נתחיל במשקל הלילה הוא עלה עשרה גרם. לא רע, בהתחשב במאמץ הנשימתי. כרגע הוא 1780 גרם. מתקדם!
קצת שאריות מאתמול, ד"ר אפרתי בא לראות את האפרוח ללא הטובוס. כיבוש הפיסגה הזאת ע"י האפרוח, גרם לד"ר אפרתי להתחיל לדבר על העתיד לבוא. הרי בסופו של עיניין צריך להרכיב את מעיי האפרוח מחדש. אני לא אפרט פה, אבל מרענן לדבר על העתיד הרחוק (של חודש, חודשיים מהיום) ולא רק על המחר.
בביקור הרופאים היום לא שונה כלום. הוא ממשיך לצרוך 35cc בכל סיבוב, וממשיך לקבל אינהלציה של ונטולין שלוש פעמים ביום. בסך הכל עבר עליו בוקר שקט, אפילו כאבי הראש, הנובעים מהסטרואידים, כנראה היו סבילים. הוא היה עירני ומתעניין, והכי חשוב, נושם.
במשמרת ערב, סָנְדָה, האחות שלו, הביאה לו חולצה. הוא התלבש בפעם הראשונה. יפה לו, קצת גדול עליו (השרוולים מקופלים לחצי, והחולצה מגיעה לברכיים), אבל יפה לו. החולצה משווה לו מראה של תינוק רגיל. חשבנו, שזה יהיה האירוע הגדול של היום. מסתבר, שלאפרוח היו תוכניות אחרות.
בשש בערב תיכננו לעשות קנגרו (בעיקר דנה), ומכיוון שהוא ישהה מחוץ לאינקובטור, זה זמן טוב להחליפו. לפני הקנגרו החלפנו לו פדים וטיטול. ההחלפה גרמה לו להיות מאוד לא נינוח, והוא התחיל לבכות. כזכור, כשבוכים לא נושמים (מחוקיו של אפרוח). סנדה עטפה אותו בחיתול (שלא יהיה לו קר בחוץ), וקיווינו, שעל דנה הוא ירגע. דנה לקחה אותו עליה, הוא המשיך לבכות. אני, בזמן הזה ניתקתי את האינקובטור, והתחלתי לחבר את החדש. האפרוח המשיך לרדת בסטורציה ולבכות. לא נרגע, גם לא על דנה. בשלב מסויים הוא הפסיק לבכות, אבל לא חזר לנשום, פעימות הלב ירדו ל – 40 (בד"כ הוא על 140 פעימות לדקה) והסטורציה ל – 30%. הוא היה כחול לגמרי, וכל איבריו שמוטים. לא היה אפילו אינקובטור, בכדי להשכיב אותו בו. סנדה לקחה אותו ביד אחת ואת האמבו בשניה, והתחילה לבצע בו החיאה. אני ודנה רצנו כל אחד לכיוון אחר להביא רופא. כשחזרנו (אחרי דקה) פעימות הלב עלו ל – 90 והסטורציה ל – 50%. אליאן (האחות) הגיעה גם, ועזרה לי להשמיש את האינקובטור החדש. ד"ר טלי הגיעה לעזור במאמצי ההחיאה. אחרי חמש דקות האפרוח חזר לעשתונותיו, והצבע הכחול פינה את מקומו חזרה לאדום. כשהוא התחיל לבכות, נשמנו שוב. אלו היו רק חמש דקות, אבל הבנתי מה זה נצח. בשעתיים שאחרי הבלאגאן, האפרוח לא חזר לעצמו בצורה מלאה מבחינת סטורציה (לפחות, הוא הגיע למצבו הרגיל מבחינת פעימות הלב). עשו לו צילום, והבינו, שהאירוע גרם לו לתמט בריאה השמאלית. הוא כרגע על צידו הימני, חוזר לאיטו לדרך המלך. לגבינו, אחרי שהוא שכב לבטח באינקובטור, התחלנו להבין מה הרגע היה. סנדה אספה נשימות, וספגה זיעה קרה. אני התמוטטתי על הכורסא פה, ודנה עשתה סיבובים מהירים במחלקה (כמו אסיר בתאו). מזל, שסנדה פעלה במקצועיות ובמהירות.
תגובה 1:
כואב הלב לקרוא, מסכנון אפרוח.
מזל שנגמר בטוב.
מקווים שתחזרו לשיגרה במהרה ושיהיה רק טוב.
כמו תמיד,
חושבים אליכם
גלי וירון
הוסף רשומת תגובה