ללא ספק, ירידת המשקל של אתמול הייתה זעזוע לא קטן. קיוונו, שלפחות זה ילך כמו שצריך, ויקדם אותנו הלאה. במקום להתקרב ליעד המתאים לניתוח, אנחנו מתרחקים ממנו.
אתמול אחרי השקילה, עדו היה עירני מאוד. בהתחלה, עשה רושם שהוא נרדם, אבל מהר מאוד הוא חזר לשיא אונו ועירנותו. הוא נשאר ככה עד היום באחת עשרה בצהריים. כמעט שתיים עשרה שעות עירנות, לא מתאים לתינוק בגילו. הוא ממש מתקשה להרדם. עד כדי כך שד"ר רוני (רופא תורן) שקל לתת לו מורפין, להרגיע ולהרדים אותו. הוצאנו אותו קצת לשמש, בעיקר כדי לחשוף את הפצע שלו לשמש, אומרים שזה מַרְפֵּא טוב. בשמש הוא נרדם, אבל הוא לא יכול היה להשאר שם זמן רב. הכנסנו אתו פנימה בזהירות (שלא יתעורר), הצלחנו. רבע שעה זה החזיק מעמד, והוא התעורר. אחרי מאמצים אדירים, ונחישות גדולה של דנה, הוא נרדם באמת. מאז הוא יָשֵׁן ללא הפסקות (השעה עכשיו שמונה בערב). צפוי לו לילה עירני.
מאז אתמול, הטיפול בו, הוא בעיקר, כל כמה דקות להחליף את הָפֶּד על הבטן, ולנקז לו את הפצע (מכל הנוזלים והיציאות למינהן). כאשר יש דימום, צריך לתפוס את זה מהר, וללחוץ כדי לעצור את זה. אם לא עוצרים את הדימום, עדו עלול לאבד המון דם, לכן צריך להיות עם העיניים עליו כל הזמן. היום נעבוד במשמרות, כך שכמעט כל שעות היממה מישהו מאיתנו יהיה איתו. מתארגנים למצב חדש.
אחד הדברים היותר מיאשים, זו העובדה, שכמעט אי אפשר לתת לו חום ואהבה. כל פעם שמרימים אותו, נוצר לחץ על הפצע, ובדרך כלל הוא מתחיל לדמם. עִדּוֹ עצמו כבר משווע ליותר מליטופים על המיטה. אנחנו מצידנו, מותחים את החבל כל פעם קצת (היציאה לשמש היתה מתיחה גדולה).
מחכים
אני הצלחתי לתפוס תנומה של שלוש שעות על הכורסא פה בחדר הבידוד. עד כדי שהאחיות החליפו משמרות, ולא שמעתי. נקווה שזה יעזור לעירנות בלילה.
אין עוד הרבה מה להוסיף. כרגע לא רואים את הסוף, וזה מציק. נקווה שהשבוע יביא איתו בשורות טובות יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה