בשקילה של אפרוח הלילה התגלה, שהוא לא הוסיף, ולא גרע אף לא גרם ממשקלו. 1870 גרם, כמו אתמול. בדרך כלל נתון כזה עובר בשקט (סבלנות היא הרי מילת מפתח כאן בפגיה), הפעם, גם הרופאים קצת איבדו סבלנות. נו כבר אפרוח, צריך לגדול.
ביקור הרופאים הבוקר הסתיים כמעט ללא שינוי (ד"ר רימונה). בגלל אי העליה במשקל, העלו לו את כמות ה – MCT, השומנים שהוא מקבל לפני כל ארוחה. כולם כאן תקווה, שיחול שינוי חיובי במשקלו הלילה (הוא עדיין מתחת לשיאו האישי, שנקבע כבר שבוע שעבר).
בלי כל קשר לנושא המשקל, הוא פשוט חמוד ומקסים. את הבוקר בילו הוא ודנה במשחקים. הוא היה ערני וטוב לבב. בית החולים סיפק לו כובע, שמתאים לו בול (בצבעים ובמידה). ליבי ודנה האכילו אותו היום מבקבוק פעמים (חמישה מיליליטרים כל פעם, התחילו לאט), והוא גמע את החלב במהירות וביעילות. לא נשפך לו כלום, והוא לא פלט שום דבר. חדשות מצויינות. אבן הדרך הבאה היא ללמוד לאכול דרך הפה. הטרמינולוגיה בה משתמשים כאן הנה פֶּר אוֹס – Per Os, בתרגום מלטינית – דרך הפתח (כנראה שהכוונה היא, שהפתח הוא הפה). כרגע הוא מוזן דרך צינור, שנכנס דרך הפה ישירות לקיבה (זוֹנְדָה). בעבר הזונדה נכנסה דרך האף (שלא היה בשימוש בזמנו), עתה, כאשר הוא נושם דרך האף, הזונדה מוכנסת מהפה.
בסיבוב של תשע בערב, שנערך זה עתה, נתנה לו אליאן למצוץ מזרק עם נִיסְטָטִין (התרופה נגד פטריות), ולאט לאט היא דחפה את הנוזל לפה, הוא בלע כמו גדול. אותו דבר נוסה עם חמישה מיליליטר חלב, את זה הוא כבר לא אכל. לא צריך יותר מדי ביום אחד.
אליאן ודנה מחליפות לאפרוח
כנהוג בפגיה, יום עם רגשות מעורבים. מצד אחד התקדמות יפה (עוד יום בעריסה, אכילה קצרה מבקבוק), מצד שני דריכה במקום מבחינת המשקל האפרוחי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה