אפרוח ישן טוב הלילה, היה ילד טוב. כשהגענו בבוקר, פיספסנו את ד"ר היימן, שכבר עשה את הביקור שלו. אבל אפרוח היה פה, כנציג המשפחה. על כן הוא זכה בעוד שני מיליליטרים, וכרגע הוא מקבל 6cc לכל סיבוב. לפני כל ארוחה שואבים את תוכן הקיבה, הציפיה למצוא מעט מאוד תוכן ובעיקר אוויר. כל שאיבה כזו מלחיצה אותנו. כזכור, כל הפעמים שכלכלתו הופסקה, התחילו באוכל שלא עוכל, ותוכן קיבתי, שיצא מאיפה שהוא נכנס (אם בשאיבה ואם בפליטה). בשש ניתנה הארוחה האחרונה (לעת עתה) ולפיכך התבצעה גם שאיבה. יצא הרבה אוויר, מה שרמז שהזונדה לא מספיק בפנים, והתוכן שנשאב היה לגיטימי. עד כה, כה טוב (so far so good). בן פורת יוסף.
את המזור למערכת העיכול האפרוחית מחפשים פה רבים, ובדרכים מגוונות. רחלי (אחת האחיות) עושה לו 'הילינג קבלי', ניסיתי להבין מה זה, אבל... בגדול, חושבים על פרמידה של אותיות (שקשורות לשם או במקרה דנן לשם האמא) בהקשר של החולה. אולי. דנה, אחרי הדרכה טלפונית עושה שיאצו לאפרוח (נקודות הלחיצה ממוקמות ביד וברגל). ואני, אני מקפיד על התהלים, יום בעבור יום.
ידענו, אבל חידדו לנו זאת, ש – 'טפו טפו טפו' והנקישות בעץ הן מנהג נוצרי (שלוש פעמים, הווי אומר: האב הבן ורוח הקודש) או עכו"מי. מסתבר, וזה לא ידענו, שיש לזה מקבילה עברית - "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן". השכלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה