שוב פעם יום כזה שלא קורה בו שום דבר רע, אבל פתאום מובנים כמה פרטים, שמבהירים עד כמה רע המצב.
ד"ר אפרתי היה פה היום, אחרי חופשה ארוכה. הייאוש על פניו היה ניכר. הוא ראה בפעם הראשונה את הנקז, ואת החור בעור. הוא אמר, שברור שהרשת מזוהמת, כיוון שחלל הבטן הזדהם. אין הרבה סיכוי שהרשת (זו שהכניסו בניתוח האחרון, כדי לסגור את הבטן) לא הזדהמה מהזיהום בתוך הגוף (אנחנו הרי, מאוד דואגים לזיהום מן החוץ). בזה הוא כיבה לנו את התקווה, שלא נזדקק לניתוח להחלפת הרשת (למעשה שני ניתוחים, אחד להוצאה ואחד להכנסה). שאר הרופאים לא התרגשו מדי, כנראה שהיה ברור לכולם, שזה תסריט סביר מאוד. אולי אנחנו קצת הדחקנו את זה. האקדח על השולחן, השאלה מתי הוא ירה.
בסוף השבוע, עשרה ימים אחרי תחילת מתן האנטיביוטיקה, יפסיקו לעִדּוֹ את התרופות. יחכו קצת (אין הגדרה מדויקת ל- 'קצת'), ויראו, האם עדו מזדהם שוב. אם כן, יש לנו בעיה עם הרשת. אם לא ... אולי מישהו שם למעלה בכל זאת זורק איזה עצם מדי פעם. אם יש בעיית זיהום על הרשת, יחזרו לאנטיביוטיקה, וינסו למשוך זמן עד הניתוח. לחזק את הילד. אנחנו, בכל מקרה, סומכים, באמונה שלמה, על עדו. הוא הוכיח את עצמו מספיק פעמים.
פרט לאלה הזו על הראש, היום היה יום שגרתי למדי. את הלילה הוא ישן בחברתה של דורית (לא התעורר לאוכל אפילו), והעביר אותו ללא ארועים מיוחדים.
בבוקר הגיע ד"ר אפרתי, והסביר את מה שהסביר. בום. פרט לכך, הוא וד"ר נדיה בדקו את הנקז (ה'רימון'), ווידאו שהוא במקום. הוא במקום. לגבי עתידו? לוט בערפל כרגע.
את ביקור הרופאים ערך ד"ר ברזילי. הופסק מתן הוונקומיצין, כיוון שהזיהום הוא גראם שלילי, והתרופה מטפלת בגראם חיובי, אין טעם להמשיך. את מנת האוכל העלו לשישים מיליליטרים לכל סיבוב. כלכלה מלאה. נראה איך עדו יסתדר עם זה. בסך הכל הוא אוכל בין שלושים לארבעים בבקבוק (הוא נאטם לאוכל אחרי זה), ואת השאר הוא מקבל דרך זונדה בתליה.
היום המשכנו להשכיב אותו על הבטן. נראה, שהוא אוהב את התנוחה. התאמצנו לסובב את הראש לצד ימין, ולמתוח טיפה את הצוואר (פיזיותרפיה), כדי להאריך את השרירים בצד הזה.
עכשיו סיימנו שקילה ומקלחת. נקודת אור ביום האפור הזה. עדו עלה 25 גרם, והוא שוקל 3030 גרם (מספר יפה).
6 תגובות:
עידו המלך כל כולו נקודת אור אחת גדולה שתלך ותגדל ותאיר את עולמכם בעזרת השם.מתפללים ומחזיקים לכם אצבעות.
אמרנו" זה הקטן גדול יהיה".מאמינים מתפללים ומקווים. אל תאבדו את התקווה.
לעידו הילד הקסום והפלאי מחכה עתיד בריא ומזהיר. המשיכו להאמין. מחזקים את ידכם ומתפללים .
להורים של עידו מתפללים לשלומו של עידו הגיבור והמיוחד ומחזיקים לכם אצבעות לימים טובים ובריאים.אמן.
הדרך לא קלה אבל העתיד בעזרת השם וורד ומזהיר .מאמינים ומתפללים.
הי
רוצה להמליץ לכם שמישהו באמת תמיד יהיה לידו על מנת לוודא טיפול מצויין עבורו. גם בתי היתה בפגיה ואם יש דבר אחד שאני מצטערת עליו זה שלא שהיתי לידה בלילות הארוכים שבהם היתה לבד.
מאחלת לכם לחזור איתו כמה שיותר מהר הביתה
קרן
הוסף רשומת תגובה