ממשיכים להמתין.
האפרוח הקטן ממשיך להיות מונשם. ממשיך להיות מורדם. העיניים עדיין לא כאן. הוא נפוח מאוד – בצקתי. לא נעים לראות אותו ככה. לא נעים לחשוב כמה זמן הוא עוד יהיה במצב הזה.
אתמול כאשר רימונה באה, סיפרנו לה שְׁעִדּוֹ לא משתין (כמה שעות לא ראינו שתן). היא מלמלה משהו, וביקשה להוריד את מינון המטשטשים לחצי. היא ירדה למחלקה למטה, והייתה צפויה לחזור אחרי חצי שעה. עשר דקות אחריה הגיע ד"ר היימן, שמע את אותו הדבר, ופניו נפלו. הוא הסתכל על האפרוח לחצי דקה, מלמל גם הוא משהו, ואמר שהוא ידבר עם ד"ר רימונה.
עד שד"ר רימונה עלתה, עדו סוףסוף השתין. קצת, אבל השתין. השמחה שלה, כשהיא שמעה על זה, לא תתואר ללא תמונה. היא גם הסבירה (מה שהסביר את פניו של ד"ר היימן). היא נבהלה, כיוון שעצירת שתן בחולי ספסיס (זיהום, אלח דם) מרמזת על קריסת כליות – תחילתה של קריסת המערכות. במקרה שלנו, ההרדמה עצרה גם את זה. עדו הפסיד חצי מהסמים שלו, ואת השקט שהיה מנת חלקו כל אתמול.
הלילה עבר במנוחה, דנה הייתה איתו. גם במהלך היום לא היה חדש. אחרי הכל עדו מסומם ומונשם. אי אפשר להרים אותו. אי אפשר לחבק אותו. מחכים. שוב פעם.
צריכת החמצן שלו לא השתנתה מאתמול, עדיין סביב השלושים ושלושה אחוז. לְחַצֵי ההנשמה, אם זאת, ירדו. סימן טוב, קטן מדי אבל טוב. בבדיקות ה'גזים' שלו הוא נראה כילד רגיל. חדשות טובות נוספות הן שרמת הבילירובין ירדה עוד קצת. הוא אכן נראה פחות צהוב, חזרנו לתקופת הברונזה.
ביקור הרופאים, שנערך ע"י ד"ר רימונה, עבר ללא שינוי. גם היום עדו יקבל מנת גדושה ויפה של פלסמה. האוכל – אותו הדבר.
לפני כמה דקות, עדו ביצע ירידה חדה בסטורציה ובדופק (כמעט בראדיקארדיה). סופי, אחותו, ואני הסתערנו עליו. ניעורים, גרודים – ממשיך. סופי הוציאה את הצינור של המנשם מהטובוס, ושמה אָמְבּוֹ במקום. עבר. היה מלחיץ מאוד.
הפסיקו לתכנן עבורו קדימה. גם הרופאים מתנהלים מיום ליום, משעה לשעה. לא מדברים על גמילה מהנשמה, או על שלב נוסף בטיפול. גם הם מחכים.
עוד שעה פחות או יותר נתחיל לרחוץ ולשקול את האפרוח. היום אנחנו מקווים לראות ירידה, לא חדה מדי. רוצים, שהנוזלים יצאו.
זהו, אחרי כל השעות האלו, בהן עסקנו בהמתנה, הגענו לזמן הווה, כדי לחכות עוד קצת.
10 תגובות:
שיהיה לילה שקט לכולכם
שכל יום חדש יביא אתו בשורות טובות .אמן.
אכן המתנה שתהייה ברבות הימים לשווה זהב וחיוך מואר של עידו המלך הפילאי.מתפללים ומחזקים לכם אצבעות.
גם היום" זה הקטן גדול יהיה".בעזרת השם.
מי ייתן והלילה יעבור בשלום.
מחזיקה אצבעות ומתפללת לנס.
המשיכו לצעוד יום ביומו ואנחנו נמשיך להתפלל ולשלוח לכם טונות של אנרגיות חיוביות.
לעדו דנה ויניב
שיהיה זה לילה רגוע ושליו שיהיה זה שבוע טוב עם בשורות טובות .
דנה, עוד קצת סבלנות ועדו יחזור לזרועותייך כי אין כמו בידיים של אמא.
וכמו תמיד אחזור ואומר כי הקטנצ'יק עוד יפתיע לטובה.
נ.ב למרות שאתם בטח כבר יודעים זאת אתם נמצאים בפגיה מס' 1 בארץ ובידיים של הצוות הכי טוב בעולם שיעשו למענכם ולמען עדו הכול
ואני יודעת זאת מנסיון אישי כאמא לפג שנולד בשבוע 24 וגדל בפגיה של אסף הרופא.
לעדו, דנה ויניב,
גם מבלי להכיר אתכם - נכנסתם לי עמוק ללב.
חושבת עליכם, מתפללת ומחזיקה אצבעות לאפרוח.
מי יתן והשבוע הזה יהיה שבוע של חדשות טובות.
לילה טוב ורגוע.
"לפעמים חלומות מתגשמים....."
הלוואי וכל יום יביא עימו בשורות טובות ומעודדות.
מחזקים את ידכם ומתפללים עבורכם.
מי יתן ותדעו רק נחת בריאות ואושר.
אתכם, כל הזמן...
הוסף רשומת תגובה