מדהים איך בן האדם מתרגל להכל. מצבים שבעבר היו גורמים לנו היסטריה, עוברים לידנו היום בשקט יחסי.
כמסורת השבועות האחרונים, בתשע הוא קולח (שוב צרפתית) ונשקל. אפרוח כזה, הוכיח התקדמות, הוא עלה בשמונים גרמים היום. כרגע הוא שוקל 2625 גרם. כולנו תקווה, שגם מחר הוא יעלה עוד קצת. יכול להיות, שחלק מהעליה הנוכחית נובע מארועי היום.
את ביקור הרופאים ערך היום ד"ר בטש. הוא לא שינה כלום בתרופות ומזון. הוא כן רשם לו מנת דם ומנת פלסמה. למה? כי יש 'ליין' של עירוי בפנים כבר, אז למה לא לנצל. יצא שעדו קיבל 25 סמ"ק תאי דם אדומים ו – 20 סמ"ק פלסמה. מיד אחר כך הגיעו לבדוק לו את העיניים, הכל כרגיל, נתראה בעוד שבועיים.
אתמול קצת לפני שעזבנו, עדו הקטן בכה מאוד. אחרי זמן קצר ל הידיים הוא רגע ונרדם. הגענו למסקנה, שצריך להרים אותו יותר על הידים, אפילו שזה לא נוח עם כל החוטים והצינורות (העירוי למשל). לפעמים זה אפילו מסוכן (שלא יתנתק משהו). היום דנה הרימה אותו על הידים, כמעט מהרגע שהיא הגיעה. שעה וחצי בבוקר ועוד אחרי הצהרים. מנצלים כל דקה של עירות. עדו ממש נרגע ככה, נותן לו הרגשה של בית.
בכדי לתת לו הרגשה נוספת של בית, אנחנו מלבישים אותו בבגדים אמיתיים, לא כאלה של בית חולים. זה מתאים לו הרבה יותר.
בשש בערב (בערך) גילינו הרבה דם בשקית הסטומה שלו. כיוון שחמש דקות קודם השקית הייתה ריקה, ברור היה שיש דימום חזק. מיד הגיעה הרופאה התורנית, ד"ר ג'ורג'י, היא הבינה את המצב, וצילצלה לד"ר היימן וד"ר אפרתי. הכירורג התורן הגיע גם כן, ואחרי חצי שעה החדר שרץ רופאים. ד"ר אפרתי הסיר את השקית כדי לגלות את מקור הדימום, דווקא אז הדימום פסק. קצת לחיצות ודחיפות והדימום חזר. שוב תפירה. יצאנו מהחדר כדי לא להתעלף (במיוחד אני). נקווה שזה הדימום האחרון. עוד אחד או שניים כאלו ויאלצו לנתח. אנחנו מקווים שהניתוח יהיה רק אחרי ארבעה קילוגרמים (וזו הדעה הרווחת כאן), אבל אם לא תהיה ברירה...
אליאן, ד"ר אפרתי, ד"ר ג'ורג'י וד"ר דנה מכינים את עדו לתפירה
כרגע עדו הקטן שוב מסטול ממורפיום. עכשיו הוא ישן, אבל קצת אחרי הזריקה הוא היה מאוד משעשע. עשה המון פרצופים, הביט בעיניים מזוגגות על הצעצועים שלו, הזיז את הידיים בצורה מצחיקה - בקיצור מסטול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה