שום שינוי במצב. פעם היינו אומרים, שהמצב המכונה 'יציב', הוא המצב הכי טוב בפגיה, פרט למצב 'משתחרר לביתו'. היום הדברים נראים קצת אחרת. המצב התייצב, היום לא הייתה הרעה במצב. הצד השני הוא, שגם הטבה גדולה לא הייתה כאן.
את הלילה העברנו כאן. חדווה הרוש, פעם אחותו, היא בחורה שיודעת למקם (Locate) דברים. היא השיגה לנו מיטה נפתחת. הלילה הייתה לנו מיטה חמה. עדו היה שקט, באופן לא מפתיע, הוא הרי מורדם. מידי פעם האפרוח פותח עיניים, מזוגגות מסמים, אבל חכמות, ומסתכל. מתסכל קצת לראות אותו ככה, זז באיטיות וחסר כוח, הוא הרי ילד כזה עירני ומתקשר. חמוד כזה. לפעמים הוא קיבל פרץ של עירנות, וניסה להוציא את הטובוס (הוא מתעב את הדבר הזה). בכל פעם מחדש, אלה, אחותו, זינקה עליו וקשרה לו את היד (כבר חשבנו על אזיקים). הגאון הקטן שלנו, למרות החומרים בדמו, הצליח פעם אחר פעם להוציא את היד, ולמשוך את הטובוס (יודע להתמודד עם חומרים טוקסיים בדם).
כבר אתמול בערב, הגיע ד"ר ברזילי, והוריד לו את מתן האימודיום. ממילא המורפיום משתק את פעילות המעיים. בבוקר הוא ערך את ביקור הרופאים ולא שינה דבר. מבחינת הטיפול – ממשיכים להמתין.
כפי שברור מהתנהלותנו בימים האחרונים, החלטנו שלא להחליט. זה בהכרח אומר, שבחרנו ב'טיפול השמרני'. ה - 'טיפול השמרני' הוא הטיפול אותו מעניקים בני אדם לחוליהם כבר כמה אלפי שנים. מחזיקים אותו בחיים ומקווים לנס. יש ניסיון רב בסוג כזה של טיפול, אבל אין הרבה סטטיסטיקה אמינה לגבי ההצלחות. פרט לכך, לו נכניס אותו לניתוח, אנחנו צריכים לסמוך על הרופאים. בצורה הזו אנחנו צריכים לסמוך על עדו האפרוח, ועליו אנחנו סומכים במאה אחוז.
אחרי הלילה עדו היה על 50% חמצן ירידה קלה מאתמול. במשך כל הבוקר דנה ניסתה להגיע איתו לשלושים אחוז. בעזרת מחשבות חיוביות, שיכנועים, והורדה איטית ומבוקרת של אחוז החמצן. לא עלה בידה. את משמרת הבוקר עדו סיים עם 45% (למרות, שהוא ביקר ב – 31%). במהלך משמרת הערב חדווה (הפעם ארביב), אחותו, צורפה למשימה. היא ודנה מרכזות המון מחשבות חיוביות כדי להביא את האפרוח לשלושים אחוז. ברגע זה הוא על 33%. יש ברכה בעמלן.
יגעת ומצאת ...
מבחינת חום הוא מסתובב היום סביב 36.7. לא חם לא קר. במהלך השבועיים האחרונים שלחנו ארבע תרביות. שתיים מהן עדיין במצב 'קוקינג' (בז'רגון המקומי), ובתכלס – לא קיבלנו תשובה.
עדו, מהבוקר, מקבל בצורה קבועה (בטיפטוף) מורפיום ודורמיקום, כדי למנוע התעוררות. חוסר התנועה שלו (פרט להרגשה הנוראית שלנו) יכול גם להועיל לו. הפצעים בבטן מקבלים הזדמנות פז להחלים. פרט לקוקטיל המטשטש הנ"ל, הוא קיבל פלסמה וסנדוגלובולינים (נוגדנים).
שקלנו וקלחנו אותו, אחרי יומיים ללא. עדו שוקל היום 3333 גרם (השלוש האחרון נובע מאתנו). נחמד, אבל אין פה גדילה, יש פה בעיקר נוזלים. הוא מכולכל באופן מלא, וגם מקבל דם, פלסמה, ותרופות בנוזלים. בשעות האחרונות הוא ממעט לתת שתן.
ד"ר רימונה הגיעה עכשיו, ולכן אסיים כאן.
7 תגובות:
ממשיכה להתפלל למענכם ולמען עדו כמו שאמרתי הקטנצ'יק הזה תותח לא קטן ולכן אתם צריכים להאמין רק בו הוא עוד יפתיע בגדול מחשבות חיוביות שיהיה לכם שבת שקטה ורגועה רק עם התקדמויות.
נ.ב צר לי על אמא של אליאן שהיתה חולה הרבה זמן יהי זכרה ברוך.
חושבת עליכם המון, ומחזיקה אצבעות לעידו הקטן,
הקשה יחלוף היציב לעומתו ישאר ובאופן תמידי, בעזרת השם . היו חזקים מתפללים ומקווים.
וגם היום אף על פי ולמרות הכל " זה הקטן גדול יהיה".אמן.
המשיכו לצעוד יום ביומוואנחנו אתכם מתפללים וושולחים לכם טונות של אופטמיות ושל אנרגיות חיוביות.עידו ילד פליאי ומואר וכך ישאר. אמן.
"זה מה יש ועם זה ננצח".מאמינים באמונה שלמה שאכן יהיה טוב. מתפללים ומחזיקים לכם אצבעות.אל תאבדו את התקווה.
אתמול נכנסנו בפעם הראשונה לבלוג,
נראה שאיך שהוא גורלנו קשור בגורלכם כי היום לא היה הכי מוצלח...
הדיכאון העמוק מהניתוח שצריך להיות לשיראלי בשבוע הא איך שהוא הלך והתעצם כאשר קראנו על פיצקלה...
עם דמעות בעניים וחוסר מנוחה חשבנו להתניע את הרכב ולהגיע אליכם בשעה שתיים בלילה הדבר היחיד שעצר בעדנו זה סידור לאושר....
אני מספרת לכם את כל זה כי אתמול פגשנו באיכלוב אישה מדהימה שגם לביתה התינוקת יש לא מעט בעיות וגם היא צריכה לעבור דרך ארוכה...
בחיוך ורוגע היא ניגשה אלינו והראתה לנו את פניה של ביתה כאשר היה ברור לעין שזה לא מקרה קל....
אבל המילים שהיא אמרה לנו לא עוזבות אותנו....
"אתם יודעים איך קראתי לה? קראתי לה הודיה כי אני מודה לאלוהים שנתן את הילדה הזו לידיים שלי ולא לידיים אחרות...."
אם כל הסיפורים ששומעים היום באמת זה נכס להיוולד להורים כמוכם!!!
אנחנו מאמינים בגורל וכנראה שזהוא גורלם של הקטנים האלו,
אין ספק שמכל ההורים בעולם כנראה אתם ההורים שיכולים להרגיע להבין ולעזור לו הכי הרבה...
אין צורך לפרט כאן על כמה אתם מסורים וברמות של ידע מקצועי + נפשי,
פיצקלה שורד וחי כל יום בזכותכם!!!
הוא פייטר ענק בדיוק כמו שני ההורים שלו.
עזבו אתכם מהסטטיסטיקות כי כל אחוז אחד יכול להיות המאה אחוז שלכם.
וכולנו יודעים ששברתם את כל הסטטיסטיקות.
אז שתדעו שאנחנו מחזקים אתכם מכאן, מקווים ומתפללים.
אם תצטרכו משהו לא חשוב מה אפילו קפה דנה :) אנחנו תמיד נתגייס בשבילכם
אורן תהילה אושר ושיראל דבח
הוסף רשומת תגובה