יום 147 - עצלות היא לאו דווקא מידה רעה

יום של עצלנות עובר על האפרוח. מהבוקר הוא בעיקר ישן.

בשקילת הלילה אפרוח שוב הוכיח אופי ויכולת עמידה. הוא עלה בעשרים וחמישה גרמים נוספים. כרגע משקלו הרשום הוא 2175 גרם. במהלך השבוע אפרוח עלה 135 גרם, פחות או יותר שישה וחצי אחוזים ממשקלו. ילד בגילו, אמור לעלות בין חמישה לעשרה אחוזים במשך שבוע. אפרוח נמצא בטווח, אבל בחלקו התחתון. סיבות יש למכביר. כל ערב אנחנו יוצאים מכאן בלב כבד, מלא בחשש, שמא הלילה הוא ירד במשקלו. כל ירידה כזו נראית לנו כנסיגה. די, אנחנו רוצים לסיים עם זה.

ביקור הרופאים הבוקר הסתיים ללא שינוי כלל. אפרוח יאכל את אותה הכמות, ובאותו המינון. התרופות נשארו אותו דבר גם כן. אם אנחנו מניחים נכונה, בשבוע הבא יפסיקו חלק מהן.

היום העלימו מהחדר, סוף סוף, את האינקובטור של אפרוח. הוא נשאר כאן, מחובר לחשמל, בהיכון, מאז אפרוח עבר לעריסה. הסיבה הרשמית להשארותו של האינקובטור בחדר, היתה למען התסריט הגרוע ביותר. אם במקרה יזדקק האפרוח לחמצן סביבתי גבוה, או שאולי הוא יתקרר מדי, ויזדקק לחימום סביבתי. סיבה חצי רשמית היתה העובדה, שזהו משטח עבודה נוח. בעיקר להכנסת עירויים. הסיבה הלא רשמית הייתה, נגד עין הרע, הרי ברור שאם יקחו מפה את האינקובטור, הוא יזדקק לו במיידי. ההוראה היתה, להשאיר אותו כאן, גם כשהיה מחסור (פשוט לקחו כאלו ישנים מהמחסן, העיקר להשאיר). זו הסיבה, שזו אבן דרך חשובה בעינינו. החדר כבר חסר אינקובטור.

עשו לו בדיקה במד השכל, והתגלה, שהוא מחכים. להזכיר, מד השכל הוא סרט מדידה, בו בודקים את היקף הגולגולת. ההיקף גדל בקצב משביע רצון. כנראה שאפרוח משקיע יותר מאמצים באיזור החשיבה, מאשר בעליה כללית במשקל. בכל מקרה צפירת הרגעה קלה.

מבחינת סדר יומו, האפרוח שוב שינה אותו לגמרי היום. הוא פשוט ישן רוב רובו של היום. כל שלוש שעות (פרט לתשע בערב) הערנו אותו, להחלפה ואכילה. הוא אוכל מהבקבוק, כמה שנותנים לו, ורוצה עוד. אנחנו מגבילים אותו לעשרים מיליליטרים (תמורתם יורדים לו עשרה מיליליטרים מהזונדה), כדי שלא יתאמץ מדי, ולא יאכל מהר מדי (ככל שהאכילה יותר איטית, הספיגה טובה יותר, אצלו). בדקות הערות הללו, אנחנו מנצלים את הזמן, להרים אותו, וקצת לשחק.

מנצלים דקות של ערנות