שוב יום לא קל עובר עלינו.
הלילה עבר בשקט יחסי. עדו ישן את רובו, נקווה שגדל. על הבוקר, כאילו בכדי לאחל בוקר טוב, הוא התחיל לדמם בקצב מטורף מאותו האיזור בבטן. כלי דם אחר אמנם, אבל אותו האיזור (המקום בו הייתה ה T tube בעבר). ד"ר אפרתי, ד" ר רימונה וד"ר היימן הובהלו לחדר הבידוד. כולם כבר מכירים את התרגולת. ד"ר אפרתי הוציא לו את שקית הסטומה, חיטא ותפר את המקום. ד"ר רימונה דקרה, והכניסה לו 'לָיְין' של עירוי. הוזמנה לו מנת דם כפולה (30 מיליליטרים) ומנת פלסמה אחת. מלחיץ.
כיוון שממילא שקית הסטומה הורדה, בחנו מחדש את צורת ההדבקה שלה. מעתה, החור שגוזרים עבור הסטומה, יהיה קטן יותר, כך שפחות שטח יחשף ליציאות. הטענה היא, שהיציאות מכילות חומרים מעכלים (מה שנכון), ומכיוון שחומרים אלו באים במגע עם העור, הם גורמים לְאֶרוֹזְיָה (שחיקה ועיכול של העור). הארוזיה הנ"ל כנראה מסייעת, אם לא גורמת, לדימום. נקווה שזו אכן הסיבה, וזה אכן הפיתרון.
תפירה הינה עסק כואב (לנתפר בדרך כלל), לכן עדו קיבל שוב פעם מורפיום. רק שלא יתחיל להתרגל. מאותו רגע הוא מסטול וישן. המורפיום גורם לסוג של נינוחות לפרק זמן. בדרך כלל, כאשר השפעת המורפיום פגה, עדו הקטן נכנס לחוסר שקט מאוד גדול. סביר להניח, שהסיבה הינה הכאב, שמעכשיו מורגש, אבל יכול להיות שזו הרגשה של 'האנג אובר' כמו בשיכרות. מביני עיניין אומרים שזה אינדבידואלי, יש מי שמורפיום לא עושה להם טוב.
מבחינת תרופות ומזון לא שונה כלום. המוֹנוֹגֵן כנראה עושה את עבודתו לעת עתה, נחכה ונראה. היציאות שלו יותר מוצקות, אבל לא ברור אם זו שיטת ההאכלה (בזונדה, בקצב נמוך מאוד) או המזון החדש (מונוגן).
הרופאים הבכירים מנסים להרגיע אותנו. הם שמו לב לדיכדוך שאחז בנו, כתוצאה מהמשקל.
הרגע נגמרה המקלחת. בגלל שקית הסטומה והעירוי, עדו מקבל מקלחת צרפתית בלבד. שוכב בעריסה, ומנגבים אותו עם מגבונים ספוגים במים ואֵמוֹל (שמן אמבט הידרופילי). עדיף אמבטיה, אבל זה מה יש. הוא נשקל כרגע והסתבר שהוא העלה 55 גרמים, כך שכרגע הוא שוקל 2545 גרם (במאזן הנוזלים שלו, נכתב שהוא קיבל 197 סמ"ק נוזלים היום).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה