יום 46 - כמעט ללא שינוי

בלילה כשצלצלנו (הפעם בעשרה לארבע – כי דנה היתה מודאגת מהרגיל), קטי סיפרה, שנצפו כמה טיפות צהובות בשקית המנקזת מהצינור החדש. דנה חזרה לשון רגועה יותר. התעוררנו מאוחר (לא טוב לכבות את השעון במקום ללחוץ על הנודניק), התארגנות מהירה והיינו בדרך. חצי שעה איחור ביציאה, שעה עיכוב בהגעה. תנועה.

כשהגענו, אחרי כמה SMSים אם אפרת (דיווחים מהשטח), כבר ביקרו פה הרופאים את ביקורם הראשון של הבוקר. התחלנו לקושש מידע. בסך הכל – ללא שינוי ניכר. ד"ר אפרתי היה קצת יותר מבסוט מהבטן, אבל ד"ר היימן (שנכנס, כשראה שהגענו) הבהיר שמצפים ליותר. ממשיכים להמתין.
אפרוח חמוד, שקט בצורה מעוררת כבוד. ערני המון אבל לא עושה צרות. אולי הוא עסוק בלסדר את הבטן. מדהים לראות את התגובות שלו לרעש ומגע. כשפותחים את האינקובטור, הוא דבר ראשון נרתע. אם המגע מלטף, הוא מתמכר אליו במן פתיחת עיניים גרגרנית כזו (וכשמפסיקים יש לו מבע מופתע). אם זה מגע של טיפול (הזזה, נגיעה בטובוס, נגיעה בערוי וכו'), הוא עוצם עיניים חזק מקמט את המצח, ומחכה שזה יגמר. כשזה נגמר הוא נרגע, ומשחרר את המצח. Penny for his thought.
היתה אמורה לראות אותו היום גסטרואנטרולוגית, אבל שגיאה בירוקרטית גרמה לכך, שזה לא הסתייע. מחר. נקווה שיהיו לה רעיונות חדשניים וטובים, כל השאר מוצה.

(בתמונה, ערימת התרופות מחכה להיכנס לאפרוח לפי הסדר)