יום שבת, 14 ביוני 2008

יום 143 - שבת שלום

אלא מה, מה שצפוי קרה. אפרוח ירד הלילה 30 גרמים, שזה אומר שהוא כרגע רשום, כשוקל 2070 גרם. לא נורא, אנחנו עדין מעל שני הקילוגרם. כנראה, שהירידה שלו, הינה התנקזות הנוזלים החוצה מהגוף.

את הבוקר התחלנו בשיחה עם ד"ר היימן. הבנו ממנו, שהם כבר חושבים על העתיד, ומדברים על זה (הוא, צוות רופאי הפגיה והכירורגים). ישנן כמה אופציות העומדות בפניהם, כולן מדברות על ניתוח ועל שיחרור הביתה. השאלה היא הסדר בינהם, והתזמון של כל אחד מן הצעדים. אנחנו מקווים, שהשחרור הביתה יקדים את הניתוח, ויקרה במהרה. זה התסריט האופטימי. זה מה שאנו, שואפים אליו.

ד"ר היימן נתן את הפקודות היום. הוא לא רצה לחבר עירוי לאפרוח (אני שמח על כך, הוא סובל מזה, הפּוּשׁוֹן). "ניתן לו הזדמנות להוכיח, שהוא מסוגל לבד". הכוונה, להוכיח היום. לוּ מחר הוא ירד שוב, או לא יעלה, יחובר עירוי. שמעת אפרוח, תעכל את זה!

במקום עירוי העלו לו במקצת את מינון המזון, ושינו את ההרכב. מהבוקר הוא מקבל 30cc חלב-אם ו – 15cc ניאוקאט, ביחד 45cc מזון. ההיגיון מאחורי המהלך הזה (שהפתיע אותנו) הינו ההבנה, שהבעיה היא כנראה ספיגה במעי. כיוון שהמעיים אשר בשימוש אצל אפרוח, קצרים (אף אחד לא יודע עד כמה, יש רק הערכות), הספיגה, אל אף שעובדת נורמלי, לא מספקת. בניאוקאט מצויים חומרים בדומה לאלה שבחלב-אם, אבל מפורקים לגמרי. לא צריך לעכל, רק לספוג. הכוונה היא, שמערכת העיכול תתעסק בעיקר בספיגה, ולא בפירוק. כמובן, שאין תחליף אמיתי לחלב-אם, אבל אולי במצבו של אפרוח ניאוקאט יהיה התשובה. הבעיה הגדולה של הניאוקאט, הינה הסירחון (גם בכניסה, ובעיקר ביציאה). נראה מה ילד יום.

סדר היום של אפרוח הפך לקבוע. ישן עד תשע, ער עד שתיים עשרה, ושוב ישן עד שש בערב. בשש מתעורר עד תשע וחוזר לישון. כאשר הוא ער בשעת סיבוב, הוא מקבל תוספת של עשרה מיליליטרים בבקבוק. הוא בולע אותם, מוצץ יפה. אם הוא ישן בזמן של סיבוב, אנחנו מוותרים על החלפה, כך שהוא נשאר עם הג'יפה עליו, אבל ישן (גדל).

החדר של אפרוח - עכשיו פנוי, רק עריסה וכיסאות לנו

אפרוח אוהב, בשעות הערות, לשמוע מוסיקה. אפרוח ממש משנה התנהגות, כאשר הוא שומע מוסיקה שהוא אוהב. זו דרך טובה בשבילנו להרגיע אותו. מאז שהתאפשר, אנחנו מרימים אותו הרבה מאוד. הוא לא רגיל להיות על הידיים, לכן הוא לא תמיד מרוצה, כאשר הוא מורם. הוא לא יודע מה זה לשכב על הבטן, לכן הוא לא מרשה לעצמו להניח את הראש, כאשר אנחנו מניחים אותו עלינו. לא נורא הוא יתרגל. לומדים המון כל יום.

זהו עוד שבת עברה, אנחנו כבר לא סופרים. אין לזה משמעות, כשאתה לא יודע מתי הסוף. הפסיקו, אפילו, לציין בתיק שלו את השבוע בו הוא נמצא, גם מידע זה כבר איבד משמעות.

אין תגובות: