חלק מהצוות מגדיר את עידו, כבית ספר לרפואה ניאונטולוגית. כמעט כל מה שכתוב בספרים, עבר אצלו או לידו.
אתמול, מייד אחרי הדימום הרביעי, הגיעה הכירורגית הכוננית (קפצה מהבית), ד"ר נדיה. היא כבר מכירה את העולל, ואת מה שהוא מעולל. חמש דקות לפני שהיא הגיעה, הוא הפסיק לדמם (תסמונת המכונית במוסך). בלי דימום פעיל, ד"ר נדיה לא יכולה הייתה לדעת מאיפה הוא נובע. ובלי הידע הזה, היא לא יודעת מה לתפור. בינתיים הגיעה ד"ר טלי, רופאת הפגיה התורנית, לבדוק לו את העירוי. אופססס, הלך פָּרָה. בגלל הרגישות הגבוהה, וצורך לקבל דם אחת לכמה זמן (כמה שעות בזמן האחרון), הוחלט לחדש. ברגע שעידו הרגיש את היד הממששת (למצוא וריד מתאים), הוא פרץ בבכי. כאשר הוא מדי פעם עוצר, פותח עיניים, ומוודא שמתיחסים אליו (כשלא התיחסו, הוא בכה יותר חזק). הבכי גרם ללחץ בבטן – דימום. ד"ר נדיה ראתה. העירוי נכנס ונשטף, ועידו עבר לרשות מחלקת כירורגיה. ד"ר נדיה תפרה את המקום, תפר חמישי. הבטן שלו הינה מעשה ריקמה. כולם היו במתח בערך שעה, כאשר הובן שהעיניין נסגר לעת עתה, כולם התפזרו לדרכם. עידו פרש לישון, ד"ר נדיה נסעה הביתה, ד"ר טלי לחדרה, אנחנו לכיוון הבית ואנה (אחותו) התישבה באנחה כאשר כל הלילה לפניה. על כל מקרה נתנו לו עוד 30 סמ"ק פלסמה.
עכשיו כמעט עשרים וארבע שעות אחרי, עדיין לא היה דימום רציני. נראה שלפחות זמנית נמצא מזור לבעיה. כל גרם שנוסף לעידו לפני הניתוח, הוא ברכה. כל יום שאפשר להתקדם הוא יום טוב.
את ביקור הרופאים ערך לו היום ד"ר בטש. הוא הפסיק לו את האוֹרְסוּלִיט (תרופה הגורמת להגברת פינוי דרכי המרה), ורשם לו מנת דם (30 סמ"ק) ומנת פלסמה (30 סמ"ק). נראה לנו שאין לו טיפת דם משלו בגוף, הכל של התורמים.
רוב יומו עבר עליו בשינה, עמוקה יותר או פחות, אבל שינה. הוא דימם קלות מהבטן (ממש קל) פעמיים. קטן עליו. הבעיה שדימום כזה, עלול להוביל לגדול ממנו בהמשך. שוב, כל יום שעידו גדל לפני הניתוח הוא ברכה.
בתשע ביצענו את טקס השקילה והמקלחת. הבובון עלה במאה וחמישים גרם (מאה וחמישים - مائة وخمسون, والحمد لله). כרגע משקלו 2810 גרם. אנחנו מניחים, שתשעים מתוכם שייכים למוצרי הדם, שהוא קיבל ביממה האחרונה. עדיין עליה נאה. כרגע הוא ער לגמרי, מסתכל על הצעצועים שתלויים מהקשת שלו. כולו מרוכז בדג שתלוי מעליו.
כשהוא היה על הידיים של דנה, הוא ראה בזווית העין את המסך של המוניטור. מצא חן בעיניו, הוא לא התיק את מבטו ממנו לאורך כל השהות על הידיים (אלא אם סובבו אותו בכח).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה