יום 159 - עדיין בסימן דימום

היום אין עידכון משקל, לא שקלנו, ולא רחצנו אותו. הוא ישקל בלילה ולא ירחץ.

את הבוקר התחיל האפרוח בביקור רופאים, היום הוא היה ראשון בתור. ד"ר רימונה העלתה לו את הכלכלה בחמישה מיליליטרים של חלב-אם או מטרנה קורנפלור (תלוי בארוחה). התרופות נשארו כשהיו. ההוראה היום, היא לנסות לתת לו בבקבוק, אם הוא ער.

כבר בלילה הוא חזר לדמם מהפצע בבטן. לתורני הלילה הדימום נראה יחסית שגרתי. כמו כן העירוי שלו הפך פָּרָה בלילה, וחודש. הפעם העירוי חודש על הקרקפת, ולא על היד, יש לו בראש וורידים בולטים ולא מנוצלים.

אחרי ביקור הרופאים של הבוקר, הגיע ד"ר אפרתי לראות מה שלומו. בתזמון טוב, האפרוח התחיל לדמם בדיוק בזמן זה. ד"ר רימונה וד"ר היימן נקראו לחזות בדימום בצורה בלתי אמצעית. אחרי עצירת הדימום באמצעות לחץ על הפצע עם פד גאזה, התבצע דיון מסדרון מהיר. ד"ר היימן הציע חומר כימי (שאנחנו לא זוכרים או מכירים את שמו), שצורב כלי דם. הוחלט לנסות. הבעיה הגדולה בחומר, היא העובדה שהוא שורף, כאבים חזקים לאפרוח. שוב דיון, הוחלט לעזור לאפרוח עם MO. שם קוד נחמד למורפיום. החומר נמרח במקום הנכון, ואפרוח קיבל זריקת מורפין קטנה, תענוג. בגלל איבוד הדם, הוא שוב קיבל מנת דם ןמנת פלסמה.

הדבר שמכה בך כל פעם מחדש ברפואה, הוא העובדה שאין טוב בלי רע. התרופה x מתקנת את y, אבל מקלקלת את z. לא תצא מזה.

המורפין גרם לאפרוח לישון עד אחרי הצהריים המאוחרים. שינה עד כדי כך חזקה, שהוא עשה בראדיקארדיה (ירידה משמעותית בקצב הלב, מחייב התערבות מהירה) שלוש פעמים. אין טוב בלי רע, גם למורפיום יש תופעות לוואי.

עד שבע הכל נראה בסדר מבחינת הדימומים, ואז ... שוב. קראנו מייד לד"ר רוני (התורן), שבתורו קרא מייד לד"ר רימונה, שהתייצבה במהירות. שוב לחיצה עם פד גאזה, הדימום עצר. החומר לא עשה את שלו. או שלא זוהה מיקום הדימום, או שהחומר לא עבד. ההוראות ללילה הינן, לנטר כל שעה, ולעצור את הדימום אם אפשר. תוכניות לעתיד? תגיע לפה מומחית גסטרו (מחר או מחרתיים), שתנסה להבין האם יש משהו בבטן שלוחץ על הנקודה הזו. הדימום פחות מדאיג פה. הנושא שמדאיג, הוא מה גורם לו. האם זה סימפטום למשהו אחר?

בקיצור זו הסיבה שלא מקלחים אותו, ולא שוקלים אותו היום.

מאז שבע האפרוח ער לגמרי. אכל מבקבוק פעמיים (מטרנה – נראה שהוא אוהב את הטעם), וקיבל ביקור מסבתא וסבא שלו. עכשיו, מנסים להרדים אותו.

אפרוח וסבתא שלו (ועירוי גדול בראש)

יום 158 - דימום

עוד push קטן קדימה לצורכי משקל. אפרוח עלה בארבעים גרמים היום, ובשקילה של תשע בערב הוא עמד (יותר נכון שכב) על 2320 גרם. זה המספר לו ציפינו. הצוות מעוניין, שאפרוח יעלה בערך בארבעים גרם ליום.

הבוקר התחיל בסימן הבלגן בפגיה. ד"ר היימן וד"ר רימונה התקשו לתת לאפרוח את תשומת הלב הרגילה. ניכר בהם שמאמציהם היו אדירים. הפקודות ניתנו בעל פה בבוקר, ונכתבו רשמית לקראת צהריים. השינוי הגדול הוא במזון, כמות ומינון. העלו לו את כמות המיליליטרים לארוחה לארבעים (מספר שחוזר על עצמו היום). עשרה מיליליטרים ניאוקאט ושלושים חלב-אם עם קורנפלור (ירדו מנושא התוסף לעת עתה – מנסים). שתי ארוחות ביום יתנו מטרנה מועשרת בקורנפלור במקום חלב-האם. על ידי כך מבררים שני דברים, האם הוא אלרגי למטרנה (יש מצבים כאלה), והאם מטרנה מעלה אותו במשקל. למעשה מנסים שילובים שונים בכדי למצוא את זה המנצח.

את האנטיביוטיקה הפסיקו בצהריים, הוא קיבל את המנה האחרונה בבוקר (וכך סגר את המינון). בגלל עומס הנוזלים המעורים לגופו של אפרוח, ניתנו לו משתנים (פוסיד-אלדקטון), בכך מונעים הצטברות נוזלים בין התאים ובעיקר בריאות.

הדימום המדובר בימים האחרונים (זה שבגינו הוציאו את ה T tube שלשום, ואת החוט הקושר אתמול) ממשיך. בשל כך רשמו לו מנת דם כפולה, ארבעים (שוב המספר הזה) מיליליטרים, ומנת פלסמה.

ד"ר אפרתי בא שוב היום להסתכל על הדימום. אנחנו טענו שהדימום הוא על פני העור (עור מגורה שליד פצע). ד"ר אפרתי חשש שהדימום קרוב לפני השטח, אבל לא עליו, ולכן קשה יותר לזיהוי וטיפול. על כל מקרה הוא שם לאפרוח רדיד מיוחד עשוי צלולוז, שסופח דימום ועוצר אותו (בדרך כלל משתמשים בו לפצעים של ניתוח). אם הדימום הוא על פני השטח, הרדיד הזה יעצור אותו. ד"ר היימן מסרב להתרגש מהדימום.

הדימום לא עצר. ד"ר אפרתי צדק הוא פנימי יותר. מחר ישבו על המדוכה, ויחליטו לגבי הצעד הבא, אם בכלל (לא כולם חושבים, שזו בעיה שצריך לפתור כרגע).

פסולת של מוצרי דם

רובו של היום עבר על האפרוח בשינה (והוא אכן גדל קצת). לקראת ערב הוא התעורר, התקלח וישב לארוחה. קיבל קצת בקבוק, אנחנו מכריחים אותו לאכול לאט (אולי זה גם טוב כחינוך). אחרי האוכל (והגרעפס) הוא שכב לי על הידיים, עד שנרדם. אפשר להסתכל עליו שעות. עושה המון פרצופים, ומתעניין בכל דבר.

יום 157 - יותר מפי ארבע

אתמול בערב נשקל אפרוח דקות ספורות לאחר כתיבת הפוסט. מבחינת עידכון המשקל, לא כל כך חשבתי על זה אתמול והיום, ולכן לא עודכנה התמונה, ולא עודכן הגרף. בכל מקרה החל מאתמול השקילה של הערב היא הקובעת לצרכי הפגיה, ולכן גם לצרכי. בשקילה הזו אפרוח רשם אמש 2180 גרם שיא אפרוחי, ועליה של 40 גרם מהשקילה של הבוקר. יפה, לא? תמשיך ככה אפרוח.

עוד שינוי קטן בסדר יומו, שינוי מהסוג שאנו קובעים, מאתמול מקלחת בתשע בערב (יחד עם השקילה). שינה מייד אחרי זה (אם הוא ירדם, בינתיים, על זה, לא נלחץ).

הבוקר התחיל יחסית מאוחר, בגללנו, הרשנו לעצמנו עוד חצי שעה שינה (התפנקות). כשהגענו, קטי, אחותו בבוקרה של שבת, סיפרה שד"ר היימן כבר היה לרגע, ויחזור לביקור רשמי. חוץ מזה, קצת לפני כן, העירוי סטה מהווריד, והפך פָּרָה. ד"ר היימן נשאל: האם לחדש? הוא פסח על שני הסעיפים, והחליט. לחדש! הסיבה, לא רוצים להעמיס על המעיים, לכן האפרוח יקבל פחות מזון מהכמות הנדרשת במערכת העיכול. אין ברירה, אלא להשלים בעירוי. מזל שד"ר רימונה הייתה פה באיזור, היא נקראה אל הדגל, לדקור את אפרוח מינימום דקירות.

עוד העירוי בדרכו פנימה (ד"ר רימונה מחפשת ווריד), והנה בא ד"ר אפרתי. עמד בצד וחיכה לתורו. בזמן ההמתנה הוא שמע מקטי ומאיתנו על מצב הדימומים, שנראה שפיר באותו הזמן. ד"ר רימונה סיימה להחדיר את ה"ליין" לווריד. קטי אמרה לד"ר אפרתי, "אפרוח יכול לקבל אותך כרגע" (בינתיים, ד"ר היימן הצטרף לתור המבקשים לראות את אפרוח). בבדיקה מהירה, התגלה, שבזמן העירוי אפרוח אימץ את שרירי הבטן (הגדיל את הלחץ התוך בטני, לדברי ד"ר אפרתי), וגרם לדימום. הוחלט להסיר את החוט שקשר את החור, הוא ממילא לא יסגר. הדימום הוספג, שקית הסטומה ירדה, מצב מצוין לקלח אותו. קילחנו. נעים לו בגיגית, האפרוח אוהב מים (כשהוא בתוכם).

תורו של ד"ר היימן הגיע. הוא כתב לו פקודות. בנוסף על הניאוקאט (20 סמ"ק) ינתנו 10 סמ"ק חלב-אם (עדיין מחפשים את ההרכב המנצח). ניתן לתת את זה בזונדה או בבקבוק. ד"ר אפרתי, שעדיין היה בחדר הדגיש – לאט! פרט לנושא זה, לל"ש. מחר, אולי, יורידו את האנטיביוטיקה.

ד"ר היימן וקטי דני בנושאים אפרוחיים (אלה בדיוק עוברת מאחורה)

ברגע אחד החדר התרוקן. פּוּף, ואין אף אחד. נגמר הבאלאגן, אפרוח התחיל לבכות, הוא אוהב את ההמולה סביבו. החזרנו אותו לעריסה. התכונה עשתה את שלה, הוא נרדם מיידית.

המהומה נגמרה בסביבות שתיים עשרה, עד שבע וחצי בערב הוא ישן שנת ישרים (גדל). גם כאשר החלפנו לו, הוא לא התעורר ממש. פתח חצי עין, וחזר לשון.

כשהוא התעורר, זכינו להרים אותו קצת על הידיים, לשחק איתו, ולהראות לו את העולם. כיף.

בזמן כתיבת שורות אילו (את הקודמות, למען האמת), עשיתי הפסקה, ועזרתי לקלח ולשקול אותו (שגרה או לא?). המשקל קצת הדהים אותנו. שקלנו שבע פעמים בשל כך (רצינו להיות בטוחים). מאתמול להיום הוא עלה מאה גרם, כרגע הוא 2280 גרם. יותר מפי ארבע משקלו בלידה. החל מעתה המשקל יתעדכן בערב השקילה.

יום 156 - ממתינים לתוצאות

המשקל היום מתנהג טיפה שונה. בגלל מצבו האפרוחי המיוחד, ביקשו הרופאים לשקול אותו פעמיים ביום, לוודא שהוא לא מאבד נוזלים. כך יצא ששקלנו אותו אתמול בתשע בערב (2120 גרם), והיום בתשע בבוקר (2140 גרם). בדרך כלל השקילה התבצעה בשלוש לפנות בוקר, ולכן אפשר היה בקלות לחשב עלית משקל ל – 24 שעות. בכל מקרה, הנתון הרשמי הוא 2140 גרם, כך שאפרוח עלה ביממה האחרונה ב – 35 גרם.

בפגיה בלאגאן. המון ילדים ואותו גודל הצוות, קשה פה. לנו יש מזל גדול, אנחנו בקונכיה שלנו (חדר הבידוד), בקושי מרגישים את זה. בשל המצב, ד"ר רימונה ערכה ביקור רופאים בשני שלבים היום. פקודות בעל פה בבוקר, וכתיבתן לקראת צהריים. כמות המזון של אפרוח עלתה ל – 20 ניאוקאט, ללא חלב-אם (מתחילים לנסות שיטות חדשות להגברת הספיגה). את האוכל הוא עדיין יקבל בזונדה, בצורה איטית, איטית מאוד (10 בשעה, כך שאת כל הכמות הוא מקבל בשעתיים). האנטיביוטיקה נשארת, לפחות עד מחר, למרות שהתרבית לא גידלה כלום. כמות האימודיום גדלה, והוא ינתן שלוש פעמים ביום במקום פעמיים. בעקבות המלצתו של ד"ר אפרתי, קנינו היום אומגה 3 (הטענה היא, שאומגה 3 מועיל לבניית המעיים), והוא יקבל פעמים ביום, לפי המינון שרשום על האריזה, כתוסף מזון.

ד"ר אפרתי בא לבקר אתת אפרוח. הוא היה מבסוט מהבטן שלו. לדעתו החור, בו שכנה ה – T tube, לא יסגר (לפי מצבו היום) כבר, וזה טוב מבחינתו. הוא בחן את היציאות ואת הבטן, ובסך הכל מרוצה. כל הכבוד לאפרוח.

שקית סטומה (גוזרים לפי הקווים ומדביקים)

ד"ר היימן בא לשחק עם "טרזן הקטן" שלו, דבר ראשון על הבוקר. כיף לראות את היחס של הצוות אליו.

אפרוח בקושי ישן היום, הוא כל הזמן רעב. הוא צריך את הגרוי זה של מציצה, ומזון שעובר בושט. למרות שהקיבה שלו מלאה, והדם מוזן בצורה מלאה, אפרוח ירגיש רעב. זו הסיבה שהאפרוח, לא נרדם.

הערב נקלח ונשקול אותו לפני המעבר למשמרת לילה, כדי שלא יעירו אותו בלילה. אולי הוא ישן טוב, לפחות את שעות הלילה.

יום 155 - T tube

מבחינת המשקל, אפרוח לא הראה מאמץ גדול מדי אתמול. בשקילה של הלילה הוא עמד על 2105 גרם, הווי אומר עליה מטאורית של חמישה גרם. אני אניח, שהוא השלים את הנוזלים, ועלה עוד טיפה. לא מה שפיללנו לו, אבל לפחות לא ירידה.

אחרי הדימומים של אתמול, ושינוי האסטרטגיה לגבי ה – T tube, נערך היום דיון רופאים (כירורגים וניאונטולוגים), שכותרתו "ה – T tube לאן?". הוחלט להוציא אותו. אחרי ארבעה חודשים (בערך) הוצא ה – T tube. החור בבטן (במקום בו הייתה הצינורית) נקשר באמצעות חוט מיוחד, לא נתפר. מחכים לראות, אם הגוף יסגור אותו בעצמו, או שהחור יהפוך לסטומה (פיום – חור למעי). שתי האפשרויות נראות בסדר. אם החור יסתם, ושארית המעי לא חסומה, הרי שהמעי אשר בשימוש מתארך. אם החור לא יסגר, הרי שהמצב נשאר דומה מאוד למה שהיה עד עתה, פשוט ללא הגומי (שהיווה עצם זר). נחכה ונראה. מצפים להיות יותר חכמים אחרי סוף השבוע.

ה - T tube

החל משעות אחר הצהריים, חודשה הכלכלה באמצעות עשרה מיליליטרים ניאוקאט, דרך זונדה (בקצב איטי). מנסים כרגע ללא חלב-אם. על הנקב בו שכנה ה – T tube הונחה שקית סטומה (שקית מיוחדת, שנדבקת לעור מסביב לחור, ואוספת את היציאות). כיוון ששקית הסטומה אטומה, גילינו משהו חדש אצל אפרוח (משהו שקיים אצל כל הילדים, אבל לא ראינו את זה אצלו עד כה) – גזים. מהר מאוד השקית התנפחה, אוצרת בתוכה מכל טוב, והריח... ללא תחרות. בתשע נגלה איך זה להחליף אותה.

מבחינת תרופות ותוספים, אפרוח חזר לקבל NaCl (מלח בישול מומס במים), לתוספת נתרן. הוא מקבל החל מהיום אימודיום (נגד שילשולים), להאטת תנועת המעיים, אולי זה יועיל בספיגה.
כיוון שחידשו לו עירוי אחרי הצהריים, ניצלו את הזדמנות לבדיקות דם. הבדיקות חזרו בסדר גמור, אפילו ההמוגלובין עלה, זאת אומרת שמתן הדם אתמול הועיל.
בזמן הכתיבה, הגיעה השעה להחלפה. מכיוון שנתבקשנו לשקול אותו בתחילת הלילה וגם בסופו (לוודא שהוא אינו מאבד נוזלים), כבר רחצנו אותו. איזה כיף לעשות לו אמבטיה. פעם ראשונה שלי.
דרך אגב בשקילה הזו הוא כבר היה 2120 גרם, אם כי זה לא רשמי עד השקילה של הבוקר.

מתנצל על החיפזון בכתיבה, יום עמוס, ויש עוד עבודה.

ד"ר רימונה

ד"ר רימונה הגיעה לפני כמה דקות. בחנה את הדימום, ולא התרגשה. מחר ידונו בנושא: ה - T tube לאן?
עד שלא יחליטו, אין כלכלה!

יום 154 - כירורגיה

צפירת הרגעה? אולי, עוד לא יודעים, אבל כבר יש ארועים חדשים. אפרוח מעסיק פגיה שלמה במשרה מלאה.

בשקילה של הלילה האפרוח רשם על המשקל 2100 גרם. עלה הבובון ב - 115 גרם ביום האתמול. כיוון שהנחנו התייבשות, אנחנו מצפים, שהוא ישלים את הנוזלים עד משקל של 2200 גרם פחות או יותר (אולי אפשר גם להגניב איזו גדילה קטנה). הוא לא בצקתי, זאת אומרת שהנוזלים הגיעו למקום הנכון (כנראה, שבאמת הם היו חסרים). הנשימה שלו בסדר גמור, זאת אומרת שלא הצטברו נוזלים בריאות (שוב, הם הגיעו למקום ממנו הם הוחסרו). נקווה, שאת זה עברנו.

הבוקר ערכו לאפרוח המון בדיקות דם (ספירה, אלקטרוליטים ו – LFT – תפקודי כבד). הכל נראה יותר טוב (אפילו תפקודי הכבד, למרות העירוי של Stock-F, שבד"כ מזיק) פרט לירידה בהמוגלובין. הירידה יכולה להיות מוסברת ע"י מתן הנוזלים והמהילה של הדם (יש פחות תאים אדומים ביחידת נפח). בעיקבות הבדיקות אפרוח זכה לויטמין K, לעידוד הקרישה, ו – KCl (אשלגן כלוריד, סוג של מלח), כיוון שהיה מחסור קל באשלגן.

אפרוח גדל מספיק, בכדי שישנו לו את הטיפול בבטן. עד כה הוא רופד בפדי גאזה סביב ה – T tube ובגֶ'לוֹנֵט (גאזה ספוגה בווזלין) על הסטומות (יש לו שלוש כאלו). זהו טיפול מאולתר, שתאם את הגודל הפיזי של האפרוח (אין שום דבר יעודי לגדלים כאלו של בן-אדם). היום הגיעה אחות סטומה (יש דבר כזה), כדי להסביר לנו את דרך הטיפול הרגילה בסטומות. מסתבר שיש שקיות מיוחדות, שנדבקות לעור מסביב לסטומה, ואוטמות את השטח. בצורה כזו, עור הבטן לא מגורה, ההחלפה יותר קלה והוא פחות מתלכלך.

בערך שעה אחרי שהותקנה שקית הסטומה בפעם הראשונה, התגלתה בה כמות יפה של דם (ידענו שהוא מדמם מדי פעם משם, אך אף פעם לא יכולים היינו להעריך את הכמות). ד"ר אפרתי, הכירורג, הגיע מיד (ואיתו רוב צוות הכירורגיה, שמאוד אוהבים את אפרוח). מלבד התלהבות מהילד, ביקשו הכירורגים לשים לב לדימום, ואם הוא חוזר על עצמו באותה עוצמה להודיע להם. בכל שעה. התוכנית היא להתערב כירורגית במקום, ולצרוב כלי דם, אם יש צורך.

בעיקבות הדימום, ואם כבר יש "ליין" (עירוי), אפרוח קיבל מנת דם כפולה (אחת בשביל ה"ליין" ואחת בשביל הדימום) ופלסמה (זה תמיד טוב לתת).

בבוקר אפרוח קיבל עשרה מיליליטרים ניאוקאט דרך הזונדה. ככה רצו להרגיל אותו חזרה למזון, ולאפס את המעיים. הדימום ביטל את התוכנית הזו, וכרגע הוא בהפסקת כלכלה עד מחר. מוזן דרך הווריד.

בסביבות שמונה בערב, חזר הדימום, אבל בכמות קטנה יותר. ד"ר אילן, הרופא התורן, הרים טלפון לד"ר רימונה ולד"ר אפרתי. ההחלטה כרגע הינה לחכות. מנסים לדחות התערבות כירורגית נוספת אצל האפרוח. היו לו מספיק, ועוד צפויות לו מספיק.

ללא מילים

יום 153 - איזה ייבוש

האפרוח הוא ילד מאוד לא צפוי, ידענו את זה, והנה קיבלנו חיזוק נוסף לטענה.

הלילה, חווינו שוב לילה נטול שינה. יצאנו מהפגיה בחצות וחצי, כאשר אנחנו מאוד לא שקטים. הירידה במשקל בלילה שלפני, מצבו הקליני של האפרוח והיציאות הנוזליות שליוו אותו במהלך היום, גרמו לנו להסכין לעובדה, שגם בשיחת הטלפון הלילית של הלילה נקבל בשורות רעות. כצפוי, בארבע לפנות בוקר התבשרנו, שאפרוח השיל מעליו עוד חמישים גרם, וירד מתחת לרף שני הקילוגרם שוב פעם (1985 גרם). אם במהלך היום היציאות היו נוזליות, הרי שבלילה, הן היו לחלוטין לא מעוכלות. כמו שנכנס, ככה יצא. שארית הלילה עברה בעצלתיים, בהחלט לא בשינה עריבה.

כבר כשחזרנו אתמול בלילה, נפתח המחשב, והאינטרנט התחיל להזרים מידע. ניסינו למצוא פתרון. במהלך אתמול משום מה היינו קפואים, לא הגבנו לקורה מסביבנו (לא אופייני, אבל קרה). תודה לגלי, שהוציאה אותנו מהקיפאון הנ"ל.

לפגיה הגענו מצוידים בהמון שאלות (וקצת תשובות). הדברים תחילו לזוז. בסך הכל ירידה של מאתיים גרם בארבעה ימים, היא לא דבר שניתן להתעלם ממנו. לא אתאר פה את כל התהליכים והשיחות, שעשינו, ועשו לנו. אקצר! לאפרוח יש סימפטומים של שתי בעיות, זיהום והתייבשות. כדי לשלול או לאשר זיהום, כבר בחמש לפנות בוקר לקחו לו תרבית דם, נדע עוד שלושה ימים. בלי קשר התחילו לתת לו אנטיביוטיקה, וונקו-מרו (איך לא) ופְלוּקֶנֶזוֹל (נגד פטריות, כי האנטיביוטיקה הורגת את הפלורה הטבעית של הגוף, שדואגת לזה בדרך כלל). את ההתיבשות הוכיחו בעזרת בדיקות דם (כמות מלחים לנפח – בעיקר הנתרן). ההתיבשות נגרמה מהיציאות הנוזליות, אפרוח פשוט התחיל לאכול מהר מדי (או אולי הזיהום גרם לשילשול).

אז מה קורה עכשיו? הכניסו עירוי, והתחילו לתת שוב פעם Stock-F, שהוא גם מזון וגם נוזלים. נתנו לו פלסמה וכדוריות דם אדומות. כמו כן, הפסיקו כלכלה דרך מערכת העיכול. בגלל שהוא שילשל כמה ימים, בסבירות גבוהה כל אנזימי הפירוק המצויים במעיים נשטפו החוצה. זו הסיבה בגינה היציאות הפכו נוזליות יותר ויותר עם הזמן (ככל שיש פחות אנזימים, יש פחות עיכול ופחות ספיגה). מחר בבוקר יתקיים דיון רופאים נוסף בעיניינו של אפרוח (גם היום היה). בדיון יוחלט איך הוא יואכל הלאה (קיימות כמה אפשרויות, נדע מחר).

ד"ר אפרתי, הכירורג שלו, היה היום. הוא שוב עשה לו חוקנים, בכדי לברר שכל המעיים פתוחים. הם פתוחים! הוא הציע לתת לאפרוח אִימוֹדיוּם (נגד שילשול), להאטת הפֶּרִסְטָלְטִיקָה (תנועת המעיים), כך להשאיר את המזון יותר זמן במעיים, וזה יגדיל את הספיגה. ד"ר אפרתי ביקש לא להאכיל את אפרוח כאוות נפשו, אלא למנן את כמות הנוזלים שהוא מקבל בקצב מהיר. את השאר לתת באיטיות דרך זונדה. הופ, חזרה הזונדה לפרצוף.

בזמן הזה הגיעו לבדוק לאפרוח את העיניים. הכל תקין. נתראה שוב עוד שבועיים.

אחרי הצהריים, אפרוח התחיל לחזור לעצמו. הוא עדיין עייף, אבל כבר לא אדיש, כפי שהיה בבוקר. אנחנו מצפים, ומקווים, שעד סוף השבוע אפרוח יחזור לעליה במשקל, ואולי אף למשקל השיא שלו. שומרים על אופטימיות זעירה.

ובינתיים בפגיה, עומס כמו שמזמן לא היה

יום 152 - יום הולדת

אם אתמול לא היה ברור לגבי טיבו של היום. אם שלשום הייתי בטוח, שהוא ירד המון במשקל. היום ברור שהדרך למטה עודנה ארוכה. בשקילה של הלילה הסתבר שאפרוח ירד 100 גרם, כן מאה גרם. כזה עוד לא היה. כאשר עידכנתי הבוקר את המשקל, קיבלנו טלפון, והדובר טען, שיש טעות בבלוג. אז לא אין טעות. כרגע אפרוח שוקל 2025 גרם.

יש לזה הסבר (הגיוני, מתקבל על הדעת, אך מבאס). הוא אוכל מבקבוק כרגע, ולכן האוכל נכנס מאוד מהר לקיבה. הקיבה ממהרת להעביר את האוכל הלאה במורד המערכת, למעיים. המעיים שלו קצרים, ככל שהאוכל יעבור יותר מהר, כך הספיגה פחות טובה. מכאן מובן, שפחות מהאוכל מתעכל ונספג. בכדי להוסיף חטא על פשע, האפרוח מתאמץ מאוד כדי לאכול (הרבה יותר מבעבר, כאשר האוכל היה נדחף בזונדה, והמשאבה היה עושה את העבודה), ובכך מוציא קלוריות (אנרגיה). יש פה סוג של גלגל קסמים, שיכול להחמיר. אם עד עכשיו זה נשמע מסובך, נוסיף עוד טיפה. האפרוח התרגל לאכול, הוא הבין איך עושים את זה, והוא רוצה את זה. כאשר הוא מרגיש רעב, הוא מתעורר ובוכה. בוכה – מוציא כמות אדירה של קלוריות. הוא לא נרגע עד שיש לו בקבוק בפה (לגיטימי לגמרי, כך אמור להתנהג תינוק). כיוון שהמערכת שלו קצרה, הוא רעב המון.

אז מה עושים? שאלה טובה. כולם כאן מחפשים את התשובה. כרגע ההוראה היא: כשהוא רוצה אוכל, הוא מקבל אוכל, ואין חסם עליון על הכמות. כמה שירצה, יקבל! אפרוח מצידו רוצה, והרבה. היום יצא, שכל שעתיים הוא אכל בין 70 ל – 80. כמובן שהחלק הארי של האוכל, יוצא כמו שהוא נכנס. התקווה היא, שכשהוא אוכל כך, מה שנספג, מספק. ההיגיון (והנסיון של הימים האחרונים) אומר, שלא!.

אם היתה אופטימיות גדולה לפני סוף השבוע, היא התחלפה בדאגה.

חוץ מזה, מזל טוב אפרוח, אתה בן חמישה חודשים היום.

דנה, לריסה ואפרוח

יום 151 - נגמרו הצינורות

מסתבר, שאני איש של שחור ולבן. אני מנסה לסכם כל יום בסופו, ולהחליט, האם הוא היה טוב או לא. היום (כמו הרבה ימים אחרים לפניו) היה באיזשהו מקום באמצע. משקלו של אפרוח נשאר בדיוק כשהיה 2125 גרם (יכולה להיות שגיאה של שנים וחצי גרמים למטה או למעלה). זה החלק הפחות מוצלח של היום.אין לתאר כמה רצינו לראות עליה, אבל כמו שסבתא שלי הייתה אומרת - דער מאנטש טראכט אונד דער גוט לאכט (מה שנכון קטגורית אצלנו).

ביקור הרופאים בבוקר הניב תוצאות מעניינות. בספר הפקודות כתוב, שאפרוח יאכל היום 60cc לכל ארוחה (לפי המפתח של 160cc לקילו, זה אומר שהוא שוקל שלושה קילוגרמים). פרט לכך כתוב לל"ש. משהו שלא כתוב בספר, אבל קרה בפועל, הוא היפרדותו של אפרוח מהצינור האחרון שלו. כיוון שהוא אוכל פֶּר-אוֹס (מבקבוק) מאוד יפה, הוחלט לשלוף לו את הזונדה. זהו לאפרוח אין יותר שום צינור מחובר (אם לא נספור את ה - T tube בבטן). רואים לו את כל הפנים, על כל מאפיניהם. הוא ילד יפה (לדעתי הבלתי משוחדת).

למה תוצאותיו של ביקור הרופאים אף יותר מענינות ממה שנראה לעין? כיוון שלאפרוח לו"ז משלו. לדעתנו, הוא פשוט לא קרא את ספר החוקים של הפגיה. זה שבו כתוב, שכל שלוש שעות יש ארוחה (סיבוב). כבר אתמול הוא התעורר כאשר הוא היה רעב, ודרש אוכל. היום התופעה נעשתה בולטת אף יותר. יש פעמים שזה אחרי שעה וחצי, ויש פעמים שזה אחרי שלוש שעות. כך שבאמת לא מעניין כמה מיליליטרים של אוכל קבעו לו לסיבוב, הוא אוכל כמה שמתאים לו. אנחנו מצידנו, רושמים את הכל, ומוודאים שיש מספיק ברמה היומית (אם יש יותר, לא נורא).

סדר היום שלו השתנה לגמרי. הוא ישן, מתעורר לאוכל, בוכה, מחליפים לו, אוכל, חוזר לישון, מחרבן וחוזר חלילה.

אפרוח למד להחזיק לעצמו את הבקבוק, לא תמיד זה עובד לו (במיוחד עם בקבוקי הזכוכית הכבדים, בקבוקי הפלסטיק עובדים לו יותר טוב), אבל הכוונה טובה. כמו כן הוא למד, שהדבר הכחול הזה, המוצץ, זה עבודה בעיניים – זה לא מוציא אוכל (אתה מוצץ ומוצץ, ו... שום דבר). כאשר הוא רעב, הוא מסרב לקחת את המוצץ, פשוט סוגר את הפה חזק.

...ובעריסה, הס, פן תעיר! - ישן לו אפרוח, אפרוח זעיר

יום 150 - ירידה (יום ארוך)

הלילה אפרוח הטיל פצצה. הוא צנח במשקל בכמות של 45 גרם. זאת אומרת, שכרגע הוא שוקל 2125 גרם. כמו שאמרתי אתמול, אפרוח פה קובע את הכללים, והוא זה שיחליט. בכל מקרה, אנחנו לא היחידים שלקחנו את זה ללב. האחיות פה, כולן הופתעו, אבל אין שום דבר מעשי, שניתן לעשותו.

את הבוקר התחלנו, כדרכנו בשבת, מוקדם לפני שהרופאים מגיעים. התארגנו עם הקפה, והתחיל מצעד האחיות לחדר. הרבה עצות, אבל שום דבר מעשי לעת עתה.

את ביקור הרופאים ערך ד"ר בטש, וגם ד"ר ברזילי בא לבקר (הוא מוצב כרגע במחלקה אחרת, אבל בא לראות מה קורה מדי פעם). שניהם אמרו את אותו הדבר במילים קצת שונות. הוא צריך ללמוד לאכול מבקבוק, ולהעלות במשקל! ד"ר בטש הפסיק לו את מתן האָמִינוֹפֶלִין, תרופה המעודדת את פעילות הריאות (דומה מאוד לקפאין), אך מזיקה קצת לכבד. מצבת התרופות שלו מתמעטת והולכת (סימן טוב מאוד).

בעיקבות ביקורי הרופאים, והעידוד ששאבנו מהם, החלטנו לנסות ולהאכיל את אפרוח רק מבקבוק. הוא אמור לאכול 45 מיליליטר (30 מהם חלב-אם, ו – 15 ניאוקאט). אנחנו מכינים בקבוק של 40 מיליליטר חלב-אם ובקבוק נוסף של 17 מיליליטר ניאוקאט. מתחילים בחלב-אם. כאשר נשארים בערך עשרה מיליליטרים, מחליפים לניאוקאט. כאשר נגמר הניאוקאט, מחזירים את חלב-האם בשנית (משאיר לו טעם יותר טוב, הניאוקאט פשוט מגעיל). דנה קוראת לזה תוספת אם, שיאכל מה שיאכל, כל מיליליטר (בפעם השניה) הוא בונוס. בארוחה של תשע הוא אכל בצורה זו 55 מיליליטרים, בהחלפה שלאחר מכן היו הרבה נוזלים ביציאה (אבל דומה מאוד לפעמים בהם הוא אכל פחות מהבקבוק). בארוחה של שתיים עשרה, חשבנו שירדו הכמויות, אבל הוא הפתיע ואכל הכל. אותו דבר קרה גם בשאר הארוחות (שלוש, שש ותשע). הוא למד לאכול. למד מאוד מהר. הוא גם למד להחזיק את היד, שמחזיקה את הבקבוק. לדחוף כאשר הוא רוצה הפסקה, ולמשוך כשהוא רוצה עוד. חמוד כזה.

הבקבוק הריק

נקווה שהלילה הוא יעלה במשקל, ולא ירד.

היום הוא לבש את חליפת השבת הלבנה שלו (עם נקודות בצבע צהוב אפרוח). יפה לו בגדים, במיוחד כאלו ללא הסמל של "אסף הרופא".

יום 149 - מְשַׂחֲקִים

אפרוח מוכיח שוב ושוב מי פה קובע את הכללים. הדברים זזים בקצב שלו. אנחנו מנסים לזרז, אבל כנראה, שההחלטה בידיו. הלילה הוא עלה במשקל, אך בצורה סמלית בלבד. הוא עלה חמישה גרמים, ושוקל בשל כך 2170 גרם.

המשימה העיקרית שלו כרגע, היא עליה במשקל, כאשר הוא אוכל מבקבוק – פֶּר אוֹס. את זה הוא לומד כרגע.

בביקור הרופאים בבוקר, היו נחרצים, לל"ש. אחרי וידוא כל המספרים (משקל, סטורציה, פעימות לב, מספר נשימות וכו'), הטענה היא, שאנחנו בכיוון הנכון.

שינינו קצת התנהלות בעינייני האוכל, שיחררנו את נושא הבקבוק (עד עתה הגבלנו את הכמות הניתנת מבקבוק). בארוחה של תשע בבוקר, אפרוח אכל 50 מיליליטרים מהבקבוק (יותר ממה, שהוא אמור בכלל לאכול), ולמעשה לא קיבל כמעט דבר דרך הזונדה. ציפינו שהוא ירדם מיד, ואכן כך קרה. אחרי עשרים דקות הוא התעורר. מסתבר, שלא היה אכפת לו לנשנש עוד קצת. קצת מוצץ, מגובה בשמן גליצרין (מתוק), והוא נרדם שוב. בארוחה של שתיים עשרה, הוא אכל "רק" 37 מיליליטרים מהבקבוק. בארוחות הבאות הוא כבר ירד לעשרים מיליליטר בארוחה. בכל מקרה זו התקדמות יפה, הילד למד לפתח רעב.

פרט לאכילה אפרוח היה די ערני היום, ובילה הרבה זמן על הידיים. יש משהוא בתקרה של הפגיה, שהוא מאוד אוהב. עדיין לא גילינו מה הוא, אבל אפרוח לא מפסיק להסתכל, ולהתעניין. לכבוד שבת (נניח) הוא לבש את מיטב מחלצותיו. חליפת אפרוח צהובה.

אפרוח בחליפת אפרוח צהובה, ישן במקום נוח

זהו, יום נטול ארועים רפואיים, אך גדוש בארועים.

חסם עליון?

עד סוף הקיץ
אדע את התשובה,
את פשר הקולות אלמד,
את כל החלומות,
אפתור את הפחדים
בסוף הקיץ שוב אשב בין ידידים.
("עד סוף הקיץ", אהוד מנור)

יום 148 - פעילות מעיים

היום הזה התחיל מוקדם וברגל שמאל. בשיחה המסורתית שלנו לפגיה, בארבע לפנות בוקר, נודע לנו, שהאפרוח ירד קצת במשקל. אמנם הירידה קלה, עשרה גרמים, אבל מבחינתנו ירידה זו ירידה. כרגע משקלו הרשום של אפרוח הוא 2165 גרם. קצת מעכיר את מצב הרוח (שלא לאמר מבאס), נתמודד.

הרופאים והאחיות, גם הם, לא אהבו את הירידה במשקל. כולם קיוו לעליה מעתה ואילך.

ביקור הרופאים היום לא הניב שום שינוי, לל"ש. בשיחות מסדון שנוהלו פה, ניתן היה לשמוע כבר את המילה "בית" בהקשר של אפרוח. תקווה זה דבר חיובי.

ד"ר אפרתי היה פה, הפעם לא רק לנטר, אלא גם לטפל. המעיים של אפרוח, להזכיר, אינם מעיים רגילים. בניתוח הרביעי חתכו אותם לשלושה חלקים, במקומות בהם הם היו נקובים. את שפות החתכים הוציאו מחורים, שנעשו לצורך כך בבטן (הסטומות). חלקים גדולים מהמעיים (למשל המעי הגס כולו) לא עבדו מעולם. ד"ר אפרתי עשה לאפרוח חוקן, הכניס נוזלים בחלקים האלה. המטרה היתה כפולה, לבדוק שהצינור פתוח, ויש מעבר חומר מצד אחד לצד השני, וכן להתחיל להפעיל את החלקים במעיים, שלא הופעלו עד כה. התברר, שהמעיים פתוחים, ומסוגלים לעבוד. יקח עוד זמן עד שיסדרו את הכל, אבל העסק מתקדם בכיוון הנכון. בסך הכל חדשות טובות. ד"ר אפרתי יחזור ביום ראשון, לבצע את אותו הטיפול שוב.

לאחר כל המכשולים אותם עבר האפרוח עד עתה, נותר מכשול נוסף לפני יציאתו הביתה, לעיר הגדולה. אפרוח צריך לאכול מבקבוק את כל ארוחתו, ולגדול מזה. בשבוע האחרון השתדלנו, לא להאכיל אותו יותר מדי מהבקבוק. ההיגיון בזה, הוא מהירות הכניסה של אוכל לגוף, ובעקבות כך יכולת הספיגה של המעיים האפרוחיים. כיוון שבבית לא נכניס לו זונדה (אנחנו לא מיומנים בכך, וגם לא ממש מתאים לנו), הוא יצטרך ללמוד לאכול רק מבקבוק (או הנקה, אבל זה קלוש). התקווה שלנו היא, שהוא יצליח גם לספוג את הרוב, ולעלות במשקל.

בארוחות של היום הוא קיבל בין 20 ל – 35 מיליליטרים בבקבוק (ותמיד רצה עוד). לאכול הוא יודע, זה בא לו טבעי (נראה לי, שאת זה הוא קיבל ממני). היציאות שלו יותר נוזליות, זאת אומרת שהוא סופג פחות. נקווה שהגוף ילמד לעבוד יותר לאט, למרות הכניסה המהירה של האוכל. בקיצור זו המשימה הבאה של אפרוח.

בגלל הארוחות, שניתנות עכשיו בבקבוק, סדר היום שלו שונה לחלוטין. נראה שהוא התרגל לכך במהירות.

השְׂמִיכִי החדשה של אפרוח, משהו להתכרבל בו.

יום 147 - עצלות היא לאו דווקא מידה רעה

יום של עצלנות עובר על האפרוח. מהבוקר הוא בעיקר ישן.

בשקילת הלילה אפרוח שוב הוכיח אופי ויכולת עמידה. הוא עלה בעשרים וחמישה גרמים נוספים. כרגע משקלו הרשום הוא 2175 גרם. במהלך השבוע אפרוח עלה 135 גרם, פחות או יותר שישה וחצי אחוזים ממשקלו. ילד בגילו, אמור לעלות בין חמישה לעשרה אחוזים במשך שבוע. אפרוח נמצא בטווח, אבל בחלקו התחתון. סיבות יש למכביר. כל ערב אנחנו יוצאים מכאן בלב כבד, מלא בחשש, שמא הלילה הוא ירד במשקלו. כל ירידה כזו נראית לנו כנסיגה. די, אנחנו רוצים לסיים עם זה.

ביקור הרופאים הבוקר הסתיים ללא שינוי כלל. אפרוח יאכל את אותה הכמות, ובאותו המינון. התרופות נשארו אותו דבר גם כן. אם אנחנו מניחים נכונה, בשבוע הבא יפסיקו חלק מהן.

היום העלימו מהחדר, סוף סוף, את האינקובטור של אפרוח. הוא נשאר כאן, מחובר לחשמל, בהיכון, מאז אפרוח עבר לעריסה. הסיבה הרשמית להשארותו של האינקובטור בחדר, היתה למען התסריט הגרוע ביותר. אם במקרה יזדקק האפרוח לחמצן סביבתי גבוה, או שאולי הוא יתקרר מדי, ויזדקק לחימום סביבתי. סיבה חצי רשמית היתה העובדה, שזהו משטח עבודה נוח. בעיקר להכנסת עירויים. הסיבה הלא רשמית הייתה, נגד עין הרע, הרי ברור שאם יקחו מפה את האינקובטור, הוא יזדקק לו במיידי. ההוראה היתה, להשאיר אותו כאן, גם כשהיה מחסור (פשוט לקחו כאלו ישנים מהמחסן, העיקר להשאיר). זו הסיבה, שזו אבן דרך חשובה בעינינו. החדר כבר חסר אינקובטור.

עשו לו בדיקה במד השכל, והתגלה, שהוא מחכים. להזכיר, מד השכל הוא סרט מדידה, בו בודקים את היקף הגולגולת. ההיקף גדל בקצב משביע רצון. כנראה שאפרוח משקיע יותר מאמצים באיזור החשיבה, מאשר בעליה כללית במשקל. בכל מקרה צפירת הרגעה קלה.

מבחינת סדר יומו, האפרוח שוב שינה אותו לגמרי היום. הוא פשוט ישן רוב רובו של היום. כל שלוש שעות (פרט לתשע בערב) הערנו אותו, להחלפה ואכילה. הוא אוכל מהבקבוק, כמה שנותנים לו, ורוצה עוד. אנחנו מגבילים אותו לעשרים מיליליטרים (תמורתם יורדים לו עשרה מיליליטרים מהזונדה), כדי שלא יתאמץ מדי, ולא יאכל מהר מדי (ככל שהאכילה יותר איטית, הספיגה טובה יותר, אצלו). בדקות הערות הללו, אנחנו מנצלים את הזמן, להרים אותו, וקצת לשחק.

מנצלים דקות של ערנות

יום 146 - משחקים...

אתמול לפני שהתפננו מכאן, בהחלפה של שתיים עשרה, התגלה, שכל היציאה של אפרוח הייתה נוזלית לגמרי. כאילו הוא לא עיכל דבר. ההרגשה היתה, שמשהו לא ממש בסדר. הפננו את את תשומת ליבה של הרופאה התורנית, שלא התרגשה מדי. אולגה, אחותו בליל אמש, ניסתה להרגיע, ללא הועיל. הלכנו לישון בהרגשה מזופתת, ששוב המשקל הולך לצנוח. לאפרוח תוכניות משלו, נוזלי או לא, הוא העמיס עוד 35 גרם על משקלו, והגיע ל – 2150 גרם. איזה אושר היה על פנינו, כאשר נודע לנו הדבר, בארבע לפנות בוקר. אם כי, למען הגילוי הנאות, התגנבה דאגה קטנה ללב. אם הוא שילשל את הכל, אז ממה הוא בעצם גדל? אולי זה סימן לא טוב? התשובה שקיבלנו הבוקר: "תפסיקו לחפש בעיות! בטח במקום בו הן אינן מצויות".

בלילה אפרוח שוב נזקק למעט חמצן סביבתי. כאשר הוא ערני ופעיל, מד הסטורציה מראה לפעמים ערכים נמוכים מ – 85% (הסף התחתון שלו). יש אמרה בפגיה "תסתכלו על הילד, לא על המוניטור", אנחנו מסתכלים. ברוב הפעמים אפרוח עדיין וורוד, כאשר מד הסטורציה מצפצף ומתריע. בפעמים שיש חשד שהוא מכחיל, עוזרים לו עם חמצן. בלילה ובערב היו כמה מקרים כאלה, בעיקר כשהוא היה בתנועה (סביר להניח בעיות במכשיר, יותר מאשר בעיות באפרוח). בכל מקרה לא מסתכנים, ועוזרים לו.

בביקור הרופאים היום שום דבר לא השתנה. כל עוד הוא עולה במשקל, וגדל, אין סיבה לשנות (הוא מקבל אוכל כאילו הוא 2250 גרם – 45 מיליליטר לסיבוב). כמובן, שאיום העירוי עדיין לא הוסר. העמוד עדיין כאן, למקרה שהאפרוח ירד במשקל.

היום אפרוח החליט לשנות את סדר יומו. הוא ישן עד שתיים עשרה בצהריים, ומאז חגיגה, עירנות. מסתכל על תמונות ועל הצעצועים שלו. יש לו מעין פרפר כזה, שמסובב את הכנפים, ומשמיע מוסיקה שילדים אוהבים. יש לו קשת, כמו ששמים על העגלה, שהרכבנו על העריסה, ומטלטלות ממנה כל מיני בובות. יש לו כוכב, שמשמיע מוסיקה, ומקרין דמויות על התקרה. כל הדברים האלו משכו את תשומת ליבו, והוא מֵאֵן להירדם. היו פעמים, שהעיניים נעצמו לו (בכל זאת הגוף רוצה לישון), והוא הכריח את עצמו להישאר ער. ממש פתח אותן בכח, כאילו הוא יפסיד המון, לו הוא ירדם. הכוונה שלנו, בזמן הזה הייתה שונה לגמרי, נסינו לגרום לו לישון (ע"י האכלה, על הידיים, ניענוע העריסה, מוסיקה וכיו"ב). כמו שנאמר – באבקעס. בסופו של דבר הוא נרדם בחמש וחצי, כדי להתעורר בשש, להחליף ולאכול. הוא נרדם לי על הידיים עשרים דקות מאוחר יותר, ומאז הוא ישן שנת ישרים. גם אם נהפוך את העריסה, הוא לא יתעורר עכשיו. פושון כזה!

האפרוח של אפרוח (הוא משמיע את "לדוד משה הייתה חווה")

יום 145 - בסימן חמצן

ככל שעוברים הימים, הזמן הפנוי מתקצר והולך. האפרוח ער במשך זמן רב יותר, ואנחנו מבלים הרבה יותר זמן איכות איתו. כמו כן, האחיות מאצילות עלינו יותר ויותר סמכויות, לטוב ולרע.

אפרוח הוכיח לכולם גם היום, שיש לו עדיפויות משלו, והוא זה שיקבע מה ומתי. הוא עלה בשקילה של הלילה 25 גרם, ועל ידי כך שבר שיא אישי. כרגע הוא 2115 גרם, משקלו הגבוה ביותר עד כה. היום הדעה הרווחת בפגיה היא, שהוא יעלה במשקל יותר מעשרה גרם (עד כה המציאות היתה הפוכה לדעה הרווחת, נקווה שהיום לא).

ביקור הרופאים הבוקר נגמר שוב בלל"ש, מה טוב. ד"ר בטש היה פה כדי לרשום זאת.

במהלך הבוקר והצהריים אפרוח נח, ובדרך כלל ישן. אחרי ההחלפה של שש בערב הילד התעורר, בכדי שלא להרדם עוד. הוא מאוד התעניין בספר שלו (משולבת בספר מראה מְעַוֵּתֵת, הוא מאוד אוהב להסתכל עליה, ולעשות פרצופים). עכשיו הוא כבר שולח ידיים כדי לגעת בספר (הוא עושה את זה המון). בלי מוסיקה הוא לא שקט (אולי הגזמנו עם זה), אז אנחנו דואגים למנן קצת יותר. כרגע אנחנו כבר רוצים שהוא ירדם, שיגדל, אבל האפרוח בשלו. הוא יודע, כנראה, מה טוב לו, וזה לא לישון. לפחות בלילה הוא יְשַׁן טוב.

בלילה כאשר דורית קילחה אותו, היא שמה לב, שהוא מסתדר לגמרי בלי חמצן סביבתי. עד כה צינור החמצן היה באיזור הראש שלו, ודאגו ל – 23 אחוז חמצן. אחרי המקלחת הנ"ל, דורית הזיזה את צינור החמצן, והאפרוח הסתדר מצוין. היום הוא היה כל היום ללא חמצן סביבתי, גם בשעות ההאכלה מבקבוק. הוא למד לאכול ולנשום בו בזמן. איזה כיף! זו התקדמות ענקית. הוא עדיין צריך מדי פעם עזרה של חמצן, אבל בסדרי גודל פחות. כאשר גם לעזרה הזו הוא לא יזדקק, נוכל לסגור את פרק הנשימה.

ברזי החמצן של אפרוח. יוצאים משימוש?

זהו, שוב פוסט קצר. לא קרה הרבה, וטוב שכך. עוד יום.

יום 144 - יום שקט

אתמול בערב רצו פה הימורים לגבי משקלו של אפרוח. בהכירם את ההיסטוריה המודרנית של אפרוחוּל, נטו המהמרים נגדו. הסיכויים היו חמש לשניים לזכות ירידה במשקל. אפרוח הראה לכולם מה זה! הוא עלה ב – 20 גרם, וחגג את המשקל 2090 גרם. כל הכבוד. ההערכה הרווחת כרגע בפגיה, היא שהוא ירד הלילה, ויעשה זאת בלא יותר מעשרה גרם. נו אפרוח תראה להם מה זה גם הלילה.

אחרי שמחת הלילה על עלייתו במשקל, התעוררנו מעודדים. בבוקר ד"ר מורד הגיע לפגיה, לבדוק עיניים של כל מיני פגים אחרים. אם הוא כבר פה, אז הוא ניגש לבדוק גם את האפרוח, למרות שבדיקה כזו לא נקבעה בלוח הזמנים שלו. מצבו של אפרוח לא השתנה מבחינת העיניים. יש גודש קל. לא מצדיק התערבות! נתראה עוד שבועיים. פרט לעיניים ד"ר מורד התרשם מאוד מגודלו של האפרוח (הוא לא ראה אותו מזמן) ומיופיו (אפרוח זכה לכינוי חתיך).

את ביקור הרופאים ערך הבוקר ד"ר בטש, ששמח להודיע על לל"ש בכל הגזרות. תרופות ומזון כשהיו. איום העירוי עוד לא הוסר, ביום בו אפרוח יוריד משקל, העירוי נכנס. נקווה, שזה לא יקרה בקרוב.

ד"ר היימן ביקר אותו כמה פעמים היום (למרות הבלגן הגדול בפגייה בשעות הבוקר), התגעגע. גם הוא מרוצה ממנו.

אליאן מאכילה את אפרוח (ההאכלה של שש)

אם מתרחשת בדיקת עיניים בבוקר, אפרוח מותש חצי יום אחר כך. הוא ישן כל הבוקר, אפילו לא התעורר ממש, כאשר החליפו לו (וכשמחליפים לו, כולו מוּזז ומוּפשט – ובכל זאת...). באיזור שש הוא התעורר, והיווה הרבה נחת (לי). אחרי ההחלפה, הוא אכל 15cc מבקבוק (שוב פעם בלע את זה), ונחת אצלי בידיים. ככה נשארנו במשך שעה, מסתכלים זה על זה. אפרוח מאוד התעניין בתווי פני, ומדי פעם חיפש את אליאן (אחותו בערב), להבין מאיפה בא הקול. הוא נרדם אצלי בידיים, אבל ברגע שהוא הונח בעריסה, נפתחו העיניים. הוא ער עד עכשיו (תשע בערב), כרגיל, אלו השעות שלו.

יום שקט עבר על האפרוח. הוא ישן המון, נקווה שעובדה זו תעזור לו לגדול בשקילה של הלילה. אני הולך להחליף לו, הגיע הזמן.

בהצלחה במבחן

רק רצינו לאחל בהצלחה במבחן שלב א', שחלק מהמתמחים בפגיה יעברו מחר.
אז ... בהצלחה!

יום 143 - שבת שלום

אלא מה, מה שצפוי קרה. אפרוח ירד הלילה 30 גרמים, שזה אומר שהוא כרגע רשום, כשוקל 2070 גרם. לא נורא, אנחנו עדין מעל שני הקילוגרם. כנראה, שהירידה שלו, הינה התנקזות הנוזלים החוצה מהגוף.

את הבוקר התחלנו בשיחה עם ד"ר היימן. הבנו ממנו, שהם כבר חושבים על העתיד, ומדברים על זה (הוא, צוות רופאי הפגיה והכירורגים). ישנן כמה אופציות העומדות בפניהם, כולן מדברות על ניתוח ועל שיחרור הביתה. השאלה היא הסדר בינהם, והתזמון של כל אחד מן הצעדים. אנחנו מקווים, שהשחרור הביתה יקדים את הניתוח, ויקרה במהרה. זה התסריט האופטימי. זה מה שאנו, שואפים אליו.

ד"ר היימן נתן את הפקודות היום. הוא לא רצה לחבר עירוי לאפרוח (אני שמח על כך, הוא סובל מזה, הפּוּשׁוֹן). "ניתן לו הזדמנות להוכיח, שהוא מסוגל לבד". הכוונה, להוכיח היום. לוּ מחר הוא ירד שוב, או לא יעלה, יחובר עירוי. שמעת אפרוח, תעכל את זה!

במקום עירוי העלו לו במקצת את מינון המזון, ושינו את ההרכב. מהבוקר הוא מקבל 30cc חלב-אם ו – 15cc ניאוקאט, ביחד 45cc מזון. ההיגיון מאחורי המהלך הזה (שהפתיע אותנו) הינו ההבנה, שהבעיה היא כנראה ספיגה במעי. כיוון שהמעיים אשר בשימוש אצל אפרוח, קצרים (אף אחד לא יודע עד כמה, יש רק הערכות), הספיגה, אל אף שעובדת נורמלי, לא מספקת. בניאוקאט מצויים חומרים בדומה לאלה שבחלב-אם, אבל מפורקים לגמרי. לא צריך לעכל, רק לספוג. הכוונה היא, שמערכת העיכול תתעסק בעיקר בספיגה, ולא בפירוק. כמובן, שאין תחליף אמיתי לחלב-אם, אבל אולי במצבו של אפרוח ניאוקאט יהיה התשובה. הבעיה הגדולה של הניאוקאט, הינה הסירחון (גם בכניסה, ובעיקר ביציאה). נראה מה ילד יום.

סדר היום של אפרוח הפך לקבוע. ישן עד תשע, ער עד שתיים עשרה, ושוב ישן עד שש בערב. בשש מתעורר עד תשע וחוזר לישון. כאשר הוא ער בשעת סיבוב, הוא מקבל תוספת של עשרה מיליליטרים בבקבוק. הוא בולע אותם, מוצץ יפה. אם הוא ישן בזמן של סיבוב, אנחנו מוותרים על החלפה, כך שהוא נשאר עם הג'יפה עליו, אבל ישן (גדל).

החדר של אפרוח - עכשיו פנוי, רק עריסה וכיסאות לנו

אפרוח אוהב, בשעות הערות, לשמוע מוסיקה. אפרוח ממש משנה התנהגות, כאשר הוא שומע מוסיקה שהוא אוהב. זו דרך טובה בשבילנו להרגיע אותו. מאז שהתאפשר, אנחנו מרימים אותו הרבה מאוד. הוא לא רגיל להיות על הידיים, לכן הוא לא תמיד מרוצה, כאשר הוא מורם. הוא לא יודע מה זה לשכב על הבטן, לכן הוא לא מרשה לעצמו להניח את הראש, כאשר אנחנו מניחים אותו עלינו. לא נורא הוא יתרגל. לומדים המון כל יום.

זהו עוד שבת עברה, אנחנו כבר לא סופרים. אין לזה משמעות, כשאתה לא יודע מתי הסוף. הפסיקו, אפילו, לציין בתיק שלו את השבוע בו הוא נמצא, גם מידע זה כבר איבד משמעות.

יום 142 - יום שקט

הנוזלים עשו את שלהם. אפרוח עלה היום ב – 80 גרמים (חלקם אמיתיים). עכשיו הוא שוקל 2100 גרם. זה משקל נאה, וכן גם הקפיצה מאתמול להיום.

הבוקר התחיל בביקור רופאים של ד"ר בטש. כבר בחמש לפנות בוקר העירוי, כצפוי, הפך פָּרָה. ההוראות אומרות, שכאשר העירוי הופף לפָּרּה, לא מחדשים עד הבוקר (למעשה הרופאים רוצים להחליט כל פעם מחדש האם כן או לא להמשיך עם הנוזלים). בביקור הרופאים ד"ר בטש בִּכֵּר להמשיך עם הנוזלים באותה המתכונת, שהוכחה כמוצלחת אתמול. הפקודה שנכתבה בספר של אפרוח, היתה להכניס עירוי מחדש, ולחדש נוזלים. ד"ר יובל ניגש לעבודה, אך אבוי, שלוש דקירות ואין שום ווריד. אפרוח פיתח את ריאותיו בזמן הזה (הוא עדיין לא ממש יודע איך לבכות ולנשום. הכנסת עירוי הינה סוג של אימון ריאות). ד"ר בטש נקרא אל הדגל. הוא החליט לוותר (למה לגרום סבל). אין ערוי! יש יותר אוכל. 37cc חלב-אם ו – 5cc ניאוקאט (כן, כן חזרנו גם לזה), ביחד 42cc מזון.

יש הרבה שיחות מסדרון פה, בעיניין משקלו של אפרוח. לכולם יש דעה (רופאים ואחיות). המון רעיונות. נראה מה יהיה.

פרט לנושא העירוי, יומו של אפרוח התנהל כרגיל. מתשע עד שתיים עשרה הוא היה ער, תקשורתי ומשחק. אחרי ההחלפה של שתים עשרה הוא נרדם עד חמש (גדל? אולי). שוב החלפה, ושוב נרדם עד תשע. עכשיו הוא ער אל סף ההרדמות.

מבחינת נשימה, יש נסיגה קטנה מאז אתמול. הוא שוב זקוק למעט חמצן, בכדי להציג סטורציות טובות. אנחנו מניחים, שהנוזלים, שהוא הולעט בהם אתמול, הגיעו בחלקם לריאות – גודש. זוהי תופעה מוכרת כאן, ואף אחד לא מתרגש. כיוון שהוא לא קיבל היום נוזלים, יש מצב, שמחר הוא ישתפר.

בפעם הראשונה בחודשים האחרונים, כמעט לא הייתי היום בפגיה (ולכן הפוסט היום קצת קצר, ויותר אינפורמטיבי). אבל בזמן שהייתי, היה תענוג. אפרוח הזה כזה חמוד.

יוליה מאכילה את האפרוח (תמונה מאתמול)

יום 141 - שוב בסימן משקל

שלא כצפוי, אפרוח התנהג כצפוי, וירד במשקל. הפעם 20 גרם, הוא עדיין מעל רף שני הקילוגרם, אבל קצת יותר קרוב אליו. 2020 גרם.

ידענו על הירידה הזו כבר בלילה (בארבע לפנות בוקר), אבל מידע זה השפיע על מצב הרוח רק מהבוקר, כשחזרנו להכרה מלאה. השאלה מה עושים עלתה יותר מפעם אחת.

מה שחשבנו שיקרה, קרה. ד"ר בטש ערך לו את ביקור הרופאים בבוקר, ורשם לו עירוי. שוב פעם עירוי של Stock-F (חומרי הזנה ישר לווריד), הפעם בקצב של 6 טיפות לדקה (הווי אומר 6 מיליליטר לשעה). בגלל תוספת הנוזלים מהעירוי, הוחלט להוריד בכמות המזון פֶּר זונדה. מעתה אפרוח יקבל 35 מיליליטר חלב-אם לסיבוב, וזהו. כששמעתי את זה קצת נבהלתי, הרי הילד יורד במשקל, אז למה מורידים את כמות המזון? חישוב מהיר הראה, שההיפך הוא הנכון. סיבוב נמשך שלוש שעות. בעירוי הוא מקבל 6 מיליליטר לשעה, היינו 18 מיליליטר לסיבוב. פרט לזה יש את שלושים וחמשת המיליליטרים של חלב האם. ביחד 53 מיליליטרים נוזלים ובהם מזון. בסך הכל העלו לו את הכמות. אנחנו, בתור הורים, קצת יותר רגועים מעצם העירוי היום, כנראה שהתרגלנו לרעיון. הזמן עושה את שלו.

כיוון שאתמול אפרוח חצה את רף שני הקילוגרם, וההנחה היא, שהוא ישאר מעליו, הוא קיבל חיסון כנגד צהבת B. החיסון מחולק לשלושה. את החלק הבא הוא יקבל בעוד חודש, ואת החלק השלישי עוד חצי שנה. מזל טוב אפרוחוּל, זה סימן טוב.

פרט לשעתיים בבוקר ושעתיים אחרי הצהריים, אפרוח ישן היום. ישן זה אומר גדל. בשעות שהוא ער, הוא פשוט תענוג. משחק, מתעניין ובעיקר עושה פרצופים. יש לו המון הבעות פנים, והוא מביע אותן, בתגובה למה שהוא רואה ושומע. אין דבר שקורה בחדר, מבלי שאפרוח יזכה אותו בתגובה.

מהבוקר הסירו לו את החיתול, שכיסה את העריסה, ושמר על החמצן בריכוז גבוה ליד הראש האפרוחי (למעשה דנה הסירה). צינור החמצן נשאר לידו, פתוח אך במעט. ליתר ביטחון. בסך הכל ברובו של היום הוא נשם לבד באוויר החדר. שוב הוכיח האפרוח התקדמות (ושוב שונה מהצפוי, בדרך כלל זו גמילה יותר הדרגתית).

צר לי שהיום אין תמונה, בעיות טכניות מול גוגל.

יום 140 - עשרים שבועות

אושר גדול (מהול בחשש) היום, בשקילה של הלילה התגלה, שאפרוח עלה ב – 65 גרם. הוא שוב חצה את רף שני הקילוגרם, וכרגע משקלו הרשום הוא 2040 גרם. מזל טוב אפרוח, הפעם תשאר מעל! נקווה שגם הלילה, הוא יעלה במשקל.

למה מהול בחשש? מה שמעסיק אותנו היום, זה נושא המשקל. אפרוח קטן בהרבה, ממה שהוא אמור להיות בגילו. בגלל המעיים הלא שלמות שלו, ספיגת האוכל איננה אופטימלית (בלשון המעטה). הערכה גסה של האחיות, היא שהוא סופג 70% ממה שהוא צריך, ולכן הוא לא גדל. המשקל הוא רק מדד מהיר להמון משתנים אחרים. אחד מהם הוא התפתחות המח. תמיד קיים חשש, שכשהוא לא גדל גם המח לא מתפתח. אין לזה סימוכין, וגם לא נדע את זה, עד שנגיע לשלב בו תתעכב ההתפתחות. בכל מקרה, אנחנו מקווים לטוב. אולי הוא יעלה הלילה במשקל.

בדרך כלל הוא עולה במכה כמות גדולה, ובימים שלאחר מכן הוא יורד חלק מהעליה. נקווה שהפעם זה יהיה שונה.

את ביקור הרופאים ערך הבוקר ד"ר בטש. העירוי שתוכנן אתמול, ונדחה להיום, בוטל. בוטל בגלל העליה במשקל. עדיין ישקלו עירוי במידה ושוב תהיה עצירה. פרט לזה (אולי גם זה) לל"ש.

כרגע קיימת הנחה, שההאכלה דרך הזונדה בקצב איטי, הוכיחה את עצמה. מכאן הרצון להמשיך בשיטה הזו. אליה וקוץ בה, כשמאכילים דרך הזונדה, אפרוח לא מרגיש את האוכל, לכן הוא רעב. כאשר הוא רעב, הוא לא שקט (בוכה, משתולל, מחפש). כאשר הוא לא שקט, הוא מוציא המון אנרגיה, וזה, לא מועיל לעליה במשקל. אז כשהוא ישן, אנחנו לא מעירים אותו בשביל לאכול. אם הוא ער הוא לא יתן מנוחה, עד שהוא יקבל את האוכל שלו – בבקבוק. מנסים להרגיע אותו עם כמות קטנה של אוכל (חמישה מיליליטרים עד עשרה), לא תמיד זה עובד.

בבוקר אפרוח היה ילד טוב, ישן רוב הזמן (בשאיפה, גדל קצת). אחרי ההחלפה (חיתול) של שש בערב הוא התעורר, ומאותו רגע סרב להרדם. הוא רצה אוכל. נתנו לו עשרה מיליליטר בבקבוק, שהוא סיים תוך פחות משתי דקות. ביודענו את המצב, לא רצינו לתת יותר. כאן בא לעזרתנו המוצץ. הפעם גם זה לא עזר. על הידיים שלי, על הידיים של אלה (אחותו), עריסה מתנענעת שום דבר לא עזר – הוא רוצה לאכול דרך הפה (לגיטימי לגמרי, אבל לא רצוי). אחרי שלוש שעות הוא נרדם, הותש (הוציא המון אנרגיה).

עומס בפגיה

יום 139 - יורדים

אפרוח הוא ילד קצת מבלבל. אותנו הוא הצליח לבלבל, וגם את הרופאים. הלילה הוא המשיך לקטון. בשקילה הובן, שהוא ירד עוד עשרה גרם, כך שכרגע הוא שוקל 1975 גרם.

יום קצת משביז עובר עלינו היום. ירידות המשקל האחרונות, וחוסר העליה לפני כן (את העליה האחרונה, הוא עשה בעקבות נוזלים, והנה הוא יורד אותה חזרה לאיטו) משפיעות.

ד"ר בטש ערך לו את ביקור הרופאים היום. בתחילה הוא הורה על חידוש העירוי (זה משלשום), וחידוש ההזנה באמצעות Stock-F. המטרה, להזניק אותו לכיוון שני קילו מאתיים, ועל ידי כך להגדיל את כושר הספיגה של הגוף. לעירוי, מלבד יתרונותיו, ישנם גם חסרונות. דבר ראשון, הוא מקור לא אכזב לזיהומים (פצע פתוח). פרט לכך, ל – Stock-F קיימות תופעות לוואי במערכת המרה (לגוף קשה לפנות את הפסולת, שנוצרת מהעובדה, שהכניסו חומרים בדרך עוקפת) בעיקר הצטברות של בילירובין (צהבת ילודים). אפרוח כבר בגיל, שזה יכול להזיק לו. כיוון שאפרוח ישן בזמן ההוראה, דחו את הכנסת העירוי לשעה שתיים עשרה בצהריים. עד השעה היעודה ד"ר בטש ודנה שוחחו, והוחלט לדחות את העירוי למחר, במידה ואפרוח יחליט להתמיד בירידות שלו.

מכאן יוצא, שבדף ההוראות הנוכחי של אפרוח כתובה מילה אחת – לל"ש.

בבוקר הוא היה ערני בשעות ההאכלה, אבל כרגע משתדלים שלא להאכיל אותו מבקבוק. כיוון שהמעיים שלו אינן מנוצלות במלואן, ואכילה מהירה גורמת לפעילות מוגברת שלהן, היציאות נוזליות. ולמעשה כמעט ואין ניצול של המזון. זו התאוריה, שאנו בודקים כעת. את האוכל מכניסים לו דרך זונדה (כרגיל) בקצב מאוד איטי (17 מיליליטר לשעה), כך שהוא אוכל בצורה רציפה. בברור רואים, שהיציאות שלו יותר מוצקות. האם זה יעזור לעליה במשקל? אנחנו לא יודעים. נקווה לטוב.

מכסים אפרוחים

במקום האכלה, בשעות העירות, הוא קיבל המון TLC. האפרוח מאוד אוהב להיות על הידיים. כנראה, שזה היה חסר לו מאוד בחודשים האחרונים. אנחנו אוהבים שהוא על הידיים שלנו, לנו זה היה חסר בחודשים האחרונים.

יום 138 - לומדים לאכול

ברור לי לגמרי, שהפוסטים הולכים ומתקצרים, ככל שזמננו בפגיה הולך ומתארך. אותי זה משמח. הסיבה לכך היא פשוטה, יש פחות דברים לכתוב. אחת לכמה זמן יש ארועים דרמטיים, שמשנים את התמונה. בין השינויים אנחנו מיצבים לנו איזושהי שגרה. כמובן שהארועים הדרמטיים הללו מספקים חומר כתיבה מצויין, ואילו ימי השגרה בינהם, משעממים מבחינה בלוגית. עם ההתקדמות (והרי אנחנו כבר מתקדמים ארבעה וחצי חודשים) פוחתים הימים בהם משתנה השגרה. מבחינתנו זה סימן טוב, ארועים כאלו (מלבד העניין שהם מעוררים) גורמים לנו בעיות לבביות. מה שרציתי לאמר בכל הפיסקה, הוא שגם היום הוא יום יחסית שיגרתי אצל אפרוח. הוא הולך ומקבל תכונות והתנהגויות של תינוק לכל דבר ועיניין (וזה בד"כ לא ממש מעניין אף אחד חוץ מההורים המאושרים).

מבחינת משקל אפרוח ממשיך בשיגרת הירידות. היום הוא ירד חמישה גרמים, והוא כרגע שוקל 1985 גרם.

ד"ר ברזילי ערך לו את ביקור הרופאים בבוקר (למעשה זה היה קצת יותר לקראת צהריים). כיוון שהערוי שוב הלך פָּרָה, כבר אתמול בערב, הוא ביטל את חידושו, והאפרוח הפסיק לקבל Stock-F. בגלל הדימומים הלא קבועים מהבטן הוא קיבל היום ויטמין K (עוזר בהפעלת גורמי הקרישה). פרט לכך, לל"ש.

מבחינתנו היה יום מעולה. הוא היה ערני במהלך רובו של היום, ולמד את השעות. לפני השעה של ההחלפה, שגוררת אחריה את שעת ההאכלה, הוא מקבל אנרגיה. בזמן הזה הוא מחפש להכניס מני דברים לפה: חיתול סורר, חולצה רפויה, צינור חמצן שמתגולל לתומו וכו'. אנחנו מעדיפים, שיכניס מוצץ. אחרי ההחלפה, שכרגע אנחנו עושים (כשהילד עובר לעריסה, ההחלפה באחריות ההורים), בא השלב הכיפי. מרימים את האפרוח על הידיים (כמו כל תינוק אחר, פשוט אנחנו עדיין רואים בזה משהו מיוחד), קצת משחקים, ויאללה אוכל. היום הוא שוב שבר שיא אישי, ואכל את כל המנה שלו (בהאכלה של שלוש) מבקבוק (40 מיליליטר ועוד חמש מתנת האם) בתאבון רב. רק תעז להוציא את הבקבוק באמצע. הוא לומד לנוח כשצריך, לנשום בזמן האכילה ולינוק בדיוק את הכמות בכדי לבלוע כראוי. נכון, אלו דברים שכל תינוק יודע לעשות, אבל אצל אפרוח הכל מיוחד, הוא צריך ללמוד גם את הדברים הבסיסים. מה שיפה, זו העובדה שהוא אכן לומד. אין לי הסבר איך, הוא פשוט מצליח פתאום, ומאותו רגע הוא יודע. כל ארוחה במהלך היום נפתחה בבקבוק, ובכמויות נאות של חלב שננקו ממנו (עובדה שמבלבלת קצת את החשבון, של מה צריך להכנס מהזונדה, אבל לא נורא).

מכינים בקבוק

אפרוח מאוד מתעניין במה שקורה בעולם. הוא ממש לא רוצה להרדם, כאילו חושש, שיפסיד משהו. העיניים שלו מתרוצצות מדבר לדבר, וכל פריט זוכה לפרצוף: 'אהבתי את זה', 'לא אהבתי את זה', 'מה זה בכלל אני לא מבין' או 'זה לא מעניין'. חמוד שכזה.

יום 137 - עוד ערב חג

לנו לא ממש ברור סיפור המשקל האפרוחי. אחרי הקפיצה של אתמול, שכנראה נבעה ברובה מן הנוזלים, באה ירידה קלה היום. אפרוח שוקל היום עשרה גרם פחות, ממה שהוא שקל אתמול. 1990 גרם. העירוי של אפרוח ממשיך להעביר נוזלים למיניהם גם היום, פרטים בפסקאות הבאות.

ד"ר רימונה היתה אצלו בבוקר, לערוך ביקור רופאים. כיוון שאתמול הוא דימם קצת, וכיוון שיש לו "ליין" (עירוי), יש הזדמנות פז להכניס לו קצת פלסמה. הוא קיבל פלסמה! מצד שני הפסיקו את האֶלְטְרוֹקְסִין (תרופה שמשפיעה על בלוטת התריס, אפרוח מקבל אותה מאז ומתמיד). אחרי החג מתכננים להפסיק לו תרופות נוספות. למעשה מנסים להפסיק כל תרופה שאפשר, כדי להגן על הכבד. בגלל ארבעה וחצי החודשים גדושי התרופות והחומרים בהם הולעט האפרוח, הכבד שלו מוגדל (הוא היה מוגדל יותר, אבל השתפר). יקח עוד זמן, עד שהכבד ישתקם לגמרי. כמובן, שכאשר נגמרת הפלסמה, ממשיכים עם העירוי הרגיל (בקצב 5cc לשעה).

ד"ר רימונה מסבירה התנהגות של רצוי מול מצוי

מבחינת מזון אין שינוי, אבל יש הדגשה מצד הרופאים. הדגש הוא: אם מאכילים אותו פֶּר-אוֹס (דרך הפה), יש להוריד מהכמות, שנכנסת דרך הזונדה את מה שהוא אכל פֶּר-אוֹס ולהוסיף 5cc (אולי נשפך לו קצת מהפה). זאת אומרת שיש מצב, שהוא יאכל 45cc.

האפרוח אכל מבקבוק היום כל ארוחה וארוחה, בדרך כלל 15cc. הוא לומד לאכול לאט, אבל בטוח. זה יחסית הולך טוב (לפחות משהו, שלא הסתבכנו איתו). הוא מוצץ טוב, האוכל נגמר לאיטו מהבקבוק, ופתאום הוא נרדם. בצורה זו, מוחלט למעשה כמה הוא אוכל. למרות ההרדמויות בשעת הסעודה (לפחות אין הוא מֵשִׂיחַ), הוא היה ער כל היום. ניסינו להרדים אותו, אבל העיניין שהוא מגלה בעולם, חזק ממנו (ומאיתנו). ראו עליו, שהוא עיף. הוא עצם עיניים, והכריח את עצמו לפותחן מחדש, אולי הוא מפסיד משהו. מה שכן, יש לנו כלים חדשים בכדי להרגיע אותו, עכשיו אנחנו כבר יכולים להרים אותו. הוא אמנם מחובר לחוטים (מוניטור ועירוי), אבל הם מספיק ארוכים, כדי שנוכל להסתובב איתו בחדרון שלו. האפרוח מאוד אוהב להיות על הידיים, הוא ממש דורש את זה (ביחוד כשמניחים אותו חזרה בעריסה, יש פרצוף נעלב, ואם תוך כמה מילישניות לא הגבת, יש בכי. הופ על הידים, אין בכי).

עכשיו הוא ישן, ואנחנו מתנהלים פה על קצות האצבעות (משתדלים, בכל זאת בית חולים). בינתיים זה מספק, שישן ויגדל.