יום שלישי, 15 באפריל 2008

יום 83

שוב לל"ש, אושר גדול. למען הסר ספק, זה לא שעברנו הכל, וזה לא אומר, שאפרוח אוטוטו יוצא מכאן ומתחיל לרוץ. מה שכן, זה אומר, שסופסוף אפרוח עלה על מסלול יחסית בטוח, וכרגע הוא פג ככל הפגים. אפרוח עד כה הווה מקרה מאתגר מאוד עבור צוות הפגיה והכירורגים – והוא יחזור להיות כזה, כאשר יתחילו שוב לדבר על הניתוח להרכבת המעיים. ד"ר ברזילי תאר את זה יפה לפני כמה ימים: אנחנו כבר לא חיים מיום ליום, אבל עדיין לא משבוע לשבוע – איפושהוא באמצע. אז נכון לכרגע ארועים דרמטיים לא צפויים, בן פֹרת יוסף, וארועים דרמטיים לא קרו עד כה השבוע.

אם כך אנחנו מקווים לשארית שבוע שקט.

בשקילה של הלילה אפרוח שקל 1175 גרם, עוד 10 גרם לאוסף. הפנים שלו מתמלאות, וגם הידיים שלו גדלו קצת. ממש יפה לראות (ולפעמים מרגש מאוד).

בביקור הרופאים הבוקר נשארו הפקודות ללא שינוי, וכן גם המזון. הוא מקבל כרגע 22cc מזון (ניאוקאט וחלב-אם מועשר) שמונה פעמים ביום, זאת אומרת 176cc ביממה. לפי מפתח של 160cc לכל קילו (איזה כיף לעשות את החישוב, כשיש כבר יותר מקילו במספרים), הוא צריך לקבל 188cc ביממה, 23.5cc בארוחה. בינתיים, נזהרים שלא לאתגר לו יותר מדי את מערכת העיכול. כל עוד הוא במגמת גדילה, אני מבסוט!

בנוסף על המזון הנ"ל, אפרוח מקבל שתי תוספות: MCT ותמיסת NaCl (תמיסה של מלח שולחן). ה – MCT הינו מולקולות שומן (טריגליצרידים – בדרך כלל שומעים עליהם לשלילה, יחד עם החבר כולסטרול), שנועדו (במקרה של אפרוח) להוסיף קלוריות לארוחות. את תמיסת המלח הוא מקבל, כיוון שבעבר היתה לו הִיפוֹנַתְּרֶמְיָה (מילה רפואית מפוצצת לחוסר בנתרן – Na). אחלה דיאטה, לא כמו כל האפרוחים.

נציין גם, שאפרוח חירבן היום בשביל יומיים.

היום נחגגה, בנוכחותינו ונוכחות יוצאי הפגיה לדורותיהם, הברית של ג'מו הקטן והבריתה של הג'מויית (דרך אגב יש להם שמות עכשיו: טליה ואריאל). היתה הרגשה של פגישת מחזור. משעשע. מזל טוב!

מי יתן, וימשיכו ימים שקטים שכאלה במגמה חיובית.
נ.ב. אליאן (האחות שלנו למשמרת ערב) סיימה סופסוף ספר (אחד מתוך שניים), שהיא קוראת מאז שאנחנו בפגיה. עוד מזל טוב.

תגובה 1:

Oren Deri אמר/ה...

יניב אח שלי,

שי-בה הפנה אותי אל הבלוג.
הילד שלי גם נולד פג 1350 ק"ג. מה שנקרא, הנשמות לגבות. אני מזדהה לחלוטין עם מה שכתבת. "ביליתי" בפגייה במאיר חודשיים ואחר כך שוחררנו ותוך שבוע חזרנו לעוד חודש עם מוניטור צמוד (עקב הפסקת נשימה מטורפת).

התרגשתי מאוד לקרוא ואני שמח שהכיוון חיובי. מה שבטוח חוסר הודאות כל כך קשה. לפחות לי. וכולם אומרים לך - "לחבר שלי נולד פג 100 גרם, היום הוא בן 13..." ולך זה לא משנה כי אתה יודע שכל מקרה לגופו וחיים מיום ליום. מחזיק לכם ולאפרוח אצבעות.

חג שמח - וד"ש לדנה

אורן דרי NICE-EYE