הלילה אפרוח הטיל פצצה. הוא צנח במשקל בכמות של 45 גרם. זאת אומרת, שכרגע הוא שוקל 2125 גרם. כמו שאמרתי אתמול, אפרוח פה קובע את הכללים, והוא זה שיחליט. בכל מקרה, אנחנו לא היחידים שלקחנו את זה ללב. האחיות פה, כולן הופתעו, אבל אין שום דבר מעשי, שניתן לעשותו.
את הבוקר התחלנו, כדרכנו בשבת, מוקדם לפני שהרופאים מגיעים. התארגנו עם הקפה, והתחיל מצעד האחיות לחדר. הרבה עצות, אבל שום דבר מעשי לעת עתה.
את ביקור הרופאים ערך ד"ר בטש, וגם ד"ר ברזילי בא לבקר (הוא מוצב כרגע במחלקה אחרת, אבל בא לראות מה קורה מדי פעם). שניהם אמרו את אותו הדבר במילים קצת שונות. הוא צריך ללמוד לאכול מבקבוק, ולהעלות במשקל! ד"ר בטש הפסיק לו את מתן האָמִינוֹפֶלִין, תרופה המעודדת את פעילות הריאות (דומה מאוד לקפאין), אך מזיקה קצת לכבד. מצבת התרופות שלו מתמעטת והולכת (סימן טוב מאוד).
בעיקבות ביקורי הרופאים, והעידוד ששאבנו מהם, החלטנו לנסות ולהאכיל את אפרוח רק מבקבוק. הוא אמור לאכול 45 מיליליטר (30 מהם חלב-אם, ו – 15 ניאוקאט). אנחנו מכינים בקבוק של 40 מיליליטר חלב-אם ובקבוק נוסף של 17 מיליליטר ניאוקאט. מתחילים בחלב-אם. כאשר נשארים בערך עשרה מיליליטרים, מחליפים לניאוקאט. כאשר נגמר הניאוקאט, מחזירים את חלב-האם בשנית (משאיר לו טעם יותר טוב, הניאוקאט פשוט מגעיל). דנה קוראת לזה תוספת אם, שיאכל מה שיאכל, כל מיליליטר (בפעם השניה) הוא בונוס. בארוחה של תשע הוא אכל בצורה זו 55 מיליליטרים, בהחלפה שלאחר מכן היו הרבה נוזלים ביציאה (אבל דומה מאוד לפעמים בהם הוא אכל פחות מהבקבוק). בארוחה של שתיים עשרה, חשבנו שירדו הכמויות, אבל הוא הפתיע ואכל הכל. אותו דבר קרה גם בשאר הארוחות (שלוש, שש ותשע). הוא למד לאכול. למד מאוד מהר. הוא גם למד להחזיק את היד, שמחזיקה את הבקבוק. לדחוף כאשר הוא רוצה הפסקה, ולמשוך כשהוא רוצה עוד. חמוד כזה.
הבקבוק הריק
נקווה שהלילה הוא יעלה במשקל, ולא ירד.
היום הוא לבש את חליפת השבת הלבנה שלו (עם נקודות בצבע צהוב אפרוח). יפה לו בגדים, במיוחד כאלו ללא הסמל של "אסף הרופא".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה