יום 98 - דורכים במקום

מדשדשים. אין מילה אחרת. אפרוח עלה עשרה גרם בשקילה של הלילה, כך שהוא עומד כרגע על 1350 גרם, עדין פחות מהמקסימום שלו. למה אנחנו לחוצים מהמשקל? המשקל הוא אינדיקציה להתפתחות (מעין מספר אחד, אשר מגלם בתוכו המון גורמים. לא מדויק אבל מספק), ומבחינתו של אפרוח הוא גם סף. לפי הבנתנו, הרופאים (ד"ר הימן בעיקר) מחכים, שהוא יעבור את ה – 'קילו ארבע מאות' (והם היו מעדיפים קילו וחצי, אבל הם ריאלים) בכדי לנסות גמילה מההנשמה בשלישית.

ד"ר הימן נשמע מאוכזב במקצת הבוקר, כשהוא הבין, ששוב האפרוח משחק משחקים, ועלה רק 10 גרם. גם אם מסתכלים בחלון זמן של שבוע, העסק לא נראה מרשים. בתגובה להתנהלותו זו, קיבל האפרוח עוד מיליליטר של ניאוקאט (4cc בסך הכל לסיבוב), ועוד 0.1cc של MCT (טריגליצרידים - שומן) בכל ארוחה. נקווה שיבוא שינוי, שיחזור המומנטום לכיוון מעלה.

בעיקבות ירידות קלות, אבל חוזרות ונשנות בסטורציה, העלו לו טיפה את ערכי הלחץ במכונת ההנשמה. גם נתון זה לא מעודד במיוחד, אם כי לא ממש נורא.

מה שכן מעודד, זו העובדה שיותר ויותר פעמים רואים יציאות טובות מהסטומה. צריך לזכור שה – T tube נמצא במקום לא ידוע במעי, לא קרוב מדי להתחלה, אבל כנראה גם לא לסוף. כמו כן המעי הגס מנותק. כך שחלק ממערכת העיכול לא ממש מתפקדת אצל אפרוח. כאשר רואים שהסטומה מתחילה לעבוד, זו שמחה משתי סיבות: הראשונה היא, שהסטומה היא בסוף המעי הדק, כך שמה שיצא ממנה עבר את כל המעי (דרך ארוכה יותר), ולכן נוצל טוב יותר. השניה היא, שיש הזדמנות למצב שבו אפשר יהיה בעתיד (ולא עתיד רחוק מדי) להוציא את ה - T tube, ולסגור לו חלק מהחורים בבטן. זו רק התחלה, אבל זה בהחלט סימן מעודד.

כבר ברור לחלוטין שהשבוע לא יהיה שום נסיון לאקסטובציה. נקווה ששבוע הבא (למרות שיום העצמאות יכול להוות בעיה – יום חופש).

יום 97 - יום בסימן עיניים

כזה חמוד אפרוחון, הבין שאנחנו לחוצים מהמשקל, אז הוא עשה לנו מערוף, ועלה ב... חמישה גרם. כרגע משקלו הרשום הוא 1340 גרם, כמו לפני שלושה ימים.

קצת צוחקים עלינו בפגיה, גם ההורים וגם הצוות, על הלחץ שלנו בנושא התוסף. אם כי לפי ההתנהלות כאן, הלחץ מוצדק (גם הצוות מנסה בכל כוחו להשיג תוסף, הם רואים בזה חשיבות). כרגע אנחנו מקבלים הקצבה של שמונה שקיות תוסף בכל בוקר (בול מספיק ליום). פשוט אין מספיק במחלקה, ולא יודעים מתי יגיע. כיוון שאין את התוסף של מטרנה (אין להם במלאי כרגע), סימילאק הביאו את שלהם (עשו טובה למחלקה). לגבי סיפור הקורנפלור מאתמול, ראינו כי טוב. היציאות שלו בסדר גמור, לכן אנחנו ממשיכים לערבב כפית קורנפלור (10 גרם) במאה מיליליטר חלב-אם, וגם תוסף. אוכל אוכל עשיר מאוד האפרוח.

קצת על קלוריות. חלב-אם אוצר בתוכו 70 קלוריות (למעשה קילו קלוריות) למאה מיליליטר. לצורך השוואה בחלב פרה יש 69 קלוריות, במטרנה 68 קלוריות (במטרנה פגים 80 קלוריות). עשרה גרמים של קורנפלור מכילים 28 קלוריות (רק האבקה, ללא חלב). תוסף של סימילאק אוצר 4 קלוריות לשקית. אפרוח מקבל 27 מיליליטר מזון בכל סיבוב (שלושה מהם ניאוקאט), כך שבחישוב מהיר וגס הוא מקבל 31 קלוריות לארוחה, 248 קלוריות ליממה. יחסית בסדר.כל קלוריה חשובה, הוא מנצל את כולן! מרגישים את זה (במיוחד כאשר חלק מהמרכיבים חסרים), עכשיו אנחנו מבינים את משמעותה של קלוריה.

בשבע בבוקר היום, שוב הורחבו האישונים (לא אפרוח לא עישן כלום) בעבור בדיקת עיניים. ד"ר מורד הגיע בצהריים, וכך גם אני (באיזה שהוא שלב, חששנו שיהיה ניתוח היום). הבדיקה ערכה כמה דקות, ואפרוח אפילו לא בכה, גיבור שכזה, סף הסבל שלו מאוד גבוה בימינו. לא נכחנו בבדיקה עצמה, לא רצינו לראות, המראה לא קל. אולגה, האחות, הייתה איתו בפנים. שוב התוצאה איננה חד משמעית, בדיקה נוספת יום רביעי הבא. אוף!

בביקור הרופאים הבוקר לא שונו התרופות. מבחינת המזון, נרשם בפקודות לערב קורנפלור ותוסף, עשו את זה רשמי.

אחרי הצהריים חגגנו עם אבוחצירא את בואו בבריתו של אברהם אבינו, אי שם בנס ציונה. שמו בישראל יעקב יאיר (כמו שניחשה נכונה אפרת, עוד בזמן ששהו עימנו בפגיה). מזל טוב. היה כיף לראות שוב את כולם (במיוחד את הילדים שגדלו – מעודד).

יום 96 - תוסף?

יום של ירידה. את הבשורה קיבלנו בארבע לפנות בוקר, בשיחה הלילית לפגיה. הוא ירד 20 גרם אתמול, ומשקלו הרשום עומד על 1335 גרם. ניתן לאמר, שעובדה זו לא הוסיפה לנו שקט נפשי. יכולות להיות הרבה סיבות לאובדן המשקל הזה. אנחנו תלינו את זה בתוסף החסר. ד"ר הימן תלה את זה בחום הגוף של אפרוח (ככל שהוא צריך יותר לווסת את חום גופו, כך יותר אנרגיה אובדת, והוא מרזה).

קמנו בבוקר, אחרי שינה רדודה, מלאי עזוז ומוטיבציה להשיג תוסף ויהי מה. קרן (אחות של דנה) נשלחה לפגיה בתל-השומר, שם יש בית מרקחת, שניתן להשיג בו תוסף. בתל-השומר משתמשים בתוסף מסוג שונה מאשר כאן, באסף הרופא, לכן היינו זקוקים לאישור מד"ר הימן, בכדי לתת לאפרוח (התכוונו לקבל בדיעבד, אחרי הקניה). בכל מקרה גם בתל-השומר לא היה. עלה רעיון, לתת לאפרוח מנה או שתיים ביום של מטרנה פגים (במילים אחרות פיטום), ואפילו הביאו לחדר כמות יפה של צנצנות (אליאן דאגה לזה מיידית). הפורמולה הנ"ל מכילה 10 קלוריות יותר לכל מאה גרם מאשר חלב-אם. הבעיה במטרנה פגים, מבחינת האפרוח, היא היציאות. הן נהיות קשות מאוד, גללים. גללים לא יעברו ב - T tube, ולכן זו אפשרות לא ממש מוצלחת. דנה העלתה את רעיון הקורנפלור. מוהלים קורנפלור בחלב, זה מסמיך אותו, ומוסיף קלוריות (כמה? שאלה מענינת). בארוחת הצהריים הוא כבר קיבל חלב-אם עם קורנפלור. ההיסטריה הועילה במעט, הגיעו לחדר שמונה שקיות תוסף, מסוג שונה מהרגיל, אבל עדין תוסף. יש עד מחר. מחר אמור להגיע התוסף הרגיל (בחברת מטרנה אמרו שיש בעית מלאים, אבל הם ינסו). אז כרגע יש לו אוכל עם תוסף, ואם זה יגמר, תוכנית ב' היא עירבוב עם קורנפלור.

ערימת המטרנה (ותוסף אחד מהסוג הזמני)

בביקור הרופאים הבוקר השאירו את הפקודות כפי שהם – לל"ש. מה שכן, הונחנו, והונחו האחיות לשים לב לחום הגוף שלו. יוצא מזה, שאת מה שהוא הכי שונא עושים לו כל הזמן - מדידת חום.

חוץ מסיפור התוסף היה יום שקט. האפרוחול ישן רוב היום (הוא צריך לגדול, גם את מה שהוא ירד אתמול). לקראת ערב הוא התעורר, כנראה כדי לשחק (בעיקר עם הטובוס והזונדה), חמוד כזה.

יום 95 - שבוע 37 התחיל

אפרוח התחיל את השבוע ה – 37 שלו. עוד שלושה שבועות הוא (ואחיו) אמור להיוולד, אך הוא עדיין רחוק מהמצב בו הוא אמור להיות. אם כי הוא מתקדם יפה. הלילה הוא עלה 15 גרם, כך שהוא 1355 גרם. מתקרבים לקילו וחצי, אבן דרך נוספת וחשובה.

הלילה שוב חגג האפרוח עד השעות הקטנות. אנחנו לא מנסים כרגע להפוך לו את השעות. זה כנראה מתאים לו, עם הפעולות שמתבצעות בלילה (מקלחת, שקילה וכו'). ביום הוא ישן, אולי בגלל הפעולות שמתבצעות ביום (אנחנו פה).

על הבוקר, עוד לפני שדנה הגיעה, ד"ר מורד, רופא העיניים, היה פה. שוב הרחיבו לו את האישונים (שוב הוא סבל), שוב פתחו לו את העיניים חזק (שוב הוא סבל) ושוב התוצאה אינה חד משמעית (וכנראה ששוב הוא יסבול). יום שלישי בדיקה נוספת (ויש מצב, שהפרוצדורה הניתוחית תתבצע כבר באותו היום, במידה ויש בה צורך. נקווה שלא). הבדיקה מתרכזת בעין ימין שלו, שם קיים החשש ל – ROP.

בביקור הרופאים היום לא שונו הפקודות. אפרוח ממשיך לקבל 27cc מזון, והתרופות אותו.

מאז הביקור יחסית שקט לאפרוח, מדי פעם יש לו אפיזודה של בכי, אבל זה מה שמצופה מתינוק. זכותו. האפיזודה האחרונה הייתה תוצאה ישירה של מדידת חום. הוא שונא, שעושים לו את זה. את החום מודדים בבית השחי, ולא ברור למה הוא עד כדי כך שונא את זה. שעושים סאקשן, יש הרגשה של חנק (יש נוזלים בריאות ובקנה), ועדין הוא לא מגיב לסאקשן (פעולה מאוד ברוטלית) בכזה תיעוב כמו למדידת חום. אבל מה לעשות, חום צריך למדוד. כשהוא עבר את הקילו, הסירו ממנו את גלאי חום הגוף (פחות מדבקה), מאז חייבים למדוד את חומו אחת לכמה שעות. את הבכי, שגרם לירידות בסטורציה, לקח שעה להרגיע, וזה קרה רק אחרי שהחלפנו לו תנוחה (עכשיו הוא על הצד).

זהו, שינוח עוד קצת, ויעלה משקל. מחכים שיתעבה קצת, לפני האקסטובציה.

דנה מרגיעה את האפרוח

יום 94

פסח שני, מסתבר שזה ממש חג, רבים מתייחסים אליו ככזה. מזל שאנחנו לא ידענו, מבחינתנו זה סוף שבוע ככל סופי השבוע.

הגענו בבוקר כבכל שבת, מצויידים בקפה לעצמנו ולאחיות, אלו שאנחנו יודעים שרוצות. יפה שזה תמיד מפתיע מישהו, שיש דברים פתוחים בשבת. כשהגענו אפרוח ישן, ונשם מאד יפה. מצבו זה שימח אותנו מאוד, כיוון שהלילה הוא היה לא שקט. הילד הוא פשוט חיית לילה, מתעורר קצת לפני משמרת לילה ונשאר ער עד אחרי שתיים. אתמול כשעזבנו אפרוח היה לקראת הרדמות, כיוון שלא היינו שקטים, צילצנו בשתיים עשרה וחצי לוודא שהוא ישן. הוא לא. היה ער ומתעניין בסביבתו. הוא נרדם רק אחרי שתיים. כמובן שזה השפיע על השינה שלנו.

בבוקר הוא ישן, ישן עמוק, וזה מצבו לאורך רוב היום. אנחנו משתדלים לא להציק מדי, הוא צריך לגדול.

הימים נהיו מונוטוניים. כל שלוש שעות עושים טיפול, החלפת החיתול והפדים מהבטן, ניקוז ה - T tube, חידוש הג'לונט על הסטומות, מריחת דֶרְמַקוֹמְבִּין על הפיסטולות והאכלה כמובן. הטיפול לוקח בערך חצי שעה, אז נשאר לו עוד שעתיים וחצי לנוח. לפעמים הוא נשאר ער ולפעמים לא. בין הטיפולים ישנן שעות של תרופות. כרגע אצל אפרוח כל התרופות הן דרך מערכת העיכול (פעם זה היה בערוי).

בכל בוקר יש ביקור רופאים. כעיקרון מגיעים רופא בכיר והמתמחים, ומחליטים על פקודות היום. אצל אפרוח מגיעים רק הבכירים, מקרה מסובך. הבוקר הגיעה ד"ר רימונה, שמזמן כבר לא עשתה את זה (היא מוצבת ביחדה אחרת של בית החולים, אבל מבקרת כל יום פעמיים). היא בדקה לו את הבטן (לבקשת איזבל האחות, הבטן ניראתה לה תפוחה), בסדר גמור. לכבוד ה"אין תוסף" היא העלתה לו עוד מיליליטר באוכל (למרות ש"הוא צריך עוד 10 גרם בשביל עוד מיליליטר"), כך שעכשיו הוא נהנה מ - 27cc כל סיבוב.

כל שאר היום היה שקט. עוד ארוכה מאוד הדרך, אפילו לא עברנו את חציה.

כולם מוצאים אל מחוץ לחדרים - עושים צילום רנטגן

יום 93 - לל"ש כזה עוד לא היה

למרות ציפיותינו ורצונותינו, בשיחה של הלילה עם רחלי (האחות של האפרוח במשמרת הלילה) התבשרנו, שהעליה במשקל הינה אפס. אפרוחנו לא גדל אתמול בכלל. נכון שלא צריך להסתכל מיום ליום, אבל עדין זה ביאס מאוד. האפרוח עדיין 1315 גרם.

הבוקר ערך לו את ביקור הרופאים ד"ר ברזילי, שניסה להרגיע אותי בנושא המשקל. המשקל היה בכותרות הבוקר משתי סיבות, האחת הוזכרה קודם, השניה היא המחסור בתוסף המזון. עד עכשיו עירבבנו כל חמישים מיליליטר של חלב-אם עם שקית אבקת תוסף. תמיד ידענו שיש בעיה עם התוספים, ושהם יקרי המציאות כאן, לכן החזקנו נוספים (במסורת הרס"פים של צה"ל) בחדר הבידוד (על כל מקרה). אתמול נגמרו התוספים במחלקה (לא רק אנשים מבוגרים נתקלים בבעיות אוכל בפסח), ורק ביום שני יגיע. אין להשיג כאלה בצורה פרטית, ולכן היה צריך להרגיע אותי. התוספים שלנו נגמרו היום.

מקרר האוכל של הפגיה

מלבד זה לל"ש היסטרי (אפילו המשקל ללא שינוי). מדברים על שבוע הבא כמועמד אפשרי לשבוע בו יעשה ניסיון אקסטובציה נוסף. בן פורת יוסף.

היום אפרוח ישן רוב היום, אבל היו לו אפיזודות של ערות, שנוצלו בעיקר להתמתחויות. כאשר מתמתחים הדם זורם לגפיים בצורה שונה, כך שיש פחות דם ברגל, למשל. מד הסטורציה מחובר לרגל, ובודק את צבע הדם. מכאן שכל התמתחות גורמת לירידה שיקרית בסטורציה. השם הרפואי של התופעה הנ"ל הינו מַכְשִירִיטִיס (במקור מלטינית). מכשיריטיס או לא, קופצים לשמע כל ציפצוף, החזיק אתונו ערניים האפרוחול.

הקיבוע של הטובוס של אפרוח חגג היום שלושה שבועות. הקיבוע הוא סט של אגדים הדבוקים ללחיים, מסביב לשפתיים ולטובוס עצמו. אפרוח הוא ילד שמרייר הרבה (בעיקר בגלל ההנשמה עצמה), כך שהקיבוע מתלכלך, ומתנתק לאיטו. הרופאים ניסו למשוך זמן עם ההחלפה, מי יודע אולי 'בטעות' זה יתנתק לגמרי, ואפרוח יעשה לעצמו אקסטובציה. דורית, האחות שלו במשמרת ערב, החליטה שהגיעו מים עד נפש, ואירגנה החלפת קיבוע. דנה, דורית ואילן (הרופא התורן) עסקו במלאכה, אני דווקא עכשיו לא הייתי. שוב פעם לא ראיתי אותו בלי הפלסטרים מסביב לפה, שוב דנה צילמה לי – לא מספיק. דנה מבסוטה. לדעתה האובייקטיבית לגמרי, הוא ילד ממש יפה (אני חייב לאמר שלפי התמונה, אני מסכים).

יום 92 - אוספים סטטיסטיקה

אפרוח, חמודון שכזה, עלה הלילה עשרה גרם, כרגע הוא 1315 גרם. עליה קטנה משציפינו, אבל לפחות זו לא ירידה. האחיות מזכירות לי חזור והזכר, שמשקל מודדים שבועית לא יומית (אולי זה בגלל שיש לי פרצוף איכה היום).

היום הוא לא היה שקט מהבוקר, חיפש את עצמו. הרבה תנועה וחיפוש של תנוחה נוחה. דנה וליבי ניסו לעזור לו, אך ללא הועיל. בנוסף על כל הצרות חוסר השקט הזה, גרם לו לבעיות סטורציה. בסופו של דבר הוא נרגע ונרדם. מתי? עשר דקות לפני שאני הגעתי (נו באמת). מאז הוא ישן כמו תינוק. בסיבוב של שש בערב החלטנו פה אחד (דנה גלינה ואנוכי) לא להחליף לו, כדי לא לעורר שדים מרבצם. בסיבוב של תשע, שהתרחש זה עתה החלפנו לו. כמובן שהוא התעורר, אז עכשיו הוא מסתכל על הספר שלו בעיניין רב, רב מאוד (אם כי לא באטרף כמו בהתחלה).

את ביקור הרופאים היום ערך לו ד"ר בטש – לל"ש (גם אוכל, גם תרופות). ד"ר ברזילי עבר פה גם כן, שום דבר לחדש. איזה כיף, זמנים טובים.

בלילה סווטה היתה האחות שלו, ולכבוד יום הולדתו (ובקשתי מפעם) עשתה פרוייקט, ואספה את נתוני המשקל של האפרוח מיום לידתו. היא השאירה לנו מכתב יפה עם המון מזל טובים בפנים. כשרואים את הנתונים, מבינים איזה מזל היה לנו, שלא התעניינו במשקל בחודשיים הראשונים – היינו מזמן מתאשפזים במחלקה הפסיכיאטרית כאן (בניין ליד) או בקרדיולוגית.

עוד יום שקט!

הפרוייקט של סווטה, תודה רבה

אז כמה שקל?

אספנו קצת נתונים מאז לידתו של האפרוח. ארזתי את חלקם, את אלה הנוגעים למשקל, בצורה ויזואלית. והחל מעתה הם יופיעו תמידית בתחתית דף זה.

יום 91 - היום יומולדת

היום יומולדת, אפרוח הקטן חוגג היום שלושה חודשים.
הלילה הוא עלה 25 גרם, כך שעכשיו משקלו הרשום הוא 1305 גרם (בהתערבות של אתמול דנה ניצחה, קלעה בול). התקדמות יפה, אפרוחנו הקטן גדל מיום ליום. ממש רואים את השינויים, מעובר הוא הופך לפג. חמוד כזה.

הבוקר ד"ר הימן עשה לו ביקור רופאים, בגדול שוב לל"ש. השינוי היחיד הוא עוד מיליליטר של חלב-אם. בסך הכל 26cc לכל סיבוב, 208cc ביממה, הזנה מלאה למשקלו. טוב מאוד.

החליפו לו אינקובטור היום, כדי שיהיה לו נקי ויפה. הוא קיבל את זה בשמחה ובהתעניינות. בכלל הבובון אוהב פעילות, הוא מבסוט כשדברים זזים מסביבו. ספר התמונות ממשיך לספק לו עיניין וחוויות, לפעמים הוא מתאמץ לא להרדם כדי להסתכל עוד. ממש רואים את העיניים שלו נעצמות, נפתחות מיד ושוב נעצמות, כאילו 'מנקר'. הוא חזר להתעניין בשקית הסליין שלו (לא תמיד הוא יודע מה מעניין אותו יותר, אז הוא מחליף מבט במהירות), כך שיש לו אטרקציה נוספת.

זהו! יום שקט, גדלים. מי יתן ונמשיך בדרך זו.

לכבוד יום הולדתו קיבל אפרוח כיסוי חדש לאינקובטור, כיסוי אפרוח. כך יאה וכך נאה. תודה לליבי וחדווה, שדאגו לו.

יום 90 - מקלחת

מסתבר שהיה ערב רב פעלים אתמול. האפרוח הוא חיית לילה. ככלל הוא ישן רוב היום (כך הוא אמור), ומתעורר בסביבות עשר בערב. הרבה לילות הוא גם נשאר ער לאורך המשמרת (כך מדווחות רוב האחיות).

הנוהל כאן הוא, שבלילה (כשההורים בדרך כלל כבר לא נוכחים) רוחצים ושוקלים את הפגים. גם עם יש הורה בשטח מפנים אותו, כדי שלא יתערב. הרי לכולם יש הערות לגבי הדרך בה רוחצים את ילדיהם, וכמובן שיש לחץ בשקילה. באופן כללי בעת הטיפול בפגים ההורים לא נוכחים (בעיקר בפעולות המערבות דקירה, כמו שאמרה ד"ר רימונה: "אנחנו רופאי ילדים, אין לנו כח לטפל גם במבוגרים שמתעלפים"). למה אני טורח לפרט את הכל? אתמול אֶלָה היתה במשמרת לילה, וכשהיא הגיעה דנה התחילה שוב התערבות על המשקל האפרוחי (היא ערבה גם את ליבי ודורית מהחדר הסמוך). אלה כנראה לא יכלה לסבול את המתח, והחליטה לשקול אותו באותו רגע, ואם כבר שוקלים אז גם מקלחת. כמובן ששמחנו לעזור (בעיקר דנה, אני קצת נבהלתי מגודל המעמד). למעשה זו היתה הפעם הראשונה שלנו, ולפנים משורת הדין כאן. היה כיף, דנה עשתה לו קוצים בשיער (חבל שאין לנו כאן ג'ל) ונעים במקלחת (עם ספוגית ספוגה במים ובָּלְנֵאוּם). המשקל היה 1280 גרם, עליה של 20 גרם. ליבי קלעה בול (אחד קפה בדרך), אם היו שוקלים אותו בסוף הלילה, יש מצב שאני הייתי מנצח (היה מוסיף עוד כמה גרמים). נסענו הביתה מאוחר יותר מכרגיל, אבל הרבה יותר מבסוטים.

דנה מחזיקה את אפרוח אחרי המקלחת, אלה מחליפה סדין.

קצת לפני, במשמרת הערב, כשהוא התעורר, שמנו לו את הספר (תמונות שחור לבן) על האינקובטור (לא רצינו להכניס אותו פנימה לא מחוטא, ולא ממש ידענו איך לחטא חתיכת קרטון). בגילו הוא אמור לראות במרחקים שבין 20 ל – 30 סנטימטר, ולזהות בעיקר צורות עגולות. יש בזה הגיון אבולוציוני, כאשר הוא יונק הוא צריך לראות את פניה של אמא שלו (ואלה בדרך כלל עגולים, אם כי יש יוצאות מן הכלל), וללמוד לזהותן. בכל מקרה המרחק בין הראש שלו לדפנות האינקובטור הוא 25 סנטימטר, בול מתאים (והאינקובטור שקוף). התגובה היתה מדהימה, הוא היה מוקסם. הזיז את הראש מצד לצד כדי לראות הכל, קימט את המצח בשרעפים, שלח ידיים וניסה להגיע, כיף לראות. בקיצור בילינו אתמול בערב.

והיום מה היה?

בביקור הרופאים היום – לל"ש. לקראת הצהריים שוב הרחיבו לו את האישונים, בדיקת עיניים, שוב המימצאים לא החלטיים. החשש הוא מ – ROP בעין ימין, רואים גודש קל (שכנראה לו מצדיק ניתוח), אבל רופא העיניים לא בטוח. עוד בדיקה תהיה ביום ראשון. מאז האפרוח מתאושש, ישן. הוא לא אוהב את בדיקות העיניים האלה.

יום 89 - סיפור מהפופיק

האפרוח הקטן ממשיך במגמת עליה. הלילה הוא העלה 25 גרם, כך שכרגע הוא 1260 גרם. מספר נאה. בזמן האחרון הוא עולה שלושה ימים, יורד קצת ברביעי בכדי לעלות שוב בחמישי. היום זה יום רביעי של עליה (בן פורת יוסף), זאת אומרת שאין באמת חוקיות בנושא (אני כנראה מחפש חוקיות בכל דבר, רוצה לדעת מה צופן יום). בכל מקרה האפרוח גדל, וזה מה שחשוב.

בביקור הרופאים הבוקר לא נכחנו. הפתיעו את דנה בביקור מוקדם מהרגיל (מתחילים בלי להודיע), אז היא לא הספיקה. זה לא שינה את התוצאה, שום שינוי בפקודות. הזנה של 25cc לסיבוב, והתרופות, אותן.

בצהריים ביקר ד"ר אפרתי, ושוב לא נכח אף אחד מהמשפחה פרט לג'וניור (ממשיכים בלי להודיע), דנה בדיוק "בישלה דייסה" (בחדר השאיבות) לילד. הוא הוציא לאפרוח את התפרים של הניתוח (כן עד עכשיו הוא היה עם תפרים, 43 ימים. בתחילה חשבו, שזה הרבה יותר זמני ממה שהתברר בהמשך). פעולה לא משמעותית מדי (זה לא מעיד על שום תוכנית או מסקנה, פשוט כבר צריך היה לעשות את זה), אבל משמחת.

סיפור קטן שלא סיפרתי שבוע שעבר: בדרך כלל שקורה משהו רע, הדבר שמעניין אותך הוא, שהמצב יפתר ויעבור. כאשר המצב הרע עובר, אתה מתחיל לחשוב על הדברים הרעים פחות. כאלה שלא נראו חשובים באותו רגע או שאפילו, היית מוכן להתפשר עליהם, כאשר המצב היה רע יותר. בתחילת שבוע שעבר התחלנו לשאול את עצמנו, איפה הפופיק של האפרוח? חיפשנו בעזרת העיניים, טיפה ניסינו למשש (לא יותר מדי כדי לא להכאיב – כוּלָה פופיק). לא מצאנו. הנחנו שבאחד הניתוחים, הפופיק מצא את דרכו מתחת לחתך. ניסינו לדמיין אדם ללא פופיק, מעניין (פוטושופּ יכול לעזור בכדי להמחיש). לא היתה לנושא דחיפות גדולה, לכן לא הצקנו. כמה אחיות ורופאים במחלקה ניסו לעזור לנו למצוא את הטבור הנעלם. ללא הועיל. זה לא נושא בעל חשיבות עליונה, אז לא הצקנו מדי. באחד הביקורים של ד"ר אפרתי (דווקא כשהיו איתו סטודנטים שבאו לראות את פאר היצירה – אפרוח) דנה שאלה אותו. הוא הצביע מידית על איזה גומה קטנה קצת מתחת לחתך. יש פופיק, השקט הושב על מכונו. מסתבר, שהיה אפילו שיקול להוציא סטומה משם (נוחות), אבל החליטו לשמור לו על האיבר החשוב הזה (אסטטיקה?).

האפרוח יודע מה טוב לו. היום הוא שכב על הצד ושם ידיים מתחת לראש כדי להגביה טיפה. כזה חמוד. צילמתי (ולא אני לא מעלה את התמונה לכאן). קנינו לו היום ספר תמונות שחור לבן (יש גם אדום בצד השני), שיהיה לו על מה להסתכל. נראה שהוא כבר משועמם מהצינורות ומשקית האיפוזיה. עדין לא שמנו לו, הוא ישן, לא מפריעים.

תודה קטנה לרִינַטָה האחות שלנו במשמרת ערב. היא הביאה בליל הסדר קינוח מעולה כשר לפסח. מכיוון שאני אוהב "עוד", ולא נשאר לי "עוד", עשיתי "פולני". היום קיבלתי במיוחד (יש תמונה). איזה כיף, זכיתי. תודה.

יום 88 - שששש

עוד עליה נרשמה לאפרוח. היום הוא עלה ב – 20 גרם וכרגע הוא רשום במשקל של 11235 גרם. ישר כח אפרוחול. אתמול ארגנו התערבות קטנה, ההימור היה על המשקל בלילה, והזכייה היתה כוס קפה. אף אחד לא זכה – כולם היו אופטימיים מידי, הקפה נשאר בארומה.

הבוקר דנה הגיעה לפה לבד, אני נשארתי לישון עוד קצת, אני מרגיש לא טוב, ולכן... לא הועיל. באתי לכאן עם הרגשה מזופתת, אני מקווה, שאני לא תופס מחלה. כדי לראות את אפרוח, אני צריך לשים מסכה וכפפות, וגם אז רק לראות לא לגעת. באסה.

את ביקור הרופאים ערך הבוקר ד"ר הימן. האפרוח מקבל עכשיו 22cc חלב-אם מתוסף ועוד 3cc ניאוקאט בכל סיבוב. בסך הכל 25cc לסיבוב, ו – 200cc ליום. הזנה מלאה ל – 1250 גרם ילד.

חוץ משינוי זה לא נעשו שינויים גדולים בפקודות. החליפו את התרופה נגד הפטריות בתרופה אלימה פחות (וקצת יותר מתוקה – כך שהאפרוח יותר נהנה ממנה).

איזבל, האחות במשמרת הערב, סדרה לו את המקום (ברגע שנכנסה למשמרת) בצורה כזאת, שהוא לא מתעורר, נוח לו מאוד. היא השתמשה בכל סט הכריות שלו ובחיתולי בד, ויצרה לו מעין מיטת מלוכה כזאת, שאני הייתי רוצה לשכב בה. ניסינו ללמוד איך זה עובד – יותר מדי אוריגמי עם החיתולים בשביל ללמוד מצפיה.

היו קצת דיבורים היום לגבי גמילה מהנשמה. הדעות כאן חלוקות, ולכולן יש אותן. יש אחיות הממליצות לחכות לקילו וחצי, אחרות לוחשות לאפרוח להוציא את הטובוס בעצמו (אם יוציא יתנו לו צ'אנס, לראות עם הוא מסוגל). הרופאים אותו הדבר. חלקם רוצים לנסות ישר אחרי החג, חלקם רוצים לחכות. אנחנו... כבר לא יודעים מה אנחנו מעדיפים.

בתמונה, חלק מהצריכה היומית של האפרוח, תרופות ותוספים (אלה שלא במקרר).

ליל הסדר 2008 - פסח, מצה ובעיקר מרור

ליבי כבר בעניינים (צריכה לחזור לעבודה), אולגה טועמת, ודנה מכינה

שולחן ערוך

כולנו מסובים (ליבי גלינה אולגה ודנה)

כוסית ראשונה (ליבי אולגה ודנה)

גלינה וורה

חד גדיא

יום 87 - ערב חג ... החירות?

חג שמח

היום ערב פסח, היום ה 87 שלנו בפגיה והחג השלישי שלנו כאן (ט"ו בשבט – יום הלידה, פורים והנה פסח). קצת לפני חמש עכשיו, כמעט אין אף אחד בבית החולים, מעט מבקרים, ובפגיה נשארו מעט מאוד הורים (בעיקר לצורכי השאיבה של שש). רוב האנשים כאן הן צוות. בחוץ כבר התחילו הפקקים (כך אומרים ברדיו). טיפה עצוב.

דנה דאגה לאוכל ביתי, למרק קינדלעך, אורז, בשר וכו'. האחיות במשמרת חילקו בינהן את שארית המשימות, כך שיהיה מעניין הערב.

אפרוח חמוד כזה, גדל הלילה ב 20 גרם, אנחנו שוב מעל 1200 גרם, 1215 למעשה (למי שלא עשה חשבון). נקווה שישאר מעל רף זה הפעם.

אחד הימים הכי שקטים שהיו עד כה. כולם באווירת חג, מנסים לשנות כמה שפחות, כדי שלא תהינה בעיות היום ומחר. כך שלא שונו הפקודות לגבי אפרוח כלל. אותה כמות המזון ואותו ההרכב, אותן התרופות. ד"ר בטש עשה את הביקור הבוקר. ד"ר ברזילי ביקר אחרי כן והתעניין.

אפרוח ממש מתנגד להנשמה שלו. הוא עושה את זה בשתי דרכים: האחת, פשוט נושם לבד על גבי ההנשמה. השניה, הוא מסובב את הראש למרות הטובוס (הוא כבר הבין איך לעשות את זה בלי לחסום את הטובוס ולהחנק, כך שאנחנו מזהים את זה מאוחר יחסית). נקווה, שבפעם הבאה שינסו לגמול אותו, יצליחו.

יום 86

שוב סוף שבוע, הפעם מאוחד עם חג. ביום רביעי שהרגע היה, סגרנו שנים עשר שבועות בפגיה. אז זה סוף השבוע השלושה עשר, מעניין אם זה יהיה מספר מזל (כמו ביהדות), מספר חסר מזל (כמו בנצרות) או אולי חסר משמעות מיוחדת. בכל מקרה זה יום שישי השלוש עשרה שלנו בפגיה. מכיוון שאנחנו מתחילים את חג החירות מחר, אין מה לאכול בבית החולים, ואין אפשרות ממשית להביא שום דבר. הכשירו את הפגיה על מטבחיה, אז אנחנו לא יכולים להרוס לאף אחד.

אפרופו כשרות, על פי מביני עיניין כאן בפגיה (אם כי, מאז שמשפחת אבוחצירא עזבו, אין ברי סמכא כאן כדרך קבע), חלב פרה כשר לפסח, רק אם הפרה לא אכלה חמץ, שבועיים לפני החליבה בה ניתן החלב דנן. תהינו האם זה נכון לגבי חלב-אם. זה לא נכון! חלב-אם כשר וזהו (חוץ מזה שתינוקות אינם ברי מצווה, מותר להם לאכול לא כשר). כל יום לומדים משהו חדש.

אפרוחנו, בשקילה של הלילה, עלה עשרה גרם, כך שהוא 1195 גרם. כנראה ש – 1200 גרם זה אכן רמת התנגדות. ממש רואים עליו את הגדילה, הוא תופס נפח לאיטו. עד עכשיו (כולל) העור שלו גדול עליו, כמו חליפה לא מגוהצת (מאוד מזכיר זקן), ואין לו תחת. בשבוע האחרון, הילד תופס תחת, וגם מתמלא לו העור. אנחנו מחכים שיהיה שמנמן, אם יש צורך נאכיל אותו מצות (עם שוקולד).

את ביקור הרופאים ערך היום ד"ר הימן, והוא צ'יפר את אפרוח בעוד cc אחד של חלב-אם. כך שאפרוח מקבל 21cc חלב-אם ועוד 3cc ניאוקאט. 24cc זוהי הזנה מלאה למשקלו (בהנחת 1200 גרם). ד"ר ברזילי עבר פה, וגם ד"ר רימונה בדרכה לקומה התחתונה ואח"כ בדרכה הביתה.

אפרוח היה שקט רוב היום, עסוק בלגדול. היתה לו אפיזודה של חוסר שקט לקראת ארוחת צהרים. כל מה שניסינו לא עזר, עד שדורית (האחות במשמרת בוקר) שינתה לו תנוחה ושרה לו שיר (משהו מתוכנית טלוויזיה, שיר שהיא שרה בד"כ לבן שלה), והוא נרגע.

דורית שרה לאפרוח

מחר סדר פסח. אנחנו עושים אותו כאן בפגיה. אנחנו יודעים מי במשמרת שתגיע, וכבר אירגנו אוכל. חבל שאפרוח לא יכול לשאול את הקושיות.

יום 85 - הילינג

ירידה קלה, נקווה שלצורך עליה. אפרוח ירד היום 15 גרם, זה אומר שהוא כרגע 1185 גרם. כמו שנאמר כבר, אנחנו היחידים, שמיחסים לזה חשיבות. הצוות כאן מסתכל על המדדים (ובינהם המשקל) ברמה השבועית (כמובן שמעניין אותם גם ברמה היומית, אבל יותר כמגמה, מאשר כערך), ומבחינה זו אפרוח עומד בכבוד. הוא עדיין קטן לגילו (שבוע 35), נקווה שהוא יפצה על זה בשבועות הקרובים.

היום עשו לו צילום חזה (כי מזמן לא עשו – עשרה ימים), הצילום היה ללא שינוי, זאת אומרת, שלאפרוח יש BPD (הרופאים אומרים: BPDיסט קלאסי). עם זה נצטרך להתמודד בשנתיים הבאות. מה שכן, זה מספק הסבר תמידי לירידות בסטורציה ועליה בצריכת החמצן.

את ביקור הרופאים הבוקר ערך ד"ר ברזילי, הוא לא שינה כלום בפקודות. עדין 23cc מזון בכל סיבוב. ד"ר רימונה עברה כדרכה להגיד שלום לאפרוח, אז דנה ניצלה את ההזדמנות, וביקשה ממנה להציץ בצילום (ד"ר רימונה מוצבת כרגע במחלקת יונקים – הילדים שנולדו רגיל – לכן רואים אותה פחות. ראוי לציין שכל בוקר וצהריים היא מבקרת את אפרוח. היא מעודכנת תמידית במצבו).

חידוש נוסף, החליפו לו את המוניטור (משגוח). במקום הצהוב הקטן, יש לנו עכשיו כחול גדול (כזה שאפשר לראות מרחוק).

רחלי, האחות במשמרת ערב, לומדת הִילִינְג קָבַּלִי. בעבר (הלא רחוק) היא כבר עשתה לו טיפולי הילינג (יש איזו פרמידה של אותיות, שצריך לחשוב עליה בהקשר של אפרוח. אין בזה נגיעות), ומבחינה אמפירית הם הצליחו. פעם אחת לשיפור הסטורציה, ופעם אחת לשיפור תנועת המעיים (מדובר על שיפורים ריגעיים). היום היא הביאה מטוטלת מיוחדת, כזאת שיודעת לענות תשובות כן ולא על שאלות, שהיא נשאלת. זה עוד החלק הפשוט, שמים אותה מעל האפרוח, והיא אומרת איפה יש חסימת אנרגיה (ע"י תנועה). אם משאירים אותה מספיק זמן מעל המקום (עד שהיא מפסיקה לנוע), היא עוזרת בריפוי. לא יועיל, לא יזיק. ניסיתי לצלם, ניתן להבין את המהות מהתמונה, אבל איכותה גרועה (בעיות תאורה ומצלמה).

רחלי עושה הִילִינְג קָבַּלִי

יום 84 - 1200

עמידה ביעדים זו תכונה חשובה, אפרוח עמד ביעד שלו. אתמול בלילה בשקילה, נרשמו 1200 גרם. נסייג ונאמר, שיש מצב, שהלילה נחווה ירידה (בסך הכל הוא עלה שלושה ימים ברצף), אבל ביעד שאמרנו, הוא עמד! כל הכבוד לפושון הקטן. נראה לי שנפסיק להעמיד יעדים, זה פשוט מלחיץ אותי (ולא מועיל לשום דבר).

היום כמעט לל"ש. בביקור הרופאים הבוקר החולט להעלות לו עוד cc אחרד של ניאוקאט, כך שכרגע הוא מקבל 20cc חלב-אם מתוסף ו - 3cc ניאוקאט. הזנה כמעט מלאה, נראה שהוא מתמודד עם זה יפה. פרט לעובדה זו כל השאר ללא שינוי.

אפרוח עירני במיוחד היום. משחק הרבה, חוקר מסביב. הוא מסובב את הראש הרבה, למרות החיבור לטובוס (ואולי בגללו). אם אנחנו לידו, אנחנו מהר מאוד מזיזים את הצינורות בהתאם לראש, אם לא אז הטובוס מתקפל, הסטורציה יורדת, המוניטור מצפצף ואנחנו קופצים. הוא חוקר עם הידיים את הכל, מחזיק, בודק מלטף, כמו תינוק. כיף לשבת לידו ולהביט, לפעמים להכניס את היד פנימה (ואז הוא חוקר גם אותה) ולשחק איתו. כזה בובון!

התרבו לו הפרשות הרוק. שאלתי את ד"ר אילן, ולדעתו, בלוטות הרוק התחילו את פעולתן הנורמלית, אבל האפרוח לא ממש יכול לבלוע את הרוק (תקוע לו שם צינור). חוץ מזה שיטת ההנשמה בתדירות גבוהה גורמת להקצפה של הרוק (ואז הוא גדל בנפחו, ובולט יותר).

איזה כיף שיש מעט מה לכתוב.

ד"ר הימן ואולגה מטפלים באפרוח

יום 83

שוב לל"ש, אושר גדול. למען הסר ספק, זה לא שעברנו הכל, וזה לא אומר, שאפרוח אוטוטו יוצא מכאן ומתחיל לרוץ. מה שכן, זה אומר, שסופסוף אפרוח עלה על מסלול יחסית בטוח, וכרגע הוא פג ככל הפגים. אפרוח עד כה הווה מקרה מאתגר מאוד עבור צוות הפגיה והכירורגים – והוא יחזור להיות כזה, כאשר יתחילו שוב לדבר על הניתוח להרכבת המעיים. ד"ר ברזילי תאר את זה יפה לפני כמה ימים: אנחנו כבר לא חיים מיום ליום, אבל עדיין לא משבוע לשבוע – איפושהוא באמצע. אז נכון לכרגע ארועים דרמטיים לא צפויים, בן פֹרת יוסף, וארועים דרמטיים לא קרו עד כה השבוע.

אם כך אנחנו מקווים לשארית שבוע שקט.

בשקילה של הלילה אפרוח שקל 1175 גרם, עוד 10 גרם לאוסף. הפנים שלו מתמלאות, וגם הידיים שלו גדלו קצת. ממש יפה לראות (ולפעמים מרגש מאוד).

בביקור הרופאים הבוקר נשארו הפקודות ללא שינוי, וכן גם המזון. הוא מקבל כרגע 22cc מזון (ניאוקאט וחלב-אם מועשר) שמונה פעמים ביום, זאת אומרת 176cc ביממה. לפי מפתח של 160cc לכל קילו (איזה כיף לעשות את החישוב, כשיש כבר יותר מקילו במספרים), הוא צריך לקבל 188cc ביממה, 23.5cc בארוחה. בינתיים, נזהרים שלא לאתגר לו יותר מדי את מערכת העיכול. כל עוד הוא במגמת גדילה, אני מבסוט!

בנוסף על המזון הנ"ל, אפרוח מקבל שתי תוספות: MCT ותמיסת NaCl (תמיסה של מלח שולחן). ה – MCT הינו מולקולות שומן (טריגליצרידים – בדרך כלל שומעים עליהם לשלילה, יחד עם החבר כולסטרול), שנועדו (במקרה של אפרוח) להוסיף קלוריות לארוחות. את תמיסת המלח הוא מקבל, כיוון שבעבר היתה לו הִיפוֹנַתְּרֶמְיָה (מילה רפואית מפוצצת לחוסר בנתרן – Na). אחלה דיאטה, לא כמו כל האפרוחים.

נציין גם, שאפרוח חירבן היום בשביל יומיים.

היום נחגגה, בנוכחותינו ונוכחות יוצאי הפגיה לדורותיהם, הברית של ג'מו הקטן והבריתה של הג'מויית (דרך אגב יש להם שמות עכשיו: טליה ואריאל). היתה הרגשה של פגישת מחזור. משעשע. מזל טוב!

מי יתן, וימשיכו ימים שקטים שכאלה במגמה חיובית.
נ.ב. אליאן (האחות שלנו למשמרת ערב) סיימה סופסוף ספר (אחד מתוך שניים), שהיא קוראת מאז שאנחנו בפגיה. עוד מזל טוב.

גֵ'לוֹנֶט או גזה ואזלין

ג'לונט - פד גזה טבול וספוג בואזלין (ולהב כדי לחתוך חתיכות). זה מה ששמים לאפרוח על הסטומות (כדי לשמור עליהן לחות).

יום 82 - לל"ש

איזה כיף לשמוע את זה, לל"ש. אין הרבה מה לכתוב היום, וטוב שכך. אז אני אקצר.

בשקילה של הלילה אפרוח החזיר לעצמו, את מה שאבד יום קודם, ורשם עליה של 25 גרם. כרגע משקלו בתיק הרפואי 1165 גרם. אולי באמת פתחתי פה לשטן לפני יומיים, אז אחריש בעיניין היעדים להבא. כזכור, אפרוח נולד 555 גרם, כך שכרגע הוא הכפיל את משקלו, ועוד קצת.

מבחינת הנשמה הוא עדיין מונשם ב – HFOV. בדרך כלל לא גומלים מהנשמה במצב הזה, כך שאנחנו מניחים שהשבוע לא תהיה אקסטובציה. תחילת שבוע הבא חג (עובדים במתכונת שבת), כך שגם על שבוע הבא אין מה לדבר. לא יעשו מהלך כזה, בלי שאפשר יהיה לנטר בצורה צמודה. רוב היום (ואתמול) הוא צרך בסביבות 25 אחוז חמצן (באוויר החדר יש 21 אחוז), פחות טוב מבעבר. אין הסבר טוב לזה, אולי מתחילים להרגיש את הנזק המצטבר לריאות.

ד"ר אפרתי היה פה בבוקר, ושמח לשמוע, שיש יציאות מהסטומה. אני מניח שאת ההשלכות של זה נדע בימים הקרובים (בעיקר לגבי עתידה של ה T tube). כמות היציאות של אפרוח ירדה קצת היום, זה בסדר, מותר לו, שינוח גם מזה (למרות שזה עדיין מציק לנו).

זהו חוץ מזה הוא ישן רוב היום. מדי פעם מציץ על העולם, ובעיקר גדל.

מְשַׁתְּנִים

יום 81 - תנו לו שקט

יום דובי במדד המשקל האפרוחי. בשקילה של הלילה, אפרוחול ירד 25 גרם, והוא שוקל נכון לעכשיו 1140 גרם. דנה אכן צדקה, הסטרואידים הופסקו, הנוזלים התחילו לצאת והמשקל ... ירד בהתאם. אין מה להיות מודאגים מהירידה הזו (ניתן לאמר את כל קלישאות הפגיה: יש עליות ומורדות, הדרך רצופה מהמורות וגו'), המגמה הכללית הנה עליה. היעד נשאר בעינו: 1200 גרם בשקילה של יום שלישי (בין שלישי לרביעי). בהצלחה אפרוח.

הלילה אפרוח כמעט ולא ישן. עזבנו אותו קצת אחרי שהוא נרגע ונרדם. לקח לדנה בערך שעה להרגיע אותו לפני שעזבנו. שעה אחרי כן היתה מקלחת (כמו כל לילה), דורית, האחות של אתמול בלילה, ידועה כמפנקת אפרוחים (הוא בדרך כלל ישן כמו תינוק אחרי מקלחת כזו). משום מה (משום הסטרואידים!) הפעם, היה קשה לו יותר להרדם. כשצלצלנו בארבע, הוא שוב היה ער, ובכה. דורית ניסתה להרגיע אותו, כנראה בהצלחה מועטה. הוא נרדם בחמש וחצי (נודע לנו ב SMS), דנה לא נרדמה שוב עד אז (והתאפקה לא לסוע לכאן). כך שהבוקר הוא היה קרוע מעייפות (וגם דנה).

בשבע בבוקר, כבר התחיל יומו. טיפות עיניים להרחבת אישונים – בשמונה בדיקת עיניים נוספת. בעין שמאל אין ROP (כנראה שהקולובומה מנעה את התפתחות של המחלה – אין רע בלי טוב?). עין ימין – לא סופי, יש גודש דרגה 1, מה זה אומר? אני עדיין לא בטוח, גם לא רופא העיניים, שבוע הבא בדיקה נוספת. אם מזהים את ROP בשלב מוקדם (בדיוק מה שמנסים לעשות עם אפרוח), קיים טיפול בלייזר, המנקה את כלי הדם העודפים מהרשתית. נקווה, שאפרוח לא יזדקק לזה, חבל שיעבור עוד פרוצדורה הכרוכה בהרדמה, סבל מספיק החמוד.

ביקור הרופאים הסתיים ב – לל"ש – ללא שינוי. החליטו לתת לו מנוחה היום, שיתחזק. מבחינת הזנה עדיין 20cc חלב-אם מתוסף ועוד 2cc ניאוקאט.

מערבבים אוכל

מאז בדיקת העיניים בבוקר, הוא ישן שנת ישרים. מדי פעם פותח עיניים מסתכל על העולם, וחוזר לישון. כשמלטפים אותו הנשימות שלו משתפרות, והוא נרגע אף יותר. אם מפסיקים לרגע את הליטוף (למשל כדי לגרד באף), הוא פותח עיניים, ומקמט את המצח – לא מוצא חן בעיניו! למרות שהוא לא עושה בעיות מיוחדות אם מחליטים שדי, מספיק המבט שלו כדי לשכנע אותך להמשיך. הוא כנראה יאהב רפלקסולוגיה – יש לו חיבה לנגיעות בכף הרגל (מענין אם זה ישתנה, אני הרי לא סובל את זה).

יום 80 - עצבני

ממשיכים לעקוב אחרי המשקל. בשקילה של הלילה, אפרוח שקל 1165 גרם, העלה 20 גרם. לא רע. היעד שהעמדנו לו, הוא להגיע ל 1200 בשקילה של יום שלישי. נראה, שזה יקרה יותר מהר ממה שחשבנו (בן פורת יוסף), רק שלא פתחתי פה לשטן. מסתובבת שמועה בפגיה (די מבוססת, כי שמענו אותה מכמה גורמים), שאבן הדרך הבאה, היא קילו וחצי. אחרי הקילו וחצי הילד כבר אמור להראות כמו תינוק לכל דבר ועיניין. בשלב הזה אפשר כבר לנסות ולהאכיל אותו בתליה או אפילו ... מבקבוק. מחכים לך אפרוח.

מסתבר שהצהוב שלי מהווה את שיחת היום בפגיה, כולם באים לראות ולהתעניין.

ד"ר היימן היה בטוח, שהצהוב הוא לכבוד מכבי (שניצחה שלשום), ושמח לדעת, שלא כך הוא. על הבוקר הוא נכנס לביקור והיה מבסוט מאפרוח, בעיקר מנושא היציאות מהסטומה והבטן הרכה. אז מה הוא רשם לו? עוד cc אחד ניאוקאט (2 כאלה ועוד 20cc חלב-אם מתוסף ביחד 22cc מזון לסיבוב - שוב הזנה מלאה), ולהפסיק לו את הסטרואידים (הילד עצבני מספיק). ד"ר ברזילי היה פה גם כן, לקצרה, בעיקר כדי לברר מה שלומו. ד"ר היימן גם ביקש להוריד חלק מהכיסויים, שעל האינקובטור, "הגיע הזמן, שיראה אור קצת".

למרות שהפסיקו לו אותם, הסטרואידים עדיין משפיעים (לפחות עד מחר בבוקר). לכן אפרוח עצבני רוב שעות היום, בוכה תמרורים. קשה מאוד להרגיע אותו, לפעמים זו אפיזודה של שעה שלמה. בזמן שהוא בוכה, הוא לא יציב נשימתית (סטורציה עולה ויורדת). שאלנו, מה ההרגשה שעושים הסטרואידים, מה כואב למעשה? מסתבר, שהם יוצרים לחץ תוך גולגתי גבוה (לא משהו מזיק), שגורם להרגשה דומה לזו של מיגרנה. בטח שיבכה, גם אנשים מבוגרים בוכים, עצבניים ולא ישנים, כשיש להם מיגרנה. מסכן כזה. לפחות אנחנו יודעים שזה מועיל לו להתפתחות הריאות ומח העצמות. מה שכן, כשהוא ישן, הוא בשלווה סטואית ממש, וכמעט שום דבר לא מעיר אותו.

אפרוח ממשיך לחרבן ללא הכרה. כל רבע שעה יש לו יציאה חדשה. החל מאתמול, ליציאות מתלווה ריח נוראי, שלא היה שם קודם. מסתבר שהניאוקאט בשילוב עם חלב-אם, ידוע בסירחונו (גם לפני וגם אחרי הכניסה לגוף, את 'הלפני' ידענו). הבעיה באינקובטור, שהוא סגור, הריח נשאר. אז היום איווררנו אותו כמה פעמים, דבר שקרר את אפרוח, וחום גופו הגיע ל 36.0 מעלות. מאז חום גופו מנוטר, חום האוויר באינקובטור עלה והוא מכוסה בחיתול בד.

בדרך לנורמליות? את ארוחת הצהריים אכלנו בחברת חברים, שהגיעו והביאו אוכל מאזור הבית. חדשני.

דנה ראתה את הפיסקה הראשונה, ויש לה השגות. דבר ראשון, עין הרע. דבר שני, יש מצב שחלק מהמשקל נובע מבצקות, שנובעות בתורן מהסטרואידים, לכן יש סיכוי, שהיום ומחר הוא ירד במשקל (הופסקו הסטרואידים). נקווה, שיעמוד ביעדים :-)

יום 79 - הזמן הצהוב או חרא של פוסט

אזהרה: פוסט זה אינו מיועד לילדים מתחת לגיל 13 או לבעלי קיבה חלשה.

עליה. היום (הלילה) אפרוח העמיס על עצמו עוד 35 גרם (כבוד ויקר), כך שמשקלו עמד על 1145 גרם. שוב כבוד. ניתן לראות עליו את הגדילה בברור, אפילו שאנחנו רואים אותו כל יום כל היום. למשל, הפלסטרים שמקבעים לו את הטובוס למקום, שהושמו ביום ראשון שעבר, כבר מוחצים לו את הפנים (עלתה השאלה מה יותר כואב להסיר או להשאיר). היום הרמתי אותו בפעם הראשונה לבד, צריך היה להחליף סדין (בד"כ האחיות עושות את זה, התעקשתי). הוא כזה קליל ושברירי, פושון כזה, שבא לְחַמֵּץ' (לָחְמּוֹץ'). נו, שנוכל כבר.

לכבוד התבססותו של אפרוחנו בתוך הקילו, צבעתי את השיער לצהוב אפרוח. הבטחתי לו פעם שזה מה שאעשה כשהוא יעבור את הקילו. עמדתי.

לאחר הממצאים של אתמול בבדיקות הדם השונות, ולאחר השיפור בחלקם כתוצאה משינוי שיטת ההנשמה, שינו לאפרוח במקצת את הפקודות של היום. קודם כל, הוא קיבל את כל מוצרי הדם אשר על המדף, פלסמה (FFP), טרומבוציטים וכדוריות אדומות.שוב פעם הכניסו לו ערוי, עוד דקירה. יפה לראות את הצבע שלו משתנה תוך כדי קבלת הדם (מאדים לאיטו). כמו כן, שינו לו את מרכיבים של ההנשמה (לחץ ממוצע ואמפליטודת הלחצים). אחרי פעולות אלה, נראה שהוא יותר יציב נשימתית.

אפרוח מוציא (מילה נאה יותר מאשר מחרבן?) היום כמויות מסחריות, וממקומות לא צפויים. סווטה (ממשמרת בוקר) סיפרה לנו שנצפתה יציאה בסטומה של המעי הדק ileostomy)), פתח, שכולם חשבו, שחסום (בגלל החסימה הזו היה הניתוח אחרון, והנחת ה T tube במעי). בצהריים ראינו את זה בעצמנו, האם החסימה נפתחה? אולי, המעיים גדלו בצורה כזו, שחסימה שבעבר חסמה את רוב הקוטר, חוסמת כרגע רק את חלקו הקטן? אנחנו לא יודעים. נשאל את ד"ר אפרתי וד"ר היימן בבוקר. בינתיים אנחנו רואים בזה סימן לשמחה. חוץ מהמיקום ישנה הכמות. כל רבע שעה אנחנו מחליפים לו, תופעה כזו לא זכורה במחוזותינו. וברמה האנקדוטלית (אין לזה משמעות לבריאותו או בריאותנו), העוצמה. יש פעמים, שהיציאות נורות מה – T tube, בעוצמה כזאת, שהן מגיעות לקיר האינקובטור, 15 ס"מ מפתח הקנה האפרוחי. שוב כבוד. דרך אגב, היציאות שלו צהובות לגמרי.

אמנם הפוסט הזה קצת מחורבן, ונראה שאנחנו משחקים כאן בקקה, אבל זה מה שעושה אותנו שמחים כרגע. אז, הרי בזאת התנצלותי על השפה והתוכן.

יום 78 - מתוק לו, מתוק לו

1110 גרם, זה המשקל של אפרוח על פי השקילה של הלילה. ירידה קלה של חמישה גרם. אולי לא ירידה, אלא עליה מזערית, בקיזוז הנוזלים של יום קודם. אנחנו התחלנו לאחרונה להסתכל על המשקל ברמה יומית, דבר שלא ממש עניין לפני כן. הצוות כאן מסתכל על המשקל ברמה שבועית. זה מנקה רעשים כמו השונות של אתמול והיום. ההסתכלות ברמה יומית הינה יותר בשביל העיניין ומקרים חריגים. לא יעזור. אותנו זה תמיד יעניין. לו יכולנו לשים אותו על המשקל כל היום, ולראות את ההשתנות ברמה השנייתית, היינו עושים זאת.
אולי בעקבות זה, ואולי לא, הוסיפו למינון המזונות של אפרוח גם 1cc ניאוקאט בכל סיבוב.

על הבוקר לקחו לו דם לספירה. בספירה נראה היה, שה – pCO2 שלו חורג מהנורמלי לכיוון מעלה. זאת אומרת שהוא לא מאוורר – הנשמה בחסר. יש כמה דרכים לתקוף בעיה כזאת (כבר היינו שם בעבר), והיו פה ויכוחים בין הרופאים לגבי התגובה לממצאים ("קינאת סופרים תרבה חוכמה"). בסופו של דבר הוחלט לשנות את שיטת ההנשמה ל – HFVO. כך שמהצהריים, אפרוח מונשם בשיטה החדשה. ההרגשה בגדול היא של חזרה אחורה בזמן (כמו תמיד שעוברים לשיטה הזו), אבל זה עושה לו טוב. בבדיקת ה'גזים' האחרונה שעשו לו, הערכים חזרו למקום שבו הם צריכים היו להיות.

פרט לנושא ההנשמה, התגלה, שכמות טסיות הדם שלו נמוכה. הוחלט לא לתת לו מוצרי דם. ההנחה היא שעם בטן מבולגנת כמו שלו, הטרומבוציטים כנראה מתבזבזים על שטפי דם כאלה ואחרים. זאת אומרת יש יצור שלהן, אבל הן מושמדות.

בגלל סיפור ההנשמה, התחילו שוב לתת לו סטרואידים, זה מפתח את הריאות. כיוון שאין טוב בלי רע, זה גם עושה אותו עצבני ובעל נטיה למצבי רוח. מרגישים את זה. כאשר הוא עירני, הוא בוכה הרבה. מסכנון.

אם אין טוב בלי רע, אז אין רע בלי טוב (האמנם? נקווה). הפעולות הכואבות האלו ('גזים', ספירת דם, סטרואידים וכו') גורמות לו סבל רב, אז דנה וגלינה צ'יפרו אותו. הן טבלו מַטוֹש בגליצרין מתוק, ומרחו לו על השפתיים (זה גם טוב נגד יובש, כמו שפתון). אפרוח אוהב מתוק, מסתבר. הוא קיבל את הממתק הראשון שלו, וליקק שפתיים.

יום 77 - סוגרים 11

סגרנו שבוע 11, ועוד ארוכה הדרך. את האור בקצה המנהרה עוד לא רואים, אבל מתחילים לקבל תחושה, שהוא קיים.

ממשיכים לגדול. אפרוח הוסיף 45 גרם לעצמו, ובשקילה של הלילה ,הוא עבר את היעד השבועי שנתַנּוּ לו. כרגע, המשקל שרשום לו, הוא 1115 גרם. אנחנו טיפה אמביוולנטיים לגבי ההתפתחות הזו. מצד אחד, מאושרים מההתבססותו של האפרוח מעל הקילו, וההתקדמות לכיוון הנכון. מצד שני (כרגע יש רק שני צדדים לנושא הזה), עולה השאלה האם זו עליה אמיתית של התפתחות, נוזלים (שהוא ישתין בסופו של יום) או חס וחלילה מחלה (ישנן תופעות, שמזהים אותן ע"י עליה חדה במשקל, הס מלהזכירן). הצד השמח הוא הצד השולט עכשיו. דבר ראשון, אנחנו צריכים קצת נחת והרגשה טובה. חוץ מזה, העליה עדיין נמצאת בגבולות הסביר לפג נורמלי (צירוף מוזר של מילים – פג נורמלי). מעניין מה יעלה הלילה ברולטת המשקל של אפרוח.

לא היו ארועים מסעירים היום. הכל עבר על מי מנוחות.

ד"ר ברזילי לא התרגש מהעליה הגדולה במשקל. זאת אומרת התרגש לטובה. הוא לא רואה בזה סימן למשהו לא תקין (כנראה שהבטחון העצמי שלנו קצת נפגע. אנחנו חוששים גם כשיש בשורות לא רעות).

ד"ר אפרתי היה פה לנקז אותו קצת - הניקוז של הבוקר. גם ד"ר היימן היה פה, לדאוג לאפרוח.

מבחינה נשימתית אפרוח פחות יציב היום. היו כמה ארועים של ירידת סטורציה לא מוסברת, אז כרגע (וברוב שעות היום) הוא על 24-23 אחוזי חמצן. מדי פעם הוא יורד בסטורציה, מעלים לו חמצן, חוזר לעצמו, מורידים לו חמצן. משאיר אותנו ערניים, דואג שיהיה מעניין בכל זאת.

החמוד הקטן הופך להיות הרבה יותר עירני וחקרני. מסתכל המון, הוא במיוחד אוהב (חוץ מהמתקן של הצינורות) להסתכל בשקיות אינפוזיה, שמונחות לידו (בדרך כלל יש באינקובטור שקית של סליין, בעבור שטיפות למינהן), כנראה שההשתקפויות מענינות אותו. הוא גם מתחיל להבין מה נוח לו ומה לא. הוא אפילו סידר לעצמו את הכרית (תמונה), שיהיה בדיוק מה שצריך, ואם צריך להזיז את הראש, אדרבא, אז מה אם הטובוס מפריע? יש כח! בשביל מה אלהים ברא שרירי צוואר חזקים?

איזה בובון סידר לעצמו תנוחה, רק חסר לו השלט ביד השניה

יום 76 - שוב עיניים

היום, לא היה יום משעמם לאפרוח.

נתחיל בחדשות טובות, בשקילה של הלילה הוא עמד על 1070 גרם, אנחנו מתקרבים ליעד של השבוע (1100 גרם בשקילה של יום חמישי). זאת אומרת, שהלילה, אפרוח עלה 30 גרם. פי שניים מהימים שקדמו לו (באופן עקרוני אלו חדשות טובות, הממוצע לפגים בגילו ובהזנתו הוא 30 גרם ליום, אבל זה שינוי לא מוסבר. נצטרך לבחון את זה לאור השקילה של הלילה הנוכחי). קטי, שהיתה איתו כל הלילה, מסרה שהוא היה ילד טוב (הם עשו 'בונדינג' הלילה), ולא היו לו בעיות נשימתיות. במהלך היום עד כה, אפרוח לא נזקק להעלאת אחוז החמצן אפילו פעם אחת, גם לא כשהציקו לו. גם תופעה זו לא מוסברת, ונצטרך לזמן, בכדי לדעת אם יש פה שיפור או ארוע חד פעמי. נקווה.

דנה קוראת את הסיכום מהלילה

על הבוקר, אפרוח קיבל "מסז' רקמות" מד"ר היימן, כבכל בוקר (לוחצים לו על הבטן מכל כיוון, ובכל מני עוצמות, כדי להוציא ממנו את כל הצואה האפשרית – הניקוז של הבוקר). אפרוח לא חולה על זה, אבל מבין שזה חשוב, אז הוא התרגל (אפילו לא פותח את העיניים). ד"ר ברזילי ביקר אותו גם כן, לא שונו הפקודות לגביו. עדיין 20cc מזון ואותן התרופות.

ד"ר אפרתי ביקר, והיה מבסוט מהבטן. לדעתו ה T tube יחזיק מעמד במקומו עוד כמה שבועות. משמח. כמה שיותר לדחות את הפרוצדורה - עדיף.

לקראת צהריים הגיע רופא עיניים לעוד בדיקה. אפרוח נמצא בעיצומו של השבוע ה – 34 (עוד חודש וחצי ללידה), הזמן הקריטי להתפתחות העיניים. בבדיקה התגלה גודש קל ברשתית. ביום ראשון בדיקה נוספת לוודא. עד כה, עברנו את כל מה שכתוב בספרים (עם שניהם. אמנם אצל אפרוח היו רוב הדברים, אבל אצל גוזל זה היה יותר קטלני), אז באמת אין סיבה, שלא יהיה גודש ברשתית. הגודש הנ"ל אומר, שיש לו ROP (מחלה של פגים), נרחיב כשזה יהיה אקטואלי יותר. במהלך הבדיקה, המכשיר שמחזיק את העפעפיים פתוחים, פצע את אפרוח. בהתחלה נבהלתי, אבל הפצע הוא חיצוני ברמת שריטה בלבד. לאפרוח לקח כמה שעות, עד שהוא פתח את העין שוב, כנראה נבהל. הוא פשוט גיבור, עם כל מה שעובר עליו, התגובות שלו פשוט ראויות להערצה.

אחרי הצהריים ד"ר היימן הגיע שוב לשאול מה נשמע, לא היה שינוי (השיחה נסובה בעיקר סביב סטטוסקופים ומחירם בשוק).

הייתי חייב לשים עוד תמונה של היד שלו (מקומטת כי עדיין אין מספיק שומן בגופו)

יום 75 - דירה חדשה

אחרי חודשיים ימים אפרוח החליף היום אינקובטור, עבר דירה. את הישן צריך היה כבר לנקות ולחטא (היה קצת מסריח, אם לאמר את האמת), מה גם שהוא התחיל לעשות צרות (בעיקר בנושא הלחות באוויר). כנראה שהמכשיר לא בנוי להתמודד עם חודשיים עבודה רצופה, אפרוח מקרה לא קלאסי. אז יש לו בית חדש, נקי יותר ותקין יותר. דנה דאגה להעביר את כל החמסות והקמעות לאינקובטור החדש. העברנו גם את מערכת השמע המשוכללת שלו. אפרוח מצידו היה מאוד נרגש, התעניין מאוד בכל מה שקורה סביבו, והסתכל בסקרנות על כל ההמולה (ויש המולה כאשר מעבירים ילד מונשם בין אינקובטורים). נראה לנו שמצאה חן בעיניו כל התכונה הזאת.

באינקובטור החדש יש מתקן, שיכול להחזיק את הצינורות של המנשם באוויר (בדרך כלל הם מונחים על המזרן לידו – ולכן הראש חייב להיות מסובב לגמרי לאחד הצדדים). אפרוח מבסוט מזה משני טעמים: הראשון הוא סופסוף יכול לסובב את הראש בעצמו (דבר שהוא עשה גם קודם, אבל אז הטובוס היה מתקפל ונסתם). הוא מנצל את האפשרות החדשה כל הזמן. הטעם השני, הוא מוקסם מהצינורות ומהמתקן עצמו - כל הזמן מסתכל עליהם. כנראה שיש השתקפות מעניינת (המתקן ממתכת כסופה ופרספקס שקוף) או שהצורה הסלילית של הצינור מרתקת אותו. לא יודע, העיקר שהוא אוהב את זה. עד כדי כך אוהב את זה, שהוא מזיז דברים שמסתירים לו (כמו היד שלי למשל).

המתקן המקסים של אפרוח

לִילַה, האחות הראשית הביאה היום מתנה לאפרוח – כרית סיליקון. זה כמו בייגל קטן מסיליקון (סיליקון כמו ששמים לעכבר של המחשב), שבצד אחד הוא יותר צר. בול מתאים בכדי להניח את הראש של אפרוח עם המבט למעלה (לצינורות שהוא כל כך אוהב). תודה.

אפרוח היום, ביום שקט שוב. תודה לאל. הבעיות הרגילות של הסטורציה (איתן נצטרך להתמודד עד הגמילה מההנשמה) אחת לכמה זמן.

מבחינת הטיפול שום דבר לא השתנה באופן מהותי. אותה כמות מזון, מאותו הסוג (ואותן יציאות – מעולה). יש לו תרופה חדשה פרפולסיד (Prepulsid), לטובת פרסטלטיקה יותר טובה. ד"ר אפרתי המליץ, נקווה שיועיל. רוצים יציאות טיפה יותר נוזליות, בכדי שיעברו ב – T tube בקלות).

נתנו לו היום הרבה מנוחה, והוא בתמורה שליו. קודם הוא ישן עם הפנים למעלה והידיים מאחורי הראש, רואים שהוא תל-אביבי בפוטנציה (מתכונן לים). עכשיו הוא מחפש את התנוחה המושלמת, דנה עוזרת לו (כשהוא ימצא אותה, הוא ירדם מיד).

המשקל שלו הלילה היה 1040 גרם, עלה עוד 15 גרם. הילד עקבי, טוב מאוד.

יום 74 - יום עסל (בינתיים)

הוא כזה חמוד. אפרוח כבר מקבל תכונות של תינוק, גם במראה וגם בהתנהגות. הפנים שלו מתמלאות לאיטן, ומתעגלות. הידיים מקבלות קצת נפח וגם הרגליים. הוא מתחיל לחקור את הפנים של עצמו, בודק את האף, את האזניים, את העיניים ואת הטובוס (לגמרי חלק אינטגרלי מהפנים שלו). לטענת האחיות, אלו ממש תנועות של תינוק. בהחלט שונות ממה שהכרנו עד כה. אפשר לשבת שעות ולשחק איתו (הוא מגיב לליטופים, ומשחק עם הידיים).

ביקור הרופאים הבוקר עבר ללא שינויים מיוחדים, למעשה ללא שינויים כלל. אפרוח עדיין מקבל 20cc חלב-אם מתוסף, ותרופות כשהיו. היה שיקול להעלות לו את כמות המזון (אסכולות שונות של רופאים שונים), השיקול של "זה עובד - אל תיגע" ניצח, וכרגע הוא נשאר כשהיה.

הכירורגים היו פה גם כן, ובסך הכל מרוצים. הבטן שלו התנפחה במקצת, אבל כרגע לא מודאגים. היציאות יוצאות בצורה ובכמות הגיוניים. דנה הביאה לתשומת ליבם, שהנקב של ה – T Tube מתחיל להיסגר – כרגע לא לחוץ, מודעים לאפשרות, וכבר יש איזושהי תוכנית פעולה. אנחנו סומכים עליהם לגמרי.

פרט לכך אפרוח ישן\נח כל היום. בתקווה גם גדל. הציפייה ממנו (כבר יש ציפיות מהילד – משפחה שכזו) היא להעלות על עצמו 30 גרם ביום (זה הממוצע לפגים בהזנה כזו). ד"ר רוני (שוב הוא תורן) מזכיר, שאצל אפרוח רק חלק מהמעי שמיש, ולכן הספיגה קטנה יותר. מכאן שהגדילה תהיה איטית ומדודה יותר. אני מקווה הוא טועה, אבל יודע שהוא צודק.

בעיות הנשימה לא תמו. בסך הכל הוא בסדר, אבל אחת לכמה זמן הוא יורד בסטורציה ללא סיבה נראית לעין. BPD. מה שעושים לו בדרך כלל כשזה קורה, זו הנשמה ידנית דרך המנשם (לא אמבו) בלחצים ובריכוז החמצן הקבועים, והוא מסתדר לפרק זמן. כנראה שככה זה יהיה עד שיגמלו אותו מההנשמה (וזה יחכה עד שהוא יגדל עוד קצת).

דנה ואליאן כרגע שואבות לו צואה (עושים את זה פעם בכמה זמן) מה – T Tube, ונראה שיש דימום קל משם. ד"ר רוני הציק לד"ר רימונה (שאלות), הוחלט לחכות לראות איך זה מתפתח.

בקיצור מחכים לו שיגדל.

דנה וקטי מתמוגגות מאפרוח

יום 73 - BPD

אתמול כנראה היה מקסימום מקומי של בלאגאן. היום יש ירידה במפלס הארועים.

קודם כל אפרוח עלה קצת במשקל, למרות כל מה שקרה. עליה סמלית של חמישה גרם, אבל ראשית דבר זו לא ירידה (שלגיטימי היה שתתרחש). עובדה זו מחזקת את התקווה, שהמומנטום הוא אכן לכיוון מעלה. כרגע הוא אפרוח במסה של 1010 גרם (מספר יפה). הוא חצה את הקילו בלילה בין רביעי לחמישי (למעשה הוא היה בול 1000 גרם בשקילה הזו), ועלה חמישה גרם כל יום מאז (פעמיים בסך הכל). אנחנו כבר לא אופוריים (למרות שבדרך כלל בפגיה יש אופוריה בקילו, להורים בעיקר. המנהג הוא להביא בורקסים לפגיה באותו היום), במקרה שלנו יש גם דרך חזרה, נחגוג בקילו מאה (1100 גרם בתרגום למספרית).

מבחינת הנשימה העיניינים קצת נרגעו. זה לא שהכל דבש, אבל הירידות פחתו, והן כבר לא כ"כ נוראיות. כנראה שהחלפת הטובוס, וניקוי הפְּלאק (זה מה שהיה הגוש אתמול) עשו טוב. בגלל שאפרוח מונשם כבר עשרה שבועות וחצי (המון המון המון), הוא פיתח מחלת ריאות הקרויה BPD. מחלה של פגים. BPD היא לא תופעה נדירה, אבל אין לה טיפול ממשי. אז מה זה בכלל? בעיקרון BPD הינו השתנות של רקמת נאדיות הריאה, בדרך כלל התעבות הרקמה. דבר שגורם למולקולת החמצן, שצריכה להגיע מפנים הנאדית לכדורית דם האדומה, המחכה בצידה החיצוני (אבל פנימי לגוף), לעבור דרך ארוכה וקשה יותר. כן הדבר לגבי מולקולת פחמן דו חמצני, הרוצה לצאת מהגוף אל תוך נאדית הריאה. השתנות הרקמה מקבילה לתהליך שעוברת רקמה פצועה – צלקת. בעבר היה נהוג לקחת ביופסיה מהריאה ולהוכיח BPD על פי הרקמה. כיום חולה מוגדר כ – BPD על פי אחד משניים: ילוד שמונשם יותר משלושים יום אחרי הלידה (אפרוח למשל) או ילוד שיותר משלושה חודשים לאחר הלידה זקוק לחמצן, בכדי לשמור על רמת סטורציה טובה (בקרוב אפרוח). אצל אפרוח אנחנו יודעים שיש BPD לפי ההגדרה, לפי בדיקת 'גזים' (pCO2 גבוה וביקרבונט גבוה) וכן צילום רנטגן, שהראה ריקמה מעובה. BPD מהווה סוג של גלגל קסמים ככל שההנשמה נמשכת זמן רב יותר כך ה – BPD מחמיר, ככל שה – BPD חמור יותר קשה יותר להפסיק את ההנשמה. אופטימי!

לגבי העתיד הרחוק יותר (בנגיעה, כי אנחנו לא רואים לשם כרגע), זו צלקת, וכדרכה של צלקת היא לכל החיים. אבל... בדרך כלל רקמת הריאה מתחדשת, כך שאחרי כמה שנים אמור החולה לא להרגיש שהתופעה קיימת אצלו. ילד שיש לו BPD חשוף יותר למחלות ריאה, ואלה יכולות להזיק לטווח ארוך יותר (כך שהנזק לטווחים כאלה הוא לאו דווקא תוצאה ישירה, אבל עדין באשמת ה – BPD).

מבחינת הרופאים, בסוף השבוע הזה לא היו שינויי מיוחדים. בביקור הרופאים הבוקר (ד"ר ברזילי וד"ר רימונה) לא שונו פקודות באופן מהותי. תכל'ס היה לאפרוח יום שבת שקט.

ד"ר היימן רצה מאוד לצלם אותנו עם אפרוח (את אפרוח חתכנו בתמונה לפרסום)

יום 72 - גדוש בארועים

רב עלילות היום הזה. דבר ראשון, עוד סוף שבוע מתחיל, האחד עשר במספר. יום שישי הוא יום רגוע בדרך כלל, כולם באווירת סופ"ש. רק אפרוח לא הפנים את רוח החג, אצלו עסקים כרגיל.

זה התחיל כאשר הגענו בבוקר. ד"ר היימן הגיע לביקורת בטן (לפני ביקור הרופאים השגרתי). לחץ פה, לחץ שם, וצואה יצאה מכל החורים (שלושה מהם למען הדיוק). הצואה בצבע הנכון (חרדל כזה), אבל לדעתו של ד"ר הימן, נוזלית מדי. הנחתו היא, שהסיבה היא אחת משתיים: האכלת יתר (בסך הכל האוכל שלו נוזלי, כך שאם הוא לא מתעכל, הוא ממשיך במעיים כנוזל) או האנטיביוטיקה (שיכולה לגרום שילשולים). אז ירדנו חזרה ל 20cc בכל סיבוב, והופסקה האנטיביוטיקה.

בשלב הזה הנשימה שלו היתה טובה, והוא אפילו הגיע ל 100% סטורציה ב 21% חמצן. לא קורה הרבה. מצב אידיאלי, זה לא נמשך לאורך זמן. בצהריים דנה יצאה לברית המילה של צור (שהשתחרר מהפגיה לפני שבועיים). בזמן הזה אפרוח חוה ירידות בסטורציה, לא רציניות, אבל מטרידות. הוחלט לעשות לו סאקשן (נקוי ההפרשות מהטובוס). עשו. הפעולה הזו כנראה עוררה איזה שד רדום, ואפרוח התחיל לרדת בצורה מהירה ומפחידה. קראנו לרופאה התורנית (ג'ורג'י), ובדיוק ד"ר רימונה נכנסה לראות מה שלומו, כשהיא כבר בדרכה הביתה (עם התיק). בזמן הנכון. היא השתלטה על העניינים. ניסתה עוד סאקשן, וכשזה לא עבד, היא החליטה להוציא ולהחליף את הטובוס. סולקתי מהחדר. ההחלפה לא לקחה זמן רב, ועכשיו יש לו טובוס בקוטר 3 מ"מ, במקום 2.5 מ"מ שהיה עד כה (אחרי האקסטובציה הכושלת של יום ראשון). ד"ר רימונה החליפה לו את שיטת ההנשמה ל – SIMV חזרה. המצב נראה בסדר.

אחרי הצהריים, בשש בערך, שוב ירידות חדות (יותר מהבורסות בחודש האחרון). ושום דבר לא עזר, אפילו אַמְבּוֹ עם 100% חמצן. במהלך הזמן הזה, ירדו פעימות הלב בצורה דרסטית (בראדיקארדיה). ברירת המחדל של הפעולות היא סאקשן (למרות שהטובוס חדש, ואמור להיות נקי ופתוח). אסתר ולריסה ביצעו. שום דבר לא יצא ... ופתאום עלתה בצינור חתיכה ענקית של ... משהו (עד עכשיו לא בטוחים איזו הפרשה יצרה את זה). דרכי האוויר נפתחו. כרגע (אנחנו בקושי חצי שעה אחרי האירוע) הוא נרגע מהעיניין (לוקח לו קצת זמן), והוא ב - 24% חמצן ו92% סטורציה. אנחנו צריכים קרדיולוג (ואולי פסיכיאטר).

פרט לנשימה היו עוד אי אלו ארועים אנקדוטליים. ד"ר בטש רשם לו מנת דם על הבוקר. לצערנו אי אפשר לקבל דם בזונדה (אלא עם רוצים לאכול אותו, כמנהג הגרמנים), לכן נדרש להכניס ערוי. הערוי נכנס במהירות (שבוע שלא דקרו אותו עבור ערוי), אליאן חיברה את הדם. אחרי חמש דקות המשאבה ציפצפה – הערוי נסתם. המצב עכשיו הוא, שיש לחץ במשאבה, וצריך לנתק במהירות את הערוי (שלא יעשה נזק). התוצאה של זה – דם מושפרץ בלחץ בכל רחבי האינקובטור (ניב, ניקיתי את הרמקול, הוא בסדר). נקיון. ד"ר רימונה הגיעה לחדש את הערוי, הפעם הדם זרם טוב.

דם

עוד בין לבין, אסתר ודנה עשו כביסה. ניקו את הכריות, שקיבל אפרוח מד"ר ברזילי אתמול (כבר התלכלכו בדם). אסתר מצאה פיתרון יצירתי לייבוש.

זהו היום הזה עד עכשיו. נקווה שלא יקרה שום דבר נוסף. מעניין אם היום הוא יעלה במשקל אחרי כל הבלאגאן.

יום 71 - שוב לא שקט

לו הייתי כותב לפני שלוש שעות, הכותרת הייתה: יום שקט. כיוון שאני כותב עכשיו, אני כבר יודע שזה לא המצב.

עד הצהריים היה לאפרוח יום די שקט. הלילה בשקילה התברר, שאפרוחנו עלה שוב. ליבי התקשרה אלינו קצת אחרי חצות, לבשר לנו שהוא עלה. בהתחלה היה רגע של חרדה (למה מתקשרים מהפגיה, ועוד בשעה כזאת), שאר הלילה עבר בחיוך.

בבוקר באו לבקר אותו כרגיל, כולם. ד"ר ברזילי הביא מתנה, כריות מיוחדות. שתי כריות נקניק וכרית ראש. בול בגודל של אפרוח (ובצבע כחול תואם לצבע הבורדו של אפרוח). את כריות הנקניק שמו מסביבו, ליצב אותו, וכרית הראש מתחת לראש (אם כי כרגע הוא בלי). נוח לו הסידור הזה, וגם יפה לו. תודה לד"ר ברזילי מאיתנו ומאפרוח.

בכדי שיגדל העלו לו את כמות האוכל ל 22cc (ד"ר אפרתי אומר שהוא יכול בכיף לקבל גם יותר). בינתיים הוא מגיב לזה יפה, מעכל מה שצריך, ומוציא את מה שלא (דרך הצד הנכון של המערכת שלו).

יש לאפרוח חור חדש בבטן. מסתבר שאחד הקצוות של ה - T tube יצר פיסטולה חדשה, ויש עוד מקום ליציאות עכשיו.

החל מהצהריים הוא התחיל לעשות בעיות עם הנשימה. הוא עלה בצריכת החמצן, וראו עליו שהוא מתאמץ לנשום (גם בהנשמה צריך לפעמים להתאמץ במיוחד ב - SIMV). ניסינו הכל הגדלת לחץ, שינוי תנוחה, צילום רנטגן (לראות אולי הטובוס לא במקום, או שיש גודש בריאות) החלפת מקום הגלאי (של המוניטור), החלפת כבלים ואפילו החלפת המכשיר עצמו. שום דבר לא עזר, הוא ירד ועלה בסטורציה (ולכן בצריכת החמצן). ד"ר רוני, בעצה עם ד"ר בטש (בטלפון) החליף את שיטת ההנשמה ל - HFOV, וכרגע אנחנו מחכים לראות עם זה יפתור את הבעיות. נקווה. בזמן הזה נלקחו הרבה בדיקות גזים (3 פעמים), בד"כ זה מה שעושים כשמחליפים שיטות הנשמה (לראות שלא נעשה נזק), אבל זה עדיין כואב לו. מסכנון.

ד"ר רוני ואליאן מנסים...