מבחינת משקל, אפרוח עלה היום 40 גרם, כך שכרגע משקלו הרשום הוא 1750 גרם. עכשיו מחכים איזה 200 גרם לנסיון האקסטובציה הבא. יש זמן.
גיבור חיל אפרוח, שום דבר לא ישבור אותו. אחרי יום קשה מבחינה נשימתית אתמול, הוא טרח במהלך הלילה לשפר. כבר בארבע בבוקר הוא צרך פחות משלושים אחוזי חמצן, וכשהגענו בסביבות שמונה, הוא ביקר באזור ה – 23%. ד"ר היימן הסביר: כאשר הוא לא היה מונשם, השרירים התעייפו לאיטם (או שמראש לא היו חזקים מספיק), ולא הכניסו מספיק נפח פנימה. נאדיות הריאה התכווצו בגודלן בעקבות הלחץ הנמוך (כמו בלון, שלא נופח עד הסוף). לכן, בתחילת ההנשמה צריכת החמצן הייתה גבוהה, אפרוח צריך היה להתאפס על נושא הניפוח מחדש. הצליח. חוץ מזה ד"ר היימן ניסה מאוד להרגיע, ולהסביר, שזה לא כל כך נורא. עצם העובדה שהוא החזיק מעמד שלושה ימים, אחרי ארבעה חודשי הנשמה, זה סימן טוב עבורם (עבור הרופאים), והוא משוכנע, שבפעם הבאה זה יעבוד. לא נתפוס אותו במילה, אבל הוא החזיר מעט צבע ללחיים.
שעות הבוקר לא היו שעותיו היפות של אפרוח. הוא היה חסר מנוחה, לאו דווקא בכה, פשוט חסר מנוחה. עם כל חוסר המנוחה הזה, הוא לא עבר את ה – 30% חמצן. מרגיע מאוד.
ד"ר ברזילי ערך לו את ביקור הרופאים. גם הוא דאג לפזר קצת אופטימיות. כולם פה באמת אופטימיים לגביו, מודאגים, לוקחים ללב, אבל אופטימיים (פעם הרוב היו פסימיים – זה השתנה, אפרוח עשה פה שינוי). ד"ר ברזילי לא שינה את הפקודות לאפרוח. אותה כמות מזון, אותו הרכב, אותן התרופות.
באזור הצהריים נרגע האפרוח, ולקח לעצמו שְלַפְשְטוּנְדֵה. הגיע הזמן, יש לו 200 גרם להשלים. הוא העביר את שעות אחר הצהריים בשינה. מדי פעם מתעורר בודק את העולם, נמתח (כמו חתול), שב ונרדם.
בהחלפה של תשע הפכנו אותו צד. הוא שכב המון על צד שמאל, הגיע הזמן שישכב על ימין. הוא לא אוהב את הצד הזה, כל הזמן מנסה להתגלגל חזרה. כרגע אנחנו נאבקים איתו (בתורות), יש לי הרגשה שבסוף הוא ינצח.
משאבה והאוכל של אפרוח
אתמול התקלקלה לנו אחת המשאבות (מכונה ששמים בה מזרק מלא במשהו, והיא לאט לאט לוחצת את הבוכנה, ככה מאכילים את אפרוח או מכניסים לו תרופות בקצב קבוע), יצא מצב שעשינו תורנות אני ודנה, כל שלוש דקות דוחפים את הבוכנה מיליליטר אחד קדימה. היינו על תקן משאבה. היום השגנו משאבה, שעובדת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה