רמת החמצן (O2) ורמת הפחמן הדו-חמצני (CO2) נמדדת בדם, מדווחת למרכז בקרה ומפעילה את מנגנון הנשימה לפי הצורך, כך שיציבותה של רמת החמצן בדם נשמרת.
החמצן בדם נמצא בשני מקומות: מומס בפלסמה או קשור להמוגלובין.
ההמוגלובין הינו חלבון המצוי בתאי הדם האדומים. מכיל את הצבען "הם", המכיל אטום ברזל. הברזל קושר את החמצן, ומובילו במחזור הדם. המוגלובין קושר חמצן באזורי הגוף העשירים בחמצן, ומשחרר את החמצן באזורי הגוף העניים בחמצן. עד כמה שההמוגלובין "אוהב" חמצן, הוא אוהב יותר פחמן דו-חמצני, ונקשר אחיו בקשר חזק בסדר גודל. לכן לשם העברתו התקינה של חמצן לתאים (שנעשית רק ע"י המוגלובין), תמיד חייב התקיים מצב בו הדם רווי בחמצן. למען העברה תקינה של החמצן לתאים על מלוא מולקולות ההמוגלובין להיקשר לחמצן.
סטורציה (רמת רווי) של חמצן בדם הינה אחוז מולקולות ההמוגלובין הקשורות לחמצן. מדד נוסף הוא לחץ חמצן חלקי (לחץ חלקי של גז הינו, הלחץ שמפעיל גז מכלל הגזים בתערובת. נמדד ביחידות באר או במ"מ כספית). הסטורציה של החמצן בהמוגלובין תלויה בלחץ החלקי של חמצן בדם, וכאשר מגיעים ללחצים חלקיים של 100 או יותר, כל אתרי הקשירה קשורים. בעצם, אם רוצים להסתכל על הכמות הכוללת, מסתכלים על סיכום שני הערכים.
בדם עורקי של אדם נורמלי הסטורציה תהיה סביב 96%-98% (בדם ורידי 75%), ולחץ החמצן החלקי ינוע סביב 98 מ"מ כספית. בפגיה אם יש ירידת סטורציה, הפעולה המיידית (בד"כ) הינה העלאת הלחץ החלקי של החמצן בדם, באמצעות הגדלת ריכוז החמצן באויר המוכנס לריאות ע"י המנשם.
איך בודקים סטורציה?
ההמוגלובין משנה את צבעו כאשר הוא קשור לחמצן ועקב כך משנה את צבע הדם; דם עורקי רווי חמצן- אדום בהיר. דם וורידי רווי פחמן דו חמצני- אדום כהה.PulsOximeter מד-דופק-חמצן, מכשיר המתלבש כאטב על קצה אצבע, או כל איבר מתאים אחר, כף הרגל של האפרוח למשל, שולח אור אל תוך האיבר, כך מזהה את צבע הדם, מבדיל בין רמות רווי הדם העורקי אל מול הוורידי, ומחשב לפי כך את רמת רווי החמצן בדם כולו. כאשר רמות הסטורציה יורדות מתחת ל – 75%-80%, ניתן לזהות זאת ללא מכשיר, האיברים מקבלים צבע כחול (דם קשור לפחמן דו-חמצני). צבע לבן לעומת זאת לא יעיד על סטורציה נמוכה, אלא על חוסר בהמוגלובין – אנמיה (יכול להיות שהסטורציה עדין תהיה גבוהה, אבל כמות החמצן נמוכה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה