לא שהדברים האלה נפלו על אוזניים ערלות, אבל לא הבנו את מלוא משמעות הדברים. יש כאן הרבה קלישאות: כאן חיים מהיום להיום, הכל עליות ומורדות, אל תתרגש מחדשות טובות ואל תתאכזב מרעות וכו'. כולן נכונות, אבל אופטימיות מדי. מהמורה פה היא בור, וכשמדברים על ירידה, מדברים על ירידה מירושלים לים המלח בשתי דקות. המעניין הוא שהעליות הן יותר מתונות. ואם נזכר בביטוי "יום עסל, יום באסל", כאן הדבש ממותק במשורה, והבצל גורם לדמעות תנין (וכן יום זה פרק זמן לא מוגדר לגמרי).
הבור (מהמורה, ירידה...) האחרון שלנו היה ביום שישי, כשנפרדנו מגוזל (בור ללא תחתית). מאז יש עליה מתונה (וזה לא נכון להגיד, שיותר גרוע מזה כבר אי אפשר – אפשר גם אפשר). אפרוחנו, כידוע, חזר לכלכלה, והוא עולה בהתמדה בכמות (היום כבר שתי ארוחות של 10CC). בספירת הדם האחרונה הטרומבוציטים היו 167,000 (עליה משמעותית בהמשך נדע אם הערך נשמר), והיום הפסיקו לו את האנטיביוטיקה האחרונה (וגם את האמפוטריצין – נגד פטריות). הלילה היו לו שתי יציאות (כפי שליבי כתבה). אושר גדול.
"אל תתהלל במחר, כי מי יודע מה ילד יום".
תגובה 1:
מחזיקים אצבעות לאפרוח , שיגדל , יתחזק ויפרח....
אוהבים הרבה
גלי וירון
הוסף רשומת תגובה