נקווה, שמגמת ההתכווצות נבלמה. ברגע זה הסתיים טקס השקילה היומי, כמובן שגם הרחצה. האפרוח הקטן עלה עשרים וחמישה גרמים מאז אתמול, וכרגע הוא שוקל 3225 גרמים. זו לא עליה שיש להתברך בה, אבל זו גם לא ירידה שיש להעצב ממנה. אולי עצרה הירידה? מחר נדע.
אנחנו מאוד אמביוולנטיים בהרגשותינו היום. כל הבדיקות שלו היו גרועות, גרועות מאוד. עִדּוֹ, לעומת זאת, נראה בסדר גמור, הוא ערני, משחק ובסך הכל נראה בסדר.
את הלילה הוא העביר בשינה טובה (ללא מסממים למינהם), אחותו השתעממה, וטוב שכך.
את ביקור הרופאים ערך ד"ר ברזילי. שום דבר לא השתנה. האוכל, עדיין שבעים מיליליטר מונוגן מחוזק בפרוקטוז. התרופות, כשהיו.
בבוקר, מד הדופק הראה דפקים גבוהים מהרגיל. דנה חששה, שהוא צריך דם (כאשר ההמוגלובין נמוך, הלב מפצה בשאיבה מוגברת – להגביר את הזרימה, ובכך לספק את אותה כמות ההמוגלובין בפרק זמן נתון). לשם כך היא ביקשה לקחת קפילרה (צינורית דקיקה - נימית) של דם, ולבדוק במכונה בפגיה את כמות ההמוגלובין. המכונה התקלקלה בתזמון מושלם. כיוון שהדם זרם היטב, לקחו מבחנה, ושלחו למעבדה – יותר זמן. אין קיצורי דרך היום. כשהבדיקות חזרו כולם החווירו. הבילירובין השיג שיא חדש – 50, הספירה הלבנה (תאי דם לבנים) עלתה (יכול לרמז על זיהום מחודש), ותפקודי הכבד גרועים. ההמוגלובין דווקא, יחסית סביר.
לקחו עוד בדיקה, הפעם הישר מהווריד. התוצאות חזרו – דומות (חסכנו 3 בבילירובין, בערכים האלו, זה בטל בשישים).
תוצאות כאלו אומרות, שהכבד מתחיל לקרוס.
כתוצאה מהבדיקות החליטה ד"ר רימונה להחזיר את מתן המֶרוֹפֶּנֶם (אנטיביוטיקה). אולי, לא התגברנו על הזיהום לגמרי. כמובן, שנלקחה תרבית דם (למרות, שהקודמות חזרו שליליות). כמו כן הוחזר האומגה-וֶן. מתן האומגה-ון הופסק, כיוון שעדו בכלכלה מלאה. לא אוהבים לתת כלכלה תוך וורידית, כשהילד אוכל (יכולים להיגרם זיהומים). במקרה הזה, יכול להיות (לפחות לפי הצהרת החברה המייצרת), שהאומגה-ון משמש גם כתרופה לכבד, והוא אינו הזנה בלבד. אין באמת ניסיון עם זה. מכיוון שזה נראה עובד בפעם הקודמת (עד לפני שבוע וחצי), ננסה שוב. נקווה שזה יעבוד.
את היום שלו בילה עדו בעירנות. הוא שיחק הרבה. מסתבר, שהוא אהב את הרעיון, שהידיים יכולות לגעת זו בזו. גם היכולת לאחוז בדברים (בעיקר בטובוס), ולהזיז אותם, קוסמת לו. בנוסף הוא ילד משכיל מאוד, ומשקיע את זמנו בקריאת ספרים (בעיקר כאלו עם תמונות).
כשהוא נרדם, הוא ישן טוב. היום הוא בגמילה, לא קיבל מורפיום כבר 36 שעות. נקווה, שאת הצורך הזה השארנו מאחור. אולי, זה מה שמסביר את פעימות הלב הגבוהות היום.
7 תגובות:
הכבד הזה לא מבין עדין שיש לו עסק עם עידו המלך הפליאי והפייטר ולכן אין לו שום סיכוי אז המשיכו לחשוב חיובי ואנחנו נמשיך להחזיק לכם אצבעות.
ואיך לא גם היום"זה הקטן גדול יהיה"בעזרת השם.
נכון לא קל ואף קשה מאד אבל זה מה יש ועם זה ננצח .אל תאבדו את התקווה מתפללים ומקווים.
לעדו...
כבר קרוב לשלושה חודשיים שאני עוקבת ערב ערב(פשוט לא הולכת לישון לפני שאני נכנסת לבלוג,כמו ביקור אם לא היית בבידוד מזמן ההייתי בה לבקר אותך)אחרי ההתקדמות ולפעמים גם נסיגות קטנות שלך
עדו (אני מכנה אותך קטנצ'יק)התאהבתי בך בזכות הפייטריות שלך החוזק שלך והנחישות שלך לשרוד את הקשיים ולגדול להיות ככל הילדים,ואין ספק שמתיקותך הרבה הוסיפה לעניין
אני כאן מתפללת למענך שתמשיך להיות חזק ולגבור על מכשולים מקווה מאוד שדרכך תהיה קלה יותר והחלמתך תבוא במהרה מתפללת ליום בו הוריך המדהימים יגיעו עם סל קל(הליך שגרתי בשחרור)לקחת אותך הביתה.
עד אז אמשיך להתפלל למענך ילד גיבור...
מאחלים לכם לילה שקט לילה של שלוות נפש ובוקר של בשורות נפלאות עם פחות"כבד" ויותר קל תרתי משמע.אמן.
עידו המתוק וההורים המתוקים לא פחות אומרים שהמתמידים לבסוף גם מנצחים ואין ספק שעידו ואתם מהסוג שאינו אומר נואש וכמו שאומרים באנגלית: " when the going get taf the taf get going"
וזה מה שנשאר להמשיך להיות חזקים ולאמין שלא לחינם אתם עוברים את מסע היסורים הזה, ושעדו הקטן ימשיך להפתיע אותנו בחוזק שלו עד הסוף הטוב. אוהבים אותכם ושולחים לכם את כל האנרגית החיוביות שקיימות ביקום שלנו.
תשארו חזקים
גם אני מאלה שעוקבים אחרי עדו כבר כמה חודשים.
יום יום מתיישבת לבדוק מה עבר עליו (ועליכם) היום, לא לפני שמחזיקה אצבעות ומקווה למצוא כותרת חיובית.
המשיכו להיות חזקים ואוהבים.
עם הורים כאלה - לא פלא שעדו חזק ומדהים כמו שהוא.
שיהיה לילה טוב ויום נפלא מחר.
הוסף רשומת תגובה