יום 151 - נגמרו הצינורות

מסתבר, שאני איש של שחור ולבן. אני מנסה לסכם כל יום בסופו, ולהחליט, האם הוא היה טוב או לא. היום (כמו הרבה ימים אחרים לפניו) היה באיזשהו מקום באמצע. משקלו של אפרוח נשאר בדיוק כשהיה 2125 גרם (יכולה להיות שגיאה של שנים וחצי גרמים למטה או למעלה). זה החלק הפחות מוצלח של היום.אין לתאר כמה רצינו לראות עליה, אבל כמו שסבתא שלי הייתה אומרת - דער מאנטש טראכט אונד דער גוט לאכט (מה שנכון קטגורית אצלנו).

ביקור הרופאים בבוקר הניב תוצאות מעניינות. בספר הפקודות כתוב, שאפרוח יאכל היום 60cc לכל ארוחה (לפי המפתח של 160cc לקילו, זה אומר שהוא שוקל שלושה קילוגרמים). פרט לכך כתוב לל"ש. משהו שלא כתוב בספר, אבל קרה בפועל, הוא היפרדותו של אפרוח מהצינור האחרון שלו. כיוון שהוא אוכל פֶּר-אוֹס (מבקבוק) מאוד יפה, הוחלט לשלוף לו את הזונדה. זהו לאפרוח אין יותר שום צינור מחובר (אם לא נספור את ה - T tube בבטן). רואים לו את כל הפנים, על כל מאפיניהם. הוא ילד יפה (לדעתי הבלתי משוחדת).

למה תוצאותיו של ביקור הרופאים אף יותר מענינות ממה שנראה לעין? כיוון שלאפרוח לו"ז משלו. לדעתנו, הוא פשוט לא קרא את ספר החוקים של הפגיה. זה שבו כתוב, שכל שלוש שעות יש ארוחה (סיבוב). כבר אתמול הוא התעורר כאשר הוא היה רעב, ודרש אוכל. היום התופעה נעשתה בולטת אף יותר. יש פעמים שזה אחרי שעה וחצי, ויש פעמים שזה אחרי שלוש שעות. כך שבאמת לא מעניין כמה מיליליטרים של אוכל קבעו לו לסיבוב, הוא אוכל כמה שמתאים לו. אנחנו מצידנו, רושמים את הכל, ומוודאים שיש מספיק ברמה היומית (אם יש יותר, לא נורא).

סדר היום שלו השתנה לגמרי. הוא ישן, מתעורר לאוכל, בוכה, מחליפים לו, אוכל, חוזר לישון, מחרבן וחוזר חלילה.

אפרוח למד להחזיק לעצמו את הבקבוק, לא תמיד זה עובד לו (במיוחד עם בקבוקי הזכוכית הכבדים, בקבוקי הפלסטיק עובדים לו יותר טוב), אבל הכוונה טובה. כמו כן הוא למד, שהדבר הכחול הזה, המוצץ, זה עבודה בעיניים – זה לא מוציא אוכל (אתה מוצץ ומוצץ, ו... שום דבר). כאשר הוא רעב, הוא מסרב לקחת את המוצץ, פשוט סוגר את הפה חזק.

...ובעריסה, הס, פן תעיר! - ישן לו אפרוח, אפרוח זעיר