יום 225 - מתדרדרים

דנה בילתה כאן את הלילה. אני הייתי צריך להתאוורר, אז נעלמתי לכיוון הבית. אולי לא הייתי צריך. בבוקר דנה מתקשרת, כדי שאבוא. המצב נראה רע. הוא אכן רע.

אחרי לילה לא שקט מדי, החליטו בבוקר, שהריאות מתחילות לקרוס. התחילו לעזור לו לנשום, שמו לו את ה – High flow. ברור כשמש, שאנחנו הולכים ברוורס. אם High flow בדרך כלל הוא צעד אחרי המנשם, כשמתקדמים אחורה, הוא צעד לפניו. עדו התחיל ב - 100% חמצן ישירות לתוך האף, ועוד 100% חמצן סביבתי. שמו לו שקית פלסטיק מעל הראש ומילאו אותה בחמצן (Hud) – להבטיח אחוז חמצן גבוה. עד הצהריים הוא הצליח לרדת ל – 80%. לא טוב. מדי פעם, האפרוחול החמוד פעה בבכי, משהו כאב לו. הבכי גרר תמיד, ירידה בסטורציה, ועליה בצריכת החמצן. בשלב מסוים החליטו הרופאים להנשים. כך יצא, שבצהריים העבירו את עדו לאינקובטור פתוח (כזה עם חימום מלמעלה), וחיברו אותו שוב פעם (בפעם המי יודע כמה) לְמַנְשֶם. התקדמנו לאן שהוא, היום הוא עם טובוס ארבע מילימטר (הוא התחיל בשתיים וחצי, כשנולד). כרגע הוא מונשם על SIMV עם 60 אחוזי חמצן (40 נשימות בדקה).

חזרנו להתחלה. שוב פעם.

לפני המנשם עם ה - High flow, האפרוח נמצא מתחת לקופסת הפלסטיק

אחרי הצהריים עם מנשם, אֶלָה במבט מיואש

ד"ר לוטן היה פה בביקור מוקדם בבוקר. דעותיו שונות במקצת. לדעתו הרשת לא בהכרח מזוהמת, צריך לחכות ולראות. ללא ספק עדו מזוהם כרגע, אבל לא זיהם את הרשת. בכל מקרה, ד"ר לוטן לא איש בשורה, אותו מטריד הכבד (לדעתו הוא חסר תקנה).

אחריו כולם הגיעו. לאף אחד לא היה ממש מה להגיד. המצב ברור ורע, אין מה להרחיב. שמים עלינו ידיים על הכתף, מחייכים בעצבות, מנסים לעודד. ד"ר רימונה עברה פה כל עשר דקות, רבע שעה, רק כדי לראות מה נשמע. ד"ר היימן נתן את הסלולרי שלו.

בד בבד עם ההנשמה לקחו לְעִדּוֹ דם לבדיקות. שוב תרבית (הקודמת עדין לא חזרה רשמית), ספירה וכימיה. מהתוצאות ניתן להבין, שהמעיים סופגות (עליה בזרחן למשל), אבל הכבד בעייתי (בילירובין בשמיים – 42, שיא חדש). הספירה הראתה שיש לעדו זיהום. יש כמות גדולה של תאים לבנים, וכמות קטנה מאוד של טרומבוציטים.

אוף, המצב רע.

מאז ההנשמה עדו מורדם. למה שיסבול? אין סיבה. מורפיום ודורמיקום – לא בהכרה, וישן. מדי פעם הוא מפרכס בכאב, קורע את הלב לראות אותו ככה. התרגלנו אליו כילד רגיל – לעיניים המתעניינות, לחיוך, לבכי, לתנועות שלו כדי לקחת דברים. פתאום שוב לראות אותו מוטל על משטח מנוכר, מכל גפה יוצאים צינורות (הוא מקבל דם, אומגה-ון, מורפיום ונוזלים) וטובוס בפה. כואב.

אליאן, אחותו הרבה פעמים, לא הגיעה היום. בעיות. נקווה, שיסתדרו לה, הדברים שהתהפכו לה, לשביעות רצונה. קטי נשארה איתו משמרת כפולה. לא נשקול אותו היום, לֶמָה זה טוב.

בינתיים מחכים. נראה מה ילד יום (או מה תלד שעה). הלילה לא נלך מכאן.