ביום שכזה קשה לי לכתוב על אפרוח (עליו אני אכתוב מחר), אני אכתוב על מי שנמצא פה, ועוזר לעבור את הימים האלה בצורה שפויה (יחסית).
בראש וראשונה ד"ר רימונה (ד"ר קידר למעשה), שהיתה הראשונה שפגשה את הבובונים (גוזל היה הראשון), מיד כשיצאו לאויר העולם. לולא היא, לא הייתי יושב, וכותב עכשיו כלום. באותו יום, המזל שלנו היה, שהיא היתה פה בלילה (לא ברור למה, אבל היתה). משלוש בלילה ועד חצות היום היא טיפלה בשניהם, עד שהתיצבו. כאשר היא פה אנחנו רגועים. מלבד המקצועיות ישנה האנושיות והאכפתיות, את הדרך בה היא עזרה לנו היום, ובכלל, לא נשכח.
יש גם את ד"ר ברזילי, איש מדהים, אמפתי ויודע לדבר עם כל אדם בשפתו. לולא השיחות איתו השבוע, לא יודע אם היינו מסוגלים לעבור את זה.
אפשר עוד לכתוב הרבה, נסתפק בזה בינתיים (הדרך עוד ארוכה). בפני שניהם אני מסיר את הכובע, ואומר תודה.
תגובה 1:
יניב ודנה,
כבר שלושים יום שאנחנו מלווים אתכם,
כואבים איתכם ובוכים איתכם,
אנחנו פה ונמשיך להיות פה בשבילכם.
גוזל,
במשך שלושים יום ארוכים
נגעת בכלכך הרבה אנשים,
אנחנו מקוים שתוכל עכשיו סופסוף לנוח,
ולשמור על ההורים ועל האח שלך.
אפרוח,
כולנו מלוים אותך, אוהבים אותך, ומחזיקים לך אצבעות
עופר ועדיה
הוסף רשומת תגובה