כבר בארבע בבוקר הבנו, שמשהו לא הולך כשורה (כאילו שמשהו הלך כשורה עד היום). דורית, אחותו של עדו, דווחה שהוא עדיין לא נרדם (הוא ער כבר יותר מיממה), ועדיין חסר שקט. בחמש וחצי היא שלחה אס.אמ.אס, דנה התקשרה. האפרוח מדמם כבד, החום שלו עלה ליותר מ – 39 מעלות, ולא היו לו יציאות בשעות האחרונות.
באופן עקרוני הדברים לא קשורים זה לזה (תמיד רק שניים מהשלושה יהיו קשורים). אתמול הוציאו לו את הנקז (ההוא שהיה פעם מחובר לרימון), כך שהיה קיים פחד, שהחור במעי ייסתם, ויווצר אחר או שהיציאות לא ימצאו את דרכם החוצה (ובעצם לא יקראו יותר יציאות). תסריט כזה היה מסביר חום ומחסור ביציאות, לא דימום.
דנה קפצה לבית החולים, והייתה פה בשש. עד שהיא הגיעה, החום ירד. עדו, מייד זינק על הידיים שלה, ושם הוא שהה כמה שעות. קיבל המון TLC, ואהב כל רגע. בזמן הזה היו גם יציאות מרובות (כל מה שהוא פספס בלילה). בזמן שדנה שהתה בדרכים, הייתה פה ד"ר נדיה, הכירורגית, שניסתה להבין את אוסף הסימפטומים המוזר הזה. היא ניסתה לעודד יציאה, באמצעות מטוש. לא צלח בידה. בסוף זה קרה ספונטאנית. בינתיים עצרו לו את המזון. חידשו בשתיים עשרה בצהריים.
עד הצהריים הכל התנהל כרגיל. בערך באחת בצהריים עדו התחיל לדמם (מהחור שמשמש את היציאות), שוב. הדימום היה כבד מאוד. "כמו, שמוזגים חלב", על פי אחד התיאורים שרצו פה. כולם התכנסו לחדר, ד"ר היימן (שניסה לעצור את הדימום באמצעות לחץ), ד"ר רימונה (שהתחילה להזמין את בנק הדם, על כל מוצריו), ד"ר אפרתי (שתהה, אולי אפשר לתפור משהו), אליאן (אחותו, שעזרה לכולם) ודנה (אמא שלו, שרק בנוכחותה הוא נרגע). הדימום לא עצר לא משנה מה עשו. הדימום הוא פנימי, ולכן אי אפשר לתפור, ולא באמת אפשר לשים תכשיר שעוצר דימום. הפיתרון לעת עתה – לחץ תמידי באמצעות פֶּד ויד אנושית.
בזמן הזה, תזמון לא מדהים יש לציין, הגיע ד"ר שלום, פלסטיקאי, שביקשנו ממנו לראות את עדו. רצינו פלסטיקאי עבור החורים בעור. עד סיפור הכבד והדימום, זה נראה לנו חמור מספיק. הוא הסביר על סדרי עדיפויות (קודם מה שקשור לחייו של עדו, אחר כך פלסטיקה – דַה). בכל מקרה, החורים בעור לא מהווים בעיה בעיניו, הם ברי תיקון. אין צורך להלחץ. לא נילחץ (לפחות לא מזה).
עד שבע בערב החזקנו לחץ על מקום הדימום המשוער (כמעט שש שעות רצוף). עשינו משמרות דנה, אליאן, אתי (סבתא שלו), לודמילה (אחותו בערב), ד"ר רימונה ואני. עדו מאוד לא נהנה מהלחץ על הבטן. הוא בכה המון. מסכן קטן, הוא סובל הרבה בחיים האלה. לקראת שבע הדימום נחלש מאוד, ובשבע נפסק. את הארוחה של שש הוא לא קיבל, כיוון שחסמנו לו את היציאה, לא מאפשרים כניסה. בתשע הוא יחזור לקבל מזון, בקצב קצת יותר איטי.
הדבר המפחיד באמת בסיפור הזה, הוא העובדה, שאין פתרון אמיתי לדימום. הוא פנימי. הדבר היחיד הוא ניתוח, וזה לא בא בחשבון כרגע. בסיכומו של יום הוא קיבל שלוש מנות דם (ארבעים, שישים וארבעים מיליליטרים), מנת טרומבוציטים, מנת פלסמה ומנת קריופרציפיטט (קריו - גורמי קרישה). יש לו כספת משלו בבנק הדם.
המשיכה היומית מהבנק
ד"ר רימונה תורנית היום, היא באה כל חמש דקות כדי לראות מה שלומו. מזל שהיא פה. לוּדָה (לודמילה) היא אחותו בערב, לא משה ממיטתו (פרט לחמש דקות קפה), ודאגה ללחץ על הפצע כל הזמן (דנה מנסה לשכנע אותה לצאת לאכול עכשיו). מזל שזה הצוות פה, הרבה זכויות יש לאנשים האלו.
8 תגובות:
דנה ויניב - שאלוהים למעלה ימשיך לתת לכם כוחות להתמודד וכוחות לעזור לקטנצ'יק הזה .
עדו - פייטר קטן אתה שרדן אמיתי ולא מוותר בקלות לאף אחד תמשיך להלחם אין לי ספק שאתה תהיה זה שינצח.זכית בהורים מדהימים והם עוד ירוו ממך הרבה נחת.
שיהיה לילה טוב חלומות פז ובשורות טובות אמן .....
מיחלים ומתפללים שיום כזה ישאר יחיד ומיותם מקווים ומתפללים.מילת המפתח היא אופטימיות.
יניב היקר אל תדאג לבנק הדם כי עידו המלך הקסום והפילאי עוד יחזיר להם את חובו בריבית דריבית כי כבר אמרנו" זה הקטן גדול יהיה"אמן ובעזרת השם.
מאחלים לכם לילה שקט ורגוע לילה של שגרה משמעממת ובוקר של אתנחתא מאירועים מטלטלים. סומכים על עידו הפייטר מהיחידה המובחרת ומהגנים המעולים שיצליח לעבור גם את המשבר הזה .לא חדלים להתפלל ולהחזיק לכם אצבעות.
דנה ויניב - כוחות הנפש שלכם ראויים להערצה והנתינה המוחלטת שלכם לעדו מעוררת קנאה. אלו איכויות שלא מובנות מאליהן. אין לי ספק שעדו ידע איזה הורים לבחור. אל תשכחו שהילדים בוחרים בהורים ולא להפך. עדו בחר בכם היו גאים ומחוזקים מכך. מתפללת לנס ושולחת אהבה לבנה. לילה שקט .
לצוות הרפואי אנו מניחים שאתם קוראים את הכתוב אז להיום מגיע לכם " שאפו" .ולדנה ויניב המשיכו לצעוד בצעדים קטנים והזמן הוא המנצח בגדול.היו ברוכים ומצידנו ממשיכים להתפלל.
"נפלאות ונסתרות דרכי האל"רק כך אפשר להסביר את המצבים הקיצוניים של היום ובעזרת הרופאים ובעזרת השם יבואו עוד זמנים טובים יותר רק אל תאבדו את התקווה.ואנחנו מתפללים והרבה.
אנחנו מאחלים לכם שמחר יהיה יום מעודד יותר, ושעידו ואתם תתחזקו.
הוסף רשומת תגובה