יום 224 - בחירה בין רע לרע מאוד

אין הרבה אפשרויות.

הבוקר התחיל לא טוב. החום ירד, אבל בעיות הנשימה התחילו. הזיהום מתחיל לאכול כל חלקה טובה אצל האפרוח. הריאות בינהן. ד"ר אפרתי בא, ראה והלך בלי להגיד הרבה. הדימום המשיך, ואף התחזק. המצב נראה רע.

בצהריים אחרי דימום חזק במיוחד, הגיעו ד"ר אפרתי וד"ר היימן לחדר. שיחה. השיחות האלו אף פעם לא מבשרות טוב. קיצור הדברים הוא, שיש שתי אפשרויות בלבד, ושתיהן בעלות סיכוי מאוד מאוד נמוך להצלחה.

אפשרות ראשונה. ניתוח. הרשת, ששמו בניתוח שסגר את הבטן, מזוהמת. זה ברמת וודאות גבוהה, כיוון שרואים זיהום חוזר. בניתוח יסירו את הרשת, וזה כשלעצמו פרוצדורה מסובכת. אי אפשר יהיה אחרי כן לסגור את הבטן או להחליף רשת, כיוון שהרקמה מסביב תהיה מזוהמת. יחכו קצת כדי לוודא, שהרקמה הבריאה מהזיהום, ואז יכניסו רשת חדשה ויסגרו. הסיכון עצום. רוב הסיכויים, שעדו לא יעזוב את שולחן הניתוחים בחיים. לפי הגדרת הרופאים, נגמרו לו הרזרבות, כמעט אין לו סיכוי לעמוד בעוד ניתוח, שלא לדבר על שניים. אם לשים את זה במספרים יש לו פחות מאחוז סיכוי לעבור ניתוח בשלום.

אפשרות שניה, הידועה גם בשם 'הטיפול השמרני'. אנטיביוטיקה, מוצרי דם והמתנה. אולי עדו יתגבר על הזיהום, יגדל קצת ויהיה מוכן לניתוח בעוד כמה זמן. או בקיצור לסמוך על נס. גם כאן אם נשים את זה במספרים, נקבל את אותה התוצאה, פחות מאחוז סיכוי.

הבחירה בידינו!

מה שלא נבחר, הוא רע. איך בוחרים? כנראה שוב פעם ניתן לעדו לבחור. נחשוב על זה עד מחר.

צלצלנו לפרופסור וינוגרד, שיעץ לנו בפעם הקודמת. הוא היה מעודכן במצבו של עדו, ודעתו היא כמו דעתם של כל הרופאים כאן. לא לנתח עכשיו.

בינתיים עדו מאבד מהחיוּת שלו. המבטים כבר לא כמו שהיו, העיניים קצת כבויות. הוא בוכה בפעיות קצרות, כנראה כואב לו משהו, ולא נדע מה (יש הרבה מדי אפשרויות). הנשימה הפכה קשה עליו. הוא זקוק לשישים אחוז חמצן, כדי להשאר בטווח נכון של רמת חימצון. בחמש הוא נדרש לפעולת החייאה מהירה. אליאן התנפלה עליו עם אמבו, כיוון שהוא הכחיל לגמרי (מכשיר הסטורציה הפסיק לקלוט באותו רגע), והפסיק לנשום. את האפיזודה הזו הוא עבר. התסריט לעתיד הוא קריסת מערכות, שתתחיל פתאום, ותתגלגל במהירות.

אנחנו בכל מקרה לא מוותרים. נקודה. נס כנראה לא יהיה לנו, הגענו למסקנה שאין מי שיבצע אותו (ואם יש, אין לו שום אינטרס לעשות את זה. בסך הכל, יכול היה לעשות את זה מזמן). אנחנו סומכים על האהבה שלנו לעדו, והכח של הילד המופלא הזה לשרוד, כנגד כל מה שמזמנים לו החיים. אני מקווה, שלא נכנס למרה שחורה, זה יכול להשפיע על הסיכויים. נשתדל לשמור על אופטימיות.