טיפול נמרץ בילוד: יום 161

יום מעניין בפגיה (כמו תמיד, המילה מעניין מחליפה מילה אחרת, שלא נעים להשתמש בה) . הקיץ מביא עימו את התינוקות. מסתבר שרוב הלידות המתוכננות, מתוכננות לקיץ. למה? כל אחת והסיבות שלה. בכל מקרה הפגיה מפוצצת בילדים, כולם בבאלאגן, ורק אנחנו ואפרוח בבועה שלנו. תודה לד"ר היימן על כך.

כשהגעתי ד"ר אפרתי היה אצל אפרוח בחברתו של ד"ר קלין (כירורג). שניהם בחנו מקרוב את בטנו של האפרוחול. על פניהם הבעה סתומה, בדיעבד הסתבר, לא מאושרים. מסביב לסטומה החדשה (מקום משכנה של ה T tube בעבר הלא רחוק) העור הפך לפריך ופגיע מאוד. הטריד אותם, שהתפרים לא יחזיקו, בגלל חולשתו של העור. ד"ר אפרתי הורה, שמעתה ואילך תהיה עליו שקית סטומה (שקית שתאסוף את מה שיוצא מהסטומה, עם חשיפה מינמאלית של העור). את השקית יש להחליף בתדירות הנמוכה ביותר האפשרית. מסתבר, שהדבק שמדביק את השקית לעור, מהווה זרז להבראת העור, לזה הוא מתוכנן. כמו כן לפני הנחת השקית יש לנקות את המקום עם מגבון מיוחד, ספוג בחומר אנטיביוטי (יעודי למקרים כאלו), ולפזר אבקת Orahesive. ד"ר אפרתי וד"ר קלין עשו בדיוק את זה. אליאן סגרה את בגדי האפרוח, והקטנצ'יק חזר לישון.

עד שתיים עשרה האפרוח ישן. בזמן הזה ד"ר רימונה נכנסה ויצאה כמה פעמים, בעיקר כדי לתת הוראות בעל פה (לכתוב, היא תכתוב מאוחר יותר, כשיהיה לה זמן). הוגדלה כלכלתו ל – 50cc מטרנה קורנפלור (לפחות ארבע ארוחות ביום, השאר יכול להיות חלב-אם, לבחירתנו), אפשר הכל בבקבוק (מנסים). תרופות נשארו כשהיו.

בשתיים עשרה הוא אכל מבקבוק את כל המנה שלו, מטרנה קורנפלור. עד שלוש הוא ישן לסרוגין. בשלוש אחרי חילופי משמרות, הגיעה ד"ר רימונה (ולא רק היא) לחזות באפרוח בולע מזון. היא הבינה ישר, ורמזה לענבל (אחותו), שאם הוא ירצה יותר, אפשר לשחרר לו עוד חמישה מיליליטרים.

אם חשבתי שהאפרוח יתעייף אחרי ארוחה כזו, התבדיתי. הוא התעורר יותר. סירב להיות על הידיים (אם כי ממש ניסיתי). בעריסה היו לו מלא עיסוקים. הוא דיבר עם החילזון, שמצויר על הספר. ניסה לתלוש את העכבר מהקשת, שתלויה מעליו. התעניין ב'שמיכי' שלו, ובעיקר זז המון (יוליה היתה מרוצה מהחיות שלו).

הצד הפחות נעים של היום הוא היציאות של אפרוח. עדיין מאוד נוזליות. זו הסיבה,שחידשו לו את העירוי היום (אחרי שהפך פָּרָה). לפחות נראה, שהדימום נפסק.

כרגע אנחנו מתכוננים לשקילה ולאמבטיה.