בביקור הרופאים הבוקר לא נכחנו. הפתיעו את דנה בביקור מוקדם מהרגיל (מתחילים בלי להודיע), אז היא לא הספיקה. זה לא שינה את התוצאה, שום שינוי בפקודות. הזנה של 25cc לסיבוב, והתרופות, אותן.
בצהריים ביקר ד"ר אפרתי, ושוב לא נכח אף אחד מהמשפחה פרט לג'וניור (ממשיכים בלי להודיע), דנה בדיוק "בישלה דייסה" (בחדר השאיבות) לילד. הוא הוציא לאפרוח את התפרים של הניתוח (כן עד עכשיו הוא היה עם תפרים, 43 ימים. בתחילה חשבו, שזה הרבה יותר זמני ממה שהתברר בהמשך). פעולה לא משמעותית מדי (זה לא מעיד על שום תוכנית או מסקנה, פשוט כבר צריך היה לעשות את זה), אבל משמחת.
סיפור קטן שלא סיפרתי שבוע שעבר: בדרך כלל שקורה משהו רע, הדבר שמעניין אותך הוא, שהמצב יפתר ויעבור. כאשר המצב הרע עובר, אתה מתחיל לחשוב על הדברים הרעים פחות. כאלה שלא נראו חשובים באותו רגע או שאפילו, היית מוכן להתפשר עליהם, כאשר המצב היה רע יותר. בתחילת שבוע שעבר התחלנו לשאול את עצמנו, איפה הפופיק של האפרוח? חיפשנו בעזרת העיניים, טיפה ניסינו למשש (לא יותר מדי כדי לא להכאיב – כוּלָה פופיק). לא מצאנו. הנחנו שבאחד הניתוחים, הפופיק מצא את דרכו מתחת לחתך. ניסינו לדמיין אדם ללא פופיק, מעניין (פוטושופּ יכול לעזור בכדי להמחיש). לא היתה לנושא דחיפות גדולה, לכן לא הצקנו. כמה אחיות ורופאים במחלקה ניסו לעזור לנו למצוא את הטבור הנעלם. ללא הועיל. זה לא נושא בעל חשיבות עליונה, אז לא הצקנו מדי. באחד הביקורים של ד"ר אפרתי (דווקא כשהיו איתו סטודנטים שבאו לראות את פאר היצירה – אפרוח) דנה שאלה אותו. הוא הצביע מידית על איזה גומה קטנה קצת מתחת לחתך. יש פופיק, השקט הושב על מכונו. מסתבר, שהיה אפילו שיקול להוציא סטומה משם (נוחות), אבל החליטו לשמור לו על האיבר החשוב הזה (אסטטיקה?).
האפרוח יודע מה טוב לו. היום הוא שכב על הצד ושם ידיים מתחת לראש כדי להגביה טיפה. כזה חמוד. צילמתי (ולא אני לא מעלה את התמונה לכאן). קנינו לו היום ספר תמונות שחור לבן (יש גם אדום בצד השני), שיהיה לו על מה להסתכל. נראה שהוא כבר משועמם מהצינורות ומשקית האיפוזיה. עדין לא שמנו לו, הוא ישן, לא מפריעים.
תודה קטנה לרִינַטָה האחות שלנו במשמרת ערב. היא הביאה בליל הסדר קינוח מעולה כשר לפסח. מכיוון שאני אוהב "עוד", ולא נשאר לי "עוד", עשיתי "פולני". היום קיבלתי במיוחד (יש תמונה). איזה כיף, זכיתי. תודה.
תגובה 1:
כמעט כל יום אני קוראת ועוקבת אחרי צמיחתו של אפרוח, וכל קורותיו. כמה טוב שאין "דראמות" גדולות מדי, והוא עושה את שלו, וגדל. מאחלת ומקווה שימשיך כך, בכיוון הטוב!
חג שמח.
ליאורה
הוסף רשומת תגובה