מיקרו כלכלה

יש כמה דרכים להזין יצור אנושי (ובכלל יונקים). תזונה פראנטרלית (Parenteral) הווי אומר תזונה שלא דרך המעיים, ותזונה אנטרלית (Arenteral) דרך המעיים. תזונה פראנטרלית מחולקת ל - PPN ראשי תיבות של Peripheral Parenteral Nutrition ול - TPN שזה Total Parenteral Nutrition, תלוי היכן מכניסים את העירוי (בוורידי הגפיים או באחד מעורקי הגוף). אפרוחנו בדרך כלל הוזן פראנטרלית בהרכבים שונים בעיקר גלוקוז 10% בתוספת אלקטרוליטים או Stock F (שמכיל גלוקוז, אלקטרוליטים חומצות אמינו וקצת שומנים). בעבר הרחוק יותר הוא קיבל גם אינטראליפידים (Intralipid) – שומנים. הבעיות העיקריות בהזנה כזו הן זיהום (משהו נוכח בכלי הדם לאורך זמן) וצהבת ילודים (בילירובין גבוה). למזלנו זיהום לא היה (בכל מקרה ההזנה לוותה באנטיביוטיקה), אך הבילירובין עלה מאוד.

אז אני מקווה, שעברנו סופית להזנה אנטרלית (אם כי זה יכול לחזור אחורה). גם פה יש חלוקה לשיטות. הראשונה היא הרגילה – פשוט אוכלים (כרגע לא בבית ספרנו), השניה באמצעות זונדה (צינור המוכנס דרך הושט לקיבה) וצינור ישירות לקיבה או למעיים (לא כרגע תודה לאל). דרך הזונדה, ניתן להאכיל בצורה רציפה (טיפטוף מתמיד של מזון) או בבוֹלוֹס (מילוי הקיבה בפרק זמן, והפסקה עד הארוחה הבאה). אפרוח הוזן בצורה רציפה בתחילת הדרך (כל פעם שמחדשים לו כלכלה), כיוון שהספיגה יותר טובה. הבעיה היא שהגוף לא מנצל שאריות שומן, שבד"כ היו נצמדות לדופן המעיים. היום הוא מוזן בבוֹלוֹס, היתרונות הם, שהשיטה מחקה את מחזור האוכל האמיתי, ומגרה את יצור הורמוני העיכול. כמו כן קצב הגדילה טוב יותר (לא מאבדים את השומנים). יש כמובן חסרונות, הגעה של אוכל לריאות (הקיבה מתמלאת עד קצה הושט ונשפכת לקנה) - אספירציה, ובמקרים נדירים פרפורציה (חירור) של המעי (ראה מקרה אפרוח).

ההזנה הנוכחית שלו הינה חלב-אם, כאשר היתרונות רבים: הגנה חיסונית (ריכוזם של האימונוגלובולינים), ערך תזונתי ותרומה להבשלת המעיים. החסרונות הן בד"כ זמינות (לא תמיד יש בכלל או במידה מספקת) וקצב גדילה איטי יותר (זה לא פיטום). אפרוח זכה, דנה שמרה בשבילו על תפוקת החלב בחודשיים האחרונים. באדיקות דתית כמעט. אז יש לו, ויש לו מספיק.