המכתב מאולגה שסיכם את הלילה
בלילה כשהתקשרנו (בארבע כרגיל), התגלה שאפרוח עלה ב – 45 גרם, כמות שיא, ועבר את מחסום ה – 1400. כרגע משקלו הרשום הוא 1410 גרם. ההנחה של כולם היא, שחצי מזה נוזלים, אבל עדיין עליה מכובדת ויפה. כל הכבוד לאפרוח.
בבוקר, הגענו בדיוק בזמן לביקור הרופאים, שערך ד"ר בטש. הוא ראה את המשקע של אתמול (שמרנו טיטול אחד בצד) ולא התרגש. "משקע של מלחים, זה קורה ולא מזיק" הוא אמר. בעקבות העליה במשקל הוא ביטל את האינפוזיה התמידית (2 טיפות לדקה), והורה על Heparin Lock. הסבר קטן: בכדי להשאיר קו של עירוי פתוח (למנוע קרישת דם וסתימה) קיימות שתי דרכים עיקריות. האחת, תמיד להזרים משהו, למשל גלוקוז (כך היה לאפרוח אתמול). השניה, להכניס הפרין (חומר מונע קרישה) לצינור ולסגור אותו (אם הוא סגור מבחוץ ההפרין לא יזרום פנימה, אחרת יווצר ואקום – חוק הכלים השלובים). העירוי הפעם נועד כדי להכניס תרופות פעמיים ביום בלבד, בשאר הזמן הוא צריך להשאר פתוח. סוף הסבר. למעשה, הוא ביטל את הכנסת הנוזלים, ואת עלית המשקל הנובעת ממנה.
כאשר דורית (האחות בבוקר) ביצעה, היא גילתה שהעירוי על סף הפָּרָה. שוב הוציאו. הכנסת החדש תתבצע, בזמן שצריך לתת לו את התרופה (וונקו-מרו). בצהריים הגיע יוליה לעזור בעירוי. בגלל שלל הדקירות שעבר אפרוח במהלך 101 ימיו, הוורידים שלו פריכים וקשים להכנסת עירוי. חצי שעה ומספר דקירות, וזה נכנס, הפעם ברגל. נקווה שעירוי הזה ישאר עד סוף ימי התרופה.
העירוי היה קצת טראומטי עבורו, הוא בכה המון. הרגענו אותו בדיבורים, שירים ונגיעות (אוף, כמה שהיינו רוצים להרים, לחבק ולערסל אותו). הוא כבר בוכה כמו תינוק, קשה לתאר את זה בכתב, אבל, יש בכי לתשומת לב ובכי לכאב, ויש בכי כי ממילא אני כבר בוכה אז נמשיך עוד קצת. חמוד כזה.
לגבי סיפור התוסף. כרגע אנחנו מקבלים מהמחלקה פֶּר יום. בעבור "יום גשום", גלי דאגה להשיג לנו קופסא שלמה, טוב שיהיה. תודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה