יום 183 - יש תאריך

כרגע עִדּוֹ מונח בחיקה של אמא שלו, ושומע סיפור, "איה פלוטו". הם נראים מאוד שלווים יחדיו. עדו אחרי מקלחת נקי ורענן, מריח טוב ונעים למגע.

עם המקלחת גם התבצעה שקילה. לשם שינוי יש עליה הגיונית במשקל. ארבעים וחמישה גרמים טבין ותקילין. כרגע הוא שוקל 2805 גרמים. אנחנו מניחים שתהיינה עוד עליות וירידות סביב המשקל הזה, נקווה שהמגמה הכללית, תהיה לכיוון מעלה.

את הלילה שהיה, העביר עדו בשינה. בחמש לפנות בוקר הוא התעורר והתחיל לשחק. רחלי, אחותו, ולריסה, אחותו הבאה, ניסו להרדים אותו על הידיים, אבל הוא לא רצה את הידיים שלהן. חיכה, לאמא שלו שתבוא, הידיים שלה בסדר מבחינתו.

ד"ר אפרתי הגיע בבוקר, מלווה בפמליה נאה של כירורגים. התעניין בדימום המסיבי של אתמול, בחן את הנושא, והחליט לתפור כלי דם נוסף. שוב שמו עליו את משחת האלחוש (וחיכו שעתיים – כדי שהמקום ירדם). דנה התעקשה על הרדמה רצינית יותר. כיוון שאין לו 'ליין' לעירוי, מורפיום לא מספק (בצורה אוראלית, זה לא ממש משפיע). דקרו עם לידוקאין להרדמה מקומית. ד"ר אפרתי חזר, ותפר. עוד תפר, כאילו חסרים לו קישוטים על הבטן.

ערכת כלי תפירה

בין האלחוש לתפרים, ד"ר אפרתי סר ללשכתו של ד"ר היימן, בכדי לדבר על העתיד הטיפולי של עדו. יש תאריך לניתוח. לא רחוק היום. לקראת הניתוח, עדו הקטן יזדקק לכל האיחולים, הברכות, האנרגיות החיוביות, הצ'אקרות הפתוחות, התפילות, הקמיעות, האובות, הידעונים, פרקי התהילים ושיר השירים, חוטים אדומים, אתרוגים יבשים, חמסות הפוכות, אצבעות מוצלבות וכולי וכולי. כל מי שיודע, שיעשה את מה שהוא יודע. בתודה מראש.

מה ניתוח? אין פה חידוש פרט לתזמון. זה הניתוח שיסגור, לפחות חלקית, את נושא המעיים בחוץ. כאשר יִפְתְּחוּ, יראו איזה חלקים ניתן כבר להכניס פנימה, ומה ניתן לחבר. מה שניתן, יעשו!

מצד אחד, אנחנו שמחים, יש הקלה מסויימת. זה משהו שצריך לקרות (מתישהו), והסיכון לא יקטן משמעותית עם הזמן (יקטן, אבל לא ברמה ששווה התעקשות) - אז כל המקדים הרי זה משובח. מצד שני, פחד אלוהים! זה ניתוח לא פשוט.

חוץ מזה, יום משעמם (וטוב שכך). עדו ישן מרגע התפירה עד עכשיו (כולל). אפילו בשקילה ובמקלחת הוא היה קצת רדום.