אחרי אירועי אתמול, הלילה עבר יחסית בשקט.
על פי בקשתנו, על כל פיפס עדו קיבל מורפיום. זה מה שליבנו הורה, וזה מה שביקשנו. לפחות שלא יסבול. הוא כבר ילד גדול, והוא מבין, שהצינור הזה בפה לא שייך אליו. שאלו אותנו לגבי הפיפס השני, אמרנו, שאם הגענו לפיפס השני, משהו לא עבד בדרך. כך שאת הלילה הוא העביר מטושטש לגמרי וללא אירועים מיוחדים.
כאשר הגענו בבוקר הוא כבר היה עירני שוב פעם. ד"ר ברזילי דיבר איתנו, והסביר, שהוא מעדיף להוריד את כמות מסממים בגופו של עדו. זאת כיוון, שלדעתו, זה מפריע לו לנשום (גורם לגודש). היום השתמשנו במורפיום בשום שכל. רק כאשר לא הייתה ברירה.
כבר אתמול לקראת לילה שינו לאפרוח את צורת ההנשמה. כרגע הוא מונשם ב – HFOV. השינוי, מסתבר, התבקש. האפרוח צורך אחוזי חמצן קרובים לאלו של החדר, בין 21% ל – 26% לאורך כל הלילה ולאורך כל היום. שינוי משמעותי מבחינתנו. כנראה, שלמרות מה שכתוב בספרים, זו השיטה המועדפת עליו (לא פעם ראשונה יש לציין). אף אחד לא מדבר על גמילה מהנשמה כרגע. הסטרואידים, לא הביאו הרבה תועלת, בעיקר נזק. נקווה, שהמנשם לא מתכוון להיות עימנו לעד.
בבוקר בעיקר בילינו ליד עדו. בניסיונות להרגיעו, שלא באופן תרופתי. בדרך כלל זה עבד. בערך באחת בצהריים כבר לא הייתה ברירה, והוא קיבל מורפיום. הילד עמיד. הוא נרדם לחצי שעה והתעורר כאשר החלפנו לו. שוב להרגיע, שוב נרדם. הגיע ד"ר קלין (כירורג). שוב התעורר. בערך ככה היה עד ארבע אחרי הצהריים, עד שהוא נרדם, מציקים לו. אין ברירה, מסכנון קטן. רגע שקט לא היה לו בחיים.
את ביקור הרופאים ערך ד"ר ברזילי. לא השתנה מאומה. אתמול נתנו לו וונטולין (היישר לתוך הטובוס), היום משום מה הפסיקו. רשמו ונתנו לו מנת דם (תאי דם אדומים). זה צבע אותו בצבע וורוד ויפה. מתאים לו להיות ורדרד ולא צהבהב.
אחרי הצהריים כבר לא היו ביקורות ובדיקות, בסך הכל יום שישי היום. בכל זאת האפרוח כבר לו נרדם. דנה עבדה מאוד קשה, כדי להרדים אותו. בשש הוא נרדם, ואז הגיע טכנאי הרנטגן (בכל זאת, מזמן לא צלמו אותו). שוב התעורר, אבל נרדם יחסית מהר אחר כך. עכשיו אלה, אחותו (יש כמה אלות בפגיה), שרה לו שירי ערס ברוסית. הוא ממש אוהב את זה. לח בעיניים לראות את שניהם ככה.
דנה ואלה משחקות עם האפרוח. אלה פשוט טובה איתו.
כחלק מתהליך ההרדמה הוא קיבל מקלחת ושקילה. היום הוא שוקל פחות מאתמול. סביר להניח שהוא אבד נוזלים, שהוא צריך היה לאבד. היום הוא שוקל 3585 גרם. אנחנו מניחים שזה משקלו האמיתי.
8 תגובות:
מקווים לימים טובים יותר אך מאחלים לכם שלא יהיו יותר גרועים.אמן. שימרו עליו בשבע עיניים ואל תאבדו את התקווה.
דנה יניב ןקטנצ'יק שתהיה לכם שבת שלווה ורגועה מנסיון אישי( פג שב' 24) אני יודעת שאכן מורפין עושה בעיות נשימה וגורם לעליה בצריכת חמצן.
אם זאת אני בטוחה ותאמינו לי גם זה מנסיון המנשם שאתם רואים בצדק כלא סימפטי הוא זמני ביותר .וצריך להגיד לו תודה כי הרי בזכותו עדו הקטנצ'יק מצליח לנשום.
אתם בדרך הנכונה וזה מה שחשוב.
נ.ב - אלה ויוליה הן מבני אדם הכי מדהימים שפגשתי בחיי ואני באופן אישי חווה להן המון על טיפולן הסור בבני וגם בי .אתם בידיים טובות.אז שיהיה שבת שלום ונשמע רק בשורות טובות.
גם היום " זה הקטן גדול יהיה ". מתפללים ומחזיקים לכם אצבעות.
כן קשה כן כואב כן מתסכל כן מפחיד אבל כל זה זמני ועוד יבואו ימים אחרים טובים יותר מספקים יותר מחממים את הלב בכל חיוך ומבט של עידו המלך הפילאי. מתפללים ומקווים.אמן.
כן קשה כן כואב כן מתסכל כן מפחיד אבל כל זה זמני ועוד יבואו ימים אחרים טובים יותר מספקים יותר מחממים את הלב בכל חיוך ומבט של עידו המלך הפילאי. מתפללים ומקווים.אמן.
מאחלים לכם שכל יום יהיה יותר טוב מקודמו שכל יום יהיה שיפור עצום ושיבוא בקרוב מאד היום המיוחל שבו תמלאו את טופס השחרור עם עידו על הידיים. בעזרת השם.ממשיכים להחזיק לכם אצבעות ולהתפלל.
לדנה יניב ועידו המלך שיהיה לכם בקר נפלא בקר של בשורות טובות ויום של שלווה והרבה בריאות .אמן.
לדנה ויניב...
אי אפשר לתאר אפילו את הצער שאתם נמצאים בו עכשיו. כשהלכתם היום נשאר חור עמוק בנפשי. חודשים למדתי להכיר אתכם ואת עידו (ז"ל) והתאהבתי.זה מרגיש מוזר ללכת לכיוון המטבח ולא להוציא לשון לדנה או לאיים עליך במכות :)
הייתם כמו משפחה , מבחינתי בכל אופן.
גם אני הודיתי לעידו בלב של שזכיתי להכיר נשמה כזו טהורה ואמיצה ושהיו לו את ההורים הכי טובים לטפל בו. אני כבר שנה וחצי בפגייה ולא ראיתי אף הורה שהביא כל כך הרבה אנשים רק כדי שעידו יבריא.אני מאחלת לכם מעומק הלב שעם כל הצער תצליחו בסופו של דבר למצוא איזשהו מזור של שלווה לפצע בנפש ואני רק יכולה לקוות שלמרות הכאב נוכל להישאר בקשר.
אני ל ע ו ל ם לא אשכח את עידו ואתכם. אוהבת מכל הלב הכי שרק אפשר....
הוסף רשומת תגובה