עשרים פעם לחצתי על מקש העידכון של המשקל, בכדי לקבל עשרים פעם את אותה התוצאה. עליה זעומה של חמישה גרם. עִדּוֹ שוקל כרגע 2895 גרם. יש לו כמה הרגלים משונים בנושאי משקל. הרגל מגונה ראשון, הוא לא ממהר לעלות. הרגל מגונה שני, הוא מפתח לעצמו רמות התנגדות. לדוגמא, כרגע רמת ההתנגדות היא שני קילו תשע מאות גרם. כבר שלושה ימים שהוא מתקרב אסימפטוטית למספר הזה (זכורה לשימצה רמת ההתנגדות ב – 1200 גרם, או אף גרוע יותר ב – 900 גרם). הרגל מגונה שלישי, לקפוץ בכמות נאה של גרמים, ולהירגע שבוע אחרי זה (למעשה לקזז את ההישג).
אתמול בערב, אחרי חילופי המשמרות, הילד התעורר לחיים. הוא התחיל לתקשר עם הציור של הפרח בעריסה שלו. עדו סיפר לו סיפורים. כאלו סיפורים שאנחנו לא ממש הבנו, אבל ברור שאלה היו דברים רציניים שנאמרו. היה זה ברור מהבעות פניו. כנראה שעצם העובדה, שהפרח לא ענה חזרה, לא ריגשה את עדו יותר מדי, הוא המשיך בשיחה כאילו כלום. בשלב מסוים התחילו לעבוד הידיים, האפרוח הקטן שלח יד לקטוף את הפרח, ומצא את עצמו, מגרד את הבד עליו הפרח מצויר. כאן הוא כבר התעצבן, עד כדי בכי. הטקס הזה נמשך לפחות שעתיים - דיבורים, נגיעות, בכי ושביעות רצון. יכול להיות שנמשך יותר, אנה, אחותו, רמזה לנו ללכת לישון. הבנו, ופרשנו.
נפלה החלטה היום, לנסות לגמול אותו מחמצן סביבתי לגמרי (21 אחוז זה מקובל, אבל לא יותר). לשם כך הועלתה מן האוב תרופה, שכבר חשבתי, שלא נראה יותר – דֶקְסָקוֹרְט. כל מה שאני זוכר מהדקסקורט (סטרואידים), זו העובדה, שהיא יוצרת כאבי ראש אדירים לאפרוח. הוא קיבל את התרופה לפני ואחרי כל אקסאטובציה. פרט לכאבי הראש, הדקסקורט משפר את הריאות (לא בטוח, שמישהו מבין איך. פשוט ניסו וזה עובד). כיוון שהסטרואידים עובדים יותר טוב כאשר הריאות יבשות (אליבא דה ד"ר רימונה), עדו קיבל פוסיד-אלדקטון (משתנים) בכמות גדול מאי פעם (חמישה מיליגרם). יש להודות, שזה תרוץ טוב מאין כמותו לאי העליה במשקל.
בגלל או למרות הסטרואידים, הוא ישן שתיים עשרה שעות רצוף. היו הפרעות קלות להחלפת חיתולים ושינויי תנוחה, אבל בסך הכל - שינה. אחרי המקלחת והשקילה, הוא התעורר, ונראה, שזה מצב שהולך להשאר. אין ברירה, אלא להחזיר אותו לעריסה, כדי לחבר אותו לזונדה (אוכל צריך לאכול). הוא אכל קצת מבקבוק, אבל בשל מצבו רוב המזון צריך להגיע לאט מאוד דרך הצינור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה