אחרי חודש בפגיה אתה מבין, שאנשים שונים רואים את המקום הזה באור שונה. יש את אלה שמבקרים פה, באים ליום עד שבוע, עם תינוק לכל דבר ועיניין, אבל עם בעיה מסויימת (פה זה הרי טיפול נמרץ לילודים). אלה בד"כ השמחים, נכנסים בצעקות וצחוקים, הבעת אושר על פניהם. כמובן, שמבחינתם זו שמחה, מעורבת בד"כ עם דאגה, אבל בגדול שמחה. לכן הם מזמינים את כל המשפחה, החברים, הדודים והשכנים, לבא ולראות את יצירת הפאר, שעוד שבוע תהיה בבית, אבל מי יכול להתאפק? אלה רוב האנשים שעוברים פה, ואת רובם אני לא מכיר (לא טורח). השאר, הם אלו שפה לתקופה, לפעמים לא מוגדרת, רובם לא ממש שמחים, חרדים (ואין הכוונה לקשר של אנשים לדת) היא מילת תיאור מוצלחת יותר. אלו האנשים (ואנחנו כלולים בקבוצה), שהרגשותיהם משתנים כתלות בזמן.
אנשים כאלו הם הזוג מילינבאך, שהגיעו לפה לפני 28 ימים בדיוק, עברו מהמורות, והיום עוזבים בידיים ריקות. גיא, בנם, נפרד היום אחרי ניתוח קשה (NEC), וניסיונות הירואיים של הרופאים. יום קשה לכל דיירי הפגיה הקבועים. כולנו מבינים, כולנו היינו בסרט הזה (מי רק חצי הדרך, ומי עד הסוף), כולנו מחזקים את ידיכם.
3 תגובות:
ליניב ודנה, לפעמים יש רגעים בחיים שעומדים מול אדם שחווה דבר מה בחייו והמילים נעצרות לא יודעים מה להוציא מהפה .וזה המצב כרגע ובכל מקרה אני מקווה שהשם ישמור אתכם וישלח לכם רק אושר בחיים ושב"ה תצאו מבית החולים אם בנכם .
יניב ודנה היקרים,
לא זכינו להכיר מקרוב את גוזל ופשוש. הייתם בצד השני של החדר ואח"כ שודרגתם...
אבל מכל הלקוחות של הפגייה אתם מצאתם את הזמן והרצון לסייע ולו במעט להקל על החרדות לפני, במהלך ואף אחרי הניתוחים.
ועל כל זאת תודה! למי שמסוגל בעת צרה לחשוב לא רק על עצמו אלא גם על הסובבים אותו - אורחים לרגע (מתמשך).
עבר עלינו אחד החודשים היותר קשים שדמיינו ו-12 השעות האחרונות נראו כסיוט מתמשך. אבל אנחנו יודעים שצריך להמשיך קדימה.
מחזיקים לכם אצבעות ומתפללים בשבילכם. מחכים להגיע לברית ולחגיגות השנה ולא לראות אתכם שוב בפגייה, אלא רק בקומה למטה!
לירון ויאיר
יניב ודנה היקרים ,
אלפי התנצליות התכונו לאפרוח כמובן.
החזיקו מעמד , ליבנו אתכם.
לירון ויאיר
הוסף רשומת תגובה