קצת נחת קצת קדחת.
הבוקר שלנו התחיל בהקפצה פורתא. דורית התקשרה, וסיפרה שְעִדּוֹ מדמם. הפעם, קצת יותר מכרגיל. מלחיץ, אבל לא יכולים היינו, להגיב במהירות.
בשבע בבוקר הייתי אצל הרב פירר ('עזרה למרפא'). בצר לנו, רצינו לקבל עצה נוספת. בסופו של עיניין, הראיה שלו היא רחבה מאוד, והוא ראה המון מקרים. לא צריך היה הסברים מרובים. בכמה משפטים קצרים הוא הבין על מה מדובר. לדעתו, כבר התיעצנו עם כל מי שאפשר, וטוב עשינו. הוא בדעתם של כולם. אין אופציה כירורגית כרגע, והטיפול השמרני נראה לו במקום. הרב אמר לי משהו חכם מאוד: להיות אקטיבי זה הדבר הכי קל, להיות פאסיבי הרבה יותר קשה. לכירורגים הכי קשה להיות פאסיבים, ואם הם ממליצים דרך פעולה כזו (ארבעה מהם לפחות), על אחת כמה וכמה שיש לשקול אותה ברצינות. הוא צודק. לא היינו פאסיביים כאן לרגע כבר שמונה חודשים. וזה אכן קשה לא לעשות כלום, ופשוט לחכות. עוד לא ברור עם נקבל את עצתו של הרב פירר, אבל זו העצה שקיבלנו.
לכן, לא יכולנו להגיע במהירות לפגיה, למרות ההקפצה. דנה הגיעה אחרי שהדימום פסק, כך שהיינו פאסיביים (בפעם הזו לפחות).
לקראת צהריים הוחלט על אקסטובציה. הוציאו את הטובוס. עדו הקטן עמד בזה בכבוד רב. עשרים דקות אחרי, הוא כבר היה אצל דנה על הידיים. איזה כיף. הוא אפילו לא נזקק לעזרה של High flow. גיבור חיל הילד הזה.
עדו אמא וסבתא (אין טובוס בתמונה)
האופוריה של האקסטובציה לא נמשכה זמן רב. עדו התחיל לדמם שוב פעם, ובקצב גבוה. הכירורגים הוזעקו. אחרי זמן מה הגיעו לכאן ד"ר לוטן וד"ר אפרתי. אין להם מה לעשות (פרט למבט של הרחמים בעיניים). ההסבר לדימום, לדעתם, קשור בעבותות לבעיית הכבד. כלי הדם מהמעיים מתנקזים לכבד, בכדי שזה יסנן את הפסולת מחומרי המזון. כאשר הכבד מצולק ושחמתי (למשל אצל אפרוח), הוא לא מסוגל לטפל בכל הדם הזה. כלי הדם לא יכולים לסבול פקקים, והם מוצאים נתיבים עוקפי כבד, בדרך כלל דרך דופן הבטן. דופן הבטן האפרוחית פצועה. לכן הדימום, ולכן הוא מחמיר, ככל שמצב הכבד מחמיר.
בשורה התחתונה, ממשיכים לקוות לנס. מקווים שהכבד יחזור לעבודה לאט, לאט.
לפני כמה ימים (כשקיווינו לאקסטובציה) קנינו מזרון ספוג מיוחד. רך ומחורר. היום כאשר אין טובוס בפה, זכינו להשכיב את עדו שוב על הבטן (גם על זה שאלתי את הרב פירר – לדעתו הרעיון טוב, בעיקר עבור ההורים. זה יקנה לנו קצת סבלנות). רבע שעה הוא היה ככה. נוח לו על הבטן. קצת שיחק עם הידיים, ונרדם. לצערנו, היה צריך להחליף לו זונדה, דבר שסיים את השהיה על הבטן.
על הבטן
לא הרבה אחרי, העירוי (היחיד שנשאר לו) הפך פָּרָה. ד"ר רימונה "הייתה בסביבה", ובאה לחדש. אז לקחו בדיקות. עד כה חזרה ספירת הדם. ההמוגלובין ירד, כיוון שהוא דימם. הוא כנראה יצטרך לקבל עוד מנת דם (היום כבר היו מנות: דם, טרומבוציטים וקריו).
כרגע מחכים לטיפול שיאצו (יש לו בעשר), ולאחריו מקלחת ושקילה.
8 תגובות:
עדו גיבור קטן לאט לאט תתגבר על כל המכשולים המפרידים בינך לבין לחזור הביתה עם ההורים היום הזה עוד יגיע ואתה גיבור קטן תרשם בספרי ההיסטוריה
תודה לאל על הוצאת הטובוס שלא נזכה לראותו יותר
שיהיה לך ליל מנוחה והחלמה חלומות פז קטנצ'יק...
מעולה בלי טובוס :)
הלוואי שהכבד יחזור לתפקוד תקין
גם לי עזר הרב פירר כאשר הינו עם הפגפגון שלנו. גם כאן הוחלט לחכות ולא לנתח - ובמזל זה השתלם...
שולח המון המון תקווה ואהדה לך ולדנה
א.ד מהעין הנחמדה
הוא שאמרנו לצעוד לאט להתאזר בסבלנות ולתת לזמן בעזרת השם לעשות את שלו.מחזיקים לכם אצבעות.
היום יותר מתמיד "זה הקטן גדול יהיה".לא נרפה ולא נחדל. אמן.
אכן לטיפה וסטירה אבל עוד יבואו ימים של לטיפות בלבד של פריחות ולבלוב .המשיכו להאמין. מתפללים ומקווים.
לדנה ויניב מאחלים לכם לילה שלו וימים של בשורות מעולות שתביא אתה השנה החדשה אמן .וגם הלילה כמו בכל לילה נתפלל ונחזיק לכם אצבעות. שמרו על אופטימיות ועצבים של ברזל.
אכן לא פשוט לא קל ואף קשה מאד אבל הכל יהיה כאין וכאפס לעומת התמונה שלכם יוצאים מהפגיה עם עידו המלך הפליאי על הידיים.אמן אמן אמן.לילה נפלא ובוקר מבשר בשורות מעולות.
מאחל לכם שתתגברו על כל המכשולים מכל הלב.
המון המון בהצלחה!
הוסף רשומת תגובה