אם אתמול חומרי הטישטוש עבדו כמו קסם, בלילה פגה ההשפעה במעט. באמצע הלילה עִדּוֹ בכה, כנראה מכאב. רשמו, ונתנו לו דחיפה של MO (לווריד). עד היום לקראת הצהריים (החל מהחיבור למנשם בשבוע שעבר) עדו קיבל קוקטיל של מורפין ודורמיקום (מטשטש ומרדים). במינון נמוך, ובאופן מתמשך. כיוון שהמינון נמוך, מדי פעם נדרשת כמות נוספת של מורפיום, כפי שקרה בלילה.
הבוקר התחיל ללא ארועים מיוחדים מצידו של עדו. הוא היה שקט. אנחנו לעומת זאת עשינו קצת רעש במערכת. אתמול בערב, כאשר החלפנו את החבישות על החורים בעור (אלה שנוצרו, כתוצאה מתפרים שנפתחו), הגענו למסקנה שאחד מהחורים גדל. העור נמתח, ושפתי הפצע מתרחקות זו מזו. כיוון ששפתי הפצע הגלידו, אין סיכוי בעולם, שהעור יסגור את עצמו. לדעתנו, צריך לתפור. כדאי לציין, שהחור השני, הגדול יותר, משתפר והולך. לפני שבוע נוצר גשר בין שני צידי הפצע. חור אחד הפך לשניים. הקטן מביניהם מתחיל להסגר. בכל מקרה, דנה רדפה אחרי הכירורגים היום, עד כדי הטרפתם, כדי להבין למה לא לתפור. מהתשובות של כולם ניתן להבין, שלא מתלהבים לתפור. העור חלש מדי (מה שנכון, נכון), ומפחדים, שזה יקרע שוב. יש בעיה לתפור יותר מפעם אחת (אם כי, בילדים זו אופציה). ההטרפה עבדה. מחר יתפרו לגמרי את החור הקטן (זה שהיה פעם חלק מחור גדול יותר), ויקרבו את שפתי הפצע של החור, שמתרחב (כדי לא לצור לחץ גדול מדי). נקווה, שלא עשינו טעות.
ביקור הרופאים עבר כמעט ללא שינוי. העלו לו חצי אחוז פוליקוז (חד סוכר, שמוסיפים למונוגן). עוד קלוריות.
אחרי הצהריים, באחת הגיחות של ד"ר רימונה, הטובוס נשמע לה לא במקומו. היא החליטה לבצע אקסטובציה. ביצעה. האדרנלין כבר היה מוכן לאינהלציה. מהר מאוד היא הבינה, שעדו לא מסתדר ללא המנשם. הוא בכה מאוד (כזכור, הילד מסרב לנשום, כאשר הוא בוכה), הסטורציה לא עלתה, ונראה היה, שהוא מתאמץ. אינטובציה. המנשם לא זז מפה לעת עתה. אוף!
אחרי הנסיון של היום, לא סביר להניח, שמחר יתבצע ניסיון נוסף. זה מה יש. נשימתית, האפרוח שלנו לא ממש מסתדר בשבוע האחרון. אחוזי החמצן שהוא צורך, גבוהים. נקווה, שלא עברנו נקודת אל-חזור כלשהי, שתמנע מאיתנו להיפטר מההנשמה. פתאום זה הפך למפחיד. חזרנו ארבעה חודשים אחורה בהרגשה.
לקראת ערב, אחרי שהכל כבר נרגע, עדו ירד פתאום בסטורציה באופן משמעותי. הוא בכה בכי רע. מכווץ את הלב לראות אותו בוכה, ולא לשמוע. הוא גם, לא כל כך מבין מה קורה, ולכן מגביר את הבכי (אולי הוא ישמע משהו, או שזה מתסכל אותו. לא יודע). לא היה ברור למה הבכי. מהצהריים הוא כבר לא מקבל מטשטשים, העירוי הפך פָּרָה, ולא חדשו. ד"ר רוני נקרא, בכדי לתת לו קצת מורפיום. ניצלנו את ההזדמנות להחליף לו. ניקינו, מרחנו משחה, שמנו אבקה וסובבנו את הראש לרגע, כדי להביא פד גאזה. כאשר הסתכלנו שוב, ישבה על הבטן ערימה של ... כזו, שלא הייתה מביישת אותי. ניקינו, והבטן קטנה לשלושת רבעי גודלה. זה מה שהציק לו, חבל שדחפנו לו מורפיום. לפעמים אנחנו שוכחים, שהוא גם תינוק ככל התינוקות. לא כל מה שמציק לו, נובע ממצבו הרפואי, לפעמים זה גזים או פשוט קקי, שצריך לצאת. עדו נרגע.
שקלנו ורחצנו אותו זה עתה. האפרוח הקטן קפץ עוד שמונים גרם. כרגע משקלו 3650 גרם. פילפילון קטן וחמוד.
8 תגובות:
מאחלים לכם ולעידו המלך בהצלחה מחר וכרגיל מחזיקים לכם אצבעות ומתפללים.
ממשיכה להתפלל בשביל הקטנצ'יק תודה לאל על העליה במשקל - הפוליקוז עושה את שלו כנראה.
מקווה שמחר יעבור עליכם בקלות תסמכו על האינטואיציות שלכם ועל עדו והכול יהיה בסדר.
ליניב היקר אל לך להתייסר " כי מי שלא עושה לא טועה" ואתם עושים ומתנהלים באופן ראוי להערצה אז נוח לך אבא מדהים וסמוך על עידו המלך שידרוש את מה שמגיע לו.ולך דנה יקרה נהגת כמו שכל אמא ראויה היתה נוהגת יישר כוח.מתפללים ומקווים לקרוא מחר בשורות מעולות.אמן.
ואיך לא גם היום ובמיוחד היום " זה הקטן גדול יהיה".אמן. בהצלחה מחר מתפללים לשלומו ובריאותו של עידו הפילאי.
אנחנו אופטמיים ושולחים לכם עולם ומלואו של אנרגיות חיוביות עם טונות של אחולי הצלחה מחר בעזרת השם.
יניב ודנה.
לדעתי, אתם עושים הרבה מעבר למה שהורים ראויים עושים וספק רב אם הורים אחרים היו מסוגלים להדמות לכם...
שמחים לראות את עדו עולה במשקל, לאט אבל בטוח(נכון, יש דברים חשובים אחרים, אבל כבר אמרנו, עדו הוא מלך,לוחם, גיבור, אין עליו...).
עוקבים אחריכם ומתגעגעים.
אוהבים
שולי וגיא.
יופי לראות את עדו עולה במשקל, רק בשורות טובות
אורן
דנה ויניב,
אתם מדהימים עידו מדהים וביחד אתם כוח בילתי נדלה, אל שכחו ואל תתעייפו ותראו שבסוף תנצחו.
אוהבים ומחבקים אותכם
הוסף רשומת תגובה