יום 66 - שקט, גדלים

אפרוח שלנו ממשיך לגדול כבר יום שלישי ברציפות. רק שימשיך ככה. הסטרואידים גומרים אותו. יש לו מצבי רוח. כרגע הוא ישן וכמעט שום דבר לא יעיר אותו, אבל יש פעמים שהוא ערני וכמעט שום דבר לא ירגיע אותו. מה שכן הוא לא מוותר על תשומת לב, כיוון שאי אפשר להרים אותו, או בכלל להוציא אותו מהאינקובטור, וכיוון שהבטן שלו חסומה לנגיעות, זה לא משאיר לנו הרבה מקום ללטף (ובטח שלא קיימת האפשרות לחבק או לנשק). אז מה שנותר הוא לחפון לו את הראש (הוא פחות אוהב ליטופים, מעדיף מגע סטטי) ולהחזיק לו את היד או הרגל (הוא לא מדוגדג בקלות). הפושון הקטן משתף פעולה ומחזיק את יד חזרה (ובד"כ לא מרפה עד שנרדם).

ד"ר קְלִין הכירורג הכונן היה פה הבוקר, שוב לשטיפה, ושוב הוא היה מבסוט ממנו (בעיקר מהעירנות והחיוניות שלו). אפרוח מצידו היה פחות מבסוט מד"ר קלין, שקצת מעך לו את הבטן (לבדיקה) והזיז אותו (לתנוחה נוחה לבדיקה).

לפניו, וגם לפנינו, היה פה ד"ר הימן. לדברי ליבי (האחות במשמרת הבוקר, שמשום מה לא יוצאת לי תמונה טובה שלה) הוא היה מרוצה מהכבד של אפרוח (זה לא כבד עוף רגיל), שקטן בחצי בזמן האחרון, ומראה סימנים של עבודה תקינה.

אחרי שכולם היו מבסוטים היום (גם ד"ר בטש שהיה פה ככונן), הוא קיבל פלסמה (כי יש עירוי) וּמְשַׂתְנִים דרך הוריד, והוציאו לו את העירוי. הפסיקו לו את האנטיביוטיקה (כי כבר אין עירוי, וגם לא ממש צריך). לסיכומו של יום (חצי ממנו לפחות) הוא נשאר עם תרופות פֵּר זונדה ואוכל כטיפול.