את הבוקר העברנו בנעימים עם אפרוח. הוא היה ערני למחצה, מדי פעם קם, שיחק עמנו, וחזר לישון (הוא אוהב לתפוס את האצבע שלנו, ולמשוך אותה אליו). בזמן השינה שלו הוא מתמתח די הרבה. סווטה, אחותו בבוקר, טוענת, שכאשר הוא נמתח הוא גדל. אם זה נכון היום הוא אמור להתארך מאוד (אולי הוא יהיה ארוך מדי לאינקובטור מחר בבוקר).
את ביקור הרופאים ערך לו ד"ר היימן בשני סיבובים. כיוון שאין סטרואידים, אין כבר צורך בתרופה שמקלה על כאבי הראש (Acetazolamide) – היא בוטלה! כיוון שהוא דימם מהפִיסְטוּלָה בבטן (זו שליד ה – T tube), הוא ימרח בדרמקובין פעם ביום, להקל על ריפוי הפצע. פרט לכך שום שינוי. מבחינת מזון, סטאטי.
ד"ר היימן לא הסתפק בכתיבת פקודות, הוא גם שיחק עם אפרוח (את אותו המשחק – תפוס לי באצבע), ודיבר איתו (הבטיח לו הבטחות, שאין זה המקום לפרטן. נקווה, שיעמוד בהם). הוא מכנה את האפרוח טרזן, כמה שהוא צודק.
ד"ר היימן מרביץ תורה בסווטה
בארבע אחרי הצהריים חגגנו ארבעים ושמונה שעות ללא מנשם. אפרוח היה אדיש, והמשיך בשלו. רינטה, אחותו, הצליחה למצוא שיטה לשים אותו על הבטן. עטפה אותו בכל מני צורות (כדי להגן על הצינורות של הבטן), והשכיבה אותו על הבטן. הילד הופתע מאוד, פעם ראשונה שלו. נראה שנח לו מאוד, הוא נרדם במקום, והוא שלו בצורה לא רגילה. אנחנו מבסוטים. הוא כזה חמוד ללא הטובוס, יש לו שפתיים דובדבנים.
זהו, אין יותר מה לכתוב על היום, וטוב שכך. יום שקט, בו האפרוח עסוק בלגדול, ולהתחזק ובעיקר בלנשום. הוא כמעט לא בוכה (כנראה רק את הבכי הרגיל, שתינוק אמור לבכות). שימשיך ככה.
תגובה 1:
הלוואי שימשיך ככה !!!
שיהיה סוף שבוע שקט ורגוע
גלי וירון
הוסף רשומת תגובה