמר לי, שצריך לקבור אותה.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כרגע האפרוח מתעורר לאיטו מההרדמה, ועוד מעט נרדים אותו שוב (שלא יסבול). מבחינה נשימתית הוא בסדר גמור, שמים וארץ לעומת יום שלישי. הוא עדיין בצקתי (ז"א נפוח). שוב פעם יש יומיים קריטיים, אני מקווה ששבת בערב זה יהיה מאחורינו, ושבשבוע הבא המנשם ילך שוב למחסן.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJsXLMy1l1I/AAAAAAAAArA/WTPw5qWbxM8/s1600-h/IMG_0555.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJsXLMy1l1I/AAAAAAAAArA/WTPw5qWbxM8/s400/IMG_0555.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5231800873301415762" border="0" /></a><span style="font-size:85%;">ד"ר רימונה וד"ר היימן מסכמים<br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8482157184623443716?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-72552074835114209462008-08-06T23:33:00.003+03:002008-08-06T23:39:44.481+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">במקור רציתי לכתוב את זה אתמול, אבל האירועים גרמו לי לדחות. בסך הכל למי היה ראש אתמול לעשות משהו.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מתחילת השבוע כל, אבל כל הצוות פה, רופאים אחיות, כח עזר, מוכרים בארומה וכו' מתעניינים ועוזרים בכל מה שניתן. אתמול והיום זה הגיע לשיא. לפני הניתוח היה בחדר מצעד של אחיות ורופאים. כולם באו לאחל בהצלחה. כשלקחנו אותו לניתוח, כולם, פשוט כולם יצאו מכל החדרים, עזבו את הכל באמצע, ובאו ללוות אותו לחדר ניתוח (איזו שיירה הייתה פה). במהלכו של העניין הטלפון בחדר הבידוד לא הפסיק לצלצל, אחיות מכל המשמרות צלצלו לבדוק מה קורה? אם הוא יצא? היינו הלומים, כל כך מרגש. </span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כאשר הוא חזר לפה, ולא במצב מעודד, אליאן הייתה אחותו. הייתה לה המון עבודה. מהר מאוד הצטרפו אליה אחיות מהחדרים ליד, למרות שהייתה להם עבודה אחרת. אף אחת לא הסכימה לוותר לו. גם בחילופי המשמרות, לפני קבלת המשמרת כל האחיות הגיעו לכאן לראות מה שלומו, ולעזור אם צריך.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הרופאים, הן המתמחים והן הבכירים היו מדהימים לאורך כל השבוע הזה גם כן. אם זה בטלפון ואם זה בהגעה לכאן.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אז מעל במה זו אני רוצה להודות לצוות הנפלא הזה, שעוזר כל כך, ומתעקש כל כך להוציא את האפרוח בריא ושלם מכאן. דמעות חונקות הגרון, כאשר חושבים על אתמול וההתנהלות של כולם כאן.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">תודה מיוחדת למלאך השומר שלו, לד"ר רימונה (שסידרה אתמול בעזרת ד"ר היימן, יום פנוי יחסית, כדי להיות לאורך כל הניתוח עם עדו. סחתיין לד"ר היימן על כך), שהייתה איתו כל הניתוח ולאחריו, והרבה בזכותה הוא כאן עכשיו.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl">תודה, תודה ושוב תודה!</p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-7255207483511420946?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-72193755835547702932008-08-06T22:45:00.005+03:002008-08-06T22:57:16.174+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">נו מה? עִדּוֹ הזה סופרמן (הייתי משתמש במילה תותח, אבל היא חלשה מדי), גיבור חיל. אין כמוהו, לא היה, וגם לא יהיה. כמו שכבר כתבתי, את הלילה צלחנו בשלום. התחלנו אתמול אחרי הצהריים במצב 'בטטה' – הכל רע. כזכור, האפרוח הגיע היפותרמי (מילה רפואית יפה לְקָפוּא), ונשימתית הוא נזקק ל – 90% חמצן. במהלך הלילה הבאנו אותו למידת חום נורמאלית (36.5 מעלות), אחרי שהספקנו לבשל אותו בערב (38.8 מעלות). את הלילה נשארנו איתו, ידיים בתוך האינקובטור, אנחנו כבר מכירים את התרגיל. מוסיקה, שירים ליטופים והרבה TLC. הוא לאט לאט ירד בצריכת החמצן. לבוקר הוא הגיע עם 40% חמצן, בסטורציות מעל 90%. תותח, כבר אמרתי?</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">החל משש וחצי הבוקר התחיל היום. ד"ר רימונה הייתה הראשונה לבקר (ביקור הכולל בדיקות גזים וסוכר – דקירות). אחריה הגיעו המרדימים (שהרדימו אותו אתמול בניתוח), הם היו פסימיים אתמול, היום הם נשמעו אחרת. ד"ר היימן הגיע לראות את הפלא, עדו פותח עיניים למרות שהוא מלא במורפיום. ד"ר אפרתי הגיע עם ד"ר קלין, הופתעו לטובה, והחליטו להחליף לו חבישה (במקור הם חשבו לעשות את זה רק מחר, אבל עדו כזה חיוני, שנראה שאפשר). הוא חזר אחרי כמה דקות עם כל הציוד (זו לא חבישה רגילה), ד"ר היימן, ד"ר בטש וד"ר רימונה הצטרפו לעזור – צריך להרים בזהירות, להחזיק את הבטן וכיוצא בזה. שמחנו על פעילות זו, כיוון שכולם זכו לראות מה קורה מתחת לתחבושת, ולחוות דעה. נראה בסדר. כולם מופתעים לטובה, יש הרבה יותר אופטימיות באוויר כרגע. למען הגילוי הנאות, הניתוח השלישי והרביעי שלו היו סיפור דומה. הניתוח השלישי (עוד לפני תחילת כתיבת בלוג זה) נגמר כמו אתמול – בטן פתוח עם שקית 'בוגוטה' שסוגרת מעל, אפרוח קפוא עם צריכת חמצן מטורפת. אז כמו אתמול, הוא הוכיח יכולת עמידה.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עד עשר בבוקר, כמעט כל עובדי בית החולים באו לשאול מה נשמע. אפרוח עם פרופיל גבוה.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בשלב מסוים כולם התחילו להציק לנו, כדי שנפרוש לישון. ד"ר בטש אפילו הדגיש, שעברנו את השלב הקריטי מבחינת ההנשמה. התחלקנו למשמרות.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מאז הבוקר ירדנו כבר ל 30% חמצן, ועדו מוכיח חיוניות יוצאת דופן. חיוניות מוגזמת מדי לפעמים, הוא זז המון, וגורם לעצמו לדמם מחתך הניתוח שלו. עכשיו (לקראת ערב), ביקשנו מד"ר רימונה (שבאה לבקר יחד עם בנותיה, הן אוהבות את עדו, אפילו ציירו לו ציור), והיא הרדימה אותו עם דוֹרְמִיקוּם (כמו כדור שינה). מאז הוא שקט. אנחנו מעדיפים ככה, שישן עד שיוציאו לו את ההנשמה.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כשהוא בהכרה הוא זוכר היטב את הטובוס. חזרה לו התנועה של מציצת הטובוס (זה כנראה כמו לרכב על אופניים), והחזקתו.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br />בגלל ההתפתחויות של היום, מחר הוא נכנס לסגירת הבטן. בבוקר (לא ידועה השעה המדויקת) יקחו אותו לחדר הניתוח, לבצע. גם מחר יום קריטי.</span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-7219375583554770293?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-58947541472167154362008-08-06T10:23:00.000+03:002008-08-06T10:25:13.118+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">יש אפילו שיפור קל במצב הנשימתי.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-5894754147216715436?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-57889202548979945552008-08-05T21:49:00.001+03:002008-08-05T21:53:03.971+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">במילים פשוטות המצב לא טוב!<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבוקר התחיל בהכנות לניתוח, שבכל יום אחר ניתן היה להרחיב עליהן כדי פוסט שלם. עִדּוֹ קיבל ונקו-מרו, ויטמין </span><span dir="ltr">K</span><span dir="rtl"></span><span lang="HE"><span dir="rtl"></span> ולקחו לו בדיקות דם (ספירה ואלקטרוליטים).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ברבע לעשר הגיעו המרדימים, כדי להציג את עצמם ולהכיר את הלקוח. עשר דקות אחריהם הגיע ד"ר אפרתי (כבר לבוש בתחפושת מנתחים), כדי להתרשם ולהרגיע. בעשר הגיעו כדי לקחת את האפרוחול שלנו. במסדרון התארגנה לה שיירה מוזרה, בראש שתי אחיות כירורגיה (כובעים, ערדליים וכל הגשפט) סוחבות את העריסה ובתוכה עדו, אחריהן אלונקאי עם מוט האינפוזיה, אחריו אנחנו (מדי פעם רצים קדימה להחזיר את המוצץ לפה), אחרינו אחיותיו של האפרוח. מכל חדר שעברנו במסדרון, יצאה אחות והצטרפה לשיירה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">זהו זה, ניתוח.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לחדר הניתוח נכנסו ד"ר אפרתי, ד"ר לוטן (מנהל מחלקת כירורגית ילדים), מרדימים וד"ר רימונה (היא וד"ר היימן דאגו לפנות לה את היום, כדי שתהיה שם. בסך הכל היא המלאך של עדו). מדי פעם ד"ר רימונה יצאה לבצע בדיקות דם (גזים, סוכר בדם וכו'). זמן טוב להתעדכן. הבנו שהמצב גרוע יותר משחשבו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הזמן עבר, ועבר ועבר. ניתוח שתכננו לשעתיים שלוש נמשך שש שעות. קצת לפני שהחזירו את עדו, יצא אלינו ד"ר אפרתי להסביר מה היה. מסתבר שהרבה לולאות מעי היו דבוקות לדופן הבטן ולכבד. שעתיים עסקו בלהפריד אותן משם. ההפרדה גרמה להרבה דימומים קטנים, בסך הכל איבוד דם מאסיבי. הצליחו לשמור על רוב המעיים, אבל חלק נחתך החוצה (ההפרדה מהאברים האחרים, הרסה אותם מדי). בגלל איבוד הדם הוא קיבל במהלך הניתוח יותר מ – </span><span lang="HE">700cc מוצרי דם (פלסמה, תאים אדומים, גורמי קרישה וכד'). לשם הבנת סדר הגודל לעדו יש כ - </span><span dir="ltr">250cc</span><span lang="HE"> דם של עצמו. הוא קיבל כמעט פי שלוש ממה שיש לו. הכבד שלו נראה מאוד לא טוב, ידענו את זה, אבל לא ידענו עד כמה. לקחו לו ביופסיה מהכבד, נדע עד כמה גרוע בימים הקרובים (נו מה, שנשאֵר ללא בעיות?). בשל כמות הנוזלים הגבוהה שקיבל האפרוח, נוצרו בצקות והאברים הפנימיים התנפחו. גם ככה חלק מדופן הבטן והעור היה פצוע (היו שם חורים), ולכן נחתך החוצה. כך שיצא שקשה מאוד לסגור את הבטן, אפשרי, אבל קשה. לו היו סוגרים לריאות לא היה מקום להתנפח – עוד בעיות הנשמה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בשל המידע החדש, הוכנס מיד אינקובטור סגור לחדר. עדו הגיע, והוא קר מאוד 33.4 מעלות. הניחו אותו באינקובטור וחיברו למנשם. ד"ר רימונה חיברה אותו לפלסמה (כן עוד מוצרי דם), ולקחו לו בדיקות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">המצב כרגע, חמש שעות אחרי, הוא שעדו מונשם ב </span><a href="http://pagim.blogspot.com/2008/02/ventilation.html"><span dir="ltr">HFOV</span></a><span lang="HE"> עם 90% חמצן – לא טוב בכלל. נלקחות לו בדיקות גזים כל עשרים דקות. הוא באופן קבוע מקבל מוצרי דם. מקבל מורפיום כל שלוש\ארבע שעות, להשאיר אותו נייח ולא כואב. כמו כן הוא קצת חם מדי עכשיו (חיממנו אותו מדי, אחרי שהוא היה כזה קר).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">תוכניות לעתיד? כמו שנאמר לנו "אם הוא ישרוד את היומיים הבאים", הוא יכנס לחדר ניתוח לסגירה של הבטן, לא ממש ניתוח, אבל פרוצדורה כירורגית. בגדול, הרופאים (כמעט כולם) מגדירים את המצב כ – "לא ממש אופטימי". יש מי שאמר, שאנחנו לא מקווים למזל, אנחנו סומכים עליו. על אלוהים אף אחד פה כבר לא סומך. נראה שהפעם האחרונה, שביום שלישי היה פעמיים כי טוב, היה בספר בראשית. חזרנו לחיות משעה לשעה.<o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-5788920254897994555?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-40797690856859220402008-08-04T21:49:00.005+03:002008-12-09T16:54:51.206+02:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה העביר עִדּוֹ הקטן בשינה עמוקה, אין תלונות מצד אחותו, לריסה הבלונדינית (יש בפגיה שלוש לריסות, חייבים להבדיל ביניהן). גם בבוקר הוא ישן, וגם בצהריים. למעשה היום הוא רוב היום ישן, כאילו יודע מה הולך להיות, וצובר כוחות. כמה שהוא ישן, השינה שלו לו עמוקה מדי. הוא חולם, כנראה, וכולו זז. מדי פעם מתעורר, וזורק את הידיים לצדדים (מה שמעיר אותו עוד יותר). בוכה טיפה, ונרדם. עדו פשוט לא רגוע. הוא מבין, יותר ממה שניתן להאמין. האפרוח מכין את עצמו.<?xml:namespace prefix = o /><o:p></o:p></span> <div style="TEXT-ALIGN: right"><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היום היה יום של הכנות. פרט לעדו שמכין את עצמו בשינה, הצוות תורם את שלו. ד"ר רימונה רשמה לו (והוא גם קיבל) מנת דם ומנת פלסמה (שיהיה בעודף, מחר הוא הולך לאבד הרבה מזה). ד"ר אפרתי הגיע כדי לעשות לו, שוב, חוקנים. לוודא שהכל פתוח, וליצור תנועת מעיים. שוב הוכנסו נוזלים מכל הפתחים, ויצאו נוזלים מכל הפתחים. בסך הכל ד"ר אפרתי היה מרוצה.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">במעמד זה (מעמד החוקנים) חתמה דנה על המסמך המאשר את הניתוח (כבר חתמנו על כאלו בעבר). דבר שהופך את זה למוחשי הרבה הרבה יותר. הניתוח עצמו נדחה משעה שמונה לשעה עשר בבוקר (נכנס משהו דחוף). זה לא רע, שהחבר'ה יתחממו קודם להתעסקות עם האפרוח.<span style="font-size:0;"> </span>הסבירו לנו, חזור והסבר, שהניתוח הזה הוא פרוצדורה מסובכת; והוא יערך זמן רב, לכן השאירו את שארית היום.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אז מה נותר לעשות? החל מהיום בשעה שתיים עשרה בלילה עדו נכנס להפסקת כלכלה (קללה משכבר הימים). לילד שכבר למד לאכול, זה עינוי כביר (</span><span dir="ltr">when you go black, you can never go back</span><span dir="rtl"></span><span lang="HE"><span dir="rtl"></span>). מחר בבוקר הוא צפוי לקבל ויטמין </span><span dir="ltr">K</span><span dir="rtl"></span><span lang="HE"><span dir="rtl"></span>, לעזרה בקרישה. כמו כן הוא יזכה למנה<span style="font-size:0;"> </span>נאה של <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Meropenem">מֵרוֹפֶּנֵם</a>, (החבר</span><span dir="ltr"></span><span lang="HE" dir="ltr"><span dir="ltr"></span> </span><span lang="HE">של ונקומיצין), אנטיביוטיקה שרוב חיידקי המעיים לא אוהבים (הם פשוט צפויים להיות נוכחים בניתוח).<o:p></o:p></span></p><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5230737802478297378" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJdQUVXtISI/AAAAAAAAAqg/vC4kx_oh7WA/s400/Surgical_Blades_and_Scalpel.jpg" border="0" /><br /><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כרגע עדו אצל דנה על הידיים, שומע בייבי מטאליקה. מנסים למשוך אותו ער עד חצות. להאכיל אותו מבקבוק (מעייף), ולקוות שיירדם, וישן עד הבוקר.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">המון אחיות ורופאים הגיעו לחדר היום כדי לאחל בהצלחה למחר, מי שלא יכול היה להגיע, צלצל. תודה לכולם. כולן כאן החליטו, שגם אנחנו צריכים להכין את עצמנו. קיבלנו הוראה ללכת היום מוקדם ולקחת כדור שינה. לא נראה לי, אבל באמת תודה על הדאגה.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">יאללה שיגמר כבר מחר.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"></p><p class="MsoNormal" dir="rtl">נ.ב. עדיין לא נשקל ולא קולח - לקראת חצות.</p></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-4079769085685922040?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-1188084445801454842008-08-03T22:12:00.011+03:002008-12-09T16:54:51.537+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJYJkBLVc8I/AAAAAAAAAqY/fjvmncdRj5Y/s1600-h/3k.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJYJkBLVc8I/AAAAAAAAAqY/fjvmncdRj5Y/s400/3k.jpg" alt="Image taken from 3K project - www.3kproject.com" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5230378531633329090" border="0" /></a><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אז זהו, האפרוח שלנו עובר עוד אבן דרך קטנה בדרך. השקילה שהתבצע לפני כחצי שעה הניבה תוצאה עגולה מאוד של שלושה קילוגרמים. עוד עשרה גרם מאתמול, ובסך הכל מספר יפה. ברור לנו (כמו בכל אבן דרך עד כה) שהוא ירד מתחת לזה חזרה, ויעלה שוב אחר כך (הוא עשה עת זה בקילו, קילו וחצי ושני קילוגרמים).</span><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הלילה שעבר, עבר בשקט גמור. עִדּוֹ ישן כל הלילה, ולודמילה, אחותו, השתעממה. עדיף ככה.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בבוקר הובהר לנו על ידי כל הסגל (כל אחד בנפרד), שהניתוח עדיין בתאריך שנקבע, לא התבצעו שינויים. התאריך קבוע ליום שלישי, החמישי לחודש אוגוסט (למניינם), מחרתיים בשמונה בבוקר. עד כמה שידוע לנו, תוכנית חדר הניתוח באותו יום כל כולה האפרוח. יש פה התרגשות, תכונה, ותקווה גדולה מצד כולם. האחיות מתרגשות, ומנסות להרגיע. הכירורגים מתכוננים, ומנטרים את עדו ברמה יומית. הניאונטולוגים מכינים אותו לניתוח. ואנחנו מתרגשים ומקווים לטוב (מנסים להכין את עצמנו, גם זה בקושי).</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">על הבוקר דקרו את עדו, כדי לקחת בדיקות דם. אם כבר דוקרים, כבר הכניסו עירוי (עירוי שהוכנס במערכה הראשונה, יעשו בו שימוש בשלישית). בדקו את הכל: גזים, ספירה, אלקטרוליטים, תפקודי כבד וכו'. הרוב המכריע יצא תקין. ה<a href="http://pagim.blogspot.com/2008/07/style-definitions-table.html">אָלְבּוֹמִין</a> שלו היה קצת נמוך, הבילירובין נשאר על אותו הערך (קצת גבוה) וברזל גבוה. כזכור עירוי כבר נכנס, אז יאללה פלסמה, להעלות את האלבומין. הברזל בערך גבוה נובע מהעובדה, שהוא קיבל הרבה מנות דם (הגוף האנושי מצוין במחזור ברזל, ולכן גרוע בהפטרות ממנו). בסך הכל מכינים אותו.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עשו לו היום "מד שכל" – מדידה של היקף הראש. הוא כבר 32.5 סנטימטרים, עליה יפה. הוא אמנם מתחת לאחוזון של הגיל שלו, אבל הגרף העלייה שלו טוב מאד.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר אפרתי בא לראות, לא עשה שום שינוי. יום שלישי יהיה היום שלו.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">יום עמוס בפעילות שגרתית.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJYGkzH8QwI/AAAAAAAAAqQ/OfXIlCkGNNA/s1600-h/wink.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJYGkzH8QwI/AAAAAAAAAqQ/OfXIlCkGNNA/s400/wink.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5230375246505984770" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"> <span style="font-size:85%;">שלושה קילוגרמים של חיוך<br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-118808444580145484?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-91695205086458548462008-08-02T22:41:00.006+03:002008-12-09T16:54:52.282+02:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">את הלילה העביר עִדּוֹ במסיבות. לֶנָה, אחותו בפעם הראשונה, דיווחה על 'חצי חצי', חצי לילה שינה וחצי חגיגות. הלילה עבר ללא אירועים מיוחדים.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">גם יום השבת כולו עבר בלי שום דבר אמיתי לכתוב עליו. הגענו בבוקר, ומצאנו ילד ערני ומתקשר. קצת פוצי מוצי, קצת משחקים, ויאללה ארוחת בוקר. אחרי ארוחת הבוקר (של עדו כמובן), יצאנו לטיול קצר במחלקה (בהרכב משפחתי מלא: אבא, אמא, עדו ואחותו). עדו מאוד אוהב את הטיולים האלו, אז העיניים נפתחות חזק חזק, ומביטות לכל הכיוונים. אם היה טיול בפנים, אז למה לא טיול בחוץ? באמת למה לא? יצאנו להתחרדן קצת בשמש בפינתנו הקבועה. איך שהוא נהנה מזה, כולו מתמתח, מחפש את התנוחה הנכונה, ומפקיר את עצמו לקרניים המחממות. רבע שעה, עשרים דקות כאלו, והפשושון נרדם. אי אפשר להעיר. למיטה!</span><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5230008588662346962" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJS5GgN2FNI/AAAAAAAAAqA/P4kIrWk2hxM/s400/thinking.jpg" border="0" /></span><br /><div align="center"><span lang="HE" style="font-size:85%;">חושבים לבאות</span></div><div align="center"><span style="font-size:85%;"></span></div><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר רימונה וד"ר בטש היו פה (ד"ר בטש נתן את ההוראות להיום). ד"ר רימונה מלמלה משהו לא ברור לגבי המשקל, כנראה שלא מצאה חן בעיניה התוצאה האחרונה. ניצלנו את הזמן לפטפט קצת על נושא הניתוח הקרב ובא. שמענו קצת לגבי התוכניות ליום שאחרי. הרגשה טובה לדעת, שיש מי שדואג גם לזה.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מבחינת הפקודות – לל"ש. גם טוב, התרגלנו.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בחילופי המשמרות של הצהריים לא היינו פה. אנה, אחותו מאותו רגע ועד עתה, סיפרה שהוא שיחק עם הפיל שלו, ואפילו שלח ידיים לגעת - במודע. אנחנו יודעים, שהוא שולח ידיים וגורף דברים אליו, אבל בדרך כלל זה נראה יותר, כמו נפנוף מקרי בכנפיים. עכשיו זה משהו קצת יותר מודע – משמח!.</span></p><br /><div align="center"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5230008462603714754" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJS4_KnIAMI/AAAAAAAAAp4/SRxsOlvLKjg/s400/TwoASleep.jpg" border="0" /> <span style="font-size:85%;">זה מעייף!</span><br /><br /><p class="MsoNormal" dir="rtl" align="right"><span lang="HE">משלוש עד עכשיו הוא ער וישן חליפות. משחק המון, ומצטלם (כיף לצלם אותו, הוא משתף פעולה). בתשע הוא התקלח ונשקל. המשקל האפרוחי התעדכן בחמישה גרם כלפי מעלה. מבחינתנו זה ללא שינוי מאתמול, מבחינת הרשומות הוא כרגע שוקל 2990 גרם. פשוט מסרב לעבור את רף שלושת הקילוגרמים. בטח מחר.</span></p></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-9169520508645854846?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-47353303641906581522008-08-01T23:04:00.004+03:002008-12-09T16:54:52.457+02:00<p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">היציאות הנוזליות של אתמול הכניסו את כולם לכוננות ד"ר רימונה, שהייתה תורנית ללילה, ואנה, אחותו בלילה, שקלו אותו גם בשבע לפנות בוקר. המשקל אז הורה על 2960 גרם, כאילו הוא טיפס בצורה מטאורית בלילה. השקילה נעשתה בשל החשש מהתייבשות, רצו לוודא שהוא לא יורד (מאבד נוזלים). לילד יש סדר יום משל עצמו, לא רק שלא ירד, עלה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לפני שד"ר רימונה פרשה אחרי הלילה, היא ערכה ביקור לאפרוח. אכן, הורידה לו את הקורנפלור, והשאירו לו מוֹנוֹגֶן עם פּוֹלִיקוֹז (סוכר). המינון אותו מינון 66cc לכל שלוש שעות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר היימן נכנס בסערה, ברר את המשקל (קיבל את זה הגבוה), בדק את היציאות, עשה פרצוף לא מרוצה, ונעלם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">עִדּוֹ היה ער כשהגענו. הזדמנות פז לנצלהּ. הוא מצא את עצמו על הידיים (במקרה הזה, שלי). קבל אוכל מבקבוק, ויצאנו החוצה לשמש. עדו, מסתבר, אוהב את השמש. הוא למד להתחרדן. אחרי רבע שעה בשמש, הוא נרדם. נפל שדוד. ההתעוררות הבאה הייתה לקראת שלוש בצהריים. הוא צפה בעניין בהעברת המשמרות, ונרדם שוב פעם. בסך הכל הוא די ישן היום.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בערב המאוחר (קצת לפני עשר) התבצעה השקילה היומית. עדו עלה עשרים וחמישה גרמים מאז השקילה של הבוקר. הוא שוקל עתה 2985 גרם. חצה שוב את משקל המקסימום, שנקבע לפני שבועיים.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJNs9X3xgRI/AAAAAAAAApo/YgFSgmYe2rw/s1600-h/holindhands.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJNs9X3xgRI/AAAAAAAAApo/YgFSgmYe2rw/s400/holindhands.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5229643393943044370" border="0" /></a></p> <div style="text-align: center;"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">עדו משחק עם קטי</span></span></div> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לפני ההחלפה למשמרת לילה, עדו התעורר, וכולו התעניינות. האחיות באות לבקר אותו, והוא מבסוט עד השמיים. מנפנף בידיים, מזיז את הראש ומפרכס ברגליים. כל זה תוך כדי חיוכים לכל הכיוונים. אלה, אחותו מפעם, החליטה שיש לו מה להגיד, הוא פשוט עוד לא יודע איך, אז הוא מדבר עם העיניים. הגיעה שעת ההחלפה, כולן נעלמו ברגע אחד. איזו הפתעה לעדו, הוא התחיל לבכות. מצאה חן בעיניו ההמולה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אנחנו... אנחנו ממשיכים לחכות לרגע כל שהוא של וודאות, לפחות לגבי הניתוח.<o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-4735330364190658152?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-16379796940517986492008-07-31T21:59:00.003+03:002008-12-09T16:54:52.629+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:applybreakingrules/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בה בעת שלחצתי על כפתור פרסום הרשומה אתמול, התעורר עִדּוֹ, והביע את נכונותו להישקל. טוב, אולי לא ממש רצה, אבל אם הוא כבר ער, אז אנחנו רוצים לשקול. תוצאות השקילה מאוד דו-משמעיות מבחינתנו. הוא עלה שישים גרם, והגיע ל – 2935 גרמים. למה דו משמעיות? מצד אחד שמחה גדולה, סוףסוף עליה משמעותית. מצד שני, מה זה אומר על הבאות (הניתוח?)?<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">האפרוח הקטן החליט להישאר ער למשהו נוסף מלבד השקילה – משחקים. הוא התבונן בעניין רב סביבו, והתחיל לאסוף אליו כל מה, שנקרה בדרכה של ידו. לאט לאט הצטברו אצלו דברים שונים: מוצצים, פד גאזה, צינור חמצן, חיתול וכו'. היה משעשע לראות, את המאמץ שהושקע באיסוף כל הכבודה הזו. לא הפרענו לו. ברגע אחד הוא נרדם, כדי לישון רוב הלילה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הבוקר התחיל בעליצותם של חלק מהרופאים, שראו בעלית המשקל סימן לבאות. דנה טרחה להורידם אל קרקע המציאות. אנחנו הרי מכירים את האפרוח, הוא לא יתמיד בעליות כאלה לאורך זמן. המעיים שלו לא מסוגלות לכך. התקווה כאן, כפי שכבר נכתב בעבר, היא שעדו יעלה משמעותית במשקל, והניתוח ידחה. אבל, כפי שנכתב כאן בעבר, מעגל הקסמים חזק מדי. הוא לא יעלה משמעותית במשקל עד הניתוח. לכן, לדעתנו, הניתוח הוא מה שישבור את מעגל הקסמים הזה (ונקווה שלא את האפרוח החמוד). ההחלטה נדחתה לשבוע הבא. בינתיים המועד נשאר על כנו.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ד"ר אפרתי הגיע היום, כדי להכניס חומר נוסף למעיים האפרוחיים. הפעם לצורכי צילום והדמייה, חומר ניגודי שנראה ברנטגן. החומר הוכנס, ואף יצא מהצד השני, אבל הצילום לא צלח. לא נורא, כולם שמחו, שהחומר עבר במהירות וללא בעיות מצד לצד של הצינור.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">רוב היום עבר על עדו במשחקים. הוא היה ערני ומתקשר. בסביבות חמש אחרי הצהריים הוא נרדם, אבל התעורר בדיוק לשעת השקילה. התחזית התגשמה, הוא ירד שלושים גרם. כרגע משקלו הוא 2905 גרם. ד"ר רימונה, שעושה פה תורנות הלילה, התאכזבה (קשה היה לה להסתיר זאת). כיוון שהיום הוסיפו לו למזון קורנפלור (מזמן לא היה), והיציאות היו נוזליות יותר מאתמול, נשאלת השאלה האם הדברים קשורים. מחר ינסו להשמיט את הקורנפלור. נראה.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJILtxoZIKI/AAAAAAAAApQ/tw9XcfSAN0Q/s1600-h/Iddo1.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJILtxoZIKI/AAAAAAAAApQ/tw9XcfSAN0Q/s400/Iddo1.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5229254998375342242" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"> <span style="font-size:85%;">עדו ישן עם הסמרטוטי שלו<br /></span></div><p class="MsoNormal" dir="rtl"><br /></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">זהו, נגמר עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש. עדו ישן עכשיו, נקווה שישן עד הבוקר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span dir="ltr"><o:p> </o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-1637979694051798649?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-78946747725536095102008-07-30T22:07:00.002+03:002008-12-09T16:54:52.767+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">משמרת הלילה התחילה בסערה. עִדּוֹ התעורר, כדי לעלות על הידיים ולהתפנק. אם כבר עירנות, אז שקילה. אתמול בצהריים הוא התלכלך, ולכן נרחץ כבר במשמרת הערב, כך שבמשמרת הלילה נשאר רק לשקול. המשקל האפרוחי עלה בחמישה עשר גרמים (למען האמת איפושהו בין חמישה עשר לעשרים – שקלנו שבע פעמים, רוב התוצאות, ארבע מתוכן היו חמישה עשר), ועומד עתה על 2875 גרם לא בדיוק.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את ביקור הרופאים היום ערכה ד"ר רימונה. וראו איזה פלא... לל"ש. מה שכן, נכתב לו בסעיף התוכניות לעתיד – "ניתוח בשבוע הבא". התרגשות? לא יודעים. אנחנו מבולבלים, ולא ממש יודעים מה להרגיש.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ד"ר אפרתי היה פה היום, אין בזה חידוש. במסגרת ההכנות לניתוח, הוא הביא עימו חוקן וסליין. הנוזלים הוכנסו לכל חור אפשרי באיזור הבטן, וניצפו יוצאים מחור אחר באיזור אחר של הבטן. החוקן נעשה, בכדי להרחיב את חלקי המעיים, שלא היו בשימוש עד כה. במהלך הזה התגלה, שאכן כל החלקים פתוחים. ד"ר אפרתי ניסה להבין (תאורטית) למה המעי היה סתום לפני חמישה חודשים (מה שגרם לניתוח החמישי), ומה קרה מאז, הרי כרגע הכל פתוח. בנוסף נראה לו, שהמרחק בין החור של ה – </span><span dir="ltr">T tube</span><span lang="HE"> לסטומה המקורית הוא קצר מאוד, כיוון שהנוזלים יצאו במהירות ובלחץ. זה אומר שרוב המעי הדק, כבר בשימוש. טוב, נקווה ששבוע הבא הכל יבוא על מקומו בשלום.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">זה זמן מה, שיש הוראה לא להחליף לעדו זונדה. הוא כבר המון זמן מואכל בצינור, והנוהל כאן הוא להחליף פעם ביום. הסיבה להוראה היא לתת לו שקט, לא רוצים להציק לו. מדי פעם קורה משהו וחייבים להחליף. היום קרה. עדו, בחור פיקח, שלף אותה. החלפת זונדה כרוכה בבכי עז. בכי עז כרוך בדימום מהבטן (אותו חור זכור לשמצה).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">כרגע עדו הקטן ישן, ולכן לא נשקל ולא מקולח. נחכה, אולי הוא יתעורר בתחילת משמרת הלילה, זה הפך לו למסורת בימים האחרונים.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJC8M445yxI/AAAAAAAAApI/Q49fFi8BAVc/s1600-h/IddoSleep.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SJC8M445yxI/AAAAAAAAApI/Q49fFi8BAVc/s400/IddoSleep.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5228886096992652050" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"> <span style="font-size:85%;">מישהו מעולף</span> </div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-7894674772553609510?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-56168805082269379342008-07-29T21:42:00.002+03:002008-12-09T16:54:52.908+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">כרגע אין חידושים והמצאות בנושא המשקל. את זה של אתמול כבר עדכנו מעל במה זו. את המשקל של היום עדיין לא מדדנו, הילד ישן חזק מאי פעם (מזל שהוא מחובר למוניטור, אחרת היינו צריכים לשים לו נוצה ליד האף).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את הימים האחרונים, כולל היום, אנחנו מעבירים בדיסוננס. אנחנו מאוד מעוניינים בניתוח, הרי הוא בכל מקרה צריך להתבצע מתישהו (לא נשאיר אותו עם המעיים בחוץ כל חייו). הרגשת הבטן שלנו (אין לנו כלים אחרים) אומרת, שכדאי לבצע, מה שיותר מהר. בסופו של עיניין כל המומחים אומרים, שההבדל של עוד קילו במשקל הוא לא משמעותי מבחינת הסיכון והסיבוך בניתוח. לכן התאריך שנקבע לניתוח, הוא מבחינתנו טוב. חלק מהרופאים טוענים, במידה לא מבוטלת של צדק, שעדיף שעִדּוֹ יתחיל לעלות במשקל בקצב טוב, ולדחות את הניתוח. זו טענה נכונה, ברור שאם הוא יעלה במשקל בצורה סדירה כארבעים גרמים ליום, תוך חודש הוא ינותח בצורה בטוחה יותר (ולו בקצת). אנחנו פשוט כבר מכירים את האפרוח הקטן, הוא מסוגל להראות עליה של יותר מזה במהלך השבוע הנוכחי, הניתוח יבוטל (ידחה), ויום מחרת הוא ירד או יחזור לדשדש. במקרה כזה לא השגנו כלום, אולי אף הפסדנו.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">כרגע אנחנו לא יודעים אם לקוות לעליה יפה במשקל או לקוות לעליה מתונה. האם ארבעים גרם עליה זה מאורע משמח או שמא בעייתי. אפילו הדבר הקטן הזה שהיה חד וחלק (עליה זה טוב!) הפך לשטח אפור.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">הטיול של אתמול לא היה לחינם. ד"ר אפרתי היה פה היום עם תוצאות האמת. המעיים פתוחים, אבל מנוונים - צר. מרגישים בצילום, שלא השתמשו בהם מזמן. מה שנכון, נכון. דבר זה מעלה חשש לגבי החיבור שלהם. מחר יתחיל ד"ר אפרתי, לעשות חוקנים לחלקי המעיים שלא בשימוש, בכדי להכניס אותם לשימוש. הציפיה היא שהם יתרחבו כתוצאה מכך (בסך הכל מתחילים להפעיל את העסק). לפחות עכשיו יודעים מה עומד מפני המנתחים, פחות או יותר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">מבחינת ביקור הרופאים, לל"ש. כולם ביקרו אותו היום, חלק התאכזבו מהירידה במשקל, חלק הסתפקו במנוד ראש. כבר לא ממש מתרגשים ממנו. שום דבר לא מפתיע.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SI9k5EzbmLI/AAAAAAAAAo4/t5Ekg-00aP8/s1600-h/socks.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SI9k5EzbmLI/AAAAAAAAAo4/t5Ekg-00aP8/s400/socks.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5228508624105216178" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"> <span style="font-size:85%;">גרבי אפרוח החדשים</span> </div><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-5616880508226937934?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-41484387710161515852008-07-28T22:40:00.003+03:002008-12-09T16:54:53.035+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את הלילה שלו העביר עִדּוֹ בשני מצבים: על הידיים של לריסה, אחותו, ובשינה. שאלו אותנו כבר על חינוך, הרי הוא יתרגל להיות על ידיים. אנחנו לא ממש מתעסקים עם זה כרגע. אם זה מה שאפשר לעשות כדי להקל עליו, זה מה שיעשה. בארבע וחצי לפנות בוקר הוא נשקל, וגילה עלייה מרשימה של ארבעים גרם. בכך הוא סגר את המשקל על 2870 גרם.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">הבוקר של עדו התחיל בעצלתיים. הוא המתין עם אמא שלו בסבלנות, כדי שיבואו לקחת אותו. היום יום טיול. עדו נסע למכון הרנטגן (כמה בניינים מכאן). בשתיים עשרה בצהריים בא אלונקאי (בעברית תקנית ניתן לקרוא לזה סַנְגֵ'ר) לקחת אותו. הוא הוכנס לאינקובטור הנייד (שיושב פה במסדרון כבר המון זמן, ומעולם לא ראיתי משהו משתמש בו – אין מתקן בפגיה שלא היה בשימושנו), והטיול התחיל. לטיול הצטרפו ד"ר רוני (הרופא התורן, אולי צריך לקרוא לו ד"ר גפן) וד"ר קְלִין (כירורג). כמובן, שגם דנה. עדו הקטן הרגיש באנקובטור כמו בבית. נכנס, ונרדם. הנסיעה למכון הרנטגן הייתה, לשם ביצוע הדמייה של המעיים שלא בשימוש כרגע. זה נעשה כדי להתכונן לניתוח לכשיבוא, אף אחד לא רוצה להיות לגמרי מופתע, כשיפתחו. </span><span lang="HE">בהדמיה הזו מכניסים חומר מקצה מסויים של חלק המעי הנבדק, מצפים לראות אותו יוצא בצד השני, ומצלמים ברנטגן. כך רואים, פחות או יותר, איזה חלקים פתוחים ואלו סגורים. הבדיקה, מבחינתו של עדו, עברה ללא בעיות. הוא היה שקט ורגוע, למעט הפעם בו הכניסו את החומר מהדלת האחורית, את זה הוא לא אהב (זה סימן לא רע).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">בדרך חזרה עדו כבר היה עירני לחלוטין. הוא נראה מתרגש ומתעניין בדרך ובנוף.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SI4hd-JFvrI/AAAAAAAAAow/8h9NSYTO33o/s1600-h/incu.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SI4hd-JFvrI/AAAAAAAAAow/8h9NSYTO33o/s400/incu.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5228153016204770994" border="0" /></a></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: center; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">אינקובטור נייד</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את אחרי הצהריים הוא בילה במשחקים, ובעיקר על הידיים. כזה ילד חמוד, הוא מתחיל לשלוח ידיים, ולתפוס כל מה שבדרך. הוא לא ממש שולט על זה, אבל זה משעשע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">יום שמח בפגיה, יש שיגידו מעודד. משפחת מריאמי יצאה הבייתה (אחרי ארבעה חודשים כאן). מזל טוב!<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">כיוון שעדו היה ער בתשע, שקלנו אותו. הוא איבד ממשקלו עשרה גרם, וכרגע הוא שוקל 2860 גרם.<o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-4148438771016151585?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-81792694525168907092008-07-27T21:56:00.004+03:002008-12-09T16:54:53.206+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אלפיים שמונה מאות ושלושים, זה המספר שמייצג את אתמול. מה שאומר, תיסוף של חמישה עשר גרמים לאוסף הגרמים יקר הערך של עִדּוֹ. לא מרשים מדי, אבל חיובי. כיוון שמתכוננים לניתוח בקרוב, אנחנו רוצים שעדו יהיה במצב אנאבולי. מצב אנאבולי, מבחינתנו, זהו מצב בו הגוף גדל, בונה את עצמו. רצוי, כתוצאה מאכילה (בתהליך אנאבולי נבנות מולקולות גדולות מיחידות קטנות על ידי ניצול אנרגיה). המצב ההפוך נקרא מצב קאטאבולי. מצב בו הגוף מנצל את המאגרים שלו, זאת אומרת מרזה. עדו אמור להיות במצב אנאבולי בניתוח, כך שאנחנו רוצים לראות עליה במשקל לאורך השבוע הקרוב (לא נריב על כמה).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">השמועות שהסתובבו פה אתמול, היו טיפה לא מדוייקות. הצוות פה רואה עין בעין איתנו (כך שקשה להיות לא מרוצים) את נושא הניתוח ומועדו. ידחו את הניתוח אם האפרוח יגדל כחמישים גרם ליום, ויפסיק לדמם. אם זה יקרה אנחנו נהיה מבסוטים, אבל אם נהיה ראליים ... זה כנראה לא יקרה.<br /></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ממחר מתחילים להתכונן לניתוח. מה יש להכין? את עדו. מה אצלו? להעביר אותו למצב אנאבולי (כרגע הוא שם), לחזק את גורמי הקרישה בדם (בסך הכך יחתכו אותו, ויהיה שם אדום לגמרי), לחזק את מערכת החיסון (בטן פתוחה טיפה יותר רגישה לזיהומים, מאשר זו הסגורה) ולנסות להבין מה יש לו בפנים עוד לפני שפתחו (</span><span style="" onclick="draft.value=imitate_nikud(this.innerHTML);">הַדְמָ</span><span lang="HE">יוֹת של המעיים).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">עד ארבע וחצי לפנות בוקר הילד ישן שנת ישרים. מאז הוא היה ער. האפרוח לא היה מוכן לשכב על המיטה יותר משלוש דקות. ידיים או בכי. כך שהוא עבר מיד ליד במשך שמונה שעות. אחרי הצהריים שיכנענו אותו להרדם במיטה, ומאז הוא ישן. כיוון שכל חמש עד עשר דקות בודקים לו את הבטן, קשה להרדים אותו. עד שהוא נרדם, מעירים אותו לבדיקת בטן (ואולי החלפה של הפדים, ואפילו הטיטול). קשים חיי האפרוחים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">שוב הוא לא ישקל בערב, אלא רק בלילה. רק מחר נדע את המשקל. רק שלא ירד.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIzFHRWomoI/AAAAAAAAAoY/VlCJE0T_Q6I/s1600-h/anaEster.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIzFHRWomoI/AAAAAAAAAoY/VlCJE0T_Q6I/s400/anaEster.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5227769996178397826" border="0" /></a></p><div style="text-align: center;"> <span style="font-size:85%;">אנה ואסתר<br /></span></div> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8179269452516890709?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-38539568258860334932008-07-26T22:00:00.005+03:002008-12-09T16:54:53.455+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:Wingdings; panose-1:5 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:2; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:0 268435456 0 0 -2147483648 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} /* List Definitions */ @list l0 {mso-list-id:435753943; mso-list-type:hybrid; mso-list-template-ids:-1494307582 67698689 67698691 67698693 67698689 67698691 67698693 67698689 67698691 67698693;} @list l0:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:; mso-level-tab-stop:.75in; mso-level-number-position:left; margin-left:.75in; text-indent:-.25in; font-family:Symbol;} ol {margin-bottom:0in;} ul {margin-bottom:0in;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">יום מוזר עובר עלינו היום. יום ניגודי מאוד.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">השקילה של אתמול התבצעה בארבע וחצי לפנות בוקר. התוצאות לא טובות ולא רעות. עִדּוֹ הקטן עלה עשרה גרם. זו לא ממש עליה (השגיאה של המשקל היא חמישה גרם), אבל זו גם לא ירידה. כרגע המשקל הרשום שלו הוא 2815 גרם. מדשדשים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ד"ר היימן היה פה בבוקר לערוך ביקור רופאים. הוא שאל, וקיבל אישור לכתוב שתי מילים בלבד – "ללא שינוי". אין שום תמורה בפקודותיו לגבי האפרוח. עדו מצידו, היה בחיקה של דנה, והתפנק מאוד לאורך כל הביקור.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><br /></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIt0s3VGjhI/AAAAAAAAAoI/68b587Db5fU/s1600-h/juliaIddo.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIt0s3VGjhI/AAAAAAAAAoI/68b587Db5fU/s400/juliaIddo.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5227400106609118738" border="0" /></a></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: center; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">יוליה מפנקת את עדו בשיטת הכרית</span><br /></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><!--[if !supportLists]--></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">בסך הכל יומו של עדו היה שקט, והוא עסק בצרכיו הבסיסיים בלבד. אכל, ישן וחירבן. שכב הרבה על הידיים, וביקר בשמש. מבחינת דימומים, גם היום היו מעט, יחסית לתקופה האחרונה, אבל היו. משבוע שעבר עדו שוכב באינקובטור פתוח. הטריק של אינקובטור כזה, הוא החימום מלמעלה, באמצעות תנור ספירלה. על האפרוח שמים גלאי חום עם הפנים לכיוון התנור. הגלאי מודד את מעלות החום של עדו מצד אחד, ואת אלה של התנור מהצד השני. לפי המדידות הללו האינקובטור מווסת את חומו של התנור. בצורה כזו אפשר לשים את האפרוח כמעט ערום, ולנטר כל הזמן את מצב הבטן. אליה וקוץ בה, החום נשמר, לחות לא. בשלב מסויים הרגשנו שהעור של עדו יבש יותר. הוחלט לכבות את התנור, להלביש ולכסות אותו. הוא שומר על חום גוף תקין, אבל כל בדיקה של הבטן מציקה לו (מזיזים מעליו את הבדים). כך ששוב אנחנו נמנעים מבדיקות תכופות, והחשש מדימומים גדל.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">מאז הבוקר מסתובבות שמועות בפגיה, שאמנם תאריך לניתוח כבר יש, אבל הוא נועד להרגעת ההורים בלבד. במידה ומצב הדימומים ירגע, הניתוח ידחה למועד אחר. מיותר לציין, ששמועה זו העכירה את מצב רוחנו לאורך כל היום. מחר בבוקר נאלץ לברר את אמיתות השמועות, ולהבין את ההגיון בהן, לו הן נכונות. אנחנו לא רוצים לתלות שוב את מועד הניתוח במשקל משני טעמים: <o:p></o:p></span></p> <ul><li><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">עדו עולה לאט מאוד במשקל, בגלל מעיים קצרים, כך שיש פה גלגל קסמים. מצד אחד עד הניתוח הוא יעלה מאוד לאט במשקל. מצד שני עד הוא לא יעלה, יהססו לנתח. מתישהו צריך לשבור את הגלגל.</span></p></li></ul> <ul><li><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">לפי חוות הדעת ששמענו, ההבדל בין המשקל הרצוי לבין זה המצוי מבחינת סיכוני הניתוח, הוא קטן. המדד שקובע הוא, הזמן מאז הניתוח שעבר. את הסף כבר עברנו.</span></p></li></ul> <p></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">נהיה חכמים יותר מחר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-3853956825886033493?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-55107706872431001462008-07-25T22:50:00.002+03:002008-12-09T16:54:53.625+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">יום שגרתי ושליו עבר על האפרוח שלנו. נכנסנו לשלב של המתנה. מחכים לניתוח, עד אז התקווה היא שלא תהיה החמרה במצב. המפחיד הוא הדימומים. אנחנו מקווים, שהמצב ישאר כמו שהוא מבחינה זו. בינתיים כמות הדימומים ירדה (אחרי התפירה של אתמול), התדירות לא ירדה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">עִדּוֹ ישן עכשיו, והוא היה במצב הזה רוב שעות היום (טוב מאוד, סוףסוף הוא קצת שליו), לכן לא שקלנו אותו בתשע, ולא בכלל. ישקלו אותו בלילה, נמתין במתח לתוצאות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את הבוקר התחלנו כשעדו על הידיים של יוליה, אחותו. מהר מאוד הוא עבר דירה לידיים של דנה. שם הוא </span><span style="" onclick="draft.value=imitate_nikud(this.innerHTML);">שָׁכַן</span><span lang="HE"> כמה שעות, ועבר לידיים שלי. מצאנו לו מצב חדש. שמים כרית (כזו שישנים איתה בדרך כלל) על הברכיים (לרוחב) ואת עדו עליה. הוא מאוד אוהב את המצב הזה. למעשה הוא היה על הידיים מתשע בבוקר ועד שלוש אחרי הצהריים, כמעט בלי הפסקה (למעט החלפות). </span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">קצת שחררו את הרסן בנושא האכילה מבקבוק. אנחנו עדיין מגבילים, בסך הכל עוד מעט יהיה אסור לו לאכול בכלל (אחרי הניתוח). לא רוצים להרגיל אותו, ולקחת לו את זה אחר כך.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את ביקור הרופאים היום (שהיה סטנדרטי סוףסוף), ערך ד"ר בטש – לל"ש. ד"ר היימן גם בא להציץ באפרוח החמוד.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIou4Xpi9qI/AAAAAAAAAn4/Dyf8Io1iYjE/s1600-h/playing.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIou4Xpi9qI/AAAAAAAAAn4/Dyf8Io1iYjE/s400/playing.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5227041863472707234" border="0" /></a></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: center; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span style="font-size:85%;">משחקים</span><br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-5510770687243100146?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-75505695658790661882008-07-24T22:32:00.006+03:002008-12-09T16:54:53.771+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">כרגע עִדּוֹ מונח בחיקה של אמא שלו, ושומע סיפור, "איה פלוטו". הם נראים מאוד שלווים יחדיו. עדו אחרי מקלחת נקי ורענן, מריח טוב ונעים למגע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">עם המקלחת גם התבצעה שקילה. לשם שינוי יש עליה הגיונית במשקל. ארבעים וחמישה גרמים טבין ותקילין. כרגע הוא שוקל 2805 גרמים. אנחנו מניחים שתהיינה עוד עליות וירידות סביב המשקל הזה, נקווה שהמגמה הכללית, תהיה לכיוון מעלה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את הלילה שהיה, העביר עדו בשינה. בחמש לפנות בוקר הוא התעורר והתחיל לשחק. רחלי, אחותו, ולריסה, אחותו הבאה, ניסו להרדים אותו על הידיים, אבל הוא לא רצה את הידיים שלהן. חיכה, לאמא שלו שתבוא, הידיים שלה בסדר מבחינתו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ד"ר אפרתי הגיע בבוקר, מלווה בפמליה נאה של כירורגים. התעניין בדימום המסיבי של אתמול, בחן את הנושא, והחליט לתפור כלי דם נוסף. שוב שמו עליו את משחת האלחוש (וחיכו שעתיים – כדי שהמקום ירדם). דנה התעקשה על הרדמה רצינית יותר. כיוון שאין לו 'ליין' לעירוי, מורפיום לא מספק (בצורה אוראלית, זה לא ממש משפיע). דקרו עם לידוקאין להרדמה מקומית. ד"ר אפרתי חזר, ותפר. עוד תפר, כאילו חסרים לו קישוטים על הבטן.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIjZGiVdoEI/AAAAAAAAAnw/vJrmov-5G-U/s1600-h/stitch.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIjZGiVdoEI/AAAAAAAAAnw/vJrmov-5G-U/s400/stitch.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226666073882730562" border="0" /></a></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: center; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">ערכת כלי תפירה</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">בין האלחוש לתפרים, ד"ר אפרתי סר ללשכתו של ד"ר היימן, בכדי לדבר על העתיד הטיפולי של עדו. יש תאריך לניתוח. לא רחוק היום. לקראת הניתוח, עדו הקטן יזדקק לכל האיחולים, הברכות, האנרגיות החיוביות, הצ'אקרות הפתוחות, התפילות, הקמיעות, האובות, הידעונים, פרקי התהילים ושיר השירים, חוטים אדומים, אתרוגים יבשים, חמסות הפוכות, אצבעות מוצלבות וכולי וכולי. כל מי שיודע, שיעשה את מה שהוא יודע. בתודה מראש.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">מה ניתוח? אין פה חידוש פרט לתזמון. זה הניתוח שיסגור, לפחות חלקית, את נושא המעיים בחוץ. כאשר </span><span style="" onclick="draft.value=imitate_nikud(this.innerHTML);">יִפְתְּחוּ</span><span lang="HE">, יראו איזה חלקים ניתן כבר להכניס פנימה, ומה ניתן לחבר. מה שניתן, יעשו!<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">מצד אחד, אנחנו שמחים, יש הקלה מסויימת. זה משהו שצריך לקרות (מתישהו), והסיכון לא יקטן משמעותית עם הזמן (יקטן, אבל לא ברמה ששווה התעקשות) - אז כל המקדים הרי זה משובח. מצד שני, פחד אלוהים! זה ניתוח לא פשוט.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">חוץ מזה, יום משעמם (וטוב שכך). עדו ישן מרגע התפירה עד עכשיו (כולל). אפילו בשקילה ובמקלחת הוא היה קצת רדום.<o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-7550569565879066188?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-77699631312759201872008-07-23T22:33:00.005+03:002008-12-09T16:54:54.013+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">השקילה של הלילה בוצעה ע"י אנה, ולא הניבה תוצאות מרשימות במיוחד. נהפוך הוא, עִדּוֹ הקטן התכווץ עוד קצת, ואיבד 40 גרם ממשקלו. בשקילה זו נרשמו לזכותו 2795 גרמים. אכזבה קלה, אם כי, כרוניקה של ירידה ידועה מראש.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ניתן לאמר בצורה ודאית, שמצב הרוח שלנו, הוא שיקוף מסוים של המשקל. ככה זה בימים אלו. גורמים שונים האירו לי, שהפוסט של אתמול נשמע אופטימי. רציתי לציין, שאופטימיות גם היא תחושה יחסית. אנחנו ללא ספק אנשים אופטימיים יותר מסביבתנו (כרגע סביבתנו זו הפגיה רופאיה, אחיותיה והוריה), ואתמול היה יום חיובי יותר מקודמיו. בקיצור, כפי שאמר פעם יהודי חכם, בעל שפם ושיער מדובלל – הכל יחסי.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">לכבוד יום הולדתו, עדו היה מפונק יותר היום. רוב היום הוא היה על הידיים, שלי או של דנה. הוא מאוד אוהב ידיים, ככה הוא נרדם הכי טוב. כאשר מניחים אותו חזרה על המיטה, הוא בוכה בכי מסוג חדש – נעלב. זה מתחיל לאט ובמקוטע, ומתגבר ככל שעובר הזמן.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את הבוקר הוא העביר על הידיים של דנה, ואת אחרי הצהריים על שלי.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">מבחינת תרופות הוא נשאר עם אותו הדבר. כרגע המיקוד הוא על העור מסביב ועל הפצע. עדין משתמשים במרקחת. היום יוליה הכינה אותה. </span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIeIGewWAGI/AAAAAAAAAng/8S2m3yfrjUE/s1600-h/merkahat.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIeIGewWAGI/AAAAAAAAAng/8S2m3yfrjUE/s400/merkahat.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226295537503174754" border="0" /></a></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: center; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">יוליה מכינה את המרקחת</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">בביקור של הבוקר לא עודכנו קיצבות המזון שלו. הוא עדיין מקבל 60 סמ"ק מוֹנוֹגֶן לכל סיבוב.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">היום החלטנו למרות השינה שלו, לרחוץ ולשקול אותו בתשע בערב. הוא פשוט היה מטונף מכל הזמן הזה על הידיים. כאשר הוא על הידיים קשה מאוד להחליף את הפדים על הבטן, אז עושים את זה בתדירות יותר נמוכה. התוצאה - עדו מתלכלך. השקילה העלימה לגמרי את החיוך מהפנים. הוא ירד עוד 35 גרמים, וכרגע הוא שוקל 2760 גרם. כנראה שהעליה של 175 הגרמים לפני יומיים, היתה כולה נוזלים, ואלה יוצאים לאיטם מהמערכת.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ד"ר רימונה הגיעה לבקר קצת אחרי השקילה. כשהיא שמעה את המשקל, גם לה נעלם החיוך. כולם מחכים לעליה במשקל, עדו פשוט צריך לספק את הסחורה.</span></p></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-7769963131275920187?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-67490606403713779262008-07-23T22:26:00.003+03:002008-12-09T16:54:54.270+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">עדו האפרוח חוגג היום יומולדת חצי שנה. מזל טוב חמוד שלי. נאמר לי היום ע"י בחורה נבונה, שזה אכן מזל טוב, האפרוח צידקנו עבר כברת דרך. עד כה בהצלחה לא מבוטלת.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIeGBoHo6LI/AAAAAAAAAnQ/T8DxGvcSk0I/s1600-h/birthday-cake.gif"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIeGBoHo6LI/AAAAAAAAAnQ/T8DxGvcSk0I/s400/birthday-cake.gif" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226293255094200498" border="0" /></a></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-6749060640371377926?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-69442711071112017332008-07-22T22:13:00.003+03:002008-12-09T16:54:54.463+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">קשה להגדיר את זה, אבל ההרגשה אתמול בערב הייתה שונה. לא שהמצב השתנה כמלוא הנימה, לא שחל שיפור במצבו האפרוחי של עִדּוֹ, ולא נולדה פה תקווה יש מאין. זו גם לא הייתה תחושה עילאית של סיפוק או התרגשות, פשוט תחושה טובה יותר, מזו שאפפה אותנו בשבוע האחרון. הסיבה היא כנראה, העובדה שעשינו משהו בכדי לקדם את העניין, והגענו למסקנות. אולי פשוט הידיעה, שיש כיוון, שאליו הולכים, ויש איזושהי תוכנית. </span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אמנם לא מזמן התחלנו לשקול ולקלח את עדו בשעה תשע בערב, אבל כהרגלו הוא קובע את הכללים גם במקרה הזה. בימים האחרונים הוא פשוט נרדם אחרי הצהריים, בכדי להתעורר בלילה. אז בתשע הוא ישן (ובדרך כלל חזק), ולנו אין לב ורצון להעיר אותו בשביל שקילה ומקלחת. יוצא מכאן, שאת אלה, עושים שוב פעם בלילה. בשקילה של הלילה, האפרוח הקטן עלה ב – 175 גרם. העליה הגדולה שלו מאז ומעולם. שוב נוזלים? החזיר את מה שאבד לו? אנחנו לא בטוחים, אבל יש לנו תאוריה. לפני התאוריה, כדי למנוע מאנשים לעשות חשבונות מיותרים, הוא שקל 2835 גרם בלילה הזה.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ביום חמישי האחרון, היה דימום מאסיבי מאוד לאורך הערב והלילה. בבוקר, כשהגענו עדו היה קר (הבגדים היו פתוחים רוב הזמן, כדי לספוג את הדימום), ולכן הועבר לאינקובטור הפתוח (יש חימום מלמעלה). באותו ערב/לילה הוא איבד מעל </span><span lang="HE">100cc דם (בערך שביעית ממה שיש לו – מקביל לאדם מבוגר, שמאבד ליטר דם). אמנם השלימו לו את הנוזלים ואת הדם, אבל הגוף כנראה נכנס ל'סְטְרֵס' (בהעדר מקבילה עברית טובה לתאור המצב), וניסה להשלים את החסר. בכך הוא דלדל את מאגרי הברזל והחלבון בגוף, וניצל את המזון למטרות אחרות מאשר בניית הגוף. גופו נכנס למצב קאטאבולי. זה התחיל ביום שישי, החמיר בשבת, והתחיל להרגע (אנחנו מקווים) אתמול. זוהי תאוריה בלבד, ואין לה סימוכין מהרופאים, אם כי חלקנו אותה עמם. אנחנו מקווים, שהגוף הקטן והחזק הזה יָצָא ממצב ה'סטרס', ושהעליה הנוכחית מעידה על כך. אנחנו מפחדים מהפעם הבאה, אולי הגוף של עדו, עבר כל כך הרבה, יחליט לוותר.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">היום הזה עבר רובו בהתיעצויות, עם הכירורגים, עם הנאונטולוגים ועם עצמנו. מחר בבוקר אמורים כולם לדבר, ולהחליט על תוכנית מוגדרת (כרגע היא מאוד כללית). בהתאם לזה ימשיך הטיפול.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">עדו, מצידו, כרגיל. בבוקר עירני, מתקשר ומשחק, אחרי הצהריים נרדם, ובערב ישן. כרגע על הפצע (מקום משכנה בעבר של ה - </span><span dir="ltr">T tube</span><span lang="HE"> זצ"ל) שמים מרקחת, שעשו במיוחד עבורו. המרקחת מורכבת מ – </span><span dir="ltr">Zincod</span> <span lang="HE">(משחת טוסיק רגילה של תינוקות, ידועה גם בשם 'בייבי פסטה') ו – </span><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Cholestyramine"><span dir="ltr">Chloestyramine</span></a> <span lang="HE">(סופח מלחי מרה), והיא נועדה להגן על עורו. נקווה, שהפצע ישתפר בקרוב. מדי פעם הוא עדיין מדמם, אבל בגלל האינקובטור הפתוח ושיטת הטיפול החדשה (השגחה עשרים וארבע שעות), עוצרים את זה באופן מיידי. בימים האחרונים הוא לא איבד הרבה דם, למרות הדימומים הרבים.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIYxqquQ5NI/AAAAAAAAAnI/AG-7tyrd4oQ/s1600-h/sunDana.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIYxqquQ5NI/AAAAAAAAAnI/AG-7tyrd4oQ/s400/sunDana.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5225919026702640338" border="0" /></a></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: center; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span style="font-size:85%;">תופסים שמש</span><br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-6944271107111201733?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-43735047652605131512008-07-21T20:56:00.003+03:002008-12-09T16:54:55.002+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">עִדּוֹ היה ער עד מאוחר אתמול, בערך שתיים בלילה. הוא חיוני ומלא התעניינות, כך שאנחנו לא ממש מודאגים מהתייבשות. לקראת הלילה<span style=""> </span>(לאחר שהתבררה הירידה הנוספת) ד"ר הילה לקחה לו בדיקות דם ואלקטרוליטים. שתי הבדיקות הוכיחו, שעדו לא מיובש. מה שמעלה את השאלה, מהו המשקל שירד? ד"ר היימן ניסה להסביר את זה, בנוזלים שיצאו מהריאות, ומבצקת במפשעה. אנחנו קונים את זה חלקית בלבד. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">הבוקר עמד בסימן הכנה לקראת הביקור של ד"ר יצחק וינוגרד, מנהל מחלקת כירורגיית ילדים (אחת מהן - יש שתיים) בבי"ח איכילוב. הוא בא בהזמנתנו, לתת חוות דעת שניה לגבי מצבו הכירורגי של עדו. מה שגרם לנו להזמין אותו, היה בעיקר המצב הבלתי נסבל של הדימומים, ואי העליה במשקל. את מסקנותיו נשמור כרגע לעצמנו ולצוות כאן. רק נאמר, שהן עלו בקנה אחד עם דעתנו, והוסיפו להן פָּן מקצועי והגיוני.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ההכנות היו בעיקר של הצוות (הרופאים). לעבור על כל ההיסטוריה (ולא חסר כזאת) הרפואית של עדו האפרוח, להתמקד בכירורגיה, ולכתוב סיכום ביניים. ד"ר רימונה וְיֶלֵנָה (אחותו) הפכו פה את כל הדפים (וזה אחרי שד"ר הילה עשתה אתמול חצי מהדו"ח), כדי לחפש את סיכומים הניתוחים.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">כבר אתמול בלילה הוכנס לעדו, שוב פעם, 'ליין' לעירוי. בלילה השתמשו בו לערות לעדו מנת פלסמה, ולאחר מכן גלוקוז עשרה אחוזים. בבוקר הוזמנה לו מנת דם, שלאחריה שוב גלוקוז. אחרי הצהריים עדו זכה שוב לפלסמה, ולאחריה שוב גלוקוז עשרה אחוזים. ד"ר רימונה אומרת, שהוא יגיע חזרה לשני קילו שבע מאות גרם, נפסיק את העירוי. שיהיה. אני לא בטוח שאני מבין את מטרתו של העירוי הזה, הרי רק עכשיו נתנו לו משתנים להוציא נוזלים, עכשיו מכניסים לו נוזלים חזרה. ד"ר רימונה וד"ר היימן (הם היו בשלב השאלה הזהה) טוענים, שהנוזלים שניתנים עתה, לא מגיעים לאותם המקומות מהם יצאו עד אתמול. נראה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">פרט לכך יום שקט עבר על כוחותינו. עדו היה עירני רוב היום, והיה תענוג. הוא משחק, ומתעניין, ויש לו טריק חדש - הוא מלהג. לא ממש ברור מה הוא רוצה לאמר, אבל ברור שיש לו מה להגיד.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SITOHxSNClI/AAAAAAAAAm4/9LphyJ35jYQ/s1600-h/pacifier.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SITOHxSNClI/AAAAAAAAAm4/9LphyJ35jYQ/s400/pacifier.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5225528100540713554" border="0" /></a></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: center; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span style="font-size:85%;">למד להחזיק מוצץ</span><br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-4373504765260513151?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-80293035512934408242008-07-20T22:45:00.005+03:002008-12-09T16:54:55.160+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אתמול בלילה, כאשר שקלנו אותו, גילינו שעדו ירד עוד שישים גרם. כך שאתמול משקלו הרשום, היה 2700 גרם. המגמה כרגע למטה. מתי זה יפסק? שאלה טובה. אין תשובה ברורה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את הלילה עדו בילה בעירנות מוחלטת, דנה נשארה איתו את המשמרת (בואכה ארבע לפנות בוקר). ביום הוא ישן, אז את החום ואהבה צריך לתת בלילה. ניתן להפוך לו את השעות, אבל לא נתעקש איתו בשלב כזה. הוא סובל מספיק, בשביל שלא ננסה לחנך בשלב הזה. בכל מקרה עדו לא ישן עד הבוקר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">הרופאים ישבו היום – "אפרוח לאן? שאלת הבטן". הוחלט שלא להחליט! מחר יגיע לכאן מומחה חיצוני (נפרט אחרי הביקור), לתת חוות דעת שניה. האם לנתח עכשיו. אחר כך? מתי? זו הסיבה שדחו קצת את ההחלטה. נקווה שמחר נדע יותר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">בגדול, הטענה כאן שהבטן נראית הרבה יותר טוב היום. האדמומיות התכווצה, והפצע מתחיל להגליד. אני פחות רואה את זה, אבל אני נוטה להאמין. בסך הכל יש פה ניסיון.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אפרוח הקטן היה על הידיים כל היום היום. בבוקר, רחלי, אחותו, החזיקה אותו ברוב הזמן. מדי פעם היא הסכימה לתת לדנה קצת זמן איכות. עדו מאוד אוהב ידיים, הוא נרדם נהדר עליהן. הוא עירני חצי מהזמן, וישן את החצי השני. סך הכל הוא ישן פחות היום. מעניין מה יהיה בלילה. אחרי הצהריים, ליבי, אחותו האוהבת, התעקשה להחזיק אותו (היא תיחמנה אותי בשביל זה – גרמה לי להפסיק להחזיק). היתה פה ממש מחלוקת בין האחיות מי תחזיק אותו יותר – בסוף כולן זכו.</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIOWpN6kpMI/AAAAAAAAAmw/0iVC4M7ADvQ/s1600-h/libi2.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIOWpN6kpMI/AAAAAAAAAmw/0iVC4M7ADvQ/s400/libi2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5225185627534042306" border="0" /></a></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: center; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">ליבי ועדו</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">הרגע שקלנו אותו שוב – ירידה נוספת של ארבעים גרם. הוא השלים ירידה של 310 גרם בשלושה ימים. לא נראה שהמגמה הולכת להתהפך. הוא שוקל כרגע 2660 גרם. מעניין כמה הוא ירד מחר.<o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-8029303551293440824?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-76051230062621521672008-07-19T20:29:00.006+03:002008-12-09T16:54:55.308+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ללא ספק, ירידת המשקל של אתמול הייתה זעזוע לא קטן. קיוונו, שלפחות זה ילך כמו שצריך, ויקדם אותנו הלאה. במקום להתקרב ליעד המתאים לניתוח, אנחנו מתרחקים ממנו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אתמול אחרי השקילה, עדו היה עירני מאוד. בהתחלה, עשה רושם שהוא נרדם, אבל מהר מאוד הוא חזר לשיא אונו ועירנותו. הוא נשאר ככה עד היום באחת עשרה בצהריים. כמעט שתיים עשרה שעות עירנות, לא מתאים לתינוק בגילו. הוא ממש מתקשה להרדם. עד כדי כך שד"ר רוני (רופא תורן) שקל לתת לו מורפין, להרגיע ולהרדים אותו. הוצאנו אותו קצת לשמש, בעיקר כדי לחשוף את הפצע שלו לשמש, אומרים שזה מַרְפֵּא טוב. בשמש הוא נרדם, אבל הוא לא יכול היה להשאר שם זמן רב. הכנסנו אתו פנימה בזהירות (שלא יתעורר), הצלחנו. רבע שעה זה החזיק מעמד, והוא התעורר. אחרי מאמצים אדירים, ונחישות גדולה של דנה, הוא נרדם באמת. מאז הוא </span><span style="" onclick="draft.value=imitate_nikud(this.innerHTML);">יָשֵׁן</span><span lang="HE"> ללא הפסקות (השעה עכשיו שמונה בערב). צפוי לו לילה עירני.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">מאז אתמול, הטיפול בו, הוא בעיקר, כל כמה דקות להחליף את הָפֶּד על הבטן, ולנקז לו את הפצע (מכל הנוזלים והיציאות למינהן). כאשר יש דימום, צריך לתפוס את זה מהר, וללחוץ כדי לעצור את זה. אם לא עוצרים את הדימום, עדו עלול לאבד המון דם, לכן צריך להיות עם העיניים עליו כל הזמן. היום נעבוד במשמרות, כך שכמעט כל שעות היממה מישהו מאיתנו יהיה איתו. מתארגנים למצב חדש.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אחד הדברים היותר מיאשים, זו העובדה, שכמעט אי אפשר לתת לו חום ואהבה. כל פעם שמרימים אותו, נוצר לחץ על הפצע, ובדרך כלל הוא מתחיל לדמם. עִדּוֹ עצמו כבר משווע ליותר מליטופים על המיטה. אנחנו מצידנו, מותחים את החבל כל פעם קצת (היציאה לשמש היתה מתיחה גדולה).</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIIkjXr3hTI/AAAAAAAAAmg/-Xi25I-W-WY/s1600-h/IMG_4330.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIIkjXr3hTI/AAAAAAAAAmg/-Xi25I-W-WY/s400/IMG_4330.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5224778707775227186" border="0" /></a></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: center; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span style="font-size:85%;">מחכים</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אני הצלחתי לתפוס תנומה של שלוש שעות על הכורסא פה בחדר הבידוד. עד כדי שהאחיות החליפו משמרות, ולא שמעתי. נקווה שזה יעזור לעירנות בלילה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אין עוד הרבה מה להוסיף. כרגע לא רואים את הסוף, וזה מציק. נקווה שהשבוע יביא איתו בשורות טובות יותר.<o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-7605123006262152167?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-60788094318808653052008-07-18T23:39:00.001+03:002008-07-18T23:39:56.888+03:00<div style="text-align: right;">צניחה חופשית של עוד 120 גרמים. כרגע עדו שוקל 2760 גרם.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-6078809431880865305?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-1369999145459071412008-07-18T21:51:00.004+03:002008-12-09T16:54:55.446+02:00<p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">הפוסט של אתמול לא חתם את היום. עדו דימם בהפסקות גם בהמשך הערב. בסופו של דבר נלקחה בדיקת ה - 'קרוס', וניתנה לו מנת דם. אם כבר דקרו אותו לבדיקה, ואם כבר הוא בוכה, אז למה לוותר על שקילה ומקלחת. בערך באחת עשינו את זה. איך נאמר? כצפוי? עדו השיל מעליו תשעים גרם, ושקל 2880 גרם. ד"ר רימונה טענה, שעם סטרואידים לא אמורים לעלות במשקל (יש לציין שלא דיברו על ירידה, רק על חוסר עליה).<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">כשהתקשרנו בארבע בבוקר, דווח לנו, שהעירוי סטה, ולכן הופסק מתן הדם אחרי 18cc. פשוט החליטו לא לחדש. בארבע וחצי הוא שוב דימם. הוא עשה את זה עד שמונה בבוקר. כבר שהובן, שהדימום הזה לא הולך להיפסק, חודש העירוי, והמשיכו עם הדם, אפילו הוסיפו עוד עשרה cc. בסך הכל ארבעים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ד"ר אפרתי הגיע בשמונה לערך, ושוב תסמונת המכונית במוסך. עדו לא דימם לא משנה מה עשו לו. מה שכן, בגלל כל הדימומים, ובגלל שכל הזמן פתחו את החולצה שלו לבדיקה וניקוז הדם, חום גופו ירד עד ל 35.8 מעלות. הוציאו אותו מהעריסה, והעבירו אותו לאינקובטור פתוח. מבחינתו זה שידרוג. המיטה גדולה כפליים, מעין סדין חשמלי מחמם, ותנור ספירלה מלמעלה (כחלק מהמיטה). נעים. זה גם שדרוג מבחינת האחיות ומבחינתנו, יותר נוח לגשת, להחליף, לחבק וכו'.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><br /><p align="center"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5224428877604557058" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_du99AX45ASs/SIDmYkvpkQI/AAAAAAAAAmQ/7TqZa0_SKEM/s400/libi.jpg" border="0" /><span style="font-size:85%;">ליבי, עִדּו ואינקובטור פתוחֹ</span><br /></p><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">רשמו לו עוד מנת דם (של 40cc) ועוד מנת פלסמה (30cc). קיבל הרבה מוצרי דם הבחוריקו. הוציאו את שקית הסטומה, כדי שנראה ישר שיש דימום. זה אומר שכרגע, מחליפים פד גאזה כל חמש דקות – במקום השקית. עבודה קצת סיזיפית, אבל אומרים שהיא תשתלם בסוף. בסך הכל, מה שמנסים לעשות, הוא לרפא את הפצע, ולדחות את הניתוח כמה שיותר. כרגע נראה, שאלו נסיונות עקרים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אנחנו עדיין חוככים בדעתנו (בעצה אחת עם הרופא והאחות) האם לשקול ולקלח אותו עכשיו או לדחות את זה. יש לנו קצת זמן להחליט, בתשע זה בכל מקרה לא יהיה, עדו בדיוק נרדם, לא נעיר אותו לשם כך.<o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-136999914545907141?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-70199936777446802052008-07-17T21:52:00.003+03:002008-07-17T22:02:16.782+03:00<p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אמנם קרה הרבה היום, אבל הפוסט הזה יהיה קצר. הוא יהיה קצר <b>בגלל</b> הארועים הרבים, פשוט מוּצָה לנו הכח.</span><span dir="ltr"><o:p></o:p></span><p></p> <u3:p></u3:p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את הבוקר התחלנו בטלפון. ליבי הודיעה לנו שהוא מדמם שוב. הצליחו להפסיק את הדימום. זה החזיק מעמד מעט מאוד זמן, והתחיל שוב. הכירורגית הגיעה, וניסתה להבין איפה הדימום. נראה היה שהיא יודעת איפה המקור, אבל לא הייתה הוכחה מוצקה. המקום נתפר, אבל עם הערה: 'לא בטוח, שתפסנו את מקור הדימום'. הפעם נתנו לו מורפיום, ולא ניסו לתחמן אותו עם איזו משחת אלחוש נידחת. עִדּוֹ הקטן כל כך רגיל למורפיום, עד שהוא מתנהג כהרגלו תחת ההשפעה. אמנם לא כאב לו, אבל כל השאר עבד כרגיל (מסתכל, מוצץ וכו'). גיבור קטן, איך שהוא עומד בכל זה.<o:p></o:p></span></p> <u3:p></u3:p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אחרי התפירה נכתבו הפקודות להיום, ללא שינוי. מזון ותרופות כמו אתמול.<o:p></o:p></span></p> <u3:p></u3:p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את שארית היום הוא בילה בשינה. משתדלים מאוד לא להפריע לו. כאשר הוא בוכה, משתעל או מתעטש הוא מתחיל לדמם. כיוון שמנסים למשוך זמן (וְגְרַמִים), עושים הכל כדי לדחות את הדימום הבא. יש לנו הרגשה, שלא יצליחו למשוך עוד הרבה זמן. כנראה, שלא נגיע לארבעה קילוגרמים, לפני שיאלצו לעשות ניתוח. עושה רושם, שמכינים את השטח. הטיפול בסטרואידים, שנערך בימים האחרונים, חשוב מאוד לניתוח. הטיפול אמור לסדר את הריאות, ולעזור לעדו לנשום בלי חמצן סביבתי (בימינו, אחת לכמה, זמן הוא נזקק לעשרים ושלוש אחוז חמצן). יש חשיבות עליונה שזה יסתדר, לפני הניתוח (בניתוח הוא יונשם, ולכן...).<o:p></o:p></span></p> <u3:p></u3:p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">פריצת דם קלה ארעה בשעות אחרי הצהריים המוקדמות. לא התרגשנו. קצת לפני שעת המקלחת, נראה היה שְהַזוֹנְדָה (הצינור לקיבה) נסתמה. אחרי כמה ניסיונות זה הוכח – מחליפים זונדה. עדו שונא את זה (בסך הכל, דוחפים לו צינור דרך האף, שאמור להגיע לקיבה). כמה שהוא בכה. בכה? דימום! ואיזו כמות. קראנו לד"ר טלי, הרופאה התורנית. רשמה לו דם, יתנו לו עוד שלושים סמ"ק. נשלחה הזמנה לבנק הדם. הדימום נעצר, אבל הרבה דם אבד. <o:p></o:p></span></p> <u3:p></u3:p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">בינתיים, מבנק הדם קיבלנו הודעה, שעברה חצי שנה (כן חצי שנה) מאז בדיקת ה'קְרוֹס' (הצלבה של הדם שלו, לדם שאמור להגיע אליו. רואים עם יש תגובה של נוגדנים). בלי זה אין דם. כרגע אנחנו מחכים לרופאה, שתיקח לו דם לבדיקה הזו.<o:p></o:p></span></p> <u3:p></u3:p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">מפאת הדימומים, הוחלט לא לשקול ולקלח אותו היום, שלא ידמם שוב. מעדיפים לעשות את זה בבוקר, כשכל הצוות פה.<o:p></o:p></span></p> <u3:p></u3:p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">זהו. אנחנו בהמתנה כרגע. מקווים לטוב.<o:p></o:p></span></p> <u3:p></u3:p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3130604055201381682-7019993677744680205?l=pagim.blogspot.com' alt='' /></div>yanivbahttp://www.blogger.com/profile/04719099024935255257noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3130604055201381682.post-69726676854084508462008-07-16T22:29:00.003+03:002008-12-09T16:54:55.577+02:00<!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><div dir="rtl" style="text-align: right;"><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אמנם לא הכל היה היום טוב, אבל אני אתחיל בַּנַחת.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">האפרוח הקטן שלנו העלה על עצמו עוד שבעים וחמישה גרם. איזה יופי. כרגע (ממש כרגע) הוא שוקל 2970 גרם. אנחנו מתקרבים לשלושה קילו, שזה כשלעצמו מקרב אותנו לארבעה קילו – היעד הבא.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את הלילה בילה עִדּוֹ במשחקים עם ענבל, אחותו. לא ישן לדקה. בשש וחצי בבוקר הוא שוב התחיל לדמם, קלות אבל לדמם. המשמרות התחלפו להן ועדו דימם והפסיק חליפות. ליבי, עוד אחותו, לחצה על הסטומה בכדי להפסיק את הדימום. פרט ללחיצה היא גם עסקה בהרדמת אפרוחים (מוצץ, ליטופים – כאלה). כאשר ד"ר אפרתי הגיע, מלווה בד"ר נדיה, לבדיקה היומית, עדו כבר לא דימם. כיוון שהכירורגים ממילא היו פה, הם ניסו למצוא את מקור הדימום. הדרך הייתה פשוטה ... לכאורה. להציק לו, שיזוז, וידמם שוב. הוא לא התעורר, אפילו לא פתח חצי עין. בסופו של תהליך זוהה מקור הדימום, נפתחה ערכת תפירה, ונמרחה משחת אילחוש על העור מסביב. התפירה גרמה לשני דברים לקרות: לעדו לצרוח בכאב (משחות אלחוש אף פעם לא היו אמינות בעיני), לכלי דם גדול יותר להפגע, ולהשפריץ בקצב גדול יותר. תפרו גם אותו. יש פה מעגל מוזר, התפרים עוצרים דימום מצד אחד, ומתחילים אחר מצד שני. בכל מקרה, משחת האלחוש לא עבדה, מורפיום לא מכזיב אף פעם. הסטלן הקטן שלנו קיבל עוד מנה. וישן עד הערב.</span&