בסופו של עיניין אתמול נגמר פחות טוב מאשר רע. בסביבות עשר בערב, עִדּוֹ הקטן התחיל לבכות בעריסה. יש לו מצבים כאלו, שהוא לא מוצא את עצמו. הידיים משתוללות לכל מיני כיוונים, הראש זז מצד לצד, והוא בדרך כלל בוכה במצב הזה. אתמול, הוא נכנס למצב הזה. הפיתרון הוא להרים אותו, לקרב לחזה, ולהצמיד לו את הידיים זו לזו ולגוף. קצת ניענועים וזה עובר. עד אתמול זה עבד כל פעם. אתמול משום מה הוא נרגע, ומיד התחיל לבכות שוב פעם, בלי לנופף בידים. ניסיונות הרגעה שונים לא ממש עבדו. פתאום קפץ לנו – לבדוק את הבטן. חשכו עינינו, הוא שוב דימם, כנראה זה אפילו כאב לו. החזרנו אותו לעריסה מייד. ראינו עוד משהו מדאיג, חומר לבן שיוצא מהסטומה. בדיקה מהירה העלתה שזה חלב. חלב שהוא הרגע אכל. פשוט עבר מהר בצינורות ויצא מהצד השני. לחץ.
ניקינו את הדם, הפסקנו את הדימום (זה היה יחסית קל, דימום קל) וניסינו להרדים אותו. שעתיים והוא לא נרדם, בוכה ובוכה. בערך באחת סימה, אחותו, לחצה עלינו לפרוש הביתה, היא תרדים אותו. אכן הרדימה, לניסיון יש משמעות.
הבוקר התחיל בצורה חיובית יותר. ביקור הרופאים, שאותו ערך ד"ר בטש, לא הניב שינויים. את האורסוליט שחשבנו אתמול שיחזירו, לא החזירו.
היציאות שלו לאורך כל היום היו מוצקת וטובות. הוא מעכל! האפיזודה של אתמול היתה כנראה חד פעמית. הוא כמעט ולא דימם, וגם כשכן הוא עשה את זה בצורה קלה, אף אחד לא התרגש.
ד"ר אפרתי בא לבקר אותו, ושמח לגלות, שלא זקוקים לו.
ברובו של הבוקר עדו הקטן ישן טוב, התעורר לארוחה של שתיים עשרה, ונרדם שוב. אחרי הארוחה של שלוש, דנה לקחה אותו עליה, על הכורסא, ושם הוא נרדם עד חמש וחצי. דנה זרחה לאורך כל השעות האלו. זה היה הזמן שהתחלפנו, זכיתי להלין אותו עלי עד שבע בערב. בסך הכל עדו ישן רוב היום. וקיבל הרבה ידיים.
איזה כיף
אולגה, אחותו לשעבר, באה לבקר אותו היום (היא בחופשה), כך שהוא זכה לבּוּסָה טובה.
טקס השקילה תם לא מזמן. זה ממש טקס. את המשקל לוקחים מחדר אחר – חדר הביניים. כאשר אני מחזיר אותו, אני עובר במסדרון, ולאורך כל חדר הביניים. כל אחד שאני עובר לידו עם המשקל, מתענייין בתוצאות. אז מה תוצאות היום? האפרוח עלה בעשרים וחמישה גרמים, כך שכרגע הוא שוקל 2890 גרם. מכובד, אני רוצה עוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה