יום ראשון, 14 בספטמבר 2008

יום 235 - התכווצות

שוב יורדים במשקל. לפני כמה דקות שקלנו את העוּגוֹן הקטן, ומה לעשות, הוא צנח בעוד מאתיים ועשרים גרמים. המון. כרגע הוא שוקל 3200 גרם. עוד יום כזה, וירדנו שוב מתחת לשלושת הקילוגרמים. נקווה שזה לא יקרה. לפני כמה ימים האמנו, שאת הנוזלים המיותרים הוא הוציא. אולי לא את הכל? לא יודעים. הרי הוא אוכל יותר, ממה שהוא צריך. היציאות מרמזות על העובדה, שהאוכל מתעכל. בדיקות הכימיה בדם מרמזות על ספיגה (הוא מקבל זרחן דרך מערכת העיכול בלבד, ומזהים עליה בריכוזו בדם). אז מה לא עובד?

דנה בילתה חלק גדול מהיום בטלפונים לכל העולם.

בבוקר היא דיברה עם פרופסור יצחק ווינוגרד, שיעץ לנו לפני הניתוח. לדבריו, הדבר הטוב ביותר לעשות כרגע, הוא ה'טיפול השמרני'. לדעתו, התערבות כירורגית לא באה בחשבון, ואם האפרוח אוכל ומפעיל את מערכת העיכול, זו הדרך הטובה ביותר. בקיצור, דעתו כדעת הרופאים כאן.

יותר מאוחר דנה דיברה עם ד"ר חגית נגר, שגם איתה היינו בקשר לפני הניתוח. דעתה כדעת האחרים. הניתוח כבר נעשה, אלו התוצאות, ואם זה צריך להתמודד. טוב שְעִדּוֹ אוכל, ומעכל. הדימום, לדעתה, מראה, שגדלה שכבת גרנולציה. גדילה כזו היא סימן מעודד. הגוף מנסה לסגור את הפצע, בצורה הטובה ביותר שהוא מסוגל. בקיצור, לא להתרגש מהדימום יותר מדי (מה לעשות, שאנחנו מתרגשים בכל זאת?). לגבי החורים בעור, היא המליצה על כמה משחות, שמעודדות צמיחת עור (מיצרות שכבת גרנולציה - granulation). מחר נראה האם הן קיימות בבית החולים, והאם הרופאים של הפגייה מאשרים את השימוש. בבוקר ביקשנו את אישור הרופאים להביא את ד"ר נגר לכאן. אישרו, אך היא אמרה, שאין טעם כרגע, כיוון שהתערבות כירורגית לא תהיה בשלב הזה.

בביקור הרופאים העלו את כמות האשלגן שהוא מקבל, והורידו את כמות הנתרן. פרט לכך הכל כרגיל, אפילו את מנת הפלסמה היומית הוא קיבל כרגיל.

איה פלוטו?

במהלך היום עדו ישן והתעורר חליפות. יחסית לאתמול ושלשום הוא ישן טוב. אולי זה יעזור לו לגדול ולהבריא. הוא קיבל מורפיום רק בבוקר, לא היה צורך יותר מזה.

ד"ר אפרתי היה אצלו היום, בכדי להוציא את מעט התפרים שנשארו. לגבי הדימום... לא באמת היה לו מה לאמר. באמת אין מה.

אנחנו בעיקר מנסים לעשות. משהו, אבל לעשות (טלפונים, מומחים – מה שאפשר). דנה שיחקה איתו המון היום. עכשיו אנחנו מנסים ללמד אותו לשלוח ידיים ולהחזיק דברים. זה מתחיל לקרות, הוא כזה חמוד, נורא משתדל. קשה לו עם הטובוס, זה מקבע את הראש שלו לכיוון אחד.

עכשיו, אחרי השקילה, הוחלט להעלות לו את כמות הנוזלים, שהוא מקבל. מעכשיו עשרה מיליליטרים בשעה. אולי הוא התייבש.

בנוסף החלטנו לתת לעדו טיפול אלטרנטיבי. רווית (חברה שלנו, ומטפלת אלטרנטיבית) כאן, והיא עושה לו שיאצו. אם הרפואה המערבית הרימה ידיים, אולי זו המזרחית תעשה לו טוב.

שיאצו לאפרוח

11 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אם להחליט לקרוא את הטוב אז אפשר לומר שיש חצי כוס מלאה מתפללים מקווים שהיא תמשיך ותתמלא.אמן.

אנונימי אמר/ה...

אתם יכולים להמשיך לדאוג ולטפל זה לגיטמי אבל כמו בכל יום רשמו והפנימו " זה הקטן גדול יהיה". בעזרת השם.

אנונימי אמר/ה...

דנה ויניב היקרים המשיכו להחזיק בדעה "אם אין אני לי מי לי"כפי שאתם עושים והרחיבו את עולמכם בידע ועצות מכל העולם ואחותו. ואנחנו נמשיך להתפלל ולהחזיק לכם אצבעות.

אנונימי אמר/ה...

המשיכו במה שאתם עושים אתם הרי עושים זאת היטב.עדו מתוק ומקסים פייטר אמיתי.עושה לרופאים ולאחיות בית ספר לרפואה.
הקטנצ'יק הזה נכנס לי ללב עמוק בפנים ואני בטוחה שלכולם.הוא יחיד ומיוחד ואין ספק בליבי שהסוף יהיה בע"ה טוב -בבית ,בחדר שלו, עם ההורים המהממים שלו.
שיהיה לקטנצ'יק לילה טוב וחלומות פז...

אנונימי אמר/ה...

דנה ויניב מאחלים לילה של שלוות נפש ובוקר של בשורות מעולות. אמן.

אנונימי אמר/ה...

מאחלים לכם שיתמלאו משאלות לבכם ןתגיעו במהרה עם עידו המלך לשלווה ולבריאות מלאה ושלמה בעזרת השם.

אנונימי אמר/ה...

יאללה עדו יאללה
זה הקטן גדול יהיה

אורי אמר/ה...

דנה ויניב, חושבים עליכם, החזיקו מעמד, ליטל ואורי

אנונימי אמר/ה...

דנה ויניב

ל א ל א ב ד ת ק ו ו ה
ל ה א מ י ן ש ה כ ל י ס ת ד ר ע ל ה צ ד הט ו ב ב י ו ת ר
ה כ ל י ה יה ב ס ד ר ה ח יי ם י ש ו ב ו
ל מ ס ל ו ל ם

אנונימי אמר/ה...

לכותב "יאללה עידו יאללה"צר לנו לידע אותך שלא הגעת לתוכנית ריאליטי או תוכנית פספוסים.כאן מעודדים תומכים מרגישים מזדהים בוכים ומתרגשים. לא כל אחד שקורא חייב להגיב אז אם לך ולאחרים מה לומר זה בסדר אבל אתה ואחרים חסכו מאתנו את הבוטות גסות הרוח והליצנות .כאן יש מאבק לחיים ונא לכבד את המילה הנאמרת.(וזה לא בשמו של יניב כידוע לך ולאחרים יניב עסוק במאבק לחיים )

אנונימי אמר/ה...

מחזקת את ידיכם ומתפללת בשביל הקטנציק, שיהיה חזק ויעמוד כוחו בכול אשר הוא עובר. יהיה טוב בסוף " זה הקטן גדול יהיה" אמן

אמא לפג