אנחנו רוצים מפה להשתתף בצערה של אליאן, אחותו ברבים מן הימים, אבל מזמן כבר הרבה יותר מזה, על פטירתה של אימהּ. כואבים איתך.
עדו, דנה ויניב.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
skip to main |
skip to sidebar
עִדּוֹ האפרוח
ארכיון
-
▼
2008
(287)
-
▼
ספטמבר
(21)
- שיבעה
- תגובות
- פרידה
- יום 238 - דימום קרוב לקטלני
- יום 237 - לטיפה/סטירה
- יום 236 - כבד עלינו
- יום 235 - התכווצות
- יום 234 - חזרה לאחור
- יום 233 - שום דבר לא זז
- יום 232 - יום אומלל
- יום 231 - המנשם, סיפור אהבה?
- יום 230 - שוב סטירואידים
- יום 229 - בידוד מוחלט
- יום 228 - כמעט ללא שינוי
- יום 227 - עסוקים בהמתנה
- אליאן
- יום 226 - קשה אך יציב
- יום 225 - מתדרדרים
- יום 224 - בחירה בין רע לרע מאוד
- יום 223 - שוב זיהום?
- יום 222 - אקדח על השולחן
-
◄
אוגוסט
(34)
- יום 221 - על הבטן במצב מאוזן
- יום 220 - לא לכאן ולא לכאן
- יום 219 - שוב דימום???
- רגעים קטנים של נחת
- יום 218 - קצת קשה
- יום 217 - על תפרים וחיידקים
- יום 216 - ילד ירוק
- יום 215 - שומרים על מתח גבוה
- יום 214 - פחות טוב
- יום 213 - היום יומולדת
- יום 212 - תוכנית כלכלית?
- יום 211 - כלכלה ניסיונית
- יום 210 - ללא שינוי
- יום 209 - בלי משמרת שלישית
- יום 208 - פחות נוזל
- יום 207 - עושה ניסים :-)
- יום 206 - שורדים מיום ליום
- יום 205 - עוד ניקוז
- יום 204 - No news is good news
- יום 203 -הכיוון, למטה!
- יום 202 - רע
- יום 201 - ממשיכים לחכות
- יום 200 - שלום למנשם
- יום 199 - מורידים בצקות
- יום 198 - אנטי קליימקס
- יום 197 - יהודון! כשר???
- קצת על הצוות המדהים כאן
- יום 196 - אופטימיות זעירה
- הלילה עבר בשלום
-
▼
ספטמבר
(21)
גוזל ודנה
1 תגובות:
רצינו למסור את תנחומינו הכנים לאליאן שלא תדעי עוד צער
מאיתנו תהילה אורן אושר ושיראל דבח
הוסף רשומת תגובה