יום בסימן שינה. עדו דֵּי ישן כל היום (בהפסקות קלות), ואני איתו. תפסתי פה כורסא, התיצבתי בתנוחה עוברית, ונרדמתי. כל עוד ישנתי, הוא ישן, לא ירד בסטורציה אפילו לרגע. מרגיע אותו לישון איתי (-:. חכה פּוּשוֹן, תגיע הביתה נעשה כפיות כל שבת.
הרגע סיימנו מקלחת ושקילה. עדו צבר לאוסף הגרמים שלו שלושים גרם. כרגע הוא שוקל 2450 גרם. הוא מרר בבכי, כאשר שמנו אותו על המשקל. בתחילה חשבנו, שפשוט קר לו, טעינו. אחרי כמה שניות הוא השתין (והרבה), ודפק חיוך ממזרי (על המשקל הוא ללא בגדים וללא חיתול). ניקינו את המשקל.
היציאות שלו היום טובות בהרבה מאתמול. פחות נוזלים, יותר תוכן. עדו התרגל, כנראה, למזון החדש. עוד יומיים שלושה, נדע, אם התרכובת הזו גם עושה את העבודה (בינתיים זה נראה אופטימי, בסך הכל כבר יומיים ללא עירוי).
בביקור הרופאים הבוקר, ד"ר היימן לא שינה כלום. איקה, אחותו באותה העת, טענה שלפי הכתוב בספר הפקודות שלו, נראה שהוא ילד שהולך הביתה. נו, בא נראה את זה קורה.
המונוגן מאד לא טעים (בלשון המעטה. טעם של מים דלוחים). כשעדו טעם אותו בפעם הראשונה, הוא לא הסתיר את שאט נפשו. הוא סירב לאכול את זה בבקבוק, היינו צריכים ממש להכריח אותו. פרט לעובדה זו, המונוגן מאוד נוזלי, זה לא מרגיש כאוכל, אז האפרוח הקטן לא שבע ממנו. ביקשנו מד"ר היימן לשים בו קצת קורנפלור – להסמיך את הנוזל, ולתת לו טעם. נתקבל אישור. לקח לנו ארבע פעמים למצוא את המינון הנכון (כזה, שלא הופך את כל העסק לעיסה דביקה ולא אכילה). עם הקורנפלור זה אפילו טעים לו.
עדו הקטן פיתח מודעות לאור. הוא מגיב כאשר מכבים לו את האור. פותח עיניים חזק (ואז גם יוצאות לו תמונות יפות), ומחפש את מה שהרגע נעלם (האור). הוא ממש מזיז את הראש בחיפושים. עכשיו אנחנו עושים לו את זה הרבה (מדליקים ומכבים לו את האור – ומרוצים בקול רם מהתגובה). אחרי עשרים דקות משחק עם האור (הרבה זמן, אנשים ממש התעניינו מה הסיפור שלנו – ראו מרחוק את האור כבה ונדלק כל הזמן), הוא כרגע בעריסה מקשיב למנגינה של תינוקות, ומסתכל במראה ששמנו לו (מוצא חן בעיניו הקטע הזה).
תגובה 1:
ואו! תמונה יפה!
הוסף רשומת תגובה