יום שלישי, 17 ביוני 2008

יום 146 - משחקים...

אתמול לפני שהתפננו מכאן, בהחלפה של שתיים עשרה, התגלה, שכל היציאה של אפרוח הייתה נוזלית לגמרי. כאילו הוא לא עיכל דבר. ההרגשה היתה, שמשהו לא ממש בסדר. הפננו את את תשומת ליבה של הרופאה התורנית, שלא התרגשה מדי. אולגה, אחותו בליל אמש, ניסתה להרגיע, ללא הועיל. הלכנו לישון בהרגשה מזופתת, ששוב המשקל הולך לצנוח. לאפרוח תוכניות משלו, נוזלי או לא, הוא העמיס עוד 35 גרם על משקלו, והגיע ל – 2150 גרם. איזה אושר היה על פנינו, כאשר נודע לנו הדבר, בארבע לפנות בוקר. אם כי, למען הגילוי הנאות, התגנבה דאגה קטנה ללב. אם הוא שילשל את הכל, אז ממה הוא בעצם גדל? אולי זה סימן לא טוב? התשובה שקיבלנו הבוקר: "תפסיקו לחפש בעיות! בטח במקום בו הן אינן מצויות".

בלילה אפרוח שוב נזקק למעט חמצן סביבתי. כאשר הוא ערני ופעיל, מד הסטורציה מראה לפעמים ערכים נמוכים מ – 85% (הסף התחתון שלו). יש אמרה בפגיה "תסתכלו על הילד, לא על המוניטור", אנחנו מסתכלים. ברוב הפעמים אפרוח עדיין וורוד, כאשר מד הסטורציה מצפצף ומתריע. בפעמים שיש חשד שהוא מכחיל, עוזרים לו עם חמצן. בלילה ובערב היו כמה מקרים כאלה, בעיקר כשהוא היה בתנועה (סביר להניח בעיות במכשיר, יותר מאשר בעיות באפרוח). בכל מקרה לא מסתכנים, ועוזרים לו.

בביקור הרופאים היום שום דבר לא השתנה. כל עוד הוא עולה במשקל, וגדל, אין סיבה לשנות (הוא מקבל אוכל כאילו הוא 2250 גרם – 45 מיליליטר לסיבוב). כמובן, שאיום העירוי עדיין לא הוסר. העמוד עדיין כאן, למקרה שהאפרוח ירד במשקל.

היום אפרוח החליט לשנות את סדר יומו. הוא ישן עד שתיים עשרה בצהריים, ומאז חגיגה, עירנות. מסתכל על תמונות ועל הצעצועים שלו. יש לו מעין פרפר כזה, שמסובב את הכנפים, ומשמיע מוסיקה שילדים אוהבים. יש לו קשת, כמו ששמים על העגלה, שהרכבנו על העריסה, ומטלטלות ממנה כל מיני בובות. יש לו כוכב, שמשמיע מוסיקה, ומקרין דמויות על התקרה. כל הדברים האלו משכו את תשומת ליבו, והוא מֵאֵן להירדם. היו פעמים, שהעיניים נעצמו לו (בכל זאת הגוף רוצה לישון), והוא הכריח את עצמו להישאר ער. ממש פתח אותן בכח, כאילו הוא יפסיד המון, לו הוא ירדם. הכוונה שלנו, בזמן הזה הייתה שונה לגמרי, נסינו לגרום לו לישון (ע"י האכלה, על הידיים, ניענוע העריסה, מוסיקה וכיו"ב). כמו שנאמר – באבקעס. בסופו של דבר הוא נרדם בחמש וחצי, כדי להתעורר בשש, להחליף ולאכול. הוא נרדם לי על הידיים עשרים דקות מאוחר יותר, ומאז הוא ישן שנת ישרים. גם אם נהפוך את העריסה, הוא לא יתעורר עכשיו. פושון כזה!

האפרוח של אפרוח (הוא משמיע את "לדוד משה הייתה חווה")

אין תגובות: