קשה להגדיר את זה, אבל ההרגשה אתמול בערב הייתה שונה. לא שהמצב השתנה כמלוא הנימה, לא שחל שיפור במצבו האפרוחי של עִדּוֹ, ולא נולדה פה תקווה יש מאין. זו גם לא הייתה תחושה עילאית של סיפוק או התרגשות, פשוט תחושה טובה יותר, מזו שאפפה אותנו בשבוע האחרון. הסיבה היא כנראה, העובדה שעשינו משהו בכדי לקדם את העניין, והגענו למסקנות. אולי פשוט הידיעה, שיש כיוון, שאליו הולכים, ויש איזושהי תוכנית.
אמנם לא מזמן התחלנו לשקול ולקלח את עדו בשעה תשע בערב, אבל כהרגלו הוא קובע את הכללים גם במקרה הזה. בימים האחרונים הוא פשוט נרדם אחרי הצהריים, בכדי להתעורר בלילה. אז בתשע הוא ישן (ובדרך כלל חזק), ולנו אין לב ורצון להעיר אותו בשביל שקילה ומקלחת. יוצא מכאן, שאת אלה, עושים שוב פעם בלילה. בשקילה של הלילה, האפרוח הקטן עלה ב – 175 גרם. העליה הגדולה שלו מאז ומעולם. שוב נוזלים? החזיר את מה שאבד לו? אנחנו לא בטוחים, אבל יש לנו תאוריה. לפני התאוריה, כדי למנוע מאנשים לעשות חשבונות מיותרים, הוא שקל 2835 גרם בלילה הזה.
ביום חמישי האחרון, היה דימום מאסיבי מאוד לאורך הערב והלילה. בבוקר, כשהגענו עדו היה קר (הבגדים היו פתוחים רוב הזמן, כדי לספוג את הדימום), ולכן הועבר לאינקובטור הפתוח (יש חימום מלמעלה). באותו ערב/לילה הוא איבד מעל 100cc דם (בערך שביעית ממה שיש לו – מקביל לאדם מבוגר, שמאבד ליטר דם). אמנם השלימו לו את הנוזלים ואת הדם, אבל הגוף כנראה נכנס ל'סְטְרֵס' (בהעדר מקבילה עברית טובה לתאור המצב), וניסה להשלים את החסר. בכך הוא דלדל את מאגרי הברזל והחלבון בגוף, וניצל את המזון למטרות אחרות מאשר בניית הגוף. גופו נכנס למצב קאטאבולי. זה התחיל ביום שישי, החמיר בשבת, והתחיל להרגע (אנחנו מקווים) אתמול. זוהי תאוריה בלבד, ואין לה סימוכין מהרופאים, אם כי חלקנו אותה עמם. אנחנו מקווים, שהגוף הקטן והחזק הזה יָצָא ממצב ה'סטרס', ושהעליה הנוכחית מעידה על כך. אנחנו מפחדים מהפעם הבאה, אולי הגוף של עדו, עבר כל כך הרבה, יחליט לוותר.
היום הזה עבר רובו בהתיעצויות, עם הכירורגים, עם הנאונטולוגים ועם עצמנו. מחר בבוקר אמורים כולם לדבר, ולהחליט על תוכנית מוגדרת (כרגע היא מאוד כללית). בהתאם לזה ימשיך הטיפול.
עדו, מצידו, כרגיל. בבוקר עירני, מתקשר ומשחק, אחרי הצהריים נרדם, ובערב ישן. כרגע על הפצע (מקום משכנה בעבר של ה - T tube זצ"ל) שמים מרקחת, שעשו במיוחד עבורו. המרקחת מורכבת מ – Zincod (משחת טוסיק רגילה של תינוקות, ידועה גם בשם 'בייבי פסטה') ו – Chloestyramine (סופח מלחי מרה), והיא נועדה להגן על עורו. נקווה, שהפצע ישתפר בקרוב. מדי פעם הוא עדיין מדמם, אבל בגלל האינקובטור הפתוח ושיטת הטיפול החדשה (השגחה עשרים וארבע שעות), עוצרים את זה באופן מיידי. בימים האחרונים הוא לא איבד הרבה דם, למרות הדימומים הרבים.
תופסים שמש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה