ד"ר רימונה היתה אצלו בבוקר, לערוך ביקור רופאים. כיוון שאתמול הוא דימם קצת, וכיוון שיש לו "ליין" (עירוי), יש הזדמנות פז להכניס לו קצת פלסמה. הוא קיבל פלסמה! מצד שני הפסיקו את האֶלְטְרוֹקְסִין (תרופה שמשפיעה על בלוטת התריס, אפרוח מקבל אותה מאז ומתמיד). אחרי החג מתכננים להפסיק לו תרופות נוספות. למעשה מנסים להפסיק כל תרופה שאפשר, כדי להגן על הכבד. בגלל ארבעה וחצי החודשים גדושי התרופות והחומרים בהם הולעט האפרוח, הכבד שלו מוגדל (הוא היה מוגדל יותר, אבל השתפר). יקח עוד זמן, עד שהכבד ישתקם לגמרי. כמובן, שכאשר נגמרת הפלסמה, ממשיכים עם העירוי הרגיל (בקצב 5cc לשעה).
ד"ר רימונה מסבירה התנהגות של רצוי מול מצוי
מבחינת מזון אין שינוי, אבל יש הדגשה מצד הרופאים. הדגש הוא: אם מאכילים אותו פֶּר-אוֹס (דרך הפה), יש להוריד מהכמות, שנכנסת דרך הזונדה את מה שהוא אכל פֶּר-אוֹס ולהוסיף 5cc (אולי נשפך לו קצת מהפה). זאת אומרת שיש מצב, שהוא יאכל 45cc.
האפרוח אכל מבקבוק היום כל ארוחה וארוחה, בדרך כלל 15cc. הוא לומד לאכול לאט, אבל בטוח. זה יחסית הולך טוב (לפחות משהו, שלא הסתבכנו איתו). הוא מוצץ טוב, האוכל נגמר לאיטו מהבקבוק, ופתאום הוא נרדם. בצורה זו, מוחלט למעשה כמה הוא אוכל. למרות ההרדמויות בשעת הסעודה (לפחות אין הוא מֵשִׂיחַ), הוא היה ער כל היום. ניסינו להרדים אותו, אבל העיניין שהוא מגלה בעולם, חזק ממנו (ומאיתנו). ראו עליו, שהוא עיף. הוא עצם עיניים, והכריח את עצמו לפותחן מחדש, אולי הוא מפסיד משהו. מה שכן, יש לנו כלים חדשים בכדי להרגיע אותו, עכשיו אנחנו כבר יכולים להרים אותו. הוא אמנם מחובר לחוטים (מוניטור ועירוי), אבל הם מספיק ארוכים, כדי שנוכל להסתובב איתו בחדרון שלו. האפרוח מאוד אוהב להיות על הידיים, הוא ממש דורש את זה (ביחוד כשמניחים אותו חזרה בעריסה, יש פרצוף נעלב, ואם תוך כמה מילישניות לא הגבת, יש בכי. הופ על הידים, אין בכי).
עכשיו הוא ישן, ואנחנו מתנהלים פה על קצות האצבעות (משתדלים, בכל זאת בית חולים). בינתיים זה מספק, שישן ויגדל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה