בוקר בא, לפגיה. כשהגענו אֶלַה, אחותו, כבר הייתה תוך כדי החלפת חיתולים, וריקון השקית. נחפפנו במהירות, והבנו שהכל שפיר. נו, זה לא נמשך הרבה זמן. שעה אחרי נצפה דימום קל, שוב מהבטן. ד"ר רימונה הייתה פה כדי לראות. תוך כדי ההתעסקות, שמנו לב ששקית הסטומה כבר לא דבוקה כראוי, ונוזלת. נדרשת החלפה גם של השקית. זו, אופרציה קטנה, צריך להיות מדויקים עם החיתוך, ומהירים עם ההדבקה. היינו. חצי שעה וגם זה מאחורינו. העור מתחת לשקית, נראה אותו דבר כמו שהיה לפני שלושה ימים (בהחלפה הקודמת), קיווינו שיראה יותר טוב – אכזבה קלה. הפצע שיצרה הסטומה עדיין לא התחיל להרפא, גם זו אכזבה קלה. לפי הפנים של ד"ר רימונה והאחיות, ברור שהניתוח מתקרב, מחכים רק שעידו הקטן יוסיף עוד כמה גרמים. נקווה, שלא יהיה הכרח לנתח, לפני שעידו מוכן.
כאשר נגמר הפרק הזה, בדקו את העירוי, והנה, הוא פָּרָה. מחדשים. ד"ר רימונה דקרה אותו, היא עושה את זה טוב ומהר. מבחינתו של עידו זה לא מצב נעים, אז הוא בכה לכל אורך התהליך. למה הוא צריך את העירוי? אתמול בלילה הוא קיבל שוב פלסמה, היום בבוקר תאי דם אדומים, ומשתיים עשרה שוב פלסמה. שקלו להוציא את העירוי, אבל עצם העובדה שיש עדיין דימום, גם אם הוא דימום קל, מנע זאת.
זה התיש אותו לגמרי. מהצהריים הוא ישן שינה עמוקה, עד ארבע בערך. מאז הוא עירני. הנשימה שלו לא כל כך טובה, הוא שוב נזקק לחמצן. פעמים בכמות גדולה, ופעמים בכמות קטנה, אבל נזקק. זה מדאיג אותנו, פחות את הרופאים. יש מצב, שהנוזלים שהוא קיבל, יצרו גודש בריאות (הצטברות נוזלים בסימפונות), כך שקשה לגוף לספוג את החמצן מהאוויר. רשמו לו פוּסִיד-אַלְדָקְטוֹן, משַׁתנים, להוציא את הנוזלים החוצה מהגוף.
ד"ר שירה בודקת נשימה
בזמן העירנות, מלבד הצורך בחמצן, הוא זקוק לתשומת לב. עידו כבר עוקב אחרי דברים בעיניים. פתאום הקשת שעליה תלויים משחקים מעניינת אותו. הוא נהנה שיש סביבו המולה (אפילו עם זה הצוות, שבא להציק לו). והדבר המדהים ביותר, זה מה שמוסיקה עושה לו. כששמים מוסיקה שהוא אוהב, הוא נרגע, נושם יותר טוב. פתאום הוא לא צריך חמצן. מעניין.
סיימנו לקלח ולשקול את הבובון. שוב הוא הוכיח אופי, ועלה ב - 35 גרמים נוספים. כרגע הוא שוקל 2855 גרם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה