יום 54 - לנשום אוויר?

יום רב ארועים עובר על כוחותינו. מפאת חשדותיה (כבר מאתמול לפנות ערב) של דנה לגבי הבטן, והעובדה שלא נצפתה יציאה אמיתית מאז אתמול בבוקר. הקפיאו בבוקר את ההעלאה המסורתית של 2cc, וחיכו לחוות דעת שונות (בעיקר מרופאים). ד"ר אפרתי היה כאן, ניקה את הצינורית, והיציאות לא איחרו לבוא. כנראה שהיה שם משהו תקוע, או שעצם פעולת הניקוי והשאיבה עשו את השינוי. בכל מקרה, הבטן נראתה לו בסדר, והוא לא יכול היה לומר אם היא יותר או פחות תפוחה מאתמול (מה שמביא אותי למסקנה, שכנראה אין תפיחות בולטת מדי אם בכלל). הותר לאפרוח לחגוג בארוחת מלכים של 10cc החל מחצות היום.

ביום האביך ביותר השנה, מד"א ביקש להישאר בבתים, כיוון שהוצף בפניות של אנשים עם בעיות נשימה. ביום הזה, נפלה הזדמנות לנסות ולגמול אותו מהמנשם. לתת לו לנשום בכוחות עצמו. אין הכוונה להפסיק לעזור לגמרי, אלא להוציא את הטובוס, ולשים צינורית ליד האף, כדי להעשיר את האוויר בחמצן לפי הצורך. בצהריים העסק היה עשוי. אפרוח התקשה, לא קל לנשום לבד (במיוחד שלא עשית את זה מעולם). בגדול הוא היה בסדר עם זה, אבל הקושי נמשך, והוא התעייף. בארבע הוחלט להחזיר לו את הטובוס, ולחכות שיגדל עוד קצת. לא נורא. ממוצע הניסיונות לגמילה מהנשמה הוא בד"כ שלוש (יש כאלה שיותר יש כאלה שפחות), לא מדאיג. מה שכן, החזירו לו את הטובוס בדיוק עשר דקות לפני שהגעתי, כך שלא הספקתי לראות את הפנים המלאות שלו. דנה צילמה לי – מספיק טוב. איזה חמוד!

אחרי אינטובציה (הכנסת טובוס) תמיד יש צילום (לא שלי – רנטגן), אז שוב צילמו. הצילום נועד בכדי לראות שהטובוס במקומו. אחרי הצילום ד"ר רימונה באה כולה קורנת, במקרה יצא שצילמו גם את הבטן (הצילום נועד לחזה, אבל אפרוח קטן, אז יצא), והמעיים נראים תקינים, רגוע. בגלל כל הבלאגאן של הנשימה (אקסטובציה ורה-אינטובציה), יצא שאת הארוחה של שלוש הוא לא סיים ואכל רק 7cc, בשש נתנו מחדש 10cc. עדיין מחכים כדי להבין שהוא פרץ את רמת ההתנגדות של 10cc.

בגדול טוב שניסו. ננסה עוד בהמשך. הוא התאמץ כל כך, עד כדי שדנה משוכנעת שהיום הוא ירד במשקל. כרגע הוא ישן שנת ישרים, ושומע ביטלס לילדים (לא ברור עדיין אם הוא אוהב את זה, שונא אתזה או אדיש). אנחנו משתדלים שלא להציק לו, עבר עליו יום מלא.

המנשם של אפרוח, איך שהוא מבסוט ממנו

עוד משהו קטן, ד"ר רימונה תבלה פה את הלילה, רגוע (אני מבסוט).