שבוע בלי גוזל. שבוע עבר מאז איבדנו את גוזלנו, שבוע לא קל. כאשר נכנסים לבידוד, בחדר הראשון מימין, חדר שהיה משותף, חי לו כרגע רק אפרוח. החלל שתפס גוזל הוא כעיקרון קטן ארבע מרצפות על שתיים וחצי (אינקובטור) ועוד שתיים על שתיים (מנשם), זהו. החלל שהוא השאיר אחריו גדול הרבה יותר.
"כי תמול אנחנו, ולא נדע, כי צל ימינו עלי ארץ" (איוב ח', ט')
נסיונות שונים, להסביר את שהותו קצרת הימים עמנו, העלו חרס. יש האומרים, שהתגלגלה בו נשמה של צדיק, שדרוש היה תיקון קטן בכדי לסלול את דרכה לגן עדן, אולי. אחרים מנסים לאמר, שכוח גדול מאיתנו, הכיר ביחודיותו ורצה אותו עימו, אולי. אף אחד לא העז להגיד שאולי זה פשוט ככה, ואין הסבר.
זו הבעיה במחלקה הזו, חוסר הוודאות. אף אחד לא יכול להבטיח מה יקרה מחר, בעוד שעה, בעוד רגע קט. אף אחד גם לא ממש יוכל להסביר אחר כך מה בדיוק קרה.
את התמונה הגדולה אנחנו לא מכירים. אולי זה לטובה, אולי.
"כשתגדל ותראה איזה ילד
אז תגיד לגוזל
לא צריך שתגדל
כשתגדל ויהיה לך ילד
מה יהיה כשאגדל
אז תגיד לו עזוב
אל תשאל" (כשתגדל, יהודה פוליקר)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה