התחלנו בלילה, כששמענו על המשקל – ירידה של 70 גרם, הוא כרגע 1710 גרם. לא טוב. היה צפוי, שהוא ירד, אבל לא בכזאת כמות.
דנה הגיעה לבד לפגיה בבוקר (בחרתי להשלים קצת שינה). היא הגיעה בדיוק לרגע האחרון של האינטובציה. מראה מלבב לראות, איך שמגיעים. כן, אפרוח חזר למכונת ההנשמה. אחרי האפיזודה של אתמול, והתחלה של משהו דומה על הבוקר, החליטו הרופאים (בהתיעצות של שלושה) להחזיר לו את הטובוס. בדיוק שבעים ושתיים שעות אחרי ההוצאה. למדתי מילה חדשה, אַלֶקְטִיבִי. החזרת הטובוס הינה החזרה אלקטיבית, היינו מבחירה. הרי הגיעה שבת קודש, ולא יהיו פה רופאים בכירים. לא רוצים להשאיר את האפרוח נתון לחסדי שמים (ובצדק, השמים לא ממש עשו עמו חסד עד כה). אם חס וחלילה בשבת היה קורה לו מקרה כמו של אתמול, וצריך היה להכניס לו טובוס במהירות, יכלה להיווצר בעיה. כאשר קורה מקרה חרום, יש הזדמנות אחת בלבד להצליח, אם נכשלת, ברוב המקרים זה נזק חסר תקנה. בקיצור לא לקחו סיכון, ואפרוח שוב מונשם.
הפתיע לראות איך הוא קיבל את הטובוס. מצץ אותו כאילו התגעגע (עכשיו, 14 שעות אחרי, הוא שוב מנסה להיפטר ממנו). עד הצהריים הוא היה רגוע, אבל ערכי הנשימה שלו היו גרועים. הוא הגיע עד 60% חמצן (לא זכור כבר חודשים). ניסינו הכל, העלאת לחצים, שינויי תנוחות, משיכות טובוס (ודחיפות) וכו' – שום דבר. בצילום נראה דווקא, שהכל בסדר (יחסית).
התחלנו לעכל במהלך אחרי הצהריים את ההליכה הזו אחורה, ולהתרגל מחדש לפיעלויות הותיקות, המוכרות כל כך (סאקשן, סידור הטובוס, שאיבת רוק וכו'). בזמן הזה הוא קיבל מנת דם ומנת פלסמה, שגרמו לו להיצבע בצבע אדום יפה.
לקראת ערב נרגענו, וקיבלנו את המצב הדש ישן בו אנחנו נמצאים. אז הגיע הרופא התורן (ד"ר אילן), והסביר שיש חשש לזיהום (אולי זו הסיבה לבעיות הנשימה). יאללה אנטיביוטיקה, שוב וונקו-מרו. כאילו לא הספיק לו ולנו, עוד דקירה. מישהו שם למעלה סימן אותו, ולא מפסיק להתעלל.
סימה, אחותו בערב, ואסתר עשו עליו עבודה. אסתר החזיקה אותו קצת הפוך, וקצת מיששה אותו במקומות הנכונים (אנחנו קוראים לזה, הספא של אסתר). סימה אספה אותו, וארזה אותו בצורת מומיה. הוא ירד לאיטו בצריכת החמצן וכרגע הוא באיזור 27%. שיפור.
וכל היופי הזה כמובן לכבוד יום הולדת ארבעה חודשים, שחל היום. מזל טוב אפרוח שלנו, נקווה, שיום ההולדת של החודש הבא יהיה מוצלח יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה